רוצים להרוויח מנדל"ן? קבלו המלצה מפתיעה משר השיכון יואב גלנט - נדל"ן - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

רוצים להרוויח מנדל"ן? קבלו המלצה מפתיעה משר השיכון יואב גלנט

"נעשתה פה שגיאה ענקית: הפרידו את המגורים משאר השימושים ועכשיו כולם על גלגלים, עומדים בפקקים. בכל מקום בעולם - העיר ומרכזה הצפוף חוזרים לאופנה כסגנון חיים, מפני שמבינים את היתרון הכלכלי שלהם למדינות"

73תגובות
יואב גלנט
אייל טואג

יואב גלנט נכנס לממשלה בתקופה שבה הדיור תפס את הכותרות עם מחירי הנדל"ן הגואים, אלא שתוך כדי תנועה כשר השיכון, התפתח משבר יוקר הדיור למשבר הפקקים, ועכשיו הם תופסים את תשומת הלב הציבורית. כעת יואב גלנט מסתער על התקלה: "עשו פה שגיאה גדולה מאוד: העתיקו לישראל את סגנון החיים של לוס אנג'לס. שלחו את המסחר והתעסוקה החוצה, הפרידו את המגורים משאר השימושים והרחיקו אותם זה מזה, ועכשיו כולם על גלגלים, נוסעים ובעיקר עומדים בכבישים, כל הזמן".

איך זה קשור אליך?

"זה קשור לשיכון, לאופן שבו תוכננו הערים. בגלל התפשטות השימושים והפרדתם מבזבזים שעות 'בדרך אל' בנהיגה. מר ישראלי נמצא בדרך במקום לשחק עם הילדים שלו, לתרגל יוגה או לקדם קריירה. יש מציאות אחרת שבה צורכי היום־יום נמצאים במרחק 100–200 מטר, חמש דקות נסיעה באופניים, או ממש מתחת לבית".

צפו בראיון עם שר השיכון, יואב גלנט - דלג
צפו בראיון עם שר השיכון, יואב גלנט

זה קורה רק בתל אביב.

"בינתיים. אותם תנאים צריכים להיות בנתיבות, בשדרות ובאופקים. בהתחדשות הנכונה הן ייהפכו לערי מחוז תוססות עם מאפיינים של ערים גדולות — רחובות מסחריים שיש בהם הכל: אופנה, בית קפה, חנויות מזון, רופא, מספרה, מבני ציבור עם חוגי מוזיקה וספורט והרצאות עממיות, אנשים ייסעו באופניים ויפרנסו עסקים של תושבי העיר, שאליהם יגיעו תושבי היישובים הקטנים שמסביב. בשביל לימודים באוניברסיטה ייסעו לבאר שבע, גם בשביל לעבור ניתוח מורכב בבית חולים, אבל את כל היתר ישיגו בעיר הקטנה שבה גרים".

אתה לא הראשון שרוצה לחזק את הערים בפריפריה. מה ההצעה שלך מחדשת?

"צריך להתחיל בשיקום המרכזים הוותיקים שנזנחו ולהכניס להם תוכן, כך שייווצר תמריץ להתחדשות שיכוני המגורים שלידם. אחר כך לעשות מהלכי פינוי־בינוי גדולים — הריסה ובנייה מחדש של שכונות בתכנון משופר. מהלך גדול כזה עושה צדק חברתי עם תועלת לכל: האוכלוסיה המוחלשת שגרה בהם מקבלת דיור חדש, וכל התושבים מקבלים מרכז עירוני נורמלי. הייתי גם מגדיר גבול סביב כל יישוב בישראל, שמעבר לו לא בונים ויהי מה. זה עוזר להשאיר שטחים פתוחים לטבע, וגם שומר על העיר מפני התפשטות לא רצויה".

הדברים שאומר גלנט בזכות גבולות היישובים מזכירים את הבית האחד בישראל ששר השיכון לא רוצה לדבר עליו — הווילה אדירת הממדים שבנה ביישוב עמיקם, שם נחשד בעבירת בנייה כפולש לקרקע ציבורית. הווילה, שבה הוא גר גם כיום, סיבכה אותו בפרשה שראשיתה בהערת מבקר המדינה והמשכה בבג"ץ שבלם את מינויו לתפקיד הרמטכ"ל שכבר הובטח לו. הוא כמובן לא אוהב שמזכירים לו אותה. שבע שנים עברו מאז, ומבחינתו היה טוב לו היו חלים על אירועים כאלה דיני השמיטה היהודית. הוא מסרב להתייחס לעניין, ומתעקש שהסאגה הזאת מאחוריו.

גלנט נכנס למשרד השיכון לפני כמעט שלוש שנים כשר מטעם מפלגת כולנו. משה כחלון שביקש "ארגז כלים לפתרון משבר הדיור", דרש וקיבל את משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל, מינהל התכנון שנלקח ממשרד הפנים ומשרד השיכון. את המשרד הזה, השני בחשיבותו מאלה שניתנו לכולנו, הוא הפקיד בידי גלנט, מספר שתיים שלו, שצורף כזרוע ביטחונית.

גלנט היה אמור להיות יד ימינו של כחלון במהלך הגדול להשפעה על שוק הדיור, אלא שבתוך זמן לא רב נעכרה מערכת היחסים בין הפוליטיקאים, וכך צומצמה המעורבות של גלנט במהלכי התכנון והפיתוח הגדולים. כיום, מבודד וממודר במפלגתו, אין לו השפעה על תוכניות המתאר שמתקדמות לאישור בערים, הוא מורחק ממוקדי קבלת ההחלטות על הסכמי הגג, ומוחזק כמיודע חלקית ומבצע בלבד של מחיר למשתכן, הגרלת הדירות הגדולה שכחלון מיתג על שמו בלבד.

אף שגלנט מכחיש שיחסיו עם כחלון נמצאים במשבר, ואומר: "יש לי הערכה רבה לשר האוצר, ואנחנו משתפים פעולה. חילקנו בינינו סמכויות ושיתוף הפעולה בינינו עובד היטב" — יש הטוענים כי הוא מפלס דרך לבית פוליטי אחר. הוא ממשיך להכחיש: "אני אשאר במפלגת כולנו ככל שהדבר תלוי בי — וזו לא ההחלטה שלי בלבד. אני מקווה שיתאפשר לי להשלים כמה שיותר פרויקטים עד סוף הקדנציה, ומעבר לזה — ימים יגידו". בינתיים נותר גלנט בתחומים הנוגעים לבינוי קיים, מדולדלי תקציב ונטולי ברק: התחדשות עירונית, דיור ציבורי ושיקום שכונות.

הרחיקו אותך ממרכז העניינים?

"לדעתי, התחדשות עירונית היא כלי מרכזי ויצירתי לפתרון משבר הדיור. למשל, לאורך קו הרכבת שנבנה בגוש דן יש הזדמנות שאסור להחמיץ. אם ינצלו את פיתוח אמצעי התחבורה לתכנון חדש שמוציא את המכונית מהמשחק, יש בתוך הסביבות הבנויות פוטנציאל לתוספת של מאות אלפי יחידות באזור הביקוש, וגם לעוד פארקים, מסחר ותעסוקה. ההתחדשות אינה רק פתרון לדיור באזורים מרכזיים במחירים שפויים, היא גם מנוע לצמיחה של המשק".

תסביר.

"בכל מקום בעולם העיר ומרכזה הצפוף חוזרים לאופנה כסגנון חיים, מפני שמבינים את היתרון הכלכלי שלהם למדינות. אני זוכר איך נראתה תל אביב לפני 30 ו–40 שנה, כשכולם נטשו אותה. האטרקטיביות והכוח האדיר שיש לה כיום נובעים מכך שהכל יחד — דירות, משרדים, פאבים, חנויות — ומהנוכחות התמידית של אנשים ברחובות. צריך לשאוף לקומפקטיות כזאת, בנייה צפופה בתוך הערים".

תושבי המרכז טוענים שכבר צפוף.

"אין לנו ברירה — אין פה עתודות קרקע לבנייה. אבל זה לא רק אילוץ, התחדשות צריכה להיות בחירה מועדפת: עיר צפופה היא דבר חיובי. צפיפות ועירוב שימושים יוצרים נגישות וקשרים, שמגדילים את ההזדמנויות הכלכליות והחברתיות של בני האדם".

צפיפות ועירוב שימושים יוצרים את הקונפליקטים הכי מרים עם תושבים. ראשי ערים צריכים להיבחר.

"ראשי ערים אמיצים ילכו אתי על העיקרון הזה. אני יכול להבטיח לכל ראש עיר שלא ייכנע ללחצים שאחרי שתתבצע התחדשות עירונית רבה, יגיע שינוי בגישת התושבים. צפיפות משפרת את הביטחון ומעלה ערך של נכסים. אנשים ירגישו את היתרונות. לא יעבור הרבה זמן, וגם הציבור ישתכנע. אני ממליץ למי שרוצה להרוויח מנדל"ן לקנות עכשיו דירות בבניינים במקומות הכי מוזנחים והכי צפופים במרכזי הערים. שם תהיה התחדשות עירונית ושם מחירי הנדל"ן יקפצו".

בינתיים הציבור מתקומם נגד מדיניות הבנייה הדורסנית של הממשלה. המתנגדים מצליחים להדוף אפילו תוכניות במצב מתקדם מאוד.

"זו אחת הצרות. במקום מועצות חכמים של אדריכלי עיר, ועדות התכנון הן זירת התנצחות בין עורכי דין המייצגים תושבים נגד יזמים ולהפך. הוועדות הן טריבונלים עממיים. המקצועיות נדחקת לשוליים והפיתוח תקוע".

טל כהן

הפיתוח בלב הערים תקוע — ואתה מקדם יישובים חדשים בנגב. חוזר על טעות הקמת היישובים הקהילתיים שהחלישו את הערים בפריפריה.

"בדיוק ההפך: אני מקים את היישובים החדשים כדי למנוע התפשטות של התיישבות בלתי־חוקית בנגב. בחמשת היישובים החדשים בדרום יחד יגורו בעוד 20 שנה בקושי 2,000 משפחות. אם כמה וילות יאיימו על דימונה, ערד, נתיבות, שדרות ואופקים, אז באמת לא עשינו כלום".

יישובי הווילות עומר ולהבים משכו אליהם את האוכלוסיה החזקה מבאר שבע.

"תושבי וילות בשרון ובמישור החוף עוזבים אותן ובאים לגור בתל אביב. אם העיר טובה, צמודי הקרקע לא מושכים ממנה אוכלוסיה חזקה".

החזון שלך לשיקום שכונות והתחדשות לחיזוק ערים אינו מתרומם באזורים שאינם לב הביקוש.

"לכן נאבקתי על חוק ההתחדשות עירונית שכולל סט כלים שיניע התחדשות, חרף כוחות השוק. יצאתי לקרב פוליטי שדרש קורבנות כדי לשנות נוסח קדום של חוק ג'ובים, שהציע להקים מועצה כללית להתחדשות עירונית שתדון ותביא החלטות לאישור הממשלה, שלא היה מביא כלום".

מה חידשת?

"דבר ראשון הוא האוטונומיה לערים — מינהלות התחדשות בעיריות שכפופות לראש העיר ותכליתן לגשר בין העירייה, הקבלן, המדינה והתושב. הקמנו 19 כאלה, ויקומו עוד. המודל קיבל השראה מדבר שנפל בשכונת קרית משה ברחובות. כשנודע שמקודמות בה תוכניות להתחדשות, הוצפה השכונה המתיישנת והחלשה בקבלני חתימות מהסוג שלוקח בשבי דיירים בבניינים מועמדים להריסה, ומוכר אותם ליזם אחרי שכבל אותם לתנאים גרועים. המהלך האופורטוניסטי נעצר ברחובות בזכות ערנות התושבים. אז נעשה הליך שיתוף ציבור, וקודם פינוי־בינוי המתחבר לפיתוח עוד אזורים בעיר, ומגן על דיירים ותיקים".

אם העיריות מסתדרות לבד, בשביל מה הן צריכות את משרד השיכון?

"כדי שהתוכניות היפות באמת יקרו. בקרית משה ההתחדשות תתקדם בזכות קרקע משלימה שניתנה ליזמים, והממליץ על קרקע משלימה הוא השר, כלומר אני. הנהלות ההתחדשות העירוניות פועלות באופן עצמאי. זה בסדר, כך צריך, הרי העיר היא סופגת השינוי, ובה יושבים הגופים שמכירים את הצרכים. רצוי לשחרר, לתת לשלטון המקומי לנהל, אבל בלי קרקע משלימה אין היתכנות כלכלית, ולכן אין סיכוי לביצוע. שכונה בכפר יונה שהיו בה 1,000 תגדל ל–3,000 דירות, בזכות כך שסומנה הקרקע המשלימה ל–1,000 יחידות דיור — אחרת לא היתה שם התחדשות עירונית".

תוואי הרכבת הקלה
עופר וקנין

מהי השורה התחתונה שתספר לנו שהיית שר שיכון מצליח?

"אני מניח את האדנים לרכבת שתעבור אחרי. קצב התחלות הבנייה במסגרת התחדשות עירונית יואץ מאוד. בתחום הבנייה המטרות רחוקות וההישגים נרשמים לאט, לכן כשנגיע בעוד עשור ל–20% מיחידות הדיור החדשות בהתחדשות עירונית ואפילו 30%, ההישג כנראה יירשם על שמו של אחר, ואני מאמין שהשינוי וההבדל יורגש בעיקר בפריפריה".

בינתיים בפריפריה מתכננים עוד ועוד יחידות דיור במחיר למשתכן על קרקע בשולי העיר. מי יישאר בדירה המחודשת בשכונה ישנה אם יש דירה בשכונה חדשה? זו תחרות שההתחדשות העירונית תפסיד בה.

"המדינה יצאה למבצע כדי למלא את המחסור בדירות, אך המפקדה לא נמצאת אצלי במשרד. יש רמטכ"ל שהוא שר האוצר, יש מנהל מטה, ראש מטה הדיור, ויש מפקדי שטח — אנשי משרד השיכון. אני לא אחראי על האסטרטגיה, התוכניות מוכתבות לי ואני מבצע".

הלשון הצבאית מזכירה לנו שאולי היית רוצה תפקיד אחר, וגם מכוון אליו.

"אני מעדיף לא להסתכל על מה שאין, ומנסה לעשות הכי טוב שאני יכול במה שנתנו לי".

אולי בממשלה הבאה תרצה תפקיד שונה, אולי במפלגה אחרת?

"יש זמן למשרד השיכון, ויש זמן למשרד הביטחון. גם בקדנציה הנוכחית היו לי הזדמנויות להחליף כיסא, ולהפסיק להיות שר השיכון. לא קפצתי עליהן".

משרד השיכון נחלש, זה קורה בתקופתך. יש סיכוי שתצליח לעשות לו סיבוב פרסה, כמו ישראל כ"ץ שלקח משרד נידח והפך אותו לאימפריה?

"ישראל כ"ץ הוא שר מצוין. אבל עם כל הכבוד, גם משרד השיכון מתחזק. איך אני יודע זאת? כי רבים רוצים לקבל את התפקיד שלי".

שכונת קרית משה ברחובות
מוטי מילרוד

דיור ציבורי בלב אזור הביקוש

שר השיכון יואב גלנט מצהיר שהוא שואף ל– 10% דיור ציבורי מתוך מצבת הדירות במדינה. לפי הנתונים שבידי המשרד, יש כיום רק 60 אלף דירות בבעלות ציבורית, והן רק 2% מיחידות הדיור הקיימות בישראל. הוא מזכיר שבראשית ימי המדינה 12% – 13% מהדיור היה ציבורי.

בעבר התבטאת בעד רכישת דירות על ידי הזכאים, במקום ניפוח מנגנון המטפל בדירות ציבוריות. מה השתנה?

"שני הדברים צריכים לקרות במקביל. דייר שיכול לקנות את דירת מגוריו ובכך לשפר את מצבו הכלכלי ולהוריש לילדיו נכס — יקבל עידוד. יש תמריץ לקנייה — בכל רגע נתון אפשר לרכוש את הדירה בהנחה. זו סובסידיה של המדינה שעוזרת לאזרח לצאת מהעוני. זה מהלך כדאי, בייחוד לאור העובדה שבהרבה אזורים שבהם יש שיעור גבוה של דיור ציבורי, צפויים מהלכים של התחדשות עירונית, ומכאן אפשר להבין שערך הדירה עוד יעלה. במקביל, יש להגדיל את מלאי הדיור הציבורי, שישרת את השכבה הגדולה של שומרים, מנקים וגננים — עובדי קבלן שאינם מגיעים לשכר מינימום. הקצינו לכך מיליארד שקל שבהם נקנה עוד 900 או 800 דירות".

יותר ממיליון שקל לכל דירה?

"כן, כשקונים דירות באזורי ביקוש, זה המחיר. תם העידן שבו אומרים למי שגר בבאר שבע לעבור לדיור הציבורי בדימונה, מכיוון ששם התפנתה דירה. בפריפריה יש מספר סביר של דירות לדיור ציבורי, שעונה על הצרכים. לעומת זאת, בערים בין אשדוד לחדרה יש מחסור. אנחנו נקנה בעיקר במקומות שחסרות דירות, וטוב שזכאי הדיור הציבורי ישתכנו בערים המבוקשות. בעיר גדולה ומצליחה יש יותר הזדמנויות, והסיכוי לצאת מהעוני גדול יותר. זה מובן מאליו".

הקו הכחול של הערבים

משרד השיכון הקצה 1.5 מיליארד שקל לפיתוח יישובים ערביים, במסגרת תוכנית החומש שסוכמה ב–2017. בניגוד לצמצום ההתפשטות של ערים, גלנט מדבר בזכות הרחבת גבולות היישובים הערביים: "את הקווים הכחולים (הצבע שבו מסומן גבול יישוב במפות התכנון) ההיסטוריים צריך לשנות. הם שורטטו באופן שהגביל התפתחות, ומנע מהציבור הערבי פתרונות דיור.

"המצוקה שם חריפה אף יותר מאשר אצל הציבור היהודי, ומכיוון שרוב הקרקע פרטית, המדינה מתקשה להתערב ולשנות. את הביקוש לדיור מדביקים בבנייה בלתי־חוקית רבה מאוד, וכשגם זה לא מספיק, מגיעה ההגירה ליישובים יהודיים. כשאין מקום בעיר הערבית, מוצאים את הערבים בעפולה".

מה רע בזה?

"ביישובים שאינם מעורבים מלכתחילה, כמו עכו ותל אביב־יפו, כל מגזר רוצה לחיות עם עצמו. חרדים רוצים לחיות עם חרדים, חילונים עם חילונים, ערבים עם ערבים ויהודים עם יהודים. כשאין אלטרנטיבה ונכנסים אחד לתוך השני, מחריפים את הקונפליקטים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#