ואני אקח את החוט מאריך

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הדירה תחולק בין בני זוג שהתגרשו, למרות שהיא היתה רשומה על שמו של הבעל בלבד

דן הלפרט
דן הלפרט

עם הגירושים משתנה באחת מערכת האינטרסים שהיתה קיימת עד אותו שלב, שכן "מייסדי התא המשפחתי" (בני הזוג המתגרשים) חוזרים להיות יחידות כלכליות עצמאיות השומרות כל אחת על האינטרסים העצמאיים שלה, וניצבות מנגד לזה שהיה עד לאחרונה בן הזוג והשותף הנאמן לבנייתו של התא המשפחתי ולשמירה על קיומו ותפקודו.

קחו לדוגמה את דירת התא המשפחתי שנרכשה במשותף על ידי בני הזוג ואשר בה גידלו את ילדיהם. נהיר לכל, כי במקרה זה נכון וראוי לחלק, בעת הגירושין, את הזכויות בדירה באופן שווה בין בני הזוג (הדרך המעשית לביצוע החלוקה הינה סוגיה מעניינת בפני עצמה אשר תידון במסגרת רשימה נפרדת).

ואולם נשאלת השאלה - באיזה אופן יחולקו הזכויות בדירה שרכש רק אחד מבני הזוג לפני הנישואים או דירה שניתנה במתנה לאחד מבני הזוג על ידי הוריו לפני או במהלך הנישואים? חלוקת נכסי התא המשפחתי בין בני הזוג בעת גירושים מתבצעת (לגבי בני זוג שהתחתנו לפני 1 בינואר 1974) בהתאם להסדר שיצרה הפסיקה הקרוי "הלכת השיתוף".

הסדר זה קובע בעיקרו כי רכוש שצברו בני זוג במשך חייהם המשותפים יתחלק ביניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום רק על שם אחד מהם, וזאת כל עוד אין ראיות לכך שהתגבשה ביניהם כוונה אחרת.

בני זוג שהתחתנו לאחר 1 בינואר 1974 כפופים להסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973: אשר קובע, בין היתר, כי אם לא עשו בני זוג הסכם יחסי ממון המסדיר באופן אחר את חלוקת הנכסים ביניהם, הרי שבעת פקיעת נישואיהם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסיהם, למעט נכסים שהיו למי מהם ערב הנישואים או שקיבל מי מהם במתנה או בירושה בתקופת הנישואים.

בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דן באחרונה (בתמ"ש 27722/01) בשאלה, כיצד יחולקו בעת גירושים זכויות בדירת מגורים שנרכשה עבור הבעל על ידי הוריו לפני הנישואים ונותרה רשומה על שמו בלבד במשך כל שנות הנישואים (17 שנים), במהלכן שימשה הדירה למגורי בני הזוג ושלושת ילדיהם.

הבעל טען כי דירת המגורים נרכשה עבורו במתנה על ידי הוריו שהתכוונו שהדירה תהיה רכושו הבלבדי וזאת קודם לנישואין, וכי הבהיר לאשה עוד בתחילת חיי הנישואים, כי אין לו כל כוונה לשתפה בזכויות בדירה זו.

כראיה לכך שלא התכוון להעניק לאשה חלק מהזכויות בדירה, הציג הבעל צוואה שערך בשנת 1992, שבה הורה כי אינו מוריש מרכושו לאשה, ובעיקר אינו מוריש לה זכויות בדירת המגורים.

לאור כל אלה, טען הבעל כי לא התקיימה כל כוונת שיתוף מצדו בזכויותיו בדירת המגורים וכי יש לקבוע שהזכויות הן שלו בלבד.

האשה טענה, מנגד, כי במשך כל שנות הנישואים עשתה למען בני משפחתה וגידלה את שלושת ילדי בני הזוג במסירות ובאהבה. לדבריה, היא טיפחה את הדירה במהלך 17 שנות המגורים בה, לרבות עריכת שיפוץ והחלפת מטבח.

על פי גרסתה, רק עם פרוץ הסכסוך המשפטי בין בני הזוג גילתה כי הדירה רשומה רק על שמו של הבעל, וכי מאז ומעולם היה ברור לכולם כי הדירה משותפת לה ולבעל. על בסיס הנסיבות שתיארה, ביקשה האשה כי בית המשפט יצהיר על היותה בעלים של מחצית הזכויות בדירה.

בתום שלב הבאת הראיות, קבע בית המשפט כי על אף שהוראות חוק יחסי ממון קובעות כי לא נוצרת שותפות בנכסים שקיבל במתנה אחד מבני הזוג, הרי שניתן שתיווצר שותפות כזו בעקבות הסכמה בין בני הזוג. הסכמה כזו יכולה להיות מפורשת או להילמד מהתנהגות בני הזוג.

בית המשפט ציטט מפסיקת בית המשפט העליון שקבע, כי ככל שהיתה שותפות בין בני הזוג בחיי הנישואים וניתן לה ביטוי, הרי שגם אם לא היו חיי הנישואים "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, ההגינות מורה שהזכויות בנכסים יחולקו באופן שווה בין בני הזוג.

לאור הלכת בית המשפט העליון והוראות החוק, קבע בית המשפט, כי על אף שהדירה מומנה על ידי אביו של הבעל ולמרות שהזכויות בדירה רשומות על שם הבעל בלבד, הרי שמאחר שלא נערך בין בני הזוג הסכם ממון הקובע שהזכויות בדירה הינן של הבעל לבדו, ניתן לראות בכך כוונה מצדו של הבעל לשיתוף האשה בזכויותיו בדירה.

נקבע עוד, כי נסיבות המקרה (משך החיים המשותפים בדירה, קיומם של שלושה ילדים משותפים שגדלו בדירה והיות הדירה הנכס העיקרי והיחידי של בני הזוג), מחייבים לחרוג מהוראות חוק יחסי ממון ולראות בדירת המגורים נכס שיש לחלקו, מכוח דיני היושר ותום הלב, שווה בשווה בין הבעל לאשה.

משום כל אלה, קבע בית המשפט, יש להצהיר על האשה כמי שזכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה. דומה, כי בנסיבות המקרה הנ"ל קל להזדהות עם תוצאת פסק הדין שהינה ראויה ונכונה. חשוב לזכור, כי ניתן באמצעות מנגנונים משפטיים פשוטים יחסית (כגון הסכם יחסי ממון או הסדרים אחרים) למנוע חילוקי דעות ממין אלו שהוזכרו לעיל ונראה כי בנסיבות מסוימות הסדרת נושאים אלה מבעוד מועד הינה כדאית ומשתלמת למרות אי הנוחות והמבוכה הכרוכים בה לעתים.

הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד מרום, הלפרט מרמת גן, המתמחה במקרקעין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ