עזריאלי: קיצור לימודי האדריכלות יעלה את הרמה המקצועית של האדריכלים בישראל - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עזריאלי: קיצור לימודי האדריכלות יעלה את הרמה המקצועית של האדריכלים בישראל

היזם והאדריכל דוד עזריאלי ומעצב העל רון ארד מספרים על מערכת הלחצים בדרך מהחזון ועד המגדלים ומרכזי הקניות של המחר ■ "לפעמים עיצוב טוב הוא עסק רע", אומר ארד ■ דויד עזריאלי: אנשים תמיד רצו לבלות בקבוצות, כך גם עם קניות - זה צורך שלא השתנה"

תגובות

הפגישה שלנו עם איש העסקים והאדריכל דוד עזריאלי ועם האדריכל רון ארד החלה בתצפית על תל אביב. עזריאלי נהנה מאוד לשוחח על המקצוע הקרוב ללבו. בתחילת הפגישה הוא מזמין את ארד להביט מחלונות המשרד שלו: מציג לו את תל אביב, מצביע על כמה אתרים מרכזיים בעיר ועובר אתו לחדר הישיבות הצמוד, שם הוא דואג שיפתחו את התריסים כדי להמשיך את הסיבוב. ארד מקשיב בנימוס ולא מתערב. אפילו כשעזריאלי מצביע על אזור בניין האופרה, הוא רק מציין בחצי פה שהוא תיכנן את חלל הפנים.

השניים נפגשו לרגל הענקת הפרס מטעם מפעלי התמיכה של עזריאלי לפרויקטים של בוגרים מצטיינים מבתי הספר לאדריכלות בישראל (ראו מסגרת). ארד ישב בחבר השופטים.

אי אפשר לדבר על אדריכלות עם דוד עזריאלי מבלי לדבר על אדריכלות של קניונים, שהרי הוא נהפך למזוהה עם הקניונים שלו, שחלקם, כמו קניון עזריאלי בתל אביב, הם אייקון עירוני. האם יש סיכוי שארד, עם הדימוי האוונגרדי שלו, יתכנן קניון עבור עזריאלי? למרבה הפלא, ארד כבר תיכנן קניון: באחרונה נפתח בעיר הבלגית ליאז' קניון בתכנונו, אבל הוא מודה שכאדריכל - קניון הוא מסוג הפרויקטים שפחות מושכים אותו.

ארד מספר שמה שגרם לו לקחת על עצמו את הפרויקט הוא אורכו של הקניון, שמשתרע על פני חצי ק"מ. ארד מדמה אותו לרחוב קניות כמו השוק באיסטנבול. "העניין המרכזי בפרויקט הזה הוא הגג: קונסטרוקציות מתכת שנושאות ETFE (פולימר שקוף שנהפך בשנים האחרונות לחביב האדריכלים, ש"ש) שנותנות לקניון את המראה הייחודי שלו. הקניון מתחיל בנקודה ברורה ואז נפרם", מסביר ארד.

בזמן הקצר מאז שנפתח, נהפך הקניון בליאז' לגאוות העיר וזכה במועמדות לפרס Mies Van der Rohe, שניתן מטעם האיחוד האירופי למבנים עכשוויים יוצאי דופן. "בליאז' יש שני דברים: הקניון שפתאום נהפך למרכז תרבותי ותחנת הרכבת שתיכנן האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטראווה. הם מאוד גאים בו. הקניון, במקרה הזה, הוא מבחינתי תירוץ לבנות מבנה שמושך תשומת לב".

הקניונים מחליפים את המוזיאונים, שהחליפו את הכנסיות כאייקונים וכנקודות התייחסות בעיר?

"אני מקווה שלא, אבל הסופר J.G. Ballard לקח את הטענה הזו צעד אחד הלאה ומספר בספרו Kingdom Come על קניון שנהפך למעין דת. אבל זה ספר אימה".

מבחינתו של עזריאלי, התשובה מורכבת יותר. "אלה שמחפשים סיבה לביקורת יכולים להעלות כל מיני טענות. אם נביא בחשבון את העובדות, אנשים תמיד רצו לבלות בקבוצה, עוד מימי האגורה באתונה. לבני אדם יש צורך להיפגש, לדבר. כך גם עם קניות - זה צורך שלא השתנה. עדיין בונים כנסיות ועדיין בונים מוזיאונים, והם מעניינים ומוצלחים מאוד. לא הייתי משווה בין הדברים וטוען שאחד פוגע בחשיבות של השני".

עזריאלי מתנגד לטענות כי הקניונים פוגעים במרכזי הערים: "קניון ממלא תפקיד בעיר, והעובדה שאנשים מצביעים ברגליים מוכיחה שהוא חלק מההווי העירוני. הטענות שחשיבות הרחוב ירדה בגלל הקניון מוכחות כלא נכונה. קניונים נבנו כבר לפני יותר מ-200 שנה: במילנו יש קניון מהמאה ה-18, ובמוסקווה קניון מהמאה ה-19. הקניונים אינם דבר חדש. הגירה אורבנית והתפשטות העיר ללא תכנון נכון פגעו בעיר, אבל זה לא באשמת הקניון. יש מקום גם לקניון".

האם יש דרך לתכנן קניון שיתרום לעיר?

ארד: "יש דרך לעשות כל דבר באופן טוב. אדריכלות היא מקצוע שתלוי בלקוחות. אדריכלים עושים מה שאומרים להם כי הם צמאים לעבודה, כך שבסופו של דבר המזמינים חשובים לא פחות מהאדריכל - ולמעשה יותר ממנו. מי שהיה בליאז' מבין שזו עיר שאין בה שום דבר מרגש. כשבאו אלי עם ההצעה והסכמתי לה, במשרד שלי התפלאו כי הם היו בטוחים שאני הולך להגיד לא. אבל מה שאני ראיתי שם היה את הנהר הזה, את הנחש, את ההזדמנות. כבר בפגישה הראשונה חשבתי שאפשר לתכנן מבנה שיתפתל.

"לא פשוט לעשות קניון. המטרה של המזמינים היא להשכיר את החנויות, הם לא ארגון פילנתרופי, הם צריכים להחזיר כסף על כל מ"ר בנוי. כמובן שהם יודעים שעיצוב טוב הוא עסק טוב וכל הסיסמאות האלה, אבל לא תמיד זה נכון - לפעמים עיצוב טוב הוא עסק רע. אם אתה מספיק קשוח, אוחז בתפישה ברורה ועושה מה שאתה מאמין בו ומעניין אותך, יש סיכוי שכולם ייצאו נשכרים. והמזמינים של הקניון הזה מאוד מרוצים.

"זה נכון גם לגבי מבנים כמו מוזיאון, שבנייתם מתחילה עם הרבה כוונות טובות של המזמינים. אבל אדריכלות היא מסע של פשרות, ואם מגיעים לסוף הדרך כשסיבת הקיום של הפרויקט עדיין לא נעלמה - זה הישג".

אמנות למען מטרה

מפגש עם ארד ועזריאלי הוא הזדמנות טובה לדון בחינוך לאדריכלות בישראל, שלדעת שניהם לוקה בחסר. "חינוך של אדריכלים הוא עניין חשוב", אומר עזריאלי. "אדריכלות היא אמנות שצריך לחיות בה, מפני שהיא לא תלויה על הקיר. לכן האדריכל צריך להכיר בעובדה שהאמנות שלו צריכה גם לשרת את המטרה, והפוסק האחרון הוא הלקוח ומשתמש הקצה. זו המטרה של אדריכלות טובה. אחרת מקבלים פילים לבנים שלא משתמשים בהם".

לדעתו של עזריאלי, הדרך להוציא לשוק אדריכלים טובים יותר טמונה בשינוי שיטת הלימוד. "בכל העולם ההשכלה של האדריכלים משתנה. בתי ספר רבים מלמדים את המקצוע בשני שלבים: במקום חמש שנים לימודים, לומדים שלוש שנים לתואר ראשון ושנתיים או שלוש לתואר שני. היתרון של שיטה כזו היא שמי שלא מתאים להיות אדריכל יכול לסיים לאחר שלוש שנים והוא יוצא מהמערכת. בארץ נגררים במשך כל חמש השנים, ומקבלים הסמכה בסוף. שינוי כזה יעלה את הרמה המקצועית של האדריכלים בישראל".

עזריאלי תורם רבות ללימודי האדריכלות בישראל: הוא תרם לטכניון את חוות המחשבים הראשונה בפקולטה לאדריכלות וכן תרם למען הרחבת הספרייה הוותיקה. בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב קרוי על שמו בזכות תרומה שנתית. ארד גם הוא לא עוסק רק בעיצוב, באדריכלות ובאמנות, אלא משמש גם איש חינוך וכיהן עד לפני שנה כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון (RCA).

ארד טוען כי הבעיה העיקרית נמצאת בפער שבין הלימודים לפרקטיקה. "בזמן לימודי האדריכלות הסטודנטים מתכננים איצטדיונים, מוזיאונים ובתי אופרה, אבל כשהם מתחילים את העבודה המקצועית הם צריכים לעשות פרטי חלונות של גאונים אחרים". ארד מודע לכך שיש שיגידו שכך צוברים ניסיון, אבל אומר שמבחינתו ניסיון הוא הרגלים רעים. "למשרדים נכנסים אנשים מוכשרים ואידיאליסטים, ואין להם מקום לביטוי ולסיפוק. זה מקצוע טרגי ויש מעט אנשים בתחום שבאמת נהנים".

הקושי שעליו מדבר ארד הוא מה שגרם לו לצאת לדרך עצמאית. הוא מודע לכך שהעדר סיפוק של אדריכלים לא עצמאיים יכול לפגוע ביצירתיות שלהם: "הייתי אומר לרקטור שלי ב-RCA שאני לוקח אנשים מוכשרים שקל להעסיק ותוך שנתיים הופך אותם לבלתי ניתנים להעסקה. הבוגרים שלי הבינו שהמשימה שלהם אינה להצטרף אלא להמציא את עצמם - וזה לא מתאים לכולם".

אי אפשר לתכנן אייקון מראש

נראה מעט מוזר שארד מדבר על פשרות משמעותיות בתכנון אדריכלי. לצופה מהצד נדמה שאדריכלים במעמדו יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. "אדריכל ידוע אמר לי פעם שהאדם האחרון שהוא מתחשב בו הוא הלקוח, כי אף אחד לא ייתן לו לתכנן שני בניינים. בפועל זה לא בדיוק ככה, וכל הזמן יש משא ומתן. כשתיכננו את מוזיאון העיצוב בחולון ביקשו בהתחלה שנציג שתי אפשרויות, ואמרתי להם שאין דבר כזה. אם הייתי יודע על אפשרות טובה יותר, הייתי עושה אותה".

סיפור שתי האפשרויות נהפך לבדיחה במשרדו של ארד, אבל הוא דואג להדגיש שהמזמינים של המוזיאון בחולון הצטיינו כלקוחות, כלומר - הוא לא מרגיש שנדרש להתפשר. "במוזיאון בחולון יש אלמנטים רבים שמדגימים שנתנו לאדריכל חופש לתכנן ואיפשרו ליצור פרויקט שבוחן מוסכמות אדריכליות. לדוגמה, הכניסה למוזיאון נזילה וקשה לומר מהו בדיוק הרגע שבו אתה עובר את הסף. מכיוון שלבניין אין משקופים, קיבלנו הכשר לא לתלות מזוזות".

מוזיאון העיצוב בתכנונו של ארד, עם רצועות פלדת הקורטן, גווני הכתום-אדום והמראה הלא שגרתי, נהפך לאייקון עוד לפני השקתו - אך הוא מדגיש שלא תיכנן בניין אייקוני. "אין לי עניין לנקר עיניים או לעשות משהו יוצא דופן, אלא לעשות משהו שמעניין אותי. אני לא חושב אם פרויקט יהיה אייקון, אלא בוחר לעשות מה שמהנה מבחינתי".

למרות זאת, בעבר סיפר ארד שהמזמינים ביקשו ממנו לתכנן מוזיאון שאת תמונתו אפשר יהיה להדפיס על בול - כלומר שיהיה מזוהה עם העיר חולון. "לכל אחד יש את הצרכים שלו וכל עיר רוצה בילבאו קטן משלה. אני יכול לעשות הכי טוב שאני יודע. אני לא יכול לעשות משהו שאני לא יודע".

עזריאלי דואג להדגיש שאי אפשר לתכנן אייקון מראש: "רק בניינים שעומדים במבחן הזמן ייהפכו לאייקון אמיתי". הוא מסכים שהמגדלים שנושאים את שמו נהפכו לאייקון, אבל מדגיש שמדובר בעשייה לא מכוונת וכי המבחן האמיתי עדיין לפניהם: "רק אם הם ישרדו את מבחן הזמן, עוד כ-50 שנה, הם ייהפכו לאייקון אמיתי".

ארד, אולי בגלל העיסוק שלו כמעצב תעשייתי, בוחר שלא להסכים עם עזריאלי וטוען שלא נורא אם בניין לא עומד במבחן הזמן. "יש דברים שמספקים אושר והנאה לאנשים בתקופה מסוימת, ואחר כך עבר זמנם ובטל קורבנם, ונוצרים דברים אחרים. כשגדלתי חשבתי שהמכוניות האמריקאיות הישנות הן איומות, וכיום כשאני מסתכל על צילומים מקובה הן נראות לי מדהימות. מבחן הזמן אינו המבחן היחידי. יש צרכים שמשתנים ויש קונטקסט".

מעודדים אדריכלים צעירים

מפעלי התמיכה של קרן עזריאלי עוסקים בתחומים מגוונים, וחלק ניכר מהם קשורים לאדריכלות. הקרן תומכת בבית הספר לאדריכלות על שם דוד עזריאלי באוניברסיטת תל אביב, משקיעה בפקולטה לאדריכלות בטכניון, ושותפה עם המועצה לישראל יפה בהענקת פרס שבו זכתה בין השאר קריית הממשלה בבאר שבע.

עזריאלי גאה במיוחד בפרס שהוא מחלק מדי שנה לפרויקטי גמר מצטיינים באדריכלות. מטרתו של הפרס היא עידוד מצוינות ואיכות במוסדות האקדמאיים לאדריכלות בישראל, תוך הידוק הקשר עם הקהילה המקצועית בישראל ובעולם. לדבריו, "אנחנו עושים מאמצים למצוא את הכישרונות, זו הפעם השישית. המנחים בבתי הספר בוחרים את הסטודנטים שהעבודות שלהם הן הטובות ביותר, ואנחנו מעניקים פרס לטובות מבין הטובות".

בחודש שעבר העניק עזריאלי במדיטק בחולון את פרס דוד עזריאלי לבוגרי בתי הספר לאדריכלות בישראל, בשווי 50 אלף. הפרס התחלק בין שישה סטודנטים: השנה זכו ארבעה בוגרים מהטכניון ושניים מאוניברסיטת תל אביב. שגיא רכטר ואמיר תומשוב מהטכניון זכו ב-15 אלף שקל כל אחד; ג'ואי נשאשיבי ורמי קובטי מהטכניון, תומר דיקרמן וניר לוי מאוניברסיטת תל אביב זכו ב-5,000 שקל כל אחד.

חבר השופטים כלל את אדריכל חיים דותן, המעצב רון ארד, האדריכל משה צור, פרופ' עזרי טרזי, אדריכל אדם קולמן, אדריכל חנן פומגרין ואדריכל אורה שדות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#