שירה תלמי־באבאי: "אנחנו מזינים את המפלצת, יש לי משבר עם כבישים" - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נדל"ן סופ"ש

"יש לי משבר עם כבישים - אנחנו רק מזינים את המפלצת"

שירה תלמי־באבאי, מתכננת מחוז ירושלים, מודה שהיא קוראת טוקבקים, חושבת שעדיף בלי כלי רכב בעיר ויורה חצי ביקורת על החזירות הנדל"נית. "אם ישראל רוצה להתקיים בעתיד - צריך לתכנן במודל הסינגפורי"

101תגובות
שירה תלמי־באבאי
אמיל סלמן

"גדלתי בשיכוני רכבת ברחוב טרומפלדור בעכו. שיכונים עלובים, הרבה דשא, אוכלוסייה מעורבת, יהודים וערבים גרו יחד. כולם חיו בדירות צנועות, וכולם סבלו ממחסור. אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו וזה נכון, משום שהילדות שלי מלווה אותי עד היום, ויש לי חלום על דו־קיום. אם הייתי יכולה לוותר על המלה 'מזרח' במזרח־ירושלים הייתי מוותרת. זו תמצית הגישה שלי, ואני יודעת שהיא לא פופולרית, אבל זה החלום", במלים אלה פותחת שירה תלמי־באבאי, מתכננת מחוז ירושלים במינהל התכנון את הראיון הראשון שלה.

הראיון מתקיים ארבע שנים לאחר שכבר מילאה קדנציה ראשונה בתפקיד, במשרד יחסי הציבור שבשירותיהם נעזר מינהל התכנון בתל אביב. תלמי־באבאי, 46, נשואה ואם לארבעה המתגוררת בשכונת עין כרם בירושלים, מתחילה בימים אלה את הקדנציה השנייה שלה בתפקיד וניכר שהיא בוררת את מלותיה בקפידה, מעיינת מדי פעם בדף המסרים שהונח לפניה.

הצורך לברור מלים במקרה של תלמי־באבאי, הוא כפול. מתכנן מחוז ירושלים, מעבר להיותו תפקיד רגיש ומורכב פוליטית, מסומן בשנים האחרונות כתחנה אחרונה לפני המינוי הבכיר ביותר: ראש מינהל תכנון. לפניה בכיסא מתכננת המחוז ישבו דלית זילבר, ראש המינהל הנוכחית, ובינת שוורץ, שמילאה את תפקיד ראש מינהל התכנון לפניה. כשהיא נשאלת אם זוהי תחנתה הבאה, מסתפקת תלמי־באבאי בחיוך ואומרת: "התכנון הוא חיידק, שיגעון. בעיני זה מעשה בריאה, ואני מתרגשת מהעשייה התכנונית כל יום מחדש".

"הדבר הנכון הוא לוותר על הרעיון של צמודי קרקע"

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

הדוגמה האקטואלית ביותר למפלס הנפיצות הירושלמי שעמו היא מתמודדת תפסה את הכותרות בשבועיים האחרונים כששר האוצר, משה כחלון, החליט להפעיל את סמכותו ולהעניק פטור מהיתר בנייה לטובת הקמת שגרירות אמריקאית בבירה.

מה דעתך על המהלך? משפטנים כבר טענו כי הוא שנוי במחלוקת ולא בטוח חוקי.

"אין לי ספק שאם לא היתה דחיפות ורצון לגזור את הסרט במאי, לקראת חגיגות העצמאות, אף אחד לא היה שומע על זה, יש להם תב"ע מאושרת. לממשל האמריקאי יש צרכים ביטחוניים ולוח זמנים, ולכן הדברים קרו בדרך שבה הם קרו. יש פה עסיסיות תקשורתית, אבל בעיני אין כאן דרמה תכנונית".

מלון דיפלומט בירושלים
AMMAR AWAD / רויטרס

הדרמה התקשורתית הזאת ממחישה את המצב הבסיסי של ירושלים: אומרים על ירושלים שאפשר לתכנן בה, אבל בלתי־אפשרי לבנות. איך את מתמודדת עם העובדה שברחבי העיר יש "מוקשים" פוליטיים? כ–2,000 יחידות דיור בגבעת המטוס שלא ניתן לבנות בהן מסיבות פוליטיות, רמת שלמה, גילה, והרשימה ממשיכה.

"זה לא קל, יש הרבה רגישויות, במיוחד בשכונות שהוכנסו לתחומי העיר אחרי 1967. אני מאשרת גם שם תוכניות, אבל לפעמים יש 'קצרים' וצריך ללכת בין המוקשים. כרגע המשימה היא אדירה: נקבע יעד להוסיף 290 אלף יחידות דיור עד 2040, אבל השאיפה הריאלית היא להגיע לתוספת של 180 אלף דירות. המשמעות היא כמעט הכפלה של יחידות הדיור הקיימות כיום בירושלים. אז עכשיו אנחנו צריכים לעשות קסמים".

איך עושים קסמים?

"זה אתגר אדיר להשאיר את האוכלוסייה היצרנית בעיר, להישאר בגבולות שנקבעו ולצופף. צריך להבין: התקבלה החלטה עקרונית לא להרחיב את ירושלים מערבה, ולכיוון צפון, מזרח ודרום קשה להתרחב מסיבות פוליטיות, כי למעשה זו כבר יציאה מגבולות המדינה. בעבר היה מלאי יחידות דיור שלא מוצה, והמאבק הסביבתי נגד תוכנית ספדי עסק בזה, אבל כיום המלאי הזה כמעט מוצה. לכן בעשור האחרון אנחנו מתמקדים בבנייה בתוך העיר: מורדות רמות, מורדות מלחה, מורדות משואה. כשהיתה קרקע בשפע לא בנו בשיפולי ההרים, אבל עכשיו אין ברירה. זה יקר ומסובך יותר, אבל יכול ליצור רצף עבור שכונות שכמהות לחיבורים עשרות שנים".

ספדי לא היה המאבק היחידי. ארגוני הסביבה התנגדו גם לבנייה ברכס לבן, במצפה נפתוח ובמקומות אחרים בעיר. בין הפוליטיקה לארגוני הסביבה, מבחינתך את עובדת עם יד אחת קשורה מאחורי הגב?

"אם בעבר תמ"א 35 קבעה צפיפות של שבע יחידות דיור לדונם, המספרים של 2040 גוזרים עלינו חשיבה אחרת: מחוז ירושלים מחזיק את הריאות הירוקות של מחוז תל אביב, של מחוז מרכז ובמידה רבה גם של מחוז דרום. אם ניתן רק שבע יחידות לדונם, המשמעות היא שנשתמש בפי שניים שטחים פתוחים כדי לייצר את מספר יחידות הדיור הנחוץ לנו בעתיד. גם אם נשים בצד את התחזיות האפוקליפטיות, צריך להבין שכמחצית מאוכלוסיית הצבי הארץ־ישראלי מתגוררת בתחומי העיר, ואני מתייחסת לאחריות שלי בנושא בחרדת קודש".

צבאים באזור ירושלים
אלכס גייפמן

מה המשמעות של תפישה כזאת? אם מבחינה סביבתית ופוליטית אין לירושלים לאן לזוז — איך את רואה את העתיד בעיר?

"אני רואה את האדם במרכז, אבל אני לא רוצה אותו בווילה, מנותק — אלא במרכז של שכונת מגורים, ליד שירותים בסיסיים. העתיד של ירושלים הוא להיות צפופה, אבל לא מאוד ולכן אם עד היום התנהלנו בחזירות מבחינת הטבע וזכויות הבנייה — הגענו כעת לשוקת שבורה. עלינו ליצור קומפקטיזציה של ירושלים, וזה יקרה באמצעות תחבורה ציבורית חדשנית ותכנון שמייצר חיבור בין השכונות".

התפישה הזאת היא הסיבה לעימות שלך עם המועצה האזורית מטה יהודה, והרצון שלך להוציא מתוכנית המתאר שבעה יישובים כפריים שבחלקם ישמשו עתודות קרקע עבור ירושלים?

"הג'וב של הוועדה המחוזית (שבה משמשת תלמי־באבאי ממלאת מקום היו"ר; י"ד) הוא לייצר חזון, מסר שיחלחל גם לרשות מקרקעי ישראל וגם לתושבים. במועצה האזורית מטה יהודה אנחנו מאפשרים לצופף בתוך הנחלות, אבל אם אני לא רוצה לפרוץ שטחים פתוחים ואם אנחנו רוצים לחשוב על הילדים והנכדים של אותם תושבים, הדבר הנכון הוא לוותר על הרעיון של צמודי קרקע".

כלומר? לספח את היישובים האלה לירושלים?

"עמינדב, אורה, זנוח ומחסה הם יישובים שכבר בפועל מהווים חלק מהרקמה העירונית של ירושלים. ביישוב אורה למשל, שממוקם על תוואי הקו הסגול, יש אפשרות לייצר 5,000 יחידות דיור, במקום 76 נחלות כיום, זה לא בזבוז? אני לא חושבת שהמסר הזה יעבור באגרסיביות או בכוחניות, אבל הוא חייב לעבור, גם אם בהדרגה. עלינו להיות אמיצים בעניין הזה".

מושב אורה
ללא קרדיט

"רכבל יכול לשמש כאמצעי תחבורה. חייבים להיות יצירתיים"

השיח סביב התכנון היום עוסק לא מעט במשבר התחבורה. כולם יודעים לומר שיש בעיה, אבל איפה הפתרונות?

"בעניין הזה ירושלים יחסית בסדר — 30% מהאוכלוסייה בעיר משתמשת בתחבורה ציבורית, לעומת 3% במבשרת ציון למשל, אבל זה לא מספיק. ירושלים זקוקה לרשת נוספת, כמו מטרו תת־קרקעי או רכבל. התוכניות האלה אינן חלום, הן כבר מתקדמות, והפתרון התת־קרקעי יכול לעבוד תוך עשר שנים. חפירות בעומק של 70 מטר מתחת לקרקע לא יפריע למהלך החיים בעיר או לארכיאולוגיה. התחנה הראשונה תהיה תחנת נבון, משם יהיה קו שיתחבר למרכז העיר ובהמשך בחאן, במלחה ובכותל. מהלך נוסף הוא להקים דרגנועים (מדרגות נעות) בכל העיר. פיילוט ראשון של משרד התחבורה ברכס לבן ייצא לדרך בקרוב".

רכבלים, דרגנועים. נשמע עתידני, סוג של גימיק. זה יכול להיות פתרון משמעותי?

"רכבלים יכולים להסיע 3,600 נוסעים בשעה. המטרה היא לא להקים רכבל לתיירים, אלא כאמצעי להסעת המונים וזוהי אחת האפשרויות לחיבור מבשרת ציון לירושלים. דרגנועים ניתן להקים עשרות או מאות בכל רחבי ירושלים באופן שיגדיל משמעותית את רדיוס השימוש בתחבורה הציבורית. אם אנשים יידעו שהם יכולים לרדת בדרגנוע מהחלק העליון של השכונה לתחנת הרכבת הקלה במורד ההר, הם לא ייכנסו לרכב. חייבים להיות יצירתיים, לחרוש את השדות שכבר חרשנו ולהגיע לתוך השכונות".

אוטובוסים בשכונה חרדית
אמיל סלמן

העובדה שיש כיום מאבקי תושבים בכל הארץ מחלחלת לעבודה שלכם במינהל התכנון?

"אני מקשיבה לשטח, גם קוראת טוקבקים מדי פעם. יש הרבה חוכמה בקרב הציבור, וצריך להקשיב לתושבים כבר בשלבי התכנון המוקדמים. פעם היתה תפישה שמהנדסי הכבישים נותנים את התשתית הבסיסית — בדרך כלל כביש של 50 מטר רוחב — ואנחנו צריכים לבנות סביב זה. כיום זה לא כך, ואנחנו לא מהססים להתווכח אתם בוועדות. אני מאמינה ברחובות ובהולכי הרגל. זה המקום שבו נפגשים, הרחוב צריך להיות מעניין, בטיחותי וליצור חזיתות ציבוריות".

את מערערת על התפישה התחבורתית ששלטה עד כה?

"כן. אנחנו מעלים שאלות שלא עלו פעם כמו למה צריך שני נתיבים, או למה צריך רוחב כביש כזה. כל שנה עולים על הכביש 120 אלף כלי רכב ויש לי משבר אמון עם הדבר הזה שנקרא כבישים. בכביש מס' 1, למשל, השקיעו מיליארדים ותוך כמה שנים גם זה לא יספיק. אז מה אנחנו עושים? רק מזינים את המפלצת? ערים יכולות לתפקד טוב יותר ללא כלי רכב".

את אומרת שצריך להקשיב לציבור, אבל מעל ראשכם פועלת הוותמ"ל, שמאשרת במהירות ובלי לשמוע מתנגדים אלפי יחידות דיור? מה דעתך על המסלול הזה?

"הוותמ"ל היא תוצאה של עשרות שנים שבהם עשו ולא חשבו, וכיום הולכים לקצה השני כדי לתקן. בתפקיד שלי אני לא נתקלת בעבודת הוועדה הזאת (הוותמ"ל; י"ד) משום שירושלים היא עיר חזקה, ולא הצליחו לקדם בה תוכניות ותמ"ליות. אין ספק שגם הוועדה המחוזית צריכה תחרות, אבל במקרה שלנו, אני לא חושבת שהשולחן של הוועדה המחוזית הוא הבעיה. אין פה עומס. אין אצלנו תוכניות שממתינות בתור. אם צריך, אני מקיימת גם עשר ישיבות בחודש".

דרך בגין בעיר. "ערים יכולות לתפקד טוב יותר ללא כלי רכב"
אמיל סלמן

ובכל זאת, מבחינה נדל"נית ירושלים נחשבת תקועה. אין התחדשות עירונית ובהגרלה האחרונה של מחיר למשתכן היו רק 15 דירות בעיר.

"השוק בירושלים מנומנם, אבל ב–2017 מתוך כ–5,000 יחידות דיור שאושרו, 4,000 היו בהתחדשות עירונית. לעתים מהלכים נתקעים בגלל היטלי השבחה או דיונים בין העירייה לבין הממשלה. תוכנית מורדות ארנונה למשל, יכולה היתה להיות כמעט כולה במחיר למשתכן, אבל זה נתקע. החשיבה של מינהל התכנון השתנתה, וזה כבר מתחיל להיות מורגש".

מה השתנה?

"עד היום מינהל התכנון לא עבד עם מספרים. ישראל דומה לסינגפור, אבל שם התכנון הוא באמצעות מספרים בלבד. אם מסתכלים על הונג קונג, 80% מהשטח שלה אינו מפותח והיא צפופה בטירוף. זו החלטה פוליטית ותרבותית. אם ישראל מאמינה שיש לה עתיד וקיום גם בעוד 50 שנה, היא חייבת להתחיל לתכנן באותו אופן. אין ברירה. התוכנית של 2040 היתה בשבילי כמו גשם ביום חמסין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#