הבעלים החדש של חברת אזורים: ממוכר פחיות קוקה קולה לרכישת חברה ב-1.2 מיליארד שקל - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבעלים החדש של חברת אזורים: ממוכר פחיות קוקה קולה לרכישת חברה ב-1.2 מיליארד שקל

הרשי פרידמן, יזם יהודי קנדי, מאמין בוודאי שעשה את עסקת חייו ■ חמש שנים בדיוק לאחר שנמכרה לשעיה בוימלגרין תמורת 1.2 מיליארד שקל, הוא רכש את חברת הנדל"ן אזורים ברבע מחיר ■ אבל בניגוד לקודמו, שקנה מותג חזק, מקבל פרידמן חברה חבוטה ומרוששת ■ האם יצליח להחזיר אותה לימי הזוהר?

תגובות

המתבונן מהצד, שלא מבין במיוחד בנדל"ן, יתקשה להבין כיצד חברה ותיקה ומוכרת כמו אזורים נכשלה כישלון חרוץ בשנים האחרונות, שבהן הקבלנים גרפו רווחי עתק. ואולם בגלל רצף של החלטות שגויות, ובראשן השקעה כושלת במזרח אירופה, החברה שנרכשה על ידי שעיה בוימלגרין ב-2006 תמורת 1.2 מיליארד שקל, נמכרה לפני שבועיים תמורת 300 מיליון שקל בלבד לאיש העסקים היהודי-קנדי הרשי פרידמן.

אזורים, שנוסדה ב-1964 במסגרת קונצרן כלל (שמוזג מאוחר יותר בקונצרן אי.די.בי), היתה במשך שנים מותג חזק ומוביל בענף הבנייה למגורים והקימה פרויקטים גדולים בערים רבות, ביניהן רחובות, קריית אונו, פתח תקוה, רמת גן והרצליה. החברה אף בנתה את שכונת היוקרה אזורי חן בצפון תל אביב. ב-2006 מכר נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, את השליטה בחברה לשעיה בוימלגרין, איש חב"ד מניו יורק. בוימלגרין, שמימן את הרכישה באמצעות הלוואה של 700 מיליון שקל, הביא את החברה לעברי פי פחת (ראו מסגרת). ואולם החברה לא חוסלה עד היסוד. "ערך הנכסים בישראל, רזרבות הקרקע והפרויקטים בהקמה נשמרו היטב, וזו התשתית האיתנה שעל בסיסה תיבנה החברה חזרה אל תהילת העבר", אמר מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, אלי יונס, בשבוע שעבר, כשפורסמה ההודעה על המכירה.

לא מעט חברות התעניינו בהליך המכירה שניהל הבנק, הבולטות שבהן היו מבני תעשייה בשליטת אליעזר פישמן ושיכון ובינוי בשליטת שרי אריסון. בכיר בשוק ההון, שליווה את החברה בימי המשבר שלה, מעריך שהחוזק העיקרי שלה הוא עצם השם אזורים. "שיווק הוא מרכיב משמעותי מאוד בשוק הנדל"ן כיום. אלה שהתעניינו בחברה היו מודעים לכך שקל יותר למכור דירות של מותג ידוע, ושבניהול נכון אפשר להרים את החברה קדימה", הוא מסביר.

"אפשר להציל את אזורים", מוסיף גורם המקורב לחברה, "אחרת הרשי פרידמן ואליעזר פישמן, שני אנשים שמבינים מאוד בנדל"ן, לא היו מתעניינים בה. אלה לא אנשים ששמים את הכסף שלהם במקום שאי אפשר להצליח בו. נכון, על החברה עבר לא מעט, אבל עדיין יש לה פוטנציאל רב לשיקום". לאזורים, שבשנים האחרונות בקושי בנתה בישראל, יש לא מעט נכסים. בין היתר, 20 פרויקטים בשלבי ביצוע שונים של דירות למגורים ומלאי קרקעות לבניית 6,700 דירות ברחבי ישראל. אחד מהפרויקטים נמצא בצומת עלית בכניסה לרמת גן, שם מתכננת החברה לבנות מגדל מגורים של 70 קומות. נוסף על כך, לחברה יש כ-400 אלף מ"ר של קרקע לבניית נכסים מסחריים.

ולמרות זאת, כדי לממש את הפוטנציאל שלה נדרש תהליך שיקום מורכב וארוך. האם הרשי פרידמן, איש שעד היום לא ניהל פרויקטים בהיקף נרחב בישראל, יכול לעמוד באתגר? איל הנדל"ן אלפרד אקירוב, ידידו של פרידמן, משוכנע שהתשובה חיובית. "הוא איש עסקים ממולח וחכם, עם רקורד של הצלחה. הוא אדם שיודע להעריך את מצב החברה, לעומת המצב הכללי של השוק. הרקורד העסקי שלו הוא של אדם שלא עושה שטויות, הוא לא אחד שנכנס לעסקות לא טובות".

עם זאת, יש כאלה הסבורים ששיקום החברה הוא לא דבר ודאי. "העובדה שהנדל"ן בישראל עבר תקופה טובה מאוד החזיקה אותם מעל המים עד עתה. אם המצב היה הפוך, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לחברה הזו", אומר עמיקם אורן, שהיה מנכ"ל אזורים ב-2007. "האם זה מספיק כדי לכסות את ההתחייבויות שלהם? ימים יגידו. צריך לזכור שאף אחד לא מבטיח שהמצב של שוק הנדל"ן יימשך כך במשך השנים, כל הצד הזה של המשוואה עלול להיעלם. מצד שני, ההתחייבויות תלויות ועומדות, לכן אנחנו נותרים כאן עם סימן שאלה גדול".

"הוא אוהב לריב"

פרידמן פעיל בישראל יותר מ-30 שנה, אך רק כעת הוא נחשף לאור הזרוקים כבעל חברה ציבורית ומוכרת. "הוא קילר לא קטן, אדם בעל עוצמות בלתי רגילות", אומר בכיר בקהילה העסקית המכיר את איש העסקים הקנדי שמתגורר במונטריאול. מי שעקב אחרי הקריירה העסקית של פרידמן, שהונו מוערך ב-2.5 מיליארד דולר, יודע שעסקת אזורים אופיינית להתנהלותו: זיהוי חברה במשבר, רכישתה והעלתה על פסי הצלחה. "השיטה שלו היא לקחת מקומות בקשיים ולהשביח אותם בעזרת הזרמת כספים וניהול נכון. הכישרון הייחודי שלו הוא לזהות את אותה ההזדמנות. כנראה שמדובר בכישרון מולד", אומר אחד ממקורביו.

לטענת מקורביו של פרידמן, הוא התעניין באזורים כבר לפני שנתיים, כשהחברה נכנסה למשבר, ואף היה במגעים עם בוימלגרין בעצמו. מאז שנודע לו על הליך המכירה שמנהל בנק מזרחי-טפחות, הנושה הגדול ביותר של בוימלגרין, הוא ידע שיילחם בכל כוחו כדי לקנות אותה.

"כשהוא באמת רוצה משהו, הוא ילך עם זה עד הסוף", מסביר איש העסקים הישראלי-אמריקאי דורון כהן, שותפו של פרידמן בחברת פוקוס המחזיקה בכמה חברות בישראל. "בגלל יכולות הניהול שלו, הוא מסוגל להרים עסק מחדש במקומות שאחרים לא מצליחים. קושי של עסק אחר הוא הזדמנות עסקית עבורו. הוא פשוט אוהב להיכנס לעסקים קיימים ולהרים אותם למעלה".

איש עסקים שהתנהל מולו בתקופה האחרונה מאבחן אלמנט נוסף להצלחה: העיקרון של שמירה על קופת מזומנים מלאה, למקרה שייתקל בגווייה עסקית מוטלת בצד הדרך. "זו העוצמה של המזומן, הצ'ק המיידי שאפשר לשים על השולחן הוא הקלף המנצח שלו", הוא מסביר, "ככה אפשר לנצל הזדמנויות. אנשים לא מבינים שמי שחי כל הזמן במינוף עלול לשלם על כך, כמו בוימלגרין שעשה את טעות חייו עם המינוף הגבוה שהוא לקח כדי לקנות את אזורים".

מקורביו של פרידמן מתארים אותו כאיש חם ולבבי, נטול גינונים, אחד שנוהג להתחיל פגישות עם חיבוק אמיץ. הוא חד וחריף, הם מוסיפים, לא מהסס לקבל החלטות ויודע לחתוך מהר, ללא התלבטויות ממושכות. "יש לו יכולת לתפוש דברים באופן מהיר, להיכנס לעסקים שהוא לא מכיר ולהצליח בהם. אנשים שנפגשים אתו משתאים כל פעם מחדש לנוכח היכולת הזו", אומר עו"ד שלום ג'ייקוב מניו יורק, שמייצג את פרידמן בתחומים עסקיים בצפון אמריקה. פרידמן נחשב לאחד הפילנתרופים הגדולים בעם היהודי. הוא תורם לגופים יהודיים בישראל ובחו"ל, בעיקר בעולם החרדי, אך גם למטרות חילוניות. עם זאת, טוען איש עסקים המכיר אותו היטב כי "בישראל לא מכירים את הברוטליות שלו ואת נטייתו לריב עם אנשים. בחו"ל היו לו לא מעט סכסוכים עסקיים. יש לו תכונה שהוא אוהב לריב, כנראה בגלל שהוא מאמין בכוח שלו".

מקבוצת הרשי פרידמן נמסר בתגובה: "פרידמן ביצע במהלך חייו העסקיים מאות מערכות יחסים עסקיות מוצלחות ופורות. אי הסכמות עסקיות קורות והן חלק בלתי נפרד משגרת החיים העסקית, לא כל אי הסכמה הופכת אדם לאיש ריב ומדון".

את רוב ימות השבוע מבלה פרידמן בטיסות, כשהוא נודד בין עסקיו הפזורים בישראל, באירופה ובצפון אמריקה. אבל לפי כלל ברזל שקבע לעצמו, את סוף השבוע יקפיד לבלות עם אשתו וילדיו בביתו, חוץ ממקרים נדירים שבהם יטיס את המשפחה ליעד שבו הוא נמצא. לדברי כהן, פרידמן חי ונושם במקביל את שני העולמות הממלאים את חייו - העסקים והפילנתרופיה. "הוא כמו ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד - קשוח, נוקשה ואגרסיבי בכל מה שקשור עסקים, אבל רך מאוד בנושא תרומות ונתינה לציבור. הנתינה היא עניין רגשי אצלו והוא מטפל בכך בעצמו, יחד עם אשתו, על אף שלאנשי עסקים ברמתו יש אנשי קשר לעניינים כאלו".

במשך השנים שבהן בילה מתחת לרדאר, טיפח פרידמן קשרים לא רעים עם הצמרת העסקית בישראל ועם בכירי המשק, בהם יולי עופר, משפחת דנקנר, דורון אביב ואלפרד אקירוב. עם אנשי בנק מזרחי-טפחות, לדוגמה, הוא עומד בקשר מאז סוף שנות ה-70, עת התחיל את השקעותיו בישראל, כולל ידידות עם אהרון מאיר ז"ל, המנכ"ל הכל יכול של הבנק בשנות ה-80. הקשר הזה עזר לו גם בעסקת אזורים, טוען מקורב לעסקה. "אין ספק שמערכת היחסים של פרידמן עם הבנק איפשרה לו, להבדיל מאנשי עסקים אחרים, לעשות את העסקה. לבנק היה חשוב להיכנס עם מישהו שיעבוד לטווח ארוך ויחפש לבנות עסק גדול, ולא מישהו שיחפש למשוך משכורות ודיווידנדים".

לפני כמה חודשים, במהלך שמציב את פרידמן בפוזיציה מאוד מעניינת, בוודאי לאחר עסקת אזורים, רכש פרידמן יחד עם כהן את חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט (D&B), שסוקרת את החברות הגדולות והחשובות במשק. "הרכישה של החברה היא מהלך אסטרטגי", מסביר גורם שמכיר היטב את פעילות החברה, "פתאום הוא מוצא את עצמו במרכז העניינים, בחברה שמהווה צומת מאוד חשוב של מידע - היא הרי מתריעה, בין היתר, על חברות בנייה שנקלעות לקשיים".

D&B היא לא רק צומת של מידע, אלא גם של קשרים - החברה מארגנת לא מעט אירועים נוצצים שאליהם מוזמנים בכירי עולם העסקים, שמעוניינים להתקרב לגוף שמדרג עסקים בישראל. מלבד זאת, המנכ"ל החדש של החברה הוא חיים כהן, בעלה של זהבית כהן, מנכ"לית קרן איפקס וחברה ותיקה של דורון כהן, דבר המקרב את פרידמן לאחת מבכירות במשק. מקורבים לפרידמן מסבירים שאין בעייתיות בעמדה של פרידמן ב-D&B בשל "החומות הסיניות" שיש בחברה, ששומרות על האובייקטיביות שלו. לדבריהם, לפרידמן יש נגישות גבוהה, מתי שרק ירצה, אל בכירי המשק הישראלי גם ללא הבעלות על D&B.

בעניין זה דורון כהן סבור אחרת. "אין ספק שהחברה נותנת לו נגישות מאוד רצינית לכל גדולי המשק. ללא קשר, אני מקווה שהוא יהיה גורם משמעותי במשק הישראלי בשנים הקרובות".

"אני אוהב אתגרים"

פרידמן, 60, הוא בן ליהודים חרדים מצ'כיה שהיגרו למונטריאול, ופתחו בית חרושת קטן בתחום הטקסטיל. אל עולם העסקים התוודע כבר מגיל 5. כילד קטן הוא נהג לקנות קופסה של עפרונות ועטים ומכר אותם בבתי ספר. כעבור כמה שנים הוא מכר פחיות קולה ושתייה באתרי בנייה, ובנעוריו כבר מילא מכונת שתייה בעצמו. האירוע המשמעותי בחייו התרחש כשהיה בן 10: הוא התפלל בבית הכנסת למען אדם שנפצע קשה בתאונה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שמדובר באביו, שנותר בכיסא גלגלים למשך שארית חייו.

לאחר התאונה נשלחו שני אחיו הגדולים מחוץ לבית והוא נשאר לעזור בפרנסת המשפחה, וסייע לאמו בניהול העסק. בגיל 17, כשסיים את לימודיו בישיבה, הוא הצטרף לעבודה במפעל, ובהמשך נהפך למנהל שלו. באמצעות חסכונות שלו ושל הוריו הוא קנה מכונות חדשות והרחיב את בית החרושת תוך הטמעת תהליכי מודרניזציה. בתחילת שנות ה-80, בעת המשבר הכלכלי שפקד את קנדה, הוא עוד היה איש עסקים מהשורה: חסכונותיו עמדו על 5,000 דולר בלבד, סכום שאותו הסכים לתת כהלוואה לאיש עסקים אחר שהתחנן לכך.

ואולם כעבור זמן קצר הגיע המפנה שסייע לו לטפס לעמדה של בעל הון. חברת טקסטיל גדולה ביקשה לקנות את המפעל שבבעלותו, אך פרידמן, בעיקשות והחלטיות שמאפיינות אותו גם כיום, סירב. הם איימו להתחרות בו בחריפות עד שייאלץ לסגור את העסק, אך הוא לא נבהל והחליט להוריד ב-10% את מחירי הסחורות שלו, כדי להילחם בחזרה. בסופו של דבר חזרו הצדדים אל שולחן המשא ומתן, וסיכמו על מחיר גבוה יותר לאקזיט הראשון של פרידמן. "אני אוהב אתגרים. החברה הזו היתה גדולה ממני פי עשרה והיתה להוטה לבלוע אותי, אבל הקשיתי עליהם מאוד עם הורדת המחירים שלי.... כשהם חזרו למשא ומתן, הם כבר היו צנועים יותר", אמר פרידמן בראיון שהעניק לפני כשנה וחצי לשבועון החרדי "במשפחה". את הצלחת העסקה הוא ייחס לנכונותו לתת את ההלוואה בסך 5,000 דולר, כמה חודשים קודם לכן. באותו ראיון לא נקב פרידמן בסכום האקזיט, אך כנראה שהוא היה מאפשר לו לצאת לפנסיה מוקדמת. "הייתי צעיר מכדי לפרוש, אז החלטתי לקנות עם הכסף הזה מפעל פלסטיק", אמר בראיון.

מכאן ואילך צמח פרידמן באופן מסחרר: ב-1982 הוא קנה שני מפעלי פלסטיק קטנים, שמהם צמחה במהלך השנים קבוצת פוליסטאר המתמחה, בין היתר, בתעשיות פלסטיק ובדפוס נייר, תחומים שבהם היא נחשבת לגדולה בצפון אמריקה, ובנדל"ן בצפון אמריקה, באירופה ובישראל. כיום הוא גם הבעלים של משחטה גדולה לבשר כשר במערב ארה"ב, שאותה רכש בשנים האחרונות. "את הכל הוא בנה בעשר אצבעות. הוא לא נהפך לאדם עשיר מאוד ביום אחד, הוא צמח לאט לאט עד שהגיע לעמדה שבה הוא נמצא כיום", אומר אחד ממקורביו.

פרידמן החל להשקיע בנדל"ן ישראלי כבר בסוף שנות ה-70, אבל אז היה מדובר בהשקעות קטנות יחסית, ובעיקר באזורי מגורים חרדיים. העסקה המשמעותית הראשונה התרחשה בתחילת שנות ה-2000, כשכבר היה בעל כיסים עמוקים במזומנים, בפרויקט היוקרה בארי-נהרדעא - מגדל היוקרה ברחוב בארי במרכז תל אביב, שאליו נכנס בשותפות עם חברת הבנייה דירום, בבעלות עזרא חקשורי ומשפחת ראובני. במשך כשנתיים היה שותף שקט (40%) בפרויקט שאמור היה להיות הצלחה מובטחת. הוא אמנם החל בקול תרועה רמה, עם שמות נוצצים של דיירים שהיו אמורים לקנות, אך נעצר במפתיע לאחר כשנה כשקיבל הערת "עסק חי" בדו"חות שהגישה דירום לבורסה. בדו"חות התברר שהפרויקט הסב לדירום הפסדים של עשרות מיליוני שקלים. עבודות הבנייה נפסקו ובהמשך גם נפסק הליווי הפיננסי בסך 250 מיליון שקל שהעמיד בנק פועלים.

באותו הזמן, כשהמשק היה שרוי במשבר כלכלי כבד, נראה היה שהפרויקט הזה כבר לא ייצא לפועל. פרידמן מאוד לא אהב את אופן הניהול של שותפיו והחליט לקנות את חלקם ולקחת את הניהול על עצמו. "כשההחלטה התקבלה, שוק הנדל"ן עדיין היה במשבר ודירום היו על סף פשיטת רגל", נזכר אחד ממקורביו. "הוא מאוד התאכזב מהם. הכישלון שלהם עמד לגרור למטה את הפרויקט כולו. ההחלטה נראתה מסוכנת - כמעט כל היועצים שלו אמרו לו לא להיכנס לפרויקט, אבל הוא הלך עליו כי הוא האמין בו. הוא הביא להצלחה באמצעות החלפת הנהלה והזרמת כספים. בינתיים, גם השוק התאושש".

פרידמן קנה את חלקו של שותפיו תמורת 80 מיליון שקל וכיום המיזם נחשב לסיפור הצלחה לאחר שכמעט כל הדירות בו נמכרו. לפי הערכות של גורמים המקורבים לפרויקט, הצלחה זו שילשלה לכיסו של פרידמן כ-20 מיליון דולר. עם זאת, יש הסבורים שאנשי פרידמן מגזימים מעט בייחוס ההצלחה אליו בלבד. "במבחן התוצאה הוא עשה הרבה כסף במקום הזה, והוא ידע מראשית הדרך שהוא יעשה הרבה כסף", אומר יוסי גרנות, שהיה מנכ"ל המיזם מטעם דירום. "נכון שמצב הפרויקט הידרדר, אבל פרידמן לא עשה כלום, מלבד הבנייה עצמה, כדי שתהיה התאוששות. התמזל מזלו ותנאי השוק השתנו. בתקופה מסוימת אנשים הסכימו לשלם איקס על דירה, וכעבור כמה שנים הם הסכימו לשלם שני איקס. הוא נהנה מהפירות של זה".

מלבד המחלוקות על הקרדיט, מלווים את פרידמן ריקושטים אחרים מהתקופה ההיא. הוא הסתכסך עם איש העסקים נתן ציבין, שהיה הנציג שלו בעסקת הרכישה בפרויקט והיה קשור לפני כן גם בעסקות אחרות שביצע פרידמן בישראל. פרידמן תבע את ציבין משום שטען כי לא העביר לו דמי ניהול חודשיים שיקבל מחברת דירום, כספים שטען כי היו מגיעים לחברה שבבעלותו. ציבין דחה טענה זו וטען שפרידמן אינו מעביר כספים שמגיעים לו בגין מעורבותו בפרויקט. השניים מסוכסכים עד היום.

מחלוקת נוספת שנותרה לפרידמן מהפרויקט הוא תביעת דיירי רחוב בארי, שדורשים חנייה בחינם בפרויקט היוקרה, בטענה שמצוקת החנייה נגרמה בשל המגדל הגבוה ברחוב. פרידמן דחה את הטענות שלהם בבית המשפט, שאמור להכריע בקרוב בסוגיה.

פרויקט משמעותי נוסף שאליו נכנס פרידמן בתחילת 2000 היה בפולין, יחד עם יזמים ישראלים. ב-2003 הוא נכנס לשותפות עם משפחת דנקנר (בעלת אלרן נכסים), בקומפלקס מגורים, מסחר ומלונאות בוורשה, הכולל גם את מלון הילטון. ב-2006 מכר את חלקו בפרויקט (66%) לשותפיו, ולטענת גורמים גרף רווח של 50 מיליון דולר. ב-2007 הוא רכש במרכז ורשה קרקעות שעדיין לא נוצלו לבנייה, בעיקר בשל המשבר הכלכלי כעבור שנה. מלבד זאת, בעשור האחרון בנה פרידמן פרויקטים ברחובות, באשדוד, בבית שמש, בהרצליה ובירושלים.

באוקטובר רכש פרידמן מחברת הכשרת היישוב, תמורת 150 מיליון שקל, את מתחם ארזה במוצא, שבו שכן בית ההבראה הראשון בישראל, שנחשב לפנינה אדריכלית ולאחד המקומות היפים בישראל. הוא מתכוון להקים במקום 218 דירות יוקרה, במסגרת תוכנית בניין-עיר המחייבת לשמר את המבנה ההיסטורי ואלמנטים נוספים בסביבתו, כמו שדרת העצים המפורסמת. "גם כאן הוא ידע לנצל הזדמנות", אומר גורם המקורב לעסקה, "הבעלים הקודמים רצו לפרק את השותפות, כי הם לא כל כך הסתדרו ביניהם, והוא החליט ללכת על זה". לדברי אחד ממקורביו, פרויקט זה צפוי להיות ה"בייבי" של פרידמן בישראל. "ברגע שהבאתי אותו לשם הוא נדלק. הוא ראה יותר מאחרים את הפוטנציאל האדיר ואת היופי הקסום של המקום. הוא מתכוון לדאוג לשימור, לא רק כי שהתוכנית מחייבת, אלא כי זה יש לזה ערך אדיר בשל הנוף".

חוץ מנדל"ן, פרידמן משקיע גם בהיי-טק, דרך חברת פוקוס שבה הוא שותף. ההשקעות מתבצעות בעיקר בחברות קטנות המתמחות בטכנולוגיות מידע, בהן Digital Trowel ו-Trusted Partners.

פרשת המשחטה

כבעל חברות פרטיות בלבד, שמו של הרשי פרידמן היה מוכר בצפון אמריקה בעיקר בקהילות היהודיות. ואולם לפני כשלוש שנים הוא עלה לכותרות הראשיות בזכות רכישת חברת אגריפרוסס, שהיתה עד אז המשחטה והמפעל הגדולים ביותר בארה"ב ובעולם לייצור בשר כשר. המפעל, שאותו ייסד איש חב"ד שלום רובשקין בסוף שנות ה-80, שוכן בעיירה קטנה באייווה, ובמהלך השנים זכה להצלחה מסחרית גורפת ונהפך למונופול בתחום אספקת הבשר הכשר בצפון אמריקה ולמעסיק הגדול ביותר של העיירה.

מצבו של המפעל הידרדר לפני כמה שנים בשל חקירות שניהלו נגדו הרשויות הפדרליות לאחר חשיפה של ארגונים לזכויות בעלי חיים בנוגע לתנאי השחיטה המזעזעים של החיות והיחס הגרוע לעובדים. חקירת הרשויות הובילה לגילוי של מאות מהגרים בלתי חוקיים המועסקים במפעל, ביצוע פעולות לא חוקיות של הלבנת הון, עבירות הונאה ועבירות חמורות נוספות. הפרשה זכתה לתשומת לב תקשורתית גדולה בארה"ב, ומסוקים של רשתות הטלוויזיה חגו מעל העיירה השקטה ביום שבו פשטו הרשויות על המפעל, במאי 2008. לאחר הפשיטה חדל המפעל מלתפקד והכריז על פשיטת רגל. פרידמן עט על המציאה, ורכש את המפעל בהליך כינוס הנכסים שנוהל בבית משפט, תמורת 8 מיליון דולר.

רובשקין, שבימיו הטובים היה מיליונר ומבאי ביתו של ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג, הורשע בעשרות עבירות של הלבנת הון והונאה, ונשלח ל-27 שנות מאסר. פרידמן, באופן תמוה במקצת, דווקא הביע תמיכה ברובשקין. "משפחת רובשקין היתה קורבן לציד מכשפות מסיבי", אמר פרידמן למגזין "למשפחה" שפורסם כשנה לפני הרשעתו של רבסקין, לאחר שהתפרסמו החשדות החמורים נגדו. "הם אנשים נפלאים שהונעו על ידי הרצון לספק בשר כשר וסיפקו בכך שירות יקר ערך".

לדברי מקור המקורב לפרידמן בארה"ב, יש לתפוש את הדברים האלו בהקשר לאופן שבו ראו את הפרשה חלק מיהודי ארה"ב. "הפרשה עוררה תחושה, בעיקר בין החרדים, שהטיפול ברבשקין היה נוקשה מדי. פרידמן לא רצה להתייצב אוטומטית לצד הממשל ולהגיד שהטיפול שלהם בפרשה היה בסדר". על אף שדי ברור, כפי שמסבירים גם מקורבי פרידמן, שקניית המפעל משתלבת במדיניות של קניית מיזמים כושלים והשבחתם, הרי שבאותו ראיון הסביר פרידמן שהמניעים להשקעה במפעל הם האתגר שבשיקום המקום והרצון לספק בשר כשר לקהילה היהודית. לדברי מקורבים לפרידמן הוא אכן שיפר את תהליכי העבודה במפעל באופן משמעותי, הן בנוגע לאופן השחיטה והן בנוגע לתנאי העבודה.

עם זאת, הפרשה עדיין לא נמצאת מאחוריו. רשויות המס במדינת אייווה הגישו תביעה נגד המפעל בסך חצי מיליון דולר, בגין חובות מס מתקופת הבעלות הקודמת. אפשר ללמוד על עקשנותו ועל נטייתו למלחמות גם מעניין זה. פרידמן, שמזרים מיליוני דולרים למטרות צדקה ציבוריות, מתעקש שלא לשלם חצי מיליון דולר, ומעדיף מאבק משפטי מול רשויות מדינת אייווה. ג'ייקוב מסביר שזה עניין עקרוני. "המדינה לא זכאית לכסף. הרי מדובר פה באדם שהציל פרנסה של עיר, זה מעשה שלא ייעשה לדרוש ממנו את הכסף. המדינה יודעת שכשפרידמן קנה את החברה במצב של פשיטת רגל, הוא קנה אותה בלי חובות, לפי כל הכללים המקובלים במקרים כאלה. אבל המדינה נתלית בטענה שהם לא קיבלו התראה על המכירה, על אף שהם בוודאי הכירו את המקרה מכל הפרסומים בעיתונות. אני מאמין שבית המשפט יקבל את העמדה שלנו".

רכישת המפעל הפכה את פרידמן לדמות מעניינת לא רק בקרב קהילת אנשי העסקים, אלא בכלל הרחוב החרדי בצפון אמריקה, שלפתע החל להתעניין בעמדתו של פרידמן בסוגיות של השגחת כשרות. הרבה קודם לכן פרידמן נהפך לטיפוס נערץ בקרב עסקני העולם החרדי התרים אחר תרומות, בעיקר בשל נדיבותו הרבה. בישראל ובארה"ב אפשר למצוא לא מעט בניינים של מוסדות ציבור הקרויים על שמו או על שם אשתו. פרידמן הקדיש ממיטב כספו להוצאה לאור מחודשת של ספרי קודש עבור מוסדות החינוך היהודיים בישראל ובחו"ל, שעליהם הוטבעה החותמת "מהדורת פרידמן".

את פומביות התרומות נימק פרידמן בעובדה שחשוב לפרסם תרומות כדי לעודד אחרים לעשות את אותו דבר. "כדי לתת תיאבון לאדם שיתרום, מותר לתת ששמו יונצח", מסביר חברו הישראלי של פרידמן, הרב יעקב צוקר. "הרבנים הכריחו אותו להתפרסם, על אף שישר מתנפלים על אדם כזה".

פרידמן אמנם לא מתגורר בישראל, ואין לו כוונות לעשות עלייה בעתיד הקרוב, אבל הוא מבקר כאן לעתים די תכופות. בביקורים אלה הוא נוהג להתייעץ בענייני עסקים עם הרב המקובל דוד אבו-חצירה מנהריה, ופוקד גם את ביתו של הרב הליטאי הבכיר חיים קנייבסקי, מקרובו של מנהיג הליטאים הרב אלישיב. בישראל הוא תורם לישיבות חרדיות, כמו ישיבת מיר בירושלים וישיבת אור אלחנן, ולמוסדות לימוד אחרים.

בקהילה החרדית יש כאלה המקווים, אולי בעקבות התקדים של רכישת מפעל הבשר הכשר, שכעת תקדיש אזורים מזמנה גם לבעיות הדיור במגזר החרדי. טענה זו מעלה גיחוך אצל מקורבי פרידמן המבהירים שהוא איש עסקים שלא עושה טובות לאף אחד ומקפיד לעשות הפרדה מוחלטת בין צדקה לעסקים, אבל זה לא מפריע לחסידיו בישראל לטפח תקוות. "אולי דרך החברה הזו הוא יוכל לשפר את בעיית הדיור החריפה שקיימת אצלנו, הרי הוא עוזר בכל כך הרבה מקומות אחרים. אנחנו בהחלט תולים בו תקוות", אומר צוקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#