תשכחו משכירות בדירות מוזנחות - והכירו את המגורים המשותפים

תופעת המגורים המשותפים מתחילה לצבור תאוצה בעולם: חדרים פרטיים קטנים לצד חללים משותפים יוקרתיים מאפשרים לצעירים להכיר, להתחבר ולשמור על גבולות הפרט ■ כך, כשהשכירות מתייקרת, חוסכים בני דור המילניום כסף, ונהנים מחדר קולנוע ענקי, חדר כושר וספא

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חלל משותף בבניין אולד אוק בלונדון
חלל משותף בבניין אולד אוק בלונדוןצילום: DANIEL LEAL-OLIVAS/אי־אף-פי

ימי שני בערב הוקדשו ל"משחקי הכס" בבניין המגורים השיתופיים אולד אוק. צעירים בני דור המילניום התאספו בחדרי הטלוויזיה בבניין בן 11 הקומות שבו מתגוררים 550 אנשים. כמה מהם התאספו בחדר הקולנוע הגדול שמקושט בתמונות מגיליונות ישנים של המגזין "לייף" וישבו על פופים. אין שום דבר שמוציא את הדיירים מחדריהם כמו הסדרה הזאת. אבל לא מדובר במעונות סטודנטים. מדובר בבתים.

הבניין נחשב לחלוץ בתחום נדל"ני חדש של מגורים שיתופיים. במקום שיתגוררו בדירות שכל אחת עומדת בפני עצמה, מתגוררים הדיירים בחדרים קטנים של 12 מ"ר. ברוב החדרים יש רק מיטה ומקלחת. כותב שורות אלה היה יכול בקושי להכניס את הכתפיים שלו לתא המקלחת.

דווקא מחוץ לחדרים אפשר לראות את הייחודיות של הבניין הזה. יש בו חדר כושר, ספא, ספריות, מסעדה טובה וחדר קולנוע. הדיירים מקבלים גישה לכל המתקנים האלה ולחדרם תמורת דמי שכירות של 800–1,000 ליש"ט בחודש. המחיר כולל את כל החשבונות ואינטרנט אלחוטי מהיר; והם נדרשים לשלם אקסטרה על ארוחות במסעדה. הדיירים יוזמים גם שירותים שיתופיים משלהם, כמו למשל "ספריית הדברים" — ספרייה של חפצים שיתופיים שימושיים כמו פטישים, סרטי מדידה ואפילו אוהלים.

העלייה במחירי השכירות הותירה בשוק תחום ריק. היחס בין דמי השכירות הממוצעים להכנסות בלונדון עלה מרבע לשליש בין 2004 ל–2014. בניו יורק היחס בין השכירות הממוצעת להכנסות עלה מ–29% ב–2002 ל–34% ב–2014. רוב הצעירים המשכילים שעוברים לערים משגשגות עומדים בפני בחירה קשה: להוציא חלק ניכר מההכנסה שלהם על שכירת דירה משלהם, או להתגורר עם זרים בדירת שותפים ולחסוך כסף. המגורים השיתופיים מציעים משהו אחר.

בניין אולד אוק הוא הבניין הראשון שהקימה חברת הקולקטיב, והוא ממוקם בצפון מערב לונדון. שיעור התפוסה בו מגיע ברוב השנה ל–97%. החברה מקימה עוד שני בניינים בלונדון: האחד בסטנפורד והשני בקנרי וורף. המודל של חדרים קטנים ושירותים יוקרתיים משותפים חדש יחסית ונוסה מעט, אבל בשוק הנדל"ן מתעניינים בניסוי הזה. ג'ק סיבלי מחברת השקעות הנדל"ן TH מכנה את המודל "אחד מהרעיונות המבטיחים ביותר למגורים עתידיים שעלה זה זמן מה".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

"קומונה היפסטרית"

לוח הפעילויות באולד אוק. יום שני: "משחקי הכס"
לוח הפעילויות באולד אוק. יום שני: "משחקי הכס"צילום: TOBY MELVILLE/רויטרס

השלב הבא של רזה מרצ'נט, מייסד הקולקטיב, הוא להתרחב מחוץ לבריטניה. הוא צפוי בקרוב לחתום על הסכמים בניו יורק ובבוסטון, והוא מנהל מגעים עם יזמים בברלין, עיר שבה מחירי השכירות נחשבו תמיד נמוכים, אך באחרונה עלו במהירות יחסית בעבור בני המעמד היצירתי בעיר. לקולקטיב אין באמת מתחרים ישירים בבריטניה, אבל כשהחברה תיכנס לארה"ב היא תפגוש בחברת אולי, שמציעה מגורים שיתופיים בניו יורק.

לאולי יש כיום שני בניינים של מגורים שיתופיים, ושניהם קטנים מאולד אוק (הבניין הגדול מסוגו בעולם). אבל החברה האמריקאית מתכוונת לנהל בקרוב בניין שיתופי בן 13 קומות בלונג איילנד סיטי שבקווינס. את הבניין מקימה חברת השקעות הנדל"ן קוואדרום גלובל, שבמסגרת המודלים הכלכליים שלה חוזה שהמגורים השיתופיים יהיו בעלי תשואה גבוהה יותר למ"ר מזו של השכירות המסורתית.

WeWork היא החברה הגדולה בעולם להשכרת חללי עבודה משותפים, ושווי השוק שלה מגיע ל–20 מיליארד דולר. לחברה יש גם זרוע מגורים בשם WeLive, שמנהלת יחידות מגורים שיתופיות בבניינים מוחכרים בוול סטריט במנהטן. החברה משתפת פעולה עם חברת נדל"ן מסיאטל בשם מרטין סליג שאמורה להקים בניין חדש בן 36 קומות, ש–23 מהן יוקדשו למגורים שיתופיים.

המודל יתעצב כשהיזמים יראו מה עובד ומה לא. מרצ'נט משתמש במידע שאסף מבניין אולד אוק כדי לשפר את הבניינים החדשים של קולקטיב. החדרים יהיו קצת גדולים יותר, משום ששטחם המצומצם היה אחד הסיבות המרכזיות שציינו הדיירים כסיבה לעזיבתם. חיישנים ינטרו את השימוש בחללים המשותפים, ומתחם חדש של מטבחים יוקם רק בקומה אחת, במקום כמה מטבחים בכמה קומות. רוב החללים המשותפים באולד אוק ריקים יחסית בדרך כלל, והאזור הפעיל ביותר הוא המכבסה, שבה יכולים הדיירים להכיר זה את זה ולצפות בטלוויזיה בזמן שהם מחכים שהמכונות יסיימו.

מריה קראוולו, חוקרת מדעי החברה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), עברה לבניין כי היא רצתה לחיות עם אנשים נוספים, אבל לא רצתה לחפש שותף. "הייתי קוראת לזה קומונה היפסטרית, לא קומונה היפית", היא אמרה. היא אוהבת בעיקר לפגוש חברים בצעידה הביתה מתחנת הרכבת, ומתלוננת שכלי מטבח נעלמים לעתים קרובות.

לפי רוג'ר סותהאם מחברת הנדל"ן סווילס, הקולקטיב וחברות נוספות בתחום צריכות לבחור איך לצמוח. הן יכולות להמשיך להתמקד בצעירים שבאים לעבוד בערים הגדולות, להעניק להם חלל פרטי מינימלי לצד חללים משותפים מושכים. אבל לדבריו, החברות האלה יכולות להיות מושכות הרבה יותר אם הן יעניקו מרחבים פרטיים מעט גדולים יותר, וינסו למשוך אנשים שגם ככה מתגוררים בערים. החברות האלה צריכות למצוא את האיזון המושלם בין גודל השטחים הפרטיים למשותפים. אחרי הכל, מי לא רוצה חדר קולנוע במרתף?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker