ראש מועצת רמת הנגב: "איבדתי את האמון במערכת שנקראת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום" - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ראש מועצת רמת הנגב: "איבדתי את האמון במערכת שנקראת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום"

מיליוני שקלים הושקעו בתכנון היישוב ניצנית במשך עשר שנים, עד שהוועדה המחוזית החליטה לבטל את התוכנית ■ שמוליק ריפמן: "הסיפור של ניצנית הפך את הקמת היישוב לדבר שולי, לעומת מה שגילינו על התנהלות הוועדה"

5תגובות

<<מיליוני שקלים השקיעה המדינה בתכנון הקמתו של היישוב ניצנית שאמור היה לקום בדרום הנגב סמוך לגבול מצרים, וזאת על פי החלטת ממשלה. בתום עשור של תכנון שעליו שקדו מינהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית רמת נגב, קיבלה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום את התוכנית ואף ערכה דיון בהתנגדויות. חמישה חודשים לאחר הדיון, הודיעה הוועדה כי החליטה לבטל את התוכנית. במועצה האזורית רמת נגב טוענים כי ההחלטה שגויה, התקבלה באופן לא תקין ולא חוקי, ומבלי שניתנה להם האפשרות להגיב. באחרונה הגישה המועצה ערר על ההחלטה, וגם ראש הממשלה ומבקר המדינה נדרשו להתערב בעניין.

"איבדתי את האמון במערכת שנקראת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום", אומר ראש המועצה, שמוליק ריפמן, שלדבריו היישוב אמור היה לספק פרנסה ל-500 משפחות. תחילת הפרשה ביולי 2001, אז החליטה הממשלה להקים יישובים חדשים בדרום הארץ. במסגרת ההחלטה, החל מינהל מקרקעי ישראל בפעולות תכנון, הכוללות סקר היתכנות במטרה ליישב את האזור תוך "הכרה בצורכי הביטחון וערכי הטבע והסביבה".

הוועדה המחוזית מינתה ועדת היגוי אשר יחד עם המינהל ועם המועצה האזורית רמת נגב הכינה את תוכנית "פתחת ניצנה". התוכנית כללה 80 אלף דונם בין באר מילכה בצפון לעזוז בדרום, והציעה מיקום ליישוב עירוני בשם ניצנית שיכיל 1,500 יחידות דיור לפחות. במסגרת התוכנית, נבחנו שש חלופות, מתוכן נבחרה חלופה אחת שאושרה גם על ידי ועדת ההיגוי ב-2004. לאחר מכן, החל המינהל בתכנון תוכנית מתאר ליישוב.

ביוני 2004 התקיים דיון בוועדה המחוזית דרום שמטרתו לבחון את הצורך בתסקיר השפעה על הסביבה לתוכנית הקמת ניצנית. לבסוף הוחלט כי התוכנית תכלול נספח סביבתי. שנתיים אחר כך, ביולי 2006, החליטה הוועדה המחוזית על הפקדת התוכנית עם נספח סביבתי. בסוף 2008 קבעה הולתנ"ע (ועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) כי לאור הנספח הסביבתי אין צורך בתסקיר השפעה על הסביבה. המינהל פעל לקידום התוכנית, ובנובמבר 2009 היא פורסמה להפקדה.

בחודש יולי 2010 קיימה ועדת המשנה בוועדה המחוזית דיון בהתנגדויות לתוכנית. בין ההתנגדויות שהוגשו נרשמה התנגדות החברה להגנת הטבע הסבורה כי אין מקום להקמת יישובים חדשים וכי יש להרחיב ולחזק יישובים קיימים. התנגדות נוספת הגישו גם תושבי יישובים סמוכים כמו באר מילכה, כמהין ועזוז, שטענו כי הקמת יישוב חדש תפגע בנוף הסביבתי הבתולי של המקום.

הוועדה לא קיבלה החלטה לאחר שמיעת ההתנגדויות והחליטה לשוב ולדון בנושא בדיון פנימי, לצורך קבלת החלטות בהתנגדויות. חמישה חודשים אחר כך, בדצמבר 2010, הודיעה הוועדה כי לאחר הצבעה שנערכה במסגרת דיון פנימי, הוחלט לבטל את הפקדת התוכנית. הוועדה טענה כי לא מוצה הליך בחינת חלופות למיקום היישוב ולא נערך הליך שיתוף ציבור. עוד צוין כי הוועדה לקחה בחשבון בהחלטתה גם את דרישתו של חבר הוועדה שי טחנאי, נציג החברה להגנת הטבע, לביצוע תסקיר השפעה על הסביבה.

מינהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית רמת נגב התקשו לעכל את החלטת הוועדה המחוזית דרום. המינהל טען בערר, שהוגש לאחרונה נגד החלטת הוועדה המחוזית, כי הוועדה טעתה בהחלטתה. "התוכנית עוסקת בנושא לאומי ממדרגה הראשונה", צוין בערר. "מדינת ישראל באמצעות המינהל השקיעה כספי ציבור רבים בתוכנית במשך עשור. חשיבות הקמת היישוב המתוכנן הוכרה על ידי הממשלה".

עוד טען המינהל כי במשך עשר שנים ביצע את הוראות רשויות התכנון, בהן של הוועדה המחוזית דרום בעצמה, שמע את הערות תושבי האזור, ואילו הוועדה המחוזית מתנהגת כאילו כל אלה לא היו. לטענת המינהל, הוועדה המחוזית לא המתינה עד שוועדת המשנה תקיים דיון בהתנגדויות ולכן החלטתה פסולה. עוד טוען המינהל כי נציג החברה להגנת הטבע טחנאי, שהגיש התנגדות לתוכנית, השתתף באופן פעיל בדיונים בוועדה המחוזית ואף הצביע בהם, בניגוד לדין.

גם בערר שהגישה המועצה האזורית רמת נגב נטען כי לא התקיים דיון על ההתנגדויות, וכי למעשה, היועצת המשפטית של הוועדה הגיעה לדיון עם החלטה כתובה שעליה הסתמכו חברי לשכת התכנון. לגבי הטענה כי מדובר ביישוב חדש ולא בהרחבה של יישוב קיים, הוסבר בערר כי הולתנ"ע קבעה כי "יש מקום לקידום תכנוני של היישוב במקום המוצע, כיישוב מיוחד במרקם הכפרי, שיהווה יישוב עוגן לכל יישובי הסביבה".

בערר הסבירה המועצה כי גם טענת הוועדה המחוזית לגבי אי בחינת חלופות אינה נכונה, שהרי ועדת ההיגוי, שהיא עצמה מינתה, בחנה שש חלופות, מתוכן נבחרה החלופה המתאימה ביותר. עוד הוסבר כי הטענה בדבר תסקיר השפעה על הסביבה גם היא לא נכונה שהרי הולתנ"ע קבעה כי אין צורך בתסקיר ונספח סביבתי מספיק.

לגבי שיתוף הציבור, נטען בערר כי התקיים הליך שיתוף הציבור עוד ב-2003 במועדון היישוב כמהין שבו נכחו 25 איש. התושבים גם הקימו ועד פעולה שנציגתו השתתפה בישיבות ועדת ההיגוי ב-2004.

נשאלת השאלה מדוע הגיעה הוועדה המחוזית למסקנה כי התוכנית אינה תואמת את המדיניות החדשה, רק לאחר 10 שנים מאז החלו המינהל והמדינה לקדם אותה? האם ראוי היה לאפשר לרשויות התכנון להמשיך בקידום התוכנית ולהשקיע מיליוני שקלים בתכנונה במשך תקופה זו?

"הסיפור של ניצנית הפך את הקמת היישוב לדבר שולי, לעומת מה שגילינו על התנהלות הוועדה" מסר ריפמן ל-TheMarker. "אם זו הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אין לי אמון בה. יש רצון של המדינה לפתח את הדרום, אבל בלי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום, זה לא יקרה. אם בעשר השנים האחרונות המאבק היה רק על ניצנית, כיום הוא גם על התנהלות הגוף המופקד על התכנון בנגב".

מהחברה להגנת הטבע נמסר: "נציג הארגונים הסביבתיים ישב במליאת הוועדה, כמו גם נציג מינהל מקרקעי ישראל, יזם התוכנית, מאחר שלדיון כלל לא היה קשר להתנגדויות הרבות שהוגשו לתוכנית. תמוה בעינינו כי המועצה האזורית רמת הנגב, במקום למתוח ביקורת מוצדקת על מינהל מקרקעי ישראל, שהגיש תוכנית פגומה מיסודה שבעקבותיה התקיים הדיון המיוחד, בחרה מסיבות עלומות להוציא את תסכולה דווקא על 18 ארגונים שונים ועל תושבים מקומיים, שרוצים לשמור על הסביבה, הטבע והנוף".

מהועדה המחוזית נמסר: "הוגש ערר למועצה הארצית, ותשובת הוועדה המחוזית תינתן בערר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#