הארנונה התייקרה? היא מכסה רק עשירית מההוצאה של העיריות עליכם - נדל"ן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הארנונה התייקרה? היא מכסה רק עשירית מההוצאה של העיריות עליכם

תושבי ישראל נוטים להתלונן ולמחות על גובה הארנונה שנגבית מהם - אך בדיקה מראה: הארנונה שמשלמת משפחה ממוצעת מכסה לא יותר מ-14% מההוצאה של העירייה על משק בית ■ לצד זאת, הארנונה בישראל ממשיכה להתייקר באופן עקבי מדי שנה

33תגובות
פעילים בהוד השרון מוחים על תעריפי הארנונה, ב-2015
מוטי מילרוד

מס הארנונה בישראל התייקר בתוך עשור כמעט ב–30%. המשמעות למשקי הבית המשלמים ארנונה למגורים היא עלייה של עשרות ולעתים מאות שקלים בחיוב השנתי. זאת מציאות מקוממת, שעוררה את המחאה על "עושק הארנונה".

עם זאת, מבדיקת ספרי התקציב של הרשויות המקומיות ב–2016 עולה כי חרף ההתייקרות, משק הבית הממוצע משתתף ב–10% ואף פחות מסך ההוצאה של הרשות המקומית בגינו.

התושבים שמרגישים שהם משלמים יותר בכל שנה — אינם טועים. אך העובדות הן שלרשויות המקומיות אין שליטה של ממש בהתייקרות המס, כי לא הן קובעות את שיעורו. המועצות והעיריות כבולות למנגנון אוטומטי הקבוע בחוק הארנונה, שנוסח במשרדי הממשלה בשנות ה–90 ומצמיד את התעריפים לשני גורמים: מדד המחירים לצרכן והשינויים בשכר במגזר הציבורי. יש היגיון מאחורי הנוסחה: מס הארנונה הוא כמו תשלום לוועד בית. אם עלויות התפעול מתייקרות (כפי שמשתמע ממדד המחירים לצרכן), ואם עלות השכר עולה (משכורות לפקידי השלטון המקומי ועובדי העיריות) — צריך להעלות גם את המס, כדי לעמוד בהוצאות. כך עולה הארנונה מדי שנה בכ–1%–2%.

המועצות המקומיות והעיריות מאשרות את צו הארנונה המתייקר בכל שנה, אך הן אינן יכולות להתערב במבנה התעריפים שלו — לא בגובה התשלום, לא בצורת מדידת הנכסים המשתנה מעיר לעיר, ולא בשיטת הגבייה, הכוללת בתוכה מרכיבים כמו האזור ביישוב וגיל הבניין.

ראשי רשויות רשאים לפנות לשר הפנים ולבקש שיתיר להן לא להעלות את התעריף, כפי שביקשה למשל עיריית גבעתיים לפני שנתיים. במהלך זה, גבעתיים קיצצה מתקציבה 2 מיליון שקל. כך עשתה גם עיריית ראשון לציון במשך כמה שנים בתקופתו של דב צור, שלבקשתו קיבל אישור לא להעלות את הארנונה למגורים לתושביו. אך לא כל עירייה יכולה להרשות לעצמה מהלכים כאלה. כדי לקבל אישור לא לעדכן את תעריפי הארנונה (כלומר, שהיא לא תתייקר באופן אוטומטי), עירייה צריכה להוכיח למשרדי הפנים והאוצר שהדבר לא יפגע ביציבותה הפיננסית. עבור רוב הרשויות המקומיות בישראל, שאינן עצמאיות ותפקודן תלוי בתמיכות קבועות מהממשלה, בקשה כזאת כלל אינה באה בחשבון.

מוטי מילרוד

תל אביב מוציאה הכי הרבה על כל משק בית

מבדיקת ספרי התקציב של הרשויות המקומיות ל–2016, ומחישוב ההשקעה הממוצעת של עיריות בתושבים, המתאפשר במחשבון המקוון citytax.co, עולה כי המס לתושב אכן התייקר בישראל. עם זאת, הארנונה שמשלמים התושבים תמורת שטחי מגורים מכסה רק חלק זעיר מההוצאות על התפקוד השוטף של הרשות.

כדי להשוות בין תשלום הארנונה של תושבים לבין ההוצאות עליהם, יצרנו דגם של משפחה שבה זוג הורים, ילד בגיל הגן ושני ילדים הלומדים בבית ספר יסודי, ובדקנו את עלות השירותים שהעירייה מספקת לה. בכל משפחה כזאת משקיעה העירייה את החלק היחסי (מתוך כלל משקי הבית בעיר) במנגנוני תברואה, פינוי אשפה וניקוי המרחבים הציבוריים, תאורה וגינון השטחים הפתוחים, תחזוקת דרכים ותשתיות, תרבות ואירועים, ודת ומנהלה — כל השירותים האזרחיים שתושבים בעיר זקוקים להם ומקבלים אותם. מאחר שבמשפחת הדגם שלנו יש ילדים, מתווספות להשקעה של העירייה בה הוצאות על שירותי חינוך, תחזוקת מבני חינוך, משכורות לעובדי מינהל בבתי הספר; ותשלום שכר לגננות וסייעות.

גובה ההוצאה על המשפחה משתנה מעיר לעיר. עלות השירותים שמספקת עיריית תל אביב לבני המשפחה במבנה שתיארנו הסתכמה ב–2016 ב–8,355 שקל בחודש. הרצליה היא הבאה אחריה בגובה ההוצאה עם 6,595 שקל לחודש לאותה משפחה, וחיפה אחריה עם הוצאה של 6,315 שקל לחודש. כפר סבא, פתח תקוה ובאר שבע מוציאות על משפחה עם מאפיינים דומים כ–5,500 שקל בחודש, בעכו ובגבעתיים העלויות הן כ–5,000 שקל, ובלוד ובראשון לציון 4,400 ו–4,270 שקל, בהתאמה.

ככל שהערים נעשות מטרופוליניות יותר וקולטות לתוכן כדבר שבשגרה אנשים שאינם רשומים כתושביהן ומשרתות גם אותם — תקציב העירייה צריך לכסות גם את ההוצאות עליהם, ולכן ההשקעה עולה. לדוגמה: ההוצאות של עיריית תל אביב על תברואה גדולות, משום שבנוסף לפסולת שמייצרים התושבים, מחלקות התברואה שלה מטפלות בפסולת שיוצרים מיליון בני אדם שמגיעים לעיר בבוקר וחוזרים בערב לביתם, שנמצא בערים אחרות. כך, ההוצאה שמחושבת כהשקעה היחסית לתושב בסעיף "תברואה" תהיה גבוהה יותר, ולכן בתל אביב המטרופולינית ההוצאות לעירייה (גם על המשפחה שבדקנו) גבוהות בהרבה מאשר, למשל, בגבעתיים, שמשרתת כמעט אך ורק את תושביה שלה.

רק 14% מההוצאה על חיפאי מגיעה מארנונה

כדי להשוות את שיעור השתתפות התושבים בהוצאות כפי שהוא מתבטא במס העירוני, שיכנו את משפחת הדגם שלנו ביחידת דיור מסוג שכיח למשפחה שכזאת: דירה ששיטחה 110 מ"ר. לשם הבדיקה, מיקמנו את הדירה בבניין חדש ובאזור שנגזר ממנו תעריף הארנונה הגבוה ביותר לדירה רגילה בבית משותף באותה עיר.

ניר קידר

עבור הדירה שבה גרה המשפחה הדמיונית שלנו גבו העיריות בין 380 ל–905 שקל ארנונה בחודש (לפי תעריפי 2016, שהתייקרו מאז ב–4%). בגבעתיים המשפחה שילמה 607 שקל, בכפר סבא 623 שקל, ובתל אביב 620 שקל בלבד, סכומים המהווים בין 7% ל–11% מסך ההוצאה של העיריות על אותה משפחה. בנתניה ובפתח תקוה התושבים שילמו קצת יותר — 727 שקל ו–745 שקל בהתאמה, סכומים המייצגים 14% מסך ההוצאה של העירייה. ראשון לציון והרצליה גובות תעריפים נמוכים — כ–550 שקל לחודש — בדומה לבאר שבע, שבה משלמים 536 שקל לדירה עם מאפיינים דומים. גם בהן, שיעור ההשתתפות העצמית של התושבים אינו עולה על 13%. בחיפה, שבה תעריפי הארנונה גבוהים במיוחד, משלמים יותר מ–900 שקל בחודש לאותה דירה בדיוק (כמעט 100 שקל למ"ר לשנה, בהשוואה ל–67 שקל בתל אביב ו–46 שקל בבאר שבע) — אך גם בחיפה הארנונה מכסה בקושי 14% מסך ההוצאה העירונית השוטפת על שירותים שגרתיים.

ערים חלשות מקבלות הרבה; החזקות - גם

את ההפרש בין המס שמשלמים תושבים תמורת שטחי מגורים לבין ההוצאות בגין התושבים, עיריות מכסות מהכנסות אחרות. מקור ההכנסות בעיקר במסים הנגבים מעסקים הפועלים בתחומן ומשלמים ארנונה בתעריפים גבוהים פי ארבעה, חמישה ושישה מתעריפי הארנונה למגורים. עסקים אלה מקבלים מהעירייה שירותים יקרים פחות מאלה שהיא מחויבת לתת לתושבים — עסקים, למשל, אינם צורכים שירותי חינוך.

כדי להשלים את הפער בין ההוצאה על תושב לבין ההכנסה ממנו, העיריות נעזרות גם בכסף מהמדינה — רובו כסף "צבוע" למימון שירותי חינוך ורווחה, שבהם המדינה חייבת להשתתף בשיעורים שנעים בין 40% ל–75%.

הכלכלן המוניציפלי יוגב שרביט מסביר כי גודל הסכומים שמקבלות העיריות השונות מהמדינה מושפע מגורמים הפועלים בכיוונים מנוגדים: מצד אחד, ככל שמצבם הכלכלי של תושבי העיר גרוע יותר — כפי שהוא בא לידי ביטוי בדירוגה החברתי־כלכלי של העיר לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה — היא תקבל יותר כסף מהמדינה להשלמת המימון של הוצאות חיוניות. עם זאת, ככל שמצבה הכלכלי של העיר טוב יותר, היא תוכל להשיג יותר תקציבים מהממשלה למימון מותרות, שהמדינה מחויבת לתת עבורם כסף ב"מאצ'ינג" (סכום כנגד סכום).

יוגב שרביט
ישראל הדרי

בחינה של חלוקת העומס בין העיריות לבין המדינה בהוצאות על תושבים מגלה כי לתושבי גבעתיים ותל אביב המדינה נותנת את הסכום הנמוך ביותר. במקרה של המשפחה שלנו, המדינה מעבירה רק 1,400 שקל בחודש לעיריית תל אביב ו–1,475 שקל לעיריית גבעתיים. בין הערים שבהן המדינה משתתפת בשיעור גדול בהוצאות על תושבים נמצאות לוד ועכו, המקבלות כ–2,700 ו–3,000 שקל, בהתאמה, עבור משפחת הדגם. למרבה הפלא, חיפה — העיר הגדולה — אינה נופלת מערי פריפריה שחלשות ממנה בהרבה. משפחת הדגם בחיפה מקבלת מהמדינה כמעט 2,500 שקל, הרבה יותר משקיבלו המשפחות המקבילות המתגוררות בערים פתח תקוה (1,860 שקל), ראשון לציון (1,560 שקל) וכפר סבא (1,825 שקל), ואפילו יותר ממה שנתנה המדינה למשפחה שלנו בבאר שבע (2,100 שקל) ובנתניה (2,250).

עיריות חזקות הן עצמאיות יותר

שרביט מפנה את תשומת הלב לכך שמידת העצמאות של הערים מתבטאת בחוסן הכלכלי שלהן (ההכנסות העצמיות), אך מנגד גם בתלותן במדינה. את שני המרכיבים האלה מודדים ביחס בין השתתפות המדינה להשתתפות העיר במימון השירותים שמקבלים התושבים בעיר. כך, למשל, תל אביב היא העצמאית ביותר. העירייה מכסה 76% מההוצאות על משפחת הדגם שלנו, ועם השתתפותם של תושבי תל אביב, הכיסוי מגיע ל–83% מההוצאות, בעוד המדינה מכסה רק 17%. גם הרצליה עצמאית: המדינה משתתפת רק ב–28% מהוצאותיה. לעומתן בולטת התלות של הערים עכו ולוד, שבהן המדינה מכסה 60% מההוצאות. בערים אלה התושבים משלמים גם תעריף ארנונה נמוך ביותר — 38 שקל ו–49 שקל למ"ר בשנה בהתאמה. האנומליה היא התלות של חיפה, שלמרות הארנונה הגבוהה שנדרשים תושביה לשלם היא מתנהגת כעיר קטנה, והמדינה משתתפת בכ–40% מהוצאותיה על התושבים.

שרביט מזכיר כי ככל שהעיר עצמאית יותר, היא יכולה להרשות לעצמה לדרוש מתושביה פחות ארנונה, כפי שעשתה ראשון לציון במשך שלוש שנים לפחות. "כשרשות מקומית מצליחה למשוך אליה עסקים שמגדילים את תקציבה בדרך שאינה מגדילה עלויות, מצבה הפיננסי מתחזק. כך גוברים הסיכויים לקבל אישור מהממשלה להוריד את יוקר המחיה של התושבים, מבלי לפגוע בשירותים שהיא נותנת להם".

הטרגדיה היא שראש עיריית ראשון לציון, שהצליח לייצב את תקציבה של העיר ובכך להוזיל לתושביו את המס העירוני, ככל הנראה מתרחק מהאפשרות לגזור את הקופון הפוליטי על מהלכים אלה — על רקע החשד למעורבותו בפלילים בפרשת דוד ביטן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם