להעלות את הארנונה, להוריד את מס ההכנסה - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להעלות את הארנונה, להוריד את מס ההכנסה

ארנונה היא דמי ועד בית - כסף שמשלמים תמורת שירות ■ העלאת תעריפי הארנונה לתושבים תוביל לכך שהעיר תוכל לתת להם שירותים טובים יותר

32תגובות
רחבת עיריית ירושלים
דניאל בר און/גיני

הערים בישראל אינן שולטות בתעריפי הארנונה שלהן. הם נקבעים בממשלה, ומדיניות הארנונה היא הייצוג הקיצוני ביותר של העיוות בגביית המסים.

לפי הסכם שמעולם לא נכתב בין התושבים לעירייה, העיר גובה מהם מס מוניציפלי, והם מקבלים ממנה שירותים מקומיים בתמורה. הצרה היא שלרשות מקומית בישראל אין מספיק כסף עבור המימון של כל השירותים שהיא מחויבת לתת: חינוך, רווחה, פינוי אשפה ותחזוקה של מרחבים ציבוריים.

לכן, כל הרשויות המקומיות מקבלות מהממשלה כספים לכיסוי הגירעון שנוצר מהפער בין עלות השירות לתושב לבין המס שהוא משלם. מקור הכסף שמעבירה הממשלה לרשויות הוא במסים אחרים שאותם משלם התושב למדינה: מס הכנסה, מע"מ ומסים ממשלתיים אחרים. כך, במקום שהתושבים ישלמו עבור השירותים למי שמספק להם אותם — העיריות — התושבים מעבירים כסף לממשלה, שמעבירה אותו בחזרה לעירייה כדי שתוציא אותו על התושבים, אחרי שהכסף עשה סיבוב בירושלים. מה הרווחנו? כלום. זה דומה למצב שבו במקום לשלם דמי ועד בית, העירייה אוספת דמי ועד מכל הבתים בתחומה, ומחלקת אותם ביניהם בעצמה. האם הבתים יתוחזקו טוב יותר? לא בהכרח. מה שבטוח הוא שהפקידים הממונים על חלוקת הכסף והקצאתו יתפרנסו מהמנגנון, ומי שיתחנף לפקידים — יקבל יותר; מי שלא — יקבל פחות. סביר גם שיהיו כמה בתים שיימאס להם, וינסו לייצר הכנסות עצמאיות כדי לבטל את התלות בשלטון המרכזי.

עוד עיוות בארנונה: בישראל הממשלה יכולה לכפות על הערים לתת הנחות בארנונה לאוכלוסיות שונות. את גובה ההנחות קובע שר הפנים, אך הערים נושאות בהוצאה. תל אביב, למשל, מאבדת בכל שנה 140 מיליון שקל בגלל הנחות בארנונה שהיא מחויבת לתת. ככלל, ככל שאוכלוסיית העיר ענייה יותר ומבוגרת יותר, שיעור ההנחות מתקציב העיר גדל ומעמיק את הגירעון. זוכרים את מחלקת ועד הבית העירוני מהפסקה הקודמת? במקרה הזה יש תקציב לבית, אך העירייה מודיעה לכל הבתים כי אסור לגבות דמי ועד מדיירים מובטלים או שעברו את גיל 65, ושהוועד ימצא בעצמו פתרון לבעיית התקציב שהצטמצם.

מקור העיוותים הוא בכך שהארנונה מחושבת כמו מס רכוש או מס הכנסה, שתכליתם ליצור שוויון באמצעות העברת כסף מהעשירים יותר לעניים יותר. התיקון המתבקש הוא העלאה של תעריפי הארנונה לתושבים כדי שהעיר תוכל לתת להם שירותים טובים, והורדה של מס ההכנסה שמעלים לממשלה, ובעיקר את החלק שעובר אליה וחוזר בסוף ממילא לעיר כדי לממן את אותה מטרה. כדי שהחזון יתגשם, צריך להגיע להכרה בכך שארנונה היא דמי ועד בית — כסף שמשלמים תמורת שירות. לא פחות חשוב מכך, יש לכונן שלטון מקומי שמוכיח אחריות פיננסית ונקי משחיתות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#