ועדות התכנון טוענות כי הגבהת מבנים תאפשר הגדלת השטחים הפתוחים - השכנים ממשיכים להתנגד - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ועדות התכנון טוענות כי הגבהת מבנים תאפשר הגדלת השטחים הפתוחים - השכנים ממשיכים להתנגד

בחלק גדול מהמקרים השטחים הפתוחים משמשים לחניות או אינם מביאים תועלת לשכונה

2תגובות

<<מה תעדיפו לראות מול ביתכם? כמה בניינים נמוכים התופסים נפח רב, או מגדל גבוה שיסתיר את הרקיע, אך השטחים שמסביבו יישארו פתוחים, ויותירו מקום לגינה? על השאלה הזאת, התשובה אינה חד-משמעית. השכנים, ברוב המקרים, מעדיפים לוותר על חזון המגדל והשטחים הפתוחים ולהישאר עם מבנים נמוכים וצפופים.

לפני כמה חודשים הגישו תושבי רחוב בלוך בגבעתיים ערר לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה נגד תוכנית מגורים החלה על מגרש הסמוך לבתיהם. על פי התוכנית המקורית, על המגרש ניתן להקים שני בנייני מגורים בני שלוש ושמונה קומות, אלא שעיריית גבעתיים החליטה לשנות את התוכנית לבניין אחד בן 14 קומות, במטרה להגדיל את השטחים הירוקים במתחם.

התושבים הגישו התנגדות לתוכנית החדשה וטענו, בין היתר, כי בניין של 14 קומות יפגע באיכות חייהם, בעוד שהגדלת השטחים הירוקים אינה מהווה יתרון מבחינתם.

חילוקי הדעות הללו שכיחים מאוד בשנים האחרונות, וברוב מוחלט של המקרים, הממסד התכנוני מכריע לטובת הגבהת המבנים והגדלת השטחים הפתוחים. אבל האם אין צדק בטענות השכנים? האדריכל דרור גרשון ממשרד עירית סולסי ודרור גרשון אדריכלים, אומר כי "עדיף לנצל יותר שטח על הקרקע מאשר לבנות יותר קומות, כי השטח הירוק שכביכול מתווסף הוא לא באמת ירוק, אלא מנוצל למשל לחניה. לפעמים אנשים לא מחפשים את הירוק. לפארק הרצליה למשל, מגיעים מעט מאוד אנשים בשבת, בעוד שאל שדרות רוטשילד בתל אביב מגיעים המונים. מכאן שבהשוואה לשדרות רוטשילד, הפארק הוא בזבוז כסף על דשא וזה לא מתאים למציאות של ימינו.

"פעמים רבות אנשים אומרים שהם רוצים ירוק, אבל לא באמת משתמשים בשטחים האלה. שטח ירוק סמוך לבניין מגורים הרבה פעמים לא מטופח, אנשים לא שולחים ילדים לשם כי אותם השיחים הם מקום מסתור אידיאלי לפדופילים. גם הניסיון לטעון שבכך גם מרווחים את הבנייה ואת הצפיפות אינו נכון. במערב ראשון לציון, שם הבנייה גבוהה, הצפיפות היא 3,500 תושבים לקמ"ר, בעוד בפאריס אסור לבנות יותר משבע קומות ושם הצפיפות היא 33 אלף תושבים לקמ"ר והם לא צריכים את כל הירוק הזה. מי שרוצה פארק, שייסע לפארק הירקון".

תצלום: דודו בכר

"ירוק לנשמה"

בעמדה מנוגדת מחזיק עו"ד עפר טויסטר, המתמחה בתכנון ובנייה. "למי שמתגורר בקומה שלישית, למשל, עדיף שייבנה מולו מגדל של 20 קומות ולא שני בניינים של 10 קומות", הוא אומר. "מי שגר בקומה שלישית, בין אם יהיה מולו בניין של 20 או 30 קומות, הנוף כבר יוסתר. ולכן עדיף שכמה שפחות קרקע מולו תיתפס".

טויסטר מביא כדוגמה את שכונת המשתלה בצפון תל אביב, הנחשבת כישלון. "הבינוי שם נמוך וצפוף. אם במקום כל ארבעה בניינים, היו בונים אחד, במקום 10 מ"ר בין בניין לבניין, היו 40 מ"ר בין בניין לבניין - השטחים הציבוריים והירוקים היו גדולים יותר. פרויקטים כמו מגדל בארי נהרדע או מגדל אסותא בתל אביב, נבנו על שטח של 8-20 דונם. המגדל עצמו תופס 700-800 מ"ר, שהם עשירית מהשטח וכל יתרת השטח נשארת פנויה. אם במקום המגדל היו בונים שבעה-שמונה בניינים, לא היה נשאר שטח כלל".

לדברי טויסטר, הוועדות המחוזיות כיום מורות לאפשר זיקת הנאה לציבור בחלק מהשטחים הפתוחים. "גם אם לא נהנים מהם, הם נותנים לעין ולנשמה קצת ירוק".

טויסטר מתייחס גם להיבט הכלכלי של הבינוי לגובה. "ככל שעולים יותר גבוה, הדירה יותר יוקרתית ויותר יקרה. יש משמעות לציבור כי בנייה לגובה משמעותה יותר היטלי השבחה שחוזרים למעשה לציבור. בנוסף, הרבה אנשים מעדיפים כיום דירה במגדל גבוה על פני בית נמוך היושב על דונם בסביון. כלומר, 200 דירות באסותא או באקירוב משחררות שטח של מאות מטרים בסביון או בכפר שמריהו".

אבל עובדה היא שמעט מאוד מהשכנים, כולל בפרויקט שלצדם מתוכננים מבנים גבוהים, מסכימים עם טויסטר. בעיניהם, החיים בצלם של המבנים הגבוהים לא ישתפרו באמצעות תוספת של גינה ציבורית, מה גם שבמקרים רבים היא לשימוש דיירי המבנה החדש ולא לכלל תושבי השכונה. הניסיון מלמד גם שעיריות רבות לא רוצות לתחזק את השטחים הפתוחים, והן רוצות שהם יהיו לשטחים פתוחים פרטיים - כלומר להטיל על דיירי הבניינים החדשים את עלויות תחזוקתם

בין השכנים של פרויקט היוקרה בארי-נהרדעא לבין היזם והעירייה מתקיים ויכוח לגבי השאלה מי ישתמש בשטחים הפתוחים, שבמקרה הזה מיועדים לחניה. בעוד שהשכנים דורשים להקצות את מקומות החניה לכלל תושבי השכונה, העירייה והיזם מעוניינים להקים חניון בתשלום. בעקבות מאבק שניהלו השכנים של פרויקט אסותא, התחייבו היזמים להקצות מיליוני שקלים לטיפוח כלל השכונה, וזאת אף שוועדות התכנון והבנייה לא דרשו זאת מהם.

במשרד הפנים הבהירו כי אין חוק או תקנה הקובעים כמה מ"ר ירוק לנפש אמורה לכלול תוכנית ומוסדות התכנון הם בעלי סמכות להפעיל שיקול דעת בנושא, ואולם הוכנה עבודה מקיפה שיצרה "תדריך תכנון להקצאת קרקע לצורכי ציבור".

ההנחיות מתייחסות לבניית שכונות חדשות כך שתהיה התאמה בין סוג האוכלוסייה וצרכיה לבין התשתיות ושטחי הציבור המוקצים. לאוכלוסיה יהודית, למשל, מוצע להקצות כ-5 מ"ר שטחים ציבוריים פתוחים לכל אדם. באותו אופן נקבע כמה גני ילדים, בתי ספר ומבני ציבור יש לבנות ואילו כבישים ותשתיות יש להקים.

מטבע הדברים, בשכונות קיימות ייתכן שיש פחות שטחי ציבור, ולכן מוסדות התכנון המתבקשים לדון בתוכניות לתוספות בנייה באזורים קיימים מתייחסים לשטחים הפתוחים ולמבני הציבור ותשתיות בבואם לאשר או לדחות תוכניות אלה.

הוועדות אולי מתחשבות בתקנים, אבל העובדה ששכנים ברחבי ישראל ממשיכים להתנגד לחיים בצל המגדלים אמורה לרמוז למוסדות התכנון שמשהו בקונצפט אינו עובד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#