מהפכת הבנייה: הדפסת דירות - ורובוטים במקום פועלים סינים - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהפכת הבנייה: הדפסת דירות - ורובוטים במקום פועלים סינים

החאפריות של ענף הבנייה בישראל נראית הדבר הרחוק ביותר מעולם ההיי־טק - אבל עם שוק בנייה עולמי של 10 טריליון דולר המשווע לחדשנות, ישראל יכולה להיות פורצת דרך בתחום הקונסטרקשן־טק ■ יוזמה ממשלתית חדשה בשיתוף הקבלנים ומגזר ההיי־טק מנסה לעודד זאת

12תגובות
מדפסת תלת ממד בתערוכה בלונדון. הדפסת הבתים נותנת בשלב זה מענה לשלד בלבד
בלומברג

פרופ' צבי אקשטיין, עוד בתפקידו כמשנה לנגיד בנק ישראל, היה זה שפירסם את הגרף המשעשע על הפריון בענף הבנייה בישראל, שהיה גבוה יחסית בתחילת שנות ה–60, והתרסק מאז. מה שמשעשע בגרף הוא נקודת השבר שבה הפריון החל לרדת: 1967, בדיוק לפני 50 שנה.

זאת היתה כמובן השנה שבה פרצה מלחמת ששת הימים, והשנה של כיבוש השטחים בידי ישראל. מבחינת ענף הבנייה, זאת היתה השנה שבה הפסיקו להסתמך על עובדים ישראלים, בעלי שכר גבוה יחסית, ועברו להסתמך על כוח העבודה של העובדים הפלסטינים, ששכרם נמוך יותר. הפלסטינים הוחלפו מאז ברומנים או בסינים, אבל חילופי העמים לא יצרו חילופי תרבויות: ענף הבנייה בישראל היה ונשאר ענף שנסמך על עבודה פשוטה וזולה, ולכן פתח פיגור עצום בפריון שלו ביחס לשאר המשק. בעוד שאר ענפי התעשייה התקדמו ב–50 השנה האחרונות, ענף הבנייה לא התקדם כלל ואפילו נסוג לאחור.

ראיה לכך היא עוד גרף משעשע של אקשטיין, לגבי משך הזמן שלוקח לבנות דירה בישראל. משנות ה–80 (כ–16 חודשי בנייה) ועד היום (27 חודשים), משך הבנייה רק התארך. הראיה הנוספת, שכבר אינה משעשעת כלל, היא ריבוי תאונות העבודה בענף הבנייה, שנסמך על עבודה זולה שאיש אינו משקיע בה, לא במכונות המלוות אותה ולא בבטיחות המגנה על עובדיה.

אקשטיין היה סוג של איש בשורות בעשור האחרון: החשיפה שלו, שההצפה של המשק הישראלי בעובדים זרים החריפה את בעיית העוני בחברה, ויצרה בעיות קשות של פיגור וחוסר פריון, גרמה לממשלה לעצור את אספקת העובדים הזרים לבנייה. התוצאה היתה התחלה של שיפור בפריון בענף בעשר השנים האחרונות, אלא שהמגמה הזו עומדת להיגדע באיבה: אחת ההחלטות האומללות של שר האוצר, משה כחלון, היתה להיכנע ללחצי הקבלנים, ולחדש את יבוא העובדים הסינים לבנייה. פריון או חדשנות לא ייצאו מזה.

התפתחות פריון העבודה בארה"ב, לפי ענפים

תעשייה עלובה בכל העולם

האומללות הנמשכת של ענף הבנייה בישראל — שפל ברמת הפריון ושיא בהיקף תאונות העבודה — סותרת באופן תהומי את היוזמה האחרונה של הממשלה: לנסות להפוך את ישראל למעצמת קונסטרקשן־טק. בענף שבו הפועלים הפלסטינים צונחים מקומה רביעית אל מותם כי איש לא טרח לחבר אותם לרתמת ביטחון או להציב מעקה בטיחות, ושמשך בניית דירה בו הוא יותר משנתיים — החיבור לעולם הטכנולוגיה המתקדמת נשמע מופרך, אפילו ביזארי. איזה קשר יש לקבלנים החאפרים ולהיי־טק? ואולם מתברר שיש בישראל, וגם בעולם, מי שחושבים שיש כאן הזדמנות פז היסטורית לחבר את החדשנות הישראלית לחאפריות הקבלנית, ולחולל את אותה מהפכה שהפכה את ישראל למדינה המובילה בעולם בתחום טכנולוגיית הרכב, למשל.

לשם כך, חברו שני משרדי ממשלה, השיכון והכלכלה להתאחדות בוני הארץ וחברת חללי העבודה והיזמות SOSA. כל אלה עומדים להשקיע יחד 1.6 מיליון שקל בשנים הקרובות, בניסיון לשכנע את יזמי ההיי־טק הצעירים בישראל, שדווקא הענף הכי מפגר בעולם, ענף הבנייה, הוא ההזדמנות שלהם.

"יש לנו מטרה אחת", אומר צחי פלאטו, שמנהל את היוזמה מטעם SOSA, "להפוך את ישראל למרכז עולמי של טכנולוגית בנייה. זה דבר שלא קיים עדיין באף מדינה בעולם, ולכן זאת הזדמנות ייחודית ליצור את האקו־סיסטם שיקדים את כל העולם".

אתר בנייה בבני ברק, שבו נמחץ למוות פועל בניין ביוני. ייהפך לענף ללא מגע יד אדם?
תומר אפלבאום

ההשראה היא השוק העולמי — שוק של 10 טריליון דולר בשנה, ללא ספק אחד השווקים הגדולים בעולם וגם אחד המפגרים שבהם. השבועון "אקונומיסט" הקדיש השבוע כתבה לפיגור הנמשך של תעשיית הבנייה העולמית: 60% עד 90% מפרויקטי הבנייה בעולם מסתיימים בחריגה מלוחות הזמנים והתקציב. הפריון הממוצע צמח בשני העשורים האחרונים ב–1% — לעומת צמיחה של 4% בשאר ענפי הייצור. בחלק מהמדינות, הפריון של תעשיית הבנייה נמצא אפילו בנסיגה: בצרפת הוא צנח ב–15% בשני העשורים האחרונים, בארה"ב הוא צנח ב–50% מאז שנות ה–60.

בכל העולם התעשייה היא מוטת עבודה, במקום השקעות הון, כשההסבר של "אקונומיסט" לכך הוא ריבוי המשברים בתעשייה, שמרתיעים חברות בנייה מלבצע השקעות יקרות בציוד ובחדשנות. הסבר נוסף הוא העובדה שמדובר בתעשייה מוטת חברות קטנות — בארה"ב לבדה פועלות 730 אלף חברות קבלניות, מרביתן מעסיקות עשרה עובדים ופחות. לגודל, אגב, אין יתרון, מכיוון שכל פרויקט בנייה שונה מקודמו, ומחייב תכנון וביצוע נפרדים.

בקיצור, תעשיית הבנייה היא תעשייה עלובה בכל העולם, עם רווחיות נמוכה ובלי טכנולוגיה. אבל אותה עליבות גם מייצרת את ההזדמנות האדירה שטמונה בה: התעשייה כל כך מפגרת, וכל כך לא טכנולוגית, שהיא קוראת לקפיצת שנות דור. "בעידן הסמארטפון", מצטט "אקונומיסט" מומחה בתחום, "תעשיית הבנייה עדיין תקועה בדור הטרנזיסטור". וכידוע, אין מדינה כמו ישראל שיכולה לזהות נישות טכנולוגיות מוזנחות, ולכבוש אותן.

מציאות רבודה באתר הבנייה

תוצר לעובד – במגזר העסקי לעומת ענף הבנייה

הטכנולוגיה הכמעט יחידה שמוכרת כיום בענף הבנייה היא זו של תוכנות התכנון — האוטוקאד (AutoCAD), תוכנת השרטוט המפורסמת. פלאטו, בעצמו מהנדס אזרחי שעשה הסבה לתכנות של תוכנות תכנון, מדבר על עולם מושגים רחב הרבה יותר מכך. מאחר שהתחום הוא בתולי לחלוטין, אפשר להפליג על כנפי הדמיון.

פלאטו מדבר על תוכנות של מציאות רבודה, שיחברו יחדיו את כל תוכניות העבודה באתר הבנייה, ויאתרו בזמן אמת סטיות מהתכנון. לשם כך יצטרכו לפתח עוד קודם לכן תוכנות לניהול לוחות זמנים, ולניהול האתר, דבר הכרחי לאור מורכבותו של אתר הבנייה, שפועלים בו עשרות ספקים בו זמנית, וטעות של האחד משפיעה על כל שרשרת העבודה. פלאטו מדבר גם על בינה מלאכותית לשם תכנון בתים ואתרים, ועל מערכות מעקב שיעקבו מרחוק אחר הנעשה באתר ויוכלו לאתר ליקויים, אולי בעזרת רחפנים.

אפשר לחשוב על רחפן שמזהה בזמן אמת מעקה בטיחות רופף או פועל שאינו קשור לרתמת ביטחון, ובכך מונע את אסון הבטיחות הבא. השלבים המתקדמים יותר הם שימוש בתוכנות תלת־ממד כדי להדפיס בניינים, שימוש בחומרים מורכבים במקום המלט והבטון המסורתיים, מנופים שמונעים בשלט רחוק, ובסופו של דבר, אפילו רובוטים שיחליפו את הפועלים הסינים. "בטווח הארוך", הוא מתנבא, "ענף הבנייה ייהפך לענף ללא מגע יד אדם".

אבל עוד חזון למועד. בינתיים כמעט דבר מאלה לא קיים: מתוך 7,000 סטארט־אפים בישראל, ההערכה היא שרק כ–50 עוסקים כיום בטכנולוגיות לענף הבנייה, וגם אלה אינם מתקשרים ביניהם או עם התעשייה. עד היום מוכר רק יזם בינלאומי אחד שנכנס לפעילות בתחום בישראל: חברת אוטודסק, יצרנית אוטוקאד, שרכשה בשמונה השנים האחרונות ארבעה סטארט־אפים ישראליים. היוזמה החדשה, שמשותפת לממשלה, לקבלנים ולמגזר ההיי־טק נועדה לפתור בדיוק את הכשל הזה.

יוזמת Construction Zone מתחילה עם תקציב צנוע של 1.6 מיליון שקל, ועם שאיפות צנועות: ליצור את הסביבה המפרה (אקו־סיסטם), שתעודד חיבורים בין יזמי היי־טק וקבלנים, ותאפשר לאנשי הטכנולוגיה של ישראל להתחיל לחשוב כיצד הפתרונות שלהם יכולים להשתלב בצרכים של תעשיית הבנייה. לשם כך, SOSA מארגנת מפגשים משותפים, ושולחנות עגולים, ומנסה לקדם את סיעור המוחות הנדרש כדי להמציא ענף טכנולוגי חדש. בהמשך, ייעשו ניסיונות לחבר רעיונות מבטיחים למשקיעים, מהארץ ומחו"ל, כדי להתחיל וליצור יש מאין.

מדובר ביוזמה שנמצאת בחיתוליה, והיא נועזת ומרחיקת לכת מאוד. אבל עם שוק של 10 טריליון דולר שמחכה בחוץ, זאת גם יוזמה מבטיחה ומסקרנת.

משך בנייה ממוצע של דירה בישראל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#