כפר ורדים כמשל לחנק הדיור הערבי - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כפר ורדים כמשל לחנק הדיור הערבי

70 שנה חלפו מאז קום המדינה, ובמקום לנקוט מדיניות תכנון סדורה עבור החברה הערבית - מנהיגיה מסרבים לסיים את המאבק הדמוגרפי ועדיין מנסים לייהד את הנגב והגליל, כאילו יום אחד הערבים פשוט ייעלמו מכאן

31תגובות
כפר ורדים
ירון קמינסקי

היישוב הגלילי הפסטורלי כפר ורדים עלה השבוע לכותרות עם הודעתו של ראש המועצה המקומית, סיון יחיאלי, על עצירת המכרזים העתידיים למכירת קרקעות לבנייה ביישוב. ההודעה פורסמה לאחר שקרוב ל-50% מהזוכים במכרז על המגרשים ששווקו היו ערבים מהעיר הסמוכה מעלות־תרשיחא.

היו מי שקראו לתושבי כפר ורדים (אותם התושבים שהתנגדו בעבר גם לבניית מקווה ביישוב) גזענים וחשוכים. ואולם מעבר להאשמות ההדדיות, זכייתן של 58 משפחות ערביות במגרשים הדגישה את מצוקתם של האזרחים הערבים, שנחנקים על שטח שנתחם וכותר באופן בלתי־רשמי, ושאין לו עתודות קרקע - בדומה למתרחש ביישובים ערביים אחרים. הביקוש גדל, אבל קרקעות המדינה המוקצות הצטמצמו במשך השנים, ואלמלא הוותמ"ל (הכלי התכנוני של ממשלת הימין שהפך לסיכוי של היישובים הערביים), הפערים היו גדלים.

"אם לא נותנים לערבים להתפתח בכפריהם, מה לנו שנלין שהם ניגשים לכל מכרז שמאפשר להם להציע הצעות ואף לזכות? איזו ברירה יש להם?", נכתב בפוסט שפירסם אחד מתושבי כפר ורדים. התשובה היא שיש ברירה: מדיניות תכנון סדורה שמניעה ומתמרצת פעולות בשטח. עם זאת, נדמה שממשלות ישראל, בזו אחר זו, חשבו שיש להן פתרון טוב יותר: 'אם נתעלם מהבעיה - היא תיעלם'. אך זה לא הולך לקרות, וככל שנטמון את ראשנו עמוק יותר באדמה מול בעיות התכנון והבנייה במגזר הערבי והשיח על ערים מעורבות חדשות או הקמת עיר ערבית - המצב רק יחמיר.

במסמך שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת עוד ב-2010, לקראת דיון בוועדת הפנים של הכנסת, נכתב כי הבנייה הבלתי־חוקית ביישובים הערביים גוברת בהיעדר תוכניות מתאר ותוכניות מפורטות מתאימות. את היעדר התוכניות קשרו במרכז המחקר והמידע של הכנסת במדיניות של הפקעת קרקעות; צמצום שטחי שיפוט של כפרים; הגבלה על שימושים בקרקעות בבעלות ערבית פרטית; היעדר שטחי ציבור; והתארכות משכי התכנון והבנייה בסבך הביורוקרטיה הישראלי. אצבע מאשימה נוספת הופנתה כלפי ראשי רשויות ערביות, על שאינם יוזמים ומקדמים מספיק תוכניות מפורטות; על שהם נותנים מענה לצרכים של חמולות מסוימות יותר משהם מקדמים את האינטרס הציבורי הכללי; ועל כך שאינם מעודדים מספיק תהליכי איחוד וחלוקה שיאפשרו ניצול שטחים נוספים.

70 שנה חלפו מקום המדינה, ומנהיגיה מסרבים לסיים את המאבק הדמוגרפי ועדיין מנסים לייהד את הנגב והגליל (באמצעות חלוקת מענקים לבנייה, כיום), כאילו יום אחד הערבים ייעלמו. השמירה על המבנה החמולתי והעוני בציבור הערבי משרתת את המדיניות הזאת: ברגע שייפרם המארג המסורתי, יותר צעירים יהיו מוכנים לצאת מהכפרים, ואז אולי ייאלצו התושבים היהודים לראות אותם בקרבם, לא רק כנותני שירותים, אלא גם כשכנים, בגינה הציבורית, בוועד הבית ובחוגים של הילדים.

ראש מועצת כפר ורדים, יחיאלי, כתב כי "הסוגיה של הפיכת יישובים שהוקמו כיהודיים ליישובים עם אוכלוסייה מעורבת אינה סוגיה פרטית של כפר ורדים. היא נכונה בעפולה, בנהריה, בכרמיאל ולכל אורכו ורוחבו של הגליל". נגדיל ונאמר שראוי כי יעסקו בשאלה הזאת גם בראש העין ובבאר שבע.

יחיאלי הצביע על הכיוון שלו לטיפול בסוגיה כשהבטיח שיפעל כדי לשמר את חיי הקהילה ו"את אופיו המיוחד של כפר ורדים כפי שהוא היום". אם כך מצהיר מי שחי בשכנות ליישובים ערביים - למה אפשר לצפות ממקבלי ההחלטות בממשלה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#