"ואלה המקלחות המשותפות שלנו" - ביקור מצולם בכלא הפרטי - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ואלה המקלחות המשותפות שלנו" - ביקור מצולם בכלא הפרטי

3 ק"מ דרומית לבאר שבע ניצב מתחם מגודר ■ עובר אורח שמתבונן מבחוץ עשוי לחשוב שמדובר בכפר נוער ■ מבט שני מגלה כי זהו בית הסוהר הפרטי הראשון בישראל ■ מסע מצולם לתוך בית הסוהר הפרטי הראשון בישראל ■ סיקור במולטימדיה: וידיאו, אינפוגרפיקה, מצגת

תגובות

3 ק"מ דרומית לבאר שבע ניצב מתחם מגודר. שביל מרוצף מתפתל בין שורות מבנים דו קומתיים מאובקים, שקירותיהם צבועים באדום, ירוק, צהוב, כחול וסגול. בכניסה לאחד המבנים מתגלה מסדרון מוארך שנסגר בדלתות ברזל עבות, ומאחוריהן בימה מוגבהת שמוקפת בשיריון זכוכית מעוגל. ארבעה חללי ענק סובבים אותה, בכל אחד מהם משטח אפור, חף מכל רהיט, מוקף בשתי קומות של תאים מסורגים. עובר אורח שמתבונן מבחוץ עשוי לחשוב שמדובר בכפר נוער. מבט שני מגלה כי זהו בית הסוהר הפרטי הראשון בישראל.

"לטעמי זה נראה די טוב", אומר ל-Markerweek אברהם קוזניצקי, המנכ"ל ובעל השליטה בקבוצת מנרב, השותפה בפרויקט. "כשמסתכלים מבחוץ קשה לדעת אם זה בית סוהר או כפר נופש. זה לא גן עדן, אבל העיצוב תורם לרגיעה. בית סוהר הוא התחנה האחרונה, שלאחריה באה התהום. מי שלא ישתקם כאן סיים את פרשת חייו בציוויליזציה". מנהלת פרויקט הבנייה, מלכה המאירי, מובילה חמורת סבר את טור המבקרים אל המקלחות המשותפות שבקצה אחד האגפים. קיר מוגבה חוצץ בינן לבין חלל הפתוח, ("כדי לשמור על צנעת הפרט", מסבירה המאירי). לכל מקלחת יש יחידת מים נפרדת המאפשרת הקצבה למניעת הצפה או בזבוז ("אסירים אוהבים להתקלח"). ארבעה לחצנים בקיר מפעילים את המערכת ומכוונים את חום המים, הפורצים מברזי נירוסטה קטנים ומעוגלים ("כדי שלא יתלו את עצמם").


עיצוב הפנים אמנם מוקפד, אבל בכל זאת מדובר במתקן כליאה. אי אפשר שלא לשים לב לסורגים, לדלתות התא שננעלות רק מבחוץ, לאבזור המינימליסטי ולאפרוריות המתכתית המאפיינת את פנים המקום.

גם קוזניצקי, איש חינוך בעברו, לא שוכח היכן הוא נמצא. "על פי הסכם הזיכיון יגיעו לבית הסוהר הזה אסירים ברמת סיכון בינונית, כאלה שנותרו להם בין שלוש לשבע שנים לרצות", הוא אומר. "אני מקווה שנוכל לסייע להם להשתלב בחברה כאנשים נורמטיוויים ולמנוע את חזרתם לבית הסוהר. אבל אני מציאותי וברור לי שיהיו גם אסירים בעייתיים".

"אי אפשר לתת שירות בלי תחרות"

בית הסוהר הפרטי הראשון בישראל, שיתופעל ויתוחזק על ידי גורם פרטי בפיקוח שב"ס, אמור להיפתח בחודשים הקרובים ומעורר סערה ציבורית. לצד התקדמות העבודות וגיוס המאבטחים (כלומר הסוהרים), נשמעים עדיין קולות נגד הפקעת הסמכות לכליאת עבריינים מידי המדינה והעברתה לידי גורם פרטי.

ברחבי העולם קיימים כיום כ-200 בתי סוהר שמתופעלים בידי חברות פרטיות, כש-160 מתוכם פועלים בארה"ב. בסך הכל מאכלסים את בתי הסוהר האלה 150 אלף אסירים. הסיבה להקמת בתי הסוהר הפרטיים היא כלכלית בעיקרה: מניסיונן של מדינות אחרות היא מסייעת לחיסכון של 5%-15% מהעלויות וליעילות תפעולית.

"עוד לפני 30 שנה ניסיתי למכור את הרעיון לשירות בתי הסוהר (שב"ס), אבל הבנתי שלא כל כך אוהבים אותנו שם ולא מתעניינים ביוזמה", נזכר קוזניצקי. "ובכל זאת הזרעים נזרעו".

בתחילת העשור ביצע משרד האוצר עבודת ניתוח של הכדאיות הכלכלית הטמונה ברעיון ומצא כי עלות הקמת בית סוהר ל-800 אסירים בידי יזם פרטי והפעלתו למשך 25 שנה תחסוך 15% בעלויות ההקמה והתפעול. המשמעות הכספית: חיסכון של 350 מיליון שקל בסך הכל.

שני מרכיבים מגלמים את עיקר החיסכון. האחד הוא השקעת יתר בטכנולוגיות ובתשתיות המאפשרת חיסכון בעלויות התפעול לאורך זמן - תכנון הנדסי מושכל יאפשר פיקוח יעיל על ידי כוח אדם מצומצם יותר. המרכיב השני הוא חיסכון בהעסקה ובתנאי השכר - שימוש בעובדי קבלן במקום בסוהרים עובדי מדינה, שחלקם נהנים עדיין מפנסיה תקציבית. מעבר לאלה ניצב עיקרון התחרותיות: הצבת מתחרה שיניע את שב"ס להתייעלות.

בשב"ס התנגדו בתוקף לרעיון, אך נכנעו לבסוף ללחץ האוצר. גונדר (בדימוס) חיים גליק, כלכלן ומשפטן בהכשרתו, שימש מנהל המטה בשב"ס והתנגד תחילה להפרטה אך מונה ל"פרויקטור" המכרז מטעם הארגון. הוא למד במשך ארבע שנים את המודלים השונים להפרטה, חקר את הכישלונות לצד ההצלחות, וכתב את המכרז יחד עם אנשי האוצר. לפני שנתיים הוא פרש מכהונתו כסגן נציב שב"ס ומונה למנכ"ל אוניברסיטת בר אילן. "הזכיין הוא למעשה היד הארוכה של שב"ס, בדיוק כמו כל קבלן אחר", מציין גליק, שמתעקש לשמר את מעמדו של כור מחצבתו. בה בעת הוא מודה: "אי אפשר לתת שירות בלי תחרות. אם אסיר בבית סוהר של שב"ס ישמע על התנאים שלהם זוכה אסיר בכלא הפרטי, הוא ידרוש את אותו הדבר".

קנס על מות אסיר: 300 אלף שקל

במארס 2004 אישרה הכנסת ברוב של 52 תומכים מול 33 מתנגדים ונמנע אחד את תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר - המתיר הקמת בית סוהר פרטי שלא באמצעות שירות בתי הסוהר. המכרז יצא לדרך, וב-2 בינואר 2006 זכתה בו שותפות פרטית בשם א.ל.א ("אנשים למען אנשים") שבבעלות שתי חברות עסקיות הנסחרות בבורסה בתל אביב - מנרב ואפריקה ישראל. המכרז קבע כי בית הסוהר ייבנה בתוך 32 חודשים סמוך למתחם הכליאה "אשל" של שב"ס. על פי תנאי המכרז ישתרע בית הסוהר על שטח של 55 דונם, 23,500 מ"ר בנוי, שיאכלסו 800 אסירים בשטח ממוצע של 5.2 מ"ר לכל אסיר.

המכרז הראשוני כלל מטלה נוספת ושנויה במחלוקת: גיוס כוח האדם הדרוש לעבודת בית הסוהר, והפעלתו למשך 22 שנה. זאת תמורת מענק של 55 מיליון שקל ותמלוגים שוטפים מהמדינה בסך 218.9 שקל ליום עבור כל מיטה המאוישת באסיר. תקופת ההקמה הקבועה בהסכם הזיכיון תסתיים בחודש יוני הקרוב. השותפות מאמינות כי יפתחו את בית הסוהר שלהן כבר בעוד חודש וחצי. בימים אלה דנים בשם שיינתן לבית הסוהר. "הנגבה" הוא אחת מהאפשרויות.

"הסכם הזיכיון על נספחיו נפרש על גבי 3,000 עמודים, שמפרטים לפרטי פרטים את מחויבויות המדינה והזכיין מרמת הפיקוח ועד לכמות האורז שיסופק לאסירים", אומר גליק. הזיכיון קובע שטח ממוצע של 5.28 מ"ר לאסיר לעומת 3.4 מ"ר בשב"ס; 2,600 שעות הכשרה מקצועית לעומת 2,200 שעות בשב"ס; 74 מדדים יומיים שיבחנו את תפקוד בית הסוהר ורשימת סנקציות כספיות שיוטלו על הזכיין אם הן יופרו. הקנס הגבוה ביותר, בסך 300 אלף שקל, יוטל בגין מות אסיר או בריחתו. המדינה נמענת מלפרסם את שאר הקנסות, כדי שהאסירים לא ינצלו זאת לפגיעה בזכיין.

"תיכננתי ובניתי את בתי הסוהר החדשים של שב"ס, אך בית הסוהר הזה הוא הרחב והמרשים ביותר", מעיד גליק. לשאלה מדוע השב"ס לא בונה את בתי הסוהר שלו על פי המודל התכנוני של בית הסוהר הפרטי, משיב גליק כי עלותו יקרה יותר.

במשרד האוצר חושבים אחרת: "בשב"ס לא בוחנים את תקופת ההפעלה ארוכת הטווח ולא משקללים את עלויות התפעול והתחזוקה", אומר גורם באוצר. "קשה לשב"ס להפנים מתודולוגיות עבודה מרחיקות לכת. הכי קל להכניס קודם את המדינה להיריון, ואחר כך לגלות שעלות ההפעלה גבוהה הרבה יותר".

גורם בשב"ס אומר בתגובה שיש לזכור כי תורת הפעלת בית הסוהר, הידע והעבודה בפועל, נגזרים משנות הניסיון הארוכות שנצברו בשב"ס. "עדיין ממתינים להחלטת בג"ץ, ועוד מוקדם מדי לבחון את הפרויקט", אומר הגורם. "הצלחה לא קובעים על סמך נראות".

הוזלת העלויות נובעת רובה ככולה מהוזלת תנאי השכר של הסוהרים. גליק לא מתכחש לכך: "נכון שתנאי השכר זולים יותר, אבל גם הזמנת רכיבים ל-3,000 מנות אוכל ביום אינה כפופה לחוק חובת מכרזים, ולכן הזכיין גמיש יותר בתפעול", הוא אומר.

איזה אינטרס יש למדינה להתייעל אם היא תפריט את בתי הסוהר ובמקביל תתחייב לאכלס אותם באופן קבוע?

"בישראל כלואים כיום 18 אלף אסירים, לעתים בצפיפות גבוהה, ובקצב גידול של 600 אסירים חדשים בכל שנה. ייקח למדינה עוד 50 שנה לפחות כדי להגיע למצב של איזון בין מקומות הכליאה לדרישה".

הניסיון העולמי בהפרטת בתי סוהר לא הסתכם תמיד בסיפורי הצלחה. ניו זילנד החליטה לפני כמה שנים להלאים את בתי הסוהר שהופרטו ולחוקק חוק האוסר את הפרטתם. בארה"ב צצים מעת לעת סיפורי זוועה על הרשעות שרירותיות, אלימות בלתי סבירה, הפקעת מחירים ומקרי שחיתות בקרב הסוהרים.

ממה לדעתכם נבעו הכישלונות בעולם?

גליק: "חוסר שביעות רצון מעבודת הזכיין, חוסר שליטה של הזכיין או קריסה כלכלית. בכל מקום שבו הפיקוח היה טוב - הפרויקט הצליח. בבריטניה מכתירים את ההפרטה כהצלחה".

למרות הכדאיות הכלכלית, התנאים המשופרים והנימוקים על עידוד התחרות מול השב"ס, לא כולם כולם השתכנעו שיש להרחיב את גבולותיה של ההפרטה. במארס 2005 הגיש המרכז האקדמי למשפטים ועסקים רמת גן עתירה לבג"ץ נגד הפרויקט בטענה כי התיקון פוגע בחוק יסוד: הממשלה, הקובע כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. ארבע שנים אחרי, בית המשפט עדיין לא פסק בעניין (ראו מסגרת).

"אני כבר יודע מה יקרה לקראת פתיחת בית הסוהר", מפגין גליק חושים תקשורתיים מחודדים נוכח השאלות על הביקורת הציבורית. "יעלו לשידור שני אנשים שלא מבינים דבר, וחמור מכך - לא ראו בית סוהר בחייהם. מעולם לא העירו אותם באישון ליל, לאחר שאסיר שירד מהמיטה בדרך הצפופה לשירותים פגע בטעות בראשו של אסיר שישן תחתיו ונדקר בתגובה. אין לי בעיה עם ביקורת - אבל תתווכחו אתי עניינית. עבדתי על המכרז הזה ארבע שנים. תכבדו אותי ואת הדיון".

אסלה וכיור נירוסטה

צופי סדרת הטלוויזיה האמריקנית "אוז" (Oz) יזהו מיד את מבנה בית הסוהר, שמכונה מודל "כוכב" - מרכז בקרה מוקף זכוכית שחולש על ארבעה אגפים. הוא תוכנן בידי אדריכל אמריקאי שהביאה עמה אמראלד, חברת הייעוץ הזרה, לפרויקט. עבור אסירי שב"ס זאת תהיה חוויה ראשונית מפתיעה, רחוקה שנות אור ממתקני הכליאה שבהם שהו בעבר.

את המסדרונות הצרים והאפלים מחליף חלל מרכזי שגובהו שישה מטרים. במרכזו יש רחבה בשטח 500 מ"ר, שתשמש את האסירים לפעילות פנאי וחברה, וסביבה פזורים בחצי גורן שורת תאים, וכך גם בקומת הגלריה שמעל.

במקום עשרה אסירים שמתגוררים בתא צפוף ומחניק, בית הסוהר החדש יציע תאים מוארים שבהם ישוכנו שני אסירים (12 מ"ר) או ארבעה (18 מ"ר). הם יהיו מצוידים בארוניות, עמדת כתיבה וטלוויזיה. בקצה כל תא יש חדרון שירותים נפרד מאובזר בכיור, אסלה ומראה ממתכת נירוסטה ("כדי שלא יחתכו את עצמם", מסבירה המאירי). החלון מסורג בסורגים "חכמים" ("כדי להקשות על ניסור"), וחלון הצצה חיצוני לתא מאפשר השגחה גם על תא השירותים הסגור ("למקרה של הסתבכות").

את הבטון החשוף מחליף גימור מהודק. את הריצוף המיושן - משטח אפור וחלק. במקום חדר האוכל המסורתי יהיה שם דלפק שבו יחולקו שלוש ארוחות מדי יום במגשים. האסירים יישבו לאכול ליד שולחנות שיפוזרו ברחבה. חצר הטיולים, שגודלה 250 מ"ר, מרושתת גם בחלקה העליון כדי למנוע בריחה באמצעות מסוק. את שעות הפנאי יוכלו האסירים לבלות במגרשי הספורט, בשני חדרי כושר העומדים לרשותם במתחם ומאוישים במדריך מקצועי או בספרייה. "אין ספק שתנאי המחיה פה משופרים יותר, מרווחים ומאפשרים פרטיות", מעיד מנהל בית הסוהר, סימון אלקשווילי.

עד לפני חודשיים עטה אלקשווילי, גונדר משנה בחופשת פרישה, את מדי שב"ס. בארבע השנים האחרונות הוא ניהל את בית הסוהר "דקל", שנמצא במרחק הליכה מבית הסוהר הפרטי. "הציעו לי להצטרף, ולאחר שקיבלתי את הסכמת שב"ס נעניתי", הוא מספר. "אני רואה בתפקיד אתגר, אפשרות להקים משהו שהוא ראשוני במדינה. יש בתפקיד הזה המון עניין, ואני מקווה שנעמוד באתגרים הרבים שהצבנו לנו".

עד כמה החידושים בבית הסוהר משמעותיים?

"ההבדל הגדול הוא בפרטיות. בכל תא יתגוררו מקסימום ארבעה אסירים, הם יוכלו להסתובב בחצר טיולים רחבה, ויהיו להם 12 שעות ביום שיוקדשו לפעילות פנאי. כל זה יאפשר להם לקיים את אורח החיים המיטבי בנסיבות הקיימות. מרכז הבקרה החולש על ארבעת האגפים מאפשר רמה תפעולית גבוהה יותר ותורם לחיסכון בכוח אדם".

כיצד אתה צופה שהאסירים יגיבו למתקן החדיש?

"האסיר צריך לדעת כיצד להתנהג, אבל למדתי לאורך השנים שהאדם מתאים את עצמו לסביבה".

"אצל אסירים מלה זו מלה"

אברהם קוזניצקי הוא דמות חריגה בענף הנדל"ן והתשתיות. הוא מגדיר את עצמו "מחנך", ומתגאה בכך שהיה למורה המקצועי הצעיר בישראל (בגיל 17.5), מפקח בתי ספר מטעם עיריית תל אביב בשנות ה-20 לחייו, ומדריך להכשרת מורים - עד שהחליף את כיתות הלימוד באתרי בנייה.

לסיור בבית הסוהר מגיע קוזניצקי מאובטח ב"שומר ראש" - עו"ד יובל שלהבת, ממשרד יגאל ארנון ושות', שתפקידו לשמור את רגליו של קוזניצקי על הקרקע למראה חזונו המתממש. קוזניצקי דחף להגדיל את מספר שעות ההכשרה המקצועית בהצעת המכרז (שלהבת: "הבהרתי לו שזה ידרוש את ייקור ההצעה"), דרש להגדיל את מספר אנשי החינוך והעובדים הסוציאליים המועסקים בבית הסוהר (שלהבת: "נאלצנו להתייעל בסעיפים אחרים כדי שלא להפסיד במכרז"), רצה להגדיל את כמות העיתונים שיחולקו בכל אגף (שלהבת: "בסיכום שנתי מדובר בהוצאת ענק לזכיין"), וביקש לכלול את מספר האסירים אשר ייצאו ממעגל הפשע כמדד להצלחה ביישום המכרז (שלהבת: "את זה ביטלתי. אף בנק לא היה מוכן להעמיד מימון אם הפרויקט מותנה בהצלחת השיקום").

"70% מהאסירים הכלואים בבתי הסוהר בישראל חוזרים לאחר שחרורם למאסר", אומר קוזניצקי. "במובן זה רוב הכלואים הם אסירי עולם, ואת זה האנשים ברחוב לא יודעים. ברגע שנכנסת לבית הסוהר - יש לך רק סיכוי קטן לצאת ולא לחזור. החלטתי לשנות את זה. אנחנו נעקוב אחר האסירים גם לאחר שחרורם".

רק התכלית החברתית עומדת לנגד עיניך ועיני שותפך, לב לבייב?

"אני לא מסתיר שאנחנו רוצים להרוויח כסף, אבל הרצון הזה לא עומד בסתירה לאינטרס הציבורי. אין לנו אשליה שנצליח להרחיק 70% מן האסירים ממעגל המאסר החוזר, אבל עשינו הכל כדי שנגיע לאחוזי הצלחה גבוהים. די שנרחיק אחד כדי שנבוא על שכרנו. בסביבתו של כל אסיר יש 30 אנשים נוספים - בני משפחה וחברים - שסובלים. תחשבו על זה".

מה ייתפש בעיניך כהצלחה?

"באתי בשביל מטרה שאינה פחותה מלהרוויח כסף, ובכלל רציתי לעשות זאת כמלכ"ר. אם יש לפרויקט יש בסיס כלכלי איתן, זה טוב גם למערכת וגם לי. אני אשמח שיהיו עוד בתי סוהר פרטיים. אני איש חינוך, אבל חינוך הוא לא רק השכלה. המשמעות של חינוך היא להיות בני אדם. אצל אסירים מלה זו מלה. התחייבות היא התחייבות. תראה איזה ג'ונגל בחוץ. כולם מרמים את כולם".

המתנגדים: "המדינה אמורה לדאוג לתנאי כליאה נאותים"

בעולם קיימים כיום שלושה מודלים להפרטת בתי סוהר. הראשון הוא המודל הצרפתי, שמהותו היא למעשה מיקור חוץ: בניית המתקן והשירותים הנלווים לכליאה (כמו רפואה וחינוך) מופרטים, ואילו התפעול השוטף - לרבות הפיקוח, הניהול והענישה - נותרים בידי המדינה. השני הוא המודל האמריקאי, שבו ההפרטה מוחלטת, ומעבירה לידי היזם הפרטי את כלל סמכויות ניהול בית הסוהר לרבות הענישה. השלישי הוא המודל הבריטי, המעביר את ניהול בית הסוהר לידיים פרטיות, כשרק סמכות השפיטה נותרת בידי מפקח ממלכתי. בישראל אומצה גרסה זהירה יותר של המודל הבריטי: סמכויות ניהול בית הסוהר הועברו לידי הזכיין הפרטי, אך מספר המפקחים מטעם שב"ס הוגדל וסמכויותיהם הורחבו.

לפני ארבע שנים הוגשה לבג"ץ עתירה נגד הפרויקט ועצם התשתית החוקתית שעליה הוא נסמך. שופטי בית המשפט העליון עודכנו בשבוע שעבר בקצב התקדמות הפרויקט והם עתידים לפסוק בעניין בשבועות הקרובים.

למרבה הפלא, מאחורי העתירה לא עמדו האגודה לזכויות האזרח או האגודה לשיקום האסיר, אלא עורכי הדין גלעד ברנע, אביב וסרמן ואפי מיכאלי שזכו לגיבוי מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. אליהם הצטרף גונדר (בדימוס) שלמה טוויזר.

"העתירה הוגשה במישור החוקתי, כי יש חוק שהתיר את ההפרטה", מסביר עו"ד גלעד ברנע. "העלנו שתי טענות: האחת היא שהעברה של סמכויות שלטון מובהקות לידיים פרטיות היא דבר אסור מבחינה חוקתית. יש כמה פונקציות ממלכתיות כמו צבא, אכיפה, חקירה, שפיטה וגביית מסים, שלדעתנו רק המדינה יכולה לבצע אותן. טענו עוד כי העברת התיקון לחוק עומדת בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

לדברי ברנע, העתירה כלל לא נוגעת בתנאי הכליאה. "זו חובתה של המדינה לדאוג לתנאי כליאה נאותים וזו אחריות שהיא לא יכולה להתנער ממנה", הוא אומר. "החובה הזו לא יכולה להתיר הפרות חוקתיות. לא משפרים את המצב הנתון בדרך לא חוקית".

טענות המדינה, כי ההפרטה מוגבלת לבית סוהר אחד או שניים בלבד כדי לעורר תחרות מול שב"ס ולשפר את תנאי הכליאה לטווח הארוך, נתפשות אצל ברנע כדמגוגיה. "אין שום קשר בין המודל הנבחר לבין כל מודל תחרותי המוכר כיום", הוא קובע. "לא ייתכן שאותו גוף מפקח על הזכיין הפרטי שמולו הוא אמור להתחרות".

גאידמק נשאר מחוץ לבית הסוהר

לפני כשנתיים עמדה קבוצת מנרב בפני מכירה לאיש העסקים ארקדי גאידמק, אך העסקה לא יצאה לבסוף לפועל - בין השאר מפני שהמדינה סירבה לאשר לגאידמק אחזקה בבית הסוהר הפרטי. יש לשער כי נוכח מצבה הפיננסי של קבוצת אפריקה ישראל מונח חלקה בפרויקט (50%) "על המדף", אך הסבך הביורוקרטי והחשיפה העמוקה הדרושים עבור אישור העברת הבעלות לידי חברה פרטית אחרת מרתיעים רבים מלהיכנס לנעליו של לב לבייב. לכן, נראה כי לשותפתו מנרב יש את הסיכויים הגבוהים לרכוש את חלקו.

בית הסוהר הפרטי מוקם כפרויקט B.O.T שבמסגרתו יזם פרטי בונה, מתפעל ומתחזק את בית הסוהר עבור המדינה לתקופה מוגדרת תמורת תשלום, ומוסר את הפרויקט לידיה בתום התקופה בלא תמורה. במסגרת המכרז שאותו פירסמה המדינה הובטח לזכיין מענק הקמה של 55 מיליון שקל. המתמודדים התחרו על גובה התשלום היומי השוטף שיקבלו מהמדינה עבור כל אסיר שישכנו ("מיטה זמינה").

שלב המיון המוקדם של המכרז החל ב-2003 ובסוף 2005 נבחרו קבוצת מנרב ואפריקה ישראל (שותפות א.ל.א), אשר גברו על קבוצה בהובלת סולל בונה (מקבוצת שיכון ובינוי). זאת לאחר שהציעו תשלום שוטף בגובה 218.9 שקל בלבד - לעומת 240 שקל שהציעה הקבוצה המפסידה. כיום סכום זה, בשקלול הצמדות, הוא 250 שקל.

בתחילת 2006 נחתם עם חברת א.ל.א הסכם הזיכיון, וב-15 באוקטובר נכנס ההסכם לתוקף. א.ל.א התחייבה להקים את בית הסוהר תוך 32 חודשים, כך שמועד הפתיחה נקבע ל-2 באוגוסט 2009. זאת תחת עינם הפקוחה של אגף החשב הכללי באוצר ומינהלת הפרויקטים באגף. הקדמה או איחור יגררו בונוס או קנס, בהתאמה, בגובה מיליון שקל לחודש.

עלות בניית בית הסוהר היא 200-220 מיליון שקל, ועלות הציוד והכשרת המתקן מוערכת ב-35 מיליון שקל. עיקר המימון (80%) התקבל בהלוואה מבנק לאומי, וההחזר נפרש לאורך כמה שנים ונשען על התמלוגים השוטפים מן המדינה. אלה נאמדים בסך של 1.5 מיליארד שקל לכל תקופת ההפעלה (22 שנה וארבעה חודשים).

מאבטחים במקום סוהרים

בית הסוהר הפרטי יעסיק כ-240 עובדים, שבהם 160 "סוהרים" והיתר מנהלי אגפים, עובדים סוציאליים ואנשי חינוך. קבוצה ראשונה של 80 סוהרים עוברת בימים אלה הכשרה במתקן ההדרכה של שב"ס. במודעות הגיוס נדרשו לתפקיד מאבטחים ולא סוהרים.

"סוהר הוא עובד מדינה המועסק בשירות בתי הסוהר", מסביר מנכ"ל א.ל.א, אל"מ במיל' חיים גל. "מאבטחי בית הסוהר נדרשים למשימת אבטחה על האסירים על פי הנחיות שירות בתי הסוהר ולכן אינם מוגדרים כסוהרים".

לפני כחודשיים זכתה חברת ניהול משאבי אנוש פרואקטיב במכרז לגיוס כוח האדם לבית הסוהר. גל הנחה לתת עדיפות למועמדים מאזור באר שבע והסביבה, ולדבריו ההיענות היתה גבוהה. המועמדים, שקורות החיים ששלחו נמצאו מתאימים עברו תחילה סינון ראשוני באמצעות מענה לשאלון טלפוני, ולאחריו הוזמנו לראיון עם מנהל כוח אדם בבית הסוהר. לאחר מכן הם נשלחו למבחנים במרכז הערכה ועברו בדיקת פוליגרף. המועמדים שצלחו מבדקים אלה זומנו לראיון אצל ראש התחום הייעודי ולאחריו אצל מנהל בית הסוהר, ואז נחתם עמם הסכם העסקה.

היות שמדובר למעשה בעובדי קבלן, המדינה קבעה בהסכם הזיכיון סנקציות אשר יוטלו על הזכיין במקרה של תחלופת עובדים גבוהה מדי בשנים הראשונות לפרויקט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#