אחרי 15 שנה: הרצליה תובעת מתושבים להחזיר פיצויים על תוכנית שלא מומשה

העירייה תובעת מבעלי קרקעות להחזיר פיצויים ששילמה בגין תוכנית להקמת מנהרה תת־קרקעית, מאחר שזו לא יצאה לפועל ■ עו"ד המייצגת את העירייה: "הכספים שייכים לקופה הציבורית" ■ בעלי הקרקע: "אנחנו עמוק בתוך תקופת ההתיישנות"

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מחלף שבעת הכוכבים בהרצליה. המתנגדים להקמת המנהרה חששו מזיהומי אוויר ומפגעי רעש
מחלף שבעת הכוכבים בהרצליה. המתנגדים להקמת המנהרה חששו מזיהומי אוויר ומפגעי רעשצילום: עופר וקנין

רדיפת צדק או חשש מגירעון תקציבי הובילו באחרונה את עיריית הרצליה לתבוע מבעלי קרקעות בעיר החזר עבור דמי פיצויים ששולמו להם לפני כ–15 שנה, בגין תוכנית שהיתה עלולה לפגוע בערך הקרקע שלהם אך בסופו של דבר לא יצאה לפועל.

בשבועות האחרונים, עשרות בעלי קרקעות בעבר ובהווה, באזור שבין שדרות שבעת הכוכבים לרחוב מדינת היהודים בהרצליה, קיבלו כתב תביעה מטעם העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה. בכתב התביעה, שהוגש לבית משפט השלום בהרצליה, נדרשו בעלי הקרקעות להחזיר תשלומי פיצויים ששילמה להם העירייה, בתוספת ריביות והפרשי הצמדה. כך, זוג בעלי קרקע נתבעו להשיב 180 אלף שקל, בגין פיצוי של 84 אלף שקל בתוספת ריבית שקיבלו מהעירייה בדצמבר 2003.

ראשיתו של הסיפור ב–1999, אז אושרה תוכנית להקמת מנהרה תת־קרקעית בהרצליה, שהיתה אמורה לחצות את דרך חיפה־תל אביב ונתיבי איילון ולאפשר ציר תחבורה נוח בין מזרח הרצליה למערבה. ואולם עם אישור התוכנית הוגשו נגד הוועדה המקומית הרצליה עשרות רבות של התנגדויות ותביעות לתשלום פיצויים, בגין אחד הסעיפים לחוק התכנון והבנייה שלפיו על הרשות לפצות את בעל הנכס אם תהיה פגיעה בערך הקרקע שבבעלותו. המתנגדים להקמת המנהרה בסמוך לקרקעותיהם חששו, בין היתר, מזיהומי אוויר ומפגעי רעש ומכך שלא יתאפשר להם בעתיד להקים מבנים באזור בשל בעיות הנדסיות שייגרמו מהקמת המנהרה.

בדיונים ממושכים שהתנהלו אז, כמה מההתנגדויות נדחו ועלו לדיונים בוועדת הערר המחוזית, וחלקן אושרו לאחר חוות דעת שמאית מטעם העירייה שקבעה כי תהיה פגיעה כמעט ודאית בערך הקרקע. גם את גובה הפיצוי הנדרש — בין 80 אלף שקל ל–100 אלף שקל — קבעה חוות דעת שמאית, מה שלא מנע מחלק מהמתנגדים לתבוע בוועדות הערר פיצוי גדול יותר.

בחלוף הזמן, בין בחינת ההתנגדויות והערעורים, החליטה ועדת הערר המקומית לחייב את הוועדה המקומית לשלם את הפיצויים שנקבעו לבעלי הנכסים שהוסכם כי מגיעים להם פיצויים שאינם שנויים במחלוקת. לפי ההערכות, הסכום הכולל הנתבע על ידי העירייה (מכל הנתבעים יחד) עומד על כ-1.6 מיליון. לפיכך, בני הזוג ל' וד' קיבלו 106.5 אלף שקל בחודשים אוקטובר־דצמבר 2003 — פיצוי של 84 אלף שקל, בתוספת תשלומי ריבית והצמדה.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

עם זאת, בעקבות ההתנגדויות העזות, ב–2004 החלו תהליכים לביטול תוכנית הקמת המנהרה, וביולי 2005 פורסמה באופן רשמי הודעת ביטול לתוכנית. בעקבות זאת, הוועדה המקומית מיהרה לבקש כי כל התביעות לתשלום פיצויים יידחו לחלוטין וכי ייקבע שאין חבות לתשלום בגין הפגיעה הנובעת מהתוכנית. בעירייה נשענו על סעיף 200 לחוק התכנון והבנייה, שלפיו היות שהתוכנית בוטלה — הפגיעה בקרקע לא עברה את תחום הסביר לפי הגדרת החוק, ואין זה מן הצדק לשלם פיצויים.

ועדת הערר דחתה את בקשת הוועדה המקומית, וקיבלה את עמדת התושבים על בסיס סעיף 197 לחוק, שמטרתו "להעמיד את הזכויות בקרקע במצב שהיה לפני אישור התוכנית הפוגעת", וביקשה להמשיך בהליכים שהחלו תוך בחינת כל מקרה לגופו. עם זאת, נקבע כי השמאי המכריע לגבי גובה הפיצויים יונחה להתחשב בכך שהתוכנית בוטלה כעבור שש שנים מפרסומה. ההכרעה התחשבה בעיקר במי שמכרו את נכסיהם בשנים שבהן היתה התוכנית בתוקף, וסביר שמכרו את הקרקע בשווי נמוך. בהמשך קבעה ועדת הערר כי במקרים שבהם ייקבע כי שיעור הפגיעה הוא 3.3% או פחות מכך, תהיה הוועדה פטורה מחובת תשלום פיצויים. לגבי בעלי הקרקע ל' וד', נקבע כי שיעור הפגיעה בהם הוא 2.8%.

"תביעה מופרכת"

עתה, כ–15 שנה אחרי שקיבלו את הפיצויים, העירייה תובעת מל' וד' — כמו גם מאחרים — את הכסף, בתוספת של ריבית והצמדה למדד, בטענה שאלה "התעשרו שלא במשפט, וחייבים להשיב את הכספים ששולמו להם על חשבון הקופה הציבורית" — כך לפי כתב התביעה שהגישה העירייה על ידי עורכי הדין אילנה בראף ומורן מרוז ממשרד עורכי הדין הררי טויסטר.

בראף, המייצגת את העירייה מול כמה בעלי קרקעות שלטענתם זכו בכסף שלא כדין, מסבירה: "לאחר דיונים ממושכים והכרעות רבות, ועדת הערר קיבלה את טענות העירייה וקבעה כי ניתן להחיל את הסעיף שלפיו אם הפגיעה של הרשות בערך הקרקע סבירה והכרחית, אין זה מן הצדק לשלם לנפגע פיצויים — והרי ברור כי זה העניין. גם פסק דין נוסף בנושא, שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב, מאשרר את הטענה, ובית המשפט אף קבע שיש להחיל את הסייג לתשלום הפיצויים כדי לעודד את רשויות התכנון לבטל תוכניות שנמצאו, ולו בדיעבד, כפוגעות יתר על המידה".

לטענתה, "הנתבעים נאחזים בכספים לא להם", ואף שהם יכולים לבקש הקלות באופן החזרת הכספים, "עד כה ניסיונות ההידברות מצדנו נדחו".

חלק מבעלי הקרקעות, שנדרשים כעת להשיב סכום כמעט כפול מזה שקיבלו כפיצוי ולהשקיע מזמנם בבתי המשפט, מיוצגים על ידי עו"ד עודד ישראלי. לפי ישראלי, "החוק מתיר לתבוע את הסכום בחזרה עד שבע שנים אחרי, ואנחנו הרבה שנים אחר כך — עמוק בתוך תקופת ההתיישנות וכעשר שנים אחרי שהתוכנית בוטלה. לא ברור לפי איזו עילה רלוונטית מוצאת העירייה צידוק לתביעה. זו תביעה מופרכת".

עו"ד קורל דרליצ'מן, ממשרד עורכי הדין צבי שוב, שליווה גם את האזרחים שקרקעותיהם נפגעו לכאורה מהתוכנית, אמרה: "תוכנית הכרייה של מנהרת שבעת הכוכבים מ–1999 מסרבת לגווע, והפעם ביוזמתה של עיריית הרצליה, שבחרה להעיר את המתים ובחלוף כ–15 שנים לתבוע השבה של סכומי פיצויים ששילמה, על בסיס חוות דעת של שמאי המקרקעין מטעמה. העירייה דורשת תוספת הפרשי הצמדה וריבית שמנפחת את סכומי התביעה. בתי המשפט יכריעו בשאלת ההתיישנות וחיוב הריביות אחרי השנים הארוכות שבהם ניהלו הצדדים הליכים בבתי משפט".

מעיריית הרצליה נמסר: "מדובר בתביעות להשבה של כספים המחוזקים על ידי בעלי דירות- בבחינת עשיית עושר ולא במשפט, לאחר שהן וועדת הערר והן בית המשפט המחוזי קיבלו את טענותינו וקבעו באופן חד משמעי שתוכנית המנהרה-בגינה הם תבעו פיצויים, לא מצדיקה לשלם פיצויים כלשהם. התשלום בוצע על פי דרישתם, לפני שהתביעות התבררו ולפני שתוכנית המנהרה בוטלה. לאחר ביטולה, סרבו הבעלים לחזור בהם מהתביעות ולאחר הליכים שארכו שנים ארוכות, החליטה כאמר ועדת הערר שלא מגיעים לבעלים אלה כל פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה הערעור שלהם על ההחלטה ועל כך לא הוגש ערעור לעליון. לא חלה כל התיישנות".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker