חולמים על בית עם גינה במחיר שפוי? הקיבוצים מזמינים אתכם לבנות על ההרחבה

לאחר שנים שבהן הסתערו משפחות צעירות על בתים צמודי קרקע מוזלים בשטחי ההרחבות בקיבוצים, משתרר שקט ■ בקיבוצים נערכים לגל בנייה שני בשכונות המגורים, ומקווים להאיץ את המכירות ולשחזר את ההצלחה בעבר

דני כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דני כהן

לאחר שנים שבהן הסתערו משפחות צעירות על בתים צמודי קרקע מוזלים בשטחי ההרחבות בקיבוצים, משתרר שקט. רוכשים חדשים עדיין מידפקים על דלתות הקיבוצים, אבל בקצב אטי הרבה יותר. שני גורמים הביאו לכך: סיום השלב הראשון של ההרחבות בחלק מהיישובים, והאטה בבניית השלבים הבאים.

לצד זה, התגבר זרם אנשים המבקשים להיקלט בקיבוצים כדי להיות חברים באגודה החקלאית: בנים ובנות חוזרים, רוחניקים וירקרקים, מסודרים ומבוססים, וגם זוגות צעירים, שמוצאים בקיבוץ אזור מוגן לילדים, אי של שפיות במרוץ החיים.

עכשיו, כך נראה, נמצאים הקיבוצים בנקודת זמן קריטית. הגאות בביקוש לנדל"ן עירוני והקשיים בהשכרת דירות בקיבוצים לדיירים חיצוניים מדגישים את הצורך לחדש את תנופת ההרחבות. Markerweek יצא למסע בין שישה טיפוסים שונים של קיבוצים, כדי לבדוק מה מציע כל אחד.

דרכי גישה מסביב לקיבוץ

ההרחבות הקהילתיות בקיבוצים, אותן שכונות של רוכשי בתים שהוקמו בתוך שטח הקיבוץ, באו לעולם מתוך כורח. הקיבוצים שטולטלו כהוגן בעשורים הקודמים, התפכחו מאשליית האדם האוניברסלי וחשו בגבה הקר של האליטה הפוליטית והכלכלית בעקבות המהפך של 1977, הגיעו עד לכלל קריסה כלכלית שבעקבותיה הסדר חובות.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

בעודם חבוטים, מנסים לעכל את התפרקותו של מיתוס הקיבוצניק ואת סילוקם ממדורת השבט, נחתה על הקיבוצים מכה מדכדכת נוספת שכולה יציר כפיהם: הבנים לא חזרו הביתה לקיבוץ. מעגל ההזנה בכוחות צעירים לענפי המשק ולהתחדשות הקהילה חרק בקול. החיזוי הדמוגרפי הציג גרף אוכלוסין שנמצא בירידה תלולה ומנגד עלייה בגיל הממוצע - ואיים להפוך את הקיבוצים, לפחות את חלקם הארי, לבתי אבות.

מנגד עמדו לקיבוצים עוצמות וחזקות שלא נעלמו. הרעיון שבלב הקבוצה החלוצית - בריאת האדם לעבודת כפיים וחינוך לערכי אחווה, חופש ושוויון - יצר מאגר של כוחות שהזינו מערכות חינוך טובות ושפע פעילות תרבות ופנאי, ויצרו סל הזדמנויות חדשות, שעוד יניעו את קפיצת הדרך הבאה.

הרצון לקדם מחדש את הקיבוץ באמצעות דור חדש של משפחות שימלאו את הדשאים, בשילוב הפיתוי הכספי שעמד בצדו, האיצו קיבוצים לגשש ולחפש פתרונות. המועמדים הטבעיים הראשונים לשכונות היו הבנים שעזבו. בקרב רבים מהם, רעיון החיים במתכונת השיתופית שהציע הקיבוץ בזמנו היה פסולים. כעת, כשקיבוצים רבים החלו בהליך הפרטה, ראו הצעירים בהרחבה הזדמנות להיות שוב חלק מהבית ומהמשפחה, מבלי לחפש את שמם על לוח סידור העבודה השבועי.

במקביל לשינוי שהתרחש בתוך הקיבוצים פנימה, החלטות מינהל מקרקעי ישראל, בשילוב עם ייזום ותנופה של גופים אזוריים, סללו את הדרך לקביעת משבצות קרקע ייעודיות כחלק מ"שטח המחנה", הוא תחום היישוב.

מכאן ועד ההרחבה בפועל נותרו שאלות היישום המקומיות. שלטים למכביר נתלו בקיבוצים רבים, בעוד הקרקע נותרה מיותמת מפיתוח. קיבוצים מרכזיים יותר, שהיו אטרקטיביים לנוכח מיקומם, או קיבוצים בעלי עמוד שדרה כלכלי איתן, עמדו ממילא בפני ביקוש הגדול מההיצע, ושלב המעבר מהכוח אל הפועל התקצר מאוד. חברות שיווק ובנייה שפעלו במגזר ההתיישבותי זיהו את המגמה והציעו את מרכולתן, שכללה מערכת שיווק עצמאית, תכנון מגוון דגמי בתים לבחירה ובנייה מקובצת במהלך גדול אחד. לרבים מהקיבוצים, זה פתר כאב ראש גדול.

בתחילה, נדחקו ההרחבות הקהילתיות אל קצה הקיבוץ, ולפעמים אפילו הוסבו עבורן דרכי גישה "מקצרות" שלא עברו בלבו של המשק. ואולם דבר לא יכול היה למנוע את המפגש בין העולמות, בין חדש לישן, בין צעיר לוותיק, שהכריח את החברים בקיבוץ להיפתח החוצה.

המשימה בה"א הידיעה של מנהל הקהילה או מזכיר הקיבוץ היתה יצירת מפגש בין תושבי ההרחבות לחברי הקיבוץ, באופן שיאפשר בניית אמון הדדי. היה זה הצעד הראשון בלבד להקמת ישות מוניציפלית וקהילתית אחת.

להתגבר על תת-האכלוס

לעומת הקיבוצים, המושבים מעולם לא התיימרו לשנות את העולם. הנחלות שחולקו במעמד אכלוס המושב או בסמוך להקמתו, בין אם היו משותפות בחלקן ובין אם היו צמודות משק, היו שוות בגודלן ודומות בערכן. כך גם מספר הפרות שניתנו, או הסככות, או מכסות החלב.

השוני היה טמון באנשים: כישוריהם, יכולתם וגם מזלם, הם שיצרו את הפערים הכלכליים. הפערים שהתרחבו הפרידו בין מושבים מוצלחים יותר למוצלחים פחות, בין משקים משגשגים למשקים עמוסי חובות. המושבים, שבהשוואה לקיבוצים העבירו רק חלק קטן משכר פועלם לטובת פיתוח קהילתי, יצרו פחות פאר במערכות החינוך והתרבות המקומיות. עבורם מערכות אלה נותרו אמצעי, ולא ערך בפני עצמו.

מעמדם של גואלי הקרקע, יהיו קיבוצים או מושבים, ותפקידם ההיסטורי, אינם עומדים עוד לזכותם. גם לא תרומתם הבלתי ניתנת למדידה לחברה הישראלית ולמשק. מעל פני השטח מתרחש שינוי דרמטי בעמדותיהם של משרדי הממשלה, של מינהל מקרקעי ישראל ושל גופי ההתיישבות באשר להגדרה "יישובים בתת-אכלוס". "תת-אכלוס" מתפשט ומדביק כל חלקה טובה, ונוגע לאותם קיבוצים שבהם מספר בתי האב, בהגדרה רכה ונזילה, אינו עולה על 150.

המדינה, שגזרה ליישובים סל הטבות נדיב - מים, קרקע, מכסות חלב, תקציבי פיתוח, סובסידיות, מענקי עידוד ועוד, מבקשת לדעת כמה הולמות אותן הטבות את גודלו העכשווי של היישוב. כשהם נדרשים לספירת בתי האב, הם לא מחשבים את תושבי ההרחבות הקהילתיות, שהרי אלה אינם חברים באגודה החקלאית ובנכסיה. כשמוצאים כי האכלוס נמוך בהרבה מהתקן, הם נחושים לעשות מעשה, ומהר.

לפתחם של הקיבוצים הקטנים רובצת שאלת השאלות: איך יצליחו קיבוצים הסובלים מתת אכלוס לעבור למצב של התרחבות וקבלת חברים לאגודה, מתוך איזון נכון ושמירה על על יציבותה?

אגודות אינן רק מספרים במאזן והתאמות פיננסיות: הן מארג של הון אנושי השזור זה בזה והמקיים בתוכו קשרים חברתיים וכלכליים, ערבות הדדית, הסכמות ותקנונים. הקבוצה נדרשת לשינוי תודעתי ולהפנמה של המצב החדש. למרות השינוי הצפוי בחלק מהקיבוצים, להרחבות הקהילתיות יש יתרון ענק לשני הצדדים הגרים זה לצד זה: בין אם יבחרו במסלול של קבלה לחברות באגודה, ובין אם יעבו קיבוצים וישתרגו עמם לקהילה משולבת של אגודה חקלאית שיתופית לצד אגודה מוניציפלית.

ואם צריך עוד סיבה, אפשר לבחון מודלים דומים ומוצלחים בעולם: השכונות המוגנות שעוטפות את צורכי המשפחה ומגנות עליה. אצלנו, שלא כמו בעולם הרחב, לא צריך להמציא ולבנות את השכונות האלה מאפס, להכשיר אנשים ותשתיות, להפיח רוח ולנטוע עצים ודשאים. הקיבוצים כבר כאן, וכשמביטים על השורה התחתונה, והפעם על המחיר, רכישת בית בשכונות הקהילתיות בקיבוצים היא עסקה טובה, שהרי המחיר עדיין לא משקף את ערכו הריאלי של המוצר בכללותו.

אדמית: כמעט כמו כפר באירופה

אדמית שוכן על הרכס הקרוי באותו שם, מתלול הררי הצופה על מערת קשת. מצדו האחד נמצאת שמורת נחל בצת ומצדו הצפוני נחל נמר. אל היישוב מטפס כביש יפה במיוחד, ומשכונת ההרחבה נשקף נוף פנורמי: מראש הנקרה עד מפרץ חיפה.

הקיבוץ הקטן מפעיל כמה ענפי משק חקלאיים מסורתיים: לול פטם, מטעים ומפעל מתכת, ולצדם בית הארחה לנופשים. ההרחבה פרושה בחלקו המערבי של היישוב, ומתחת לה נמצא יער. צורתה מעגל (כיכר), שאליו קשורים שישה כבישי טבעת. מדרון ההר מייצר הפרשי גובה בין פלחי המגרשים המקבילים, כך שהם נמצאים זה תחת זה. ההרחבה מתנהלת במתכונת בנה ביתך.

האזור ההררי למחצה, מזג האוויר הנוח, הסביבה המיוערת וכמות המשקעים הגבוהה באופן יחסי (750 מילימטר בשנה), הופכים את אדמית לסוג של מפלט בניחוח כפרי-אירופי. הסמיכות לתחנת הרכבת בנהריה היא יתרון נוסף. אדמית מוגדרת כיישוב עדיפות לאומית, דרי ההרחבה זכאים להטבות מס ופארק התעשייה בתפן נגיש וקרוב.

"האנשים שמגיעים להרחבה שלנו הם אנשים מבוססים, בעלי מקצועות חופשיים, רבים מהם התגוררו לפני כן בחיפה ובקריות, שמחפשים איכות חיים - בית צמוד קרקע על מפלס אחד או שניים", מספרת ירדן הראל, משווקת ההרחבה מטעם הקיבוץ. בדרך כלל הם נשארים לעבוד באותו מקום. פרט להם מגיעים אלינו אנשים מאזור המרכז, שרואים במעבר הגשמת חלום".

עין דור: אקולוגים פרקטים

עין דור המקראית ממלאת תפקיד מרכזי בסיפור על שאול ובעלת האוב. קיבוץ עין דור של היום נח לא הרחק מתל צפצפות, המזוהה עם האירוע המכונן שהתרחש לפני הקרב עם הפלשתים. כשנוסעים אל ההרחבה מכביש עפולה-כפר תבור, מתגלות גבעות עגלגלות שלמרגלותיהן עובר נחל תבור. ככל שהערוץ נע מזרחה אל עמק הירדן, הוא מייצר שיפועים ומדרונות תלולים יותר. כאן, בין כרמים צעירים, עצי שקד ותיקים ושורות ארוכות של עצי זית כסופים, נפרשת השכונה. הבתים צבועים בגוונים בהירים, חומים ואפורים, שמשתלבים היטב עם צבעי נוף הגבעות והמטעים. השכונה פרושה בהמשך לבתי הקיבוץ הוותיק, על המדרון הדרומי ובסמוך לבריכת השחייה.

ההרחבה ביישוב נושאת את השם "השכונה האקולוגית", והיא משופעת בנגיעות אקולוגיות עם ראייה סביבתית המשתלבת בנוף, כולל פתרונות קצה לפי בחירתו של כל משתכן. "לא מדובר בבתי בוץ", מבהיר פיפה חולי, משווק ההרחבה ורכז ועדת הקליטה ביישוב. "אנחנו אקולוגים פרקטיים, לא אקולוגים פנאטים. התכנון הוא בגישה ירוקה, גודל החלונות ומיקומם מתייחס לכיווני השמש ולחיסכון באנרגיה. כל בית נבנה עם הפרדת תשתיות וצנרת שמאפשרות לבצע מיחזור מים אפורים לטובת השקיה בגינה, קומפוסטר למיחזור זבל אורגני, וגם הכנה למערכת להפקת חשמל מאנרגיית השמש".

ההרחבה זוכה לתצפית אל שדות כפר תבור וכפר קיש הנפרשים מתחתיה, וגם מערבה אל הר התבור המתנשא מעל. קל להגיע לכביש הראשי, ומשם אפשר לחבור דרך עפולה וצומת מגידו לכביש 6 תוך 45 דקות. ההרחבה סמוכה לכמה אזורי תעשייה: אלון תבור, מגדל העמק, ציפורית וקדמת הגליל. מבחינה זו, להרחבה יש יתרונות עבור מי שמבקש להשתלב באזורי תעסוקה אלה.

"אבל זה לא הכל", מבקש חולי להוסיף, "אנחנו רואים בתושבים חלק אינטגרלי של הקיבוץ, והם שותפים להחלטות מוניציפליות וקהילתיות. ביחד בונים קהילה, ביחד בונים יישוב".

כפר חרוב: לאנשים שרוצים את כל העולמות

כפר חרוב שוכן בצדה המזרחי של הכנרת, בקצה הדרומי של רמת הגולן, במקום שבו המישור הפורה על קו המצוק הוא בעל המותניים הצרים ביותר ברמה. בתי ההרחבה גובלים בשדות הקיבוץ במזרח, ומעברם שיפולי שמורת נחל מיצר. מצפון מבתרים את הנוף שמורת סוסיתא ונחל פיק, ובדרום נמתח המצוק עד להר נמרון, המשמש כאתר חביב על מרחפי מצנחי הרחיפה.

הקיבוץ, שחבריו-מייסדיו באו מארצות דוברות אנגלית, מבוסס כלכלית ועסקיו כוללים מטעים, רפת, גידולי שדה ושאר ענפי חקלאות מסורתיים, בקתות עץ לנופש, וכן את מפעל א.ר.י המייצר אביזרים להולכת נוזלים.

ההרחבה הקהילתית תוכננה לאורך קו המצוקים באופן שאינו פוגע בשפת המצוק, והיא נמתחת מצפון ליישוב. המגרשים חולקו כך שהם פרושים זה אחר זה בטור, והשורות הוצבו ותוכננו עם הפרשי גובה בין הבתים באופן שבו הגינות הפונות אל הנוף זוכות בנקודת מבט דומה לצפת, להר תבור, לרמת סירין ולעמק הירדן.

האזור המישורי מתאפיין במזג אוויר נוח בהשוואה לזה השורר ביישובי עמק הירדן החמים, ובחורף לא שוררות בו טמפרטורות נמוכות כמו ביישובי צפון רמת הגולן. רוח מערבית מרעננת פוגשת רוב ימות השנה את דופן הרכס ופורצת היישר אל תוך הבתים.

עירית דורון, חברת כפר חרוב ומשווקת ההרחבה, אומרת שהמשפחות הנקלטות בהרחבות מחפשות ברובן שינוי בסגנון החיים, לעתים גם בסביבת העבודה.

ביישוב פועלות מערכות חינוך ותרבות תוססות. הבנייה אחידה בעיקרה, ואפשר לבחור אחד מכמה דגמי "בתים אחים" מוצעים, כך שהמראה המאורגן מרכך ונותן להרחבה תחושת רציפות והומוגניות, שחשובה ליצירת זהות מהודקת של קהילה מתגבשת ביישוב אחד. "אצלנו קיים המינון הנכון בין היחד לבין הלבד", מוסיפה דורון, "בין הקהילה לבין העצמי. אנשים שנמצאים בשלב כזה בחיים, שבו הם רוצים ליהנות מכל העולמות, באים אלינו".

כיסופים: מוכרים שקט למרות הקסאמים

כיסופים שבנגב המערבי הוא קיבוץ קטן, שאוכלוסייתו מתבגרת ומשתוקקת לגדול. היישוב הוקם על ידי גרעינים מארה"ב ומדרום אמריקה, והוא מתבסס על חוות לולים גדולה, רפת שמתהדרת בחלב "כשר למהדרין" ו-600 דונם של מטעי אבוקדו. למרות השקט השורר בגבול באחרונה, הקרבה לרצועת עזה פגעה ביכולת השיקום והצמיחה הדמוגרפית בכל האזור.

אנשי כיסופים יצאו לקרב תודעתי על קליטה ליישוב כשהם חמושים בעובדות, וחרטו על לוגו הקיבוץ את האמרה "קיבוץ כיסופים - מקום שקט בנגב המערבי".

אזור היישוב מבותר בוואדיות שאוכלסו בבוסתנים בתקופות קדומות ומשופע בגבעות בגוון צהבהב ובהיר בשל אדמת הלס. הוא התגלה באחרונה על ידי רוכבי האופניים, שיצרו באזור מסלולי רכיבה למכביר, ובשבתות הם ממלאים את השבילים.

סביב הקיבוץ נמצא יער כיסופים המשתרע על 7,000 דונם ומתפרש מחלקו הצפון-מערבי של נחל הבשור עד פאתי היישוב. "יער גדול, אבל דובים אין בו", צוחק שלומי אילן, מרכז המשק של כיסופים.

"אצלנו מבינים שהרחבה קהילתית וקליטה לאגודה הן ערובה להמשך קיומו ושגשוגו של המקום. לצערנו, אנחנו עדיין ניזוקים מהמצב הביטחוני, אבל אני אופטימי", מסכם אילן.

חולתה: מהשכונה הקהילתית אל האגודה החקלאית

חולתה נוסד ככפר דייגים לחופי אגם החולה באצבע הגליל. העמק והאגם שיובש לכודים בין שרשרת הרי נפתלי ממערב למצוקי רמת הגולן ממזרח. את העמק חוצה נהר הירדן, הזורם דרומה. בתחילת שנות ה-50 יובש האגם לטובת גאולת הקרקע, וכפר הדייגים נותר ללא מקור פעילות.

"הדי.אן.איי של חולתה, גם לאחר שהאגם נעלם ואין יותר דגים, ולמרות העובדה ששנים ארוכות אנחנו עוסקים בחקלאות של האדמה - צרוב ופועל ככפר דייגים", אומר חבר הקיבוץ ליאור כנעני, המשמש כרכז ההרחבה.

ראשיתה של ההרחבה היתה פתיחת השערים לבני משק חוזרים. הם בנו את ביתם מכספם על שטחים שהקצה הקיבוץ, ואחר כך הצטרפו כחברי קיבוץ מהמניין. "עשינו אכלוס בתוך שטח המחנה של הקיבוץ, אזור שבו יכולנו לבנות ולהתרחב. בשנתיים האחרונות קיבלנו עשרות בנים חזרה. יצרנו עבורם מסלול ?עצמאות כלכלית', שלא מגביל אותם בתחום הפרנסה וההשתכרות. הם חברי קיבוץ שממשיכים את החיים שלהם ונשארים במקומות העבודה שלהם", מוסיף כנעני.

לאחר שהמהלך הוכתר בהצלחה, החליטו חברי הקיבוץ לצאת במהלך הנוכחי: - פתיחת שלב ב' להרחבה עבור משתכנים מבחוץ שלא היו חברי הקיבוץ בעבר. המגרשים המוצעים מקובצים בשתי חלקות, שהאחת תכיל כ-20 מגרשים על שטח הרפת הישנה שפונתה, והשניה בסמוך לה.

"אנחנו קיבוץ פלורליסטי. יש כאן חברים מכל עדות ישראל, מכל קצוות הארץ, כולל חוזרים בתשובה. יש אפשרות לקליטה בהרחבה הקהילתית במודל של בנה ביתך, עם אופציה להצטרפות לאגודה החקלאית", אומר כנעני.

אבי טל, 32, תושב פתח תקוה במקור, הגיע להרחבה בעקבות אשתו, בת משק לשעבר: "כשאתה צעיר אתה לא חושב שיש איזו חשיבות לתרבות פעילה, לשירותי בריאות מתחת ליד, לחינוך איכותי. השבילים כאן מלאים בילדים, יש כאן חברה של אנשים בני גילי. זה לא שחלמתי להיות חבר באגודה, אני עירוני. אבל יש כאן את כל מה שרק צריך, וגם חרמון ונוף. מי צריך יותר?"

מפלסים: ההחלטות מתקבלות במשותף

מפלסים היה מראשוני הקיבוצים בתנועה הקיבוצית שנעו למסלול השכונה הקהילתית. המשבר הפנימי העמוק שפרץ בשנות ה-90 איים למוטט את הקיבוץ והביא לקבלת שתי החלטות: שינוי אורחות החיים של חברי האגודה החקלאית ומהלך הגדלה של היישוב. ב-2000 החלו להקים את הבתים הראשונים בשיתוף קבלן, שהעמיד לבחירת המשתכנים שמונה דגמי בית לבחירה. כיום ניתנת גם האופציה לבנות על פי דגם אישי.

הקיבוץ, שמייסדיו הם יוצאי דרום אמריקה, הוקם בנגב הצפון-מערבי ב-1949. הוא מתבסס על מטעים, רפת, לול פטם לבשר ומפעל מתכת. הקיבוץ שוכן ביישובי עוטף עזה, בסמוך לקריית החינוך של מכללת ספיר ולשדרות, וההרחבה משמשת אלטרנטיבה למבקשים לרכוש בית בסביבה כפרית. בין השאר מתגוררים בה סגל המכללה ועובדי המינהלה, בני משק ובני קיבוצים שכנים, ותושבי העיירות הסמוכות.

"ההרחבה של מפלסים הצליחה לייסד יישוב שהקהילות בו משולבות. סוד ההצלחה הוא ההדרגתיות, הניסיון לייצר במשותף אגודה קהילתית להתיישבות כפרית שהיא גם קיבוץ וגם שכונה", מספר איתי צורי, בן למייסדי הקיבוץ המתגורר בהרחבה.

בשכונה מתגוררות כיום 85 משפחות, שהגיעו בשלושה סבבים של בנייה מרוכזת. הניסיון שנצבר בתהליך השיווק, השילוב הקהילתי, קרבתו של הקיבוץ לאשקלון ומרחק הנסיעה הסביר לתל אביב יוצרים ביקושים ערים, ובעוד המחיר נותר הוגן, היישוב גדל. לכך מסייעת התוכנית להקים תחנת רכבת סמוך למכללת ספיר.

רבות מהפעילויות הקהילתיות והמוניציפליות מנוהלות כיום על ידי ועד הנהלה משותף המשקף את נציגי כל התושבים: פעילות תרבות יישובית, הפעלת בריכת השחייה, פעילות המועדון ואחריות על הביטחון.

כפי שמתרחש בכל ההרחבות, גם במפלסים מורכב תהליך הקבלה ממפגש עם ועדת קליטה ומאבחוני התאמה, ומותנה במעבר ועדת קליטה אזורית, שבה חברים נציגי מועצה וגופי ההתיישבות.

הבית אינו רכוש משותף

הפרוצדורות לקראת הצטרפות להרחבה

הרכישה

כשמתכננים הרחבה, הקיבוץ מחזיר בהסכמה את הקרקע שחכר ממינהל מקרקעי ישראל. המתיישב החדש מופנה למינהל וחותם על הסכם חכירה אישי בחוזים של 49 שנה.

הבנייה

א. בבנייה מרוכזת או בבנייה בדגם אישי, הקבלן שנבחר על ידי הקיבוץ מבצע את כל ההרחבה. הוא הגורם שעומד מול הרוכש, כפי שנעשה בעיר.

ב. בבנייה עצמית, הרוכש מתקשר עם קבלן לפי ראות עיניו.

ההתקשרות עם הקיבוץ

הקיבוץ אינו צד פורמלי בהתקשרות החוזית - ל=א עם הקבלן ובוודאי לא עם המינהל. ההתקשרות עם הקיבוץ נוגעת לשני אירועי מפתח:

קבלה להרחבה - תהליך שבו הקיבוץ הוא גורם קובע בקבלה של נקלטים להרחבה.

לאחר אכלוס - לחברי הקיבוץ ולחברי ההרחבה יש נציגות נבחרת בוועד המקומי או בוועד המוניציפלי, שמנהל את החלקים המוניציפליים של הישוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker