סכסוכי הקרקעות מעיבים על הפיתוח של וייטנאם - ומעוררים חשש אצל השלטון

תנופת הבנייה מאלצת את הממשלת וייטנאם לפנות שטחים חקלאיים עצומים ■ התושבים הזועמים פונים לרשתות החברתיות - ואף מצליחים להכניע את השוטרים ■ בעקבות זאת המפלגה הקומוניסטית, השולטת במדינה, החליטה לבחון מחדש את החוקים שלה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטח חקלאי בווייטנאם. המוחים נגד פינוי הקרקעות גילו שקל מתמיד למשוך את תשומת לב הציבור לבעיות שלהם
שטח חקלאי בווייטנאם. המוחים נגד פינוי הקרקעות גילו שקל מתמיד למשוך את תשומת לב הציבור לבעיות שלהםצילום: DENNIS G. JARVIS

במשך שנים תושבי דונג טאם, כפר בקצה של בירת וייטנאם האנוי, נאבקו על הזכות להמשיך לטפל בחוות שעל קרקעות שיועדו לפיתוח צבאי. סבלנותם פקעה באפריל, כשהרשויות עצרו קבוצה של קשישים שנבחרה לייצג את התושבים מול הממשלה. תושבי הכפרים הצליחו להכניע כמה עשרות שוטרים שנשלחו לאבטח את המקום, והחזיקו אותם כבני ערובה באולם מקומי. תומכיהם חסמו כבישים סמוכים בחצץ, ולפחות אחד מהם איים להצית את המקום באש.

המצור בן השבוע שהגיע לאחר מכן סימן הסלמה חדשה במאבקים האינסופיים על קרקעות בווייטנאם — הגורם העיקרי לתלונות ואחד מכאבי הראש הגדולים ביותר של המפלגה הקומוניסטית השולטת במדינה. הדרמה הגיעה לרשתות החברתיות, ובסופו של דבר גם לתקשורת בווייטנאם. אבל הדבר המפתיע ביותר היה כניעתה של הממשלה, שאותה ייצג ראש עיריית האנוי. הרשויות הצליחו לשחרר את בני הערובה תמורת הבטחה לא להעמיד לדין את תושבי הכפרים והתחייבות לבחון מחדש את התלונה שלהם.

הפיצויים על הפקעת קרקעות נמוכים בהרבה ממחיר השוק

הכלכלה הנמרצת של וייטנאם, שצומחת בקצב של יותר מ–6% בשנה, מצריכה יותר כבישים, גשרים, סכרים ופארקים תעשייתיים. הערים הצפופות צריכות למצוא מקום למיליון תושבים חדשים המהגרים אליהן מדי שנה, וקשה לאמוד את כמות השטחים החקלאיים שאבדו ב–20 השנים האחרונות לטובת פיתוח. מה שאפשר לומר בוודאות הוא שזו כמות גדולה בהרבה מהשטחים שהחליפו ידיים במהלך המהומות האלימות של שנות ה–50, כשהשליטים הקומוניסטים של צפון וייטנאם חילקו מחדש בכוח את השטחים החקלאיים.

שינוי בסדר גודל כזה היה מצית זעם בכל מקום, אבל הוא בעייתי במיוחד בווייטנאם, מדינה הנשלטת בידי מפלגה אחת, שבה הממשלה מבטיחה זכויות שימוש — אבל מתעקשת שכל הקרקעות שייכות למדינה. הפיצויים על הפקעות נמוכים בהרבה ממחירי השוק. הייעוצים בתחום הם שטחיים, ובתי המשפט כמעט אינם מתייחסים לערעורים. תושבים שפונו מתלוננים מפעם לפעם על קנוניה בין בכירי הרשויות המקומיות לבין יזמי נדל"ן. חוסר האחידות במסמכים מקשה לטפל בתלונות, כמו במקרה של דונג טאם.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

הבעיות האלה מעיבות על הפיתוח של וייטנאם. המחיר הנמוך של הקרקעות בשולי הערים עודד את התפשטותן. בשנה שעברה הזהיר הבנק העולמי כי הבנייה כלפי חוץ במקום כלפי מעלה בערים מעלה את המחיר של אספקת שירותים ציבוריים ופוגעת במאמצים לבנות מרכזים עסקיים חיים. אבל מה שמדאיג הרבה יותר עבור המפלגה הוא הזעם העצום שפינויים בכוח ולקיחת זכויות יכולים לעורר. נתונים רשמיים מראים כי סכסוכי קרקעות מסוג זה או אחר עומדים מאחורי יותר משני שלישים מהתלונות שהוגשו לרשויות. חוסר שביעות רצון בקרב תושבי כפרים מפחית את התמיכה במפלגה הקומוניסטית בקרב ציבור הבוחרים העיקרי שלה.

למפלגה הקומוניסטית אין רצון או יכולת לחסום רשתות חברתיות

לעתים קרובות מדי הרשויות בחרו לנקוט יד קשה בסכסוכי קרקעות — גם כשההתנגדות היתה שקטה. בספטמבר בית משפט בהאנוי גזר עונש מאסר של 20 חודשים על קאן טי טאו, פעיל זכויות קרקעות ידוע שכבר נכלא בעבר. אבל באחרונה המפלגה בוחנת מחדש את החוקים שלה. חוק קרקעות חדש שאושר ב–2013 אמנם לא הכיר בבעלות פרטית, אך האריך ב–50 שנה שורה של חוזי חכירה שתוקפם עמד לפוג. הוא ריכז מחדש חלק מקבלת ההחלטות בנוגע לשימוש בקרקעות (בין היתר כדי לבלום שחיתות בקרב הרשויות המקומיות), ודרש מבכירי המפלגה להשתמש במבחנים מחמירים יותר בבואם להעריך פרויקטים המצריכים העברה מסיבית של אוכלוסייה. הוא גם נתן לבכירים יותר שיקול דעת לגבי הפיצויים, כך שיוכלו לתת סכומים נדיבים יותר.

רוכלים בהו צ'י מין סיטי, וייטנאם
רוכלים בהו צ'י מין סיטי, וייטנאםצילום: בלומברג

התוצאות היו מעורבות. סקר שנתי שפורסם על ידי האו"ם מצא כי המספר הכולל של קרקעות שהופקעו ירד בשלוש השנים האחרונות. עם זאת, שליש מבין אלה שנפגעו מכך דיווחו כי לא קיבלו פיצויים, ורבע אמרו כי קיבלו סכומים נמוכים מדי. השלטונות בהאנוי לא פירסמו בזמן את הקווים המנחים כדי שהחוקים החדשים ייושמו באופן יעיל. ג'ון גילספי מאוניברסיטת מונש אומר כי עד כה היו מעט מאוד רפורמות.

המוחים אומרים כי לפחות גילו שקל מתמיד למשוך את תשומת לב הציבור לבעיות שלהם. אף שעיתונאים בווייטנאם עדיין כבולים בכבלי הצנזורה, למפלגה אין רצון או יכולת לחסום את הרשתות החברתיות. פייסבוק נהפכה למוצא פופולרי לזעם על כל מיני סוגיות של חוסר הגינות. אם הסכסוך בדונג טאם היה מתרחש לפני עשר שנים, "איש לא היה שומע עליו", אומר תושב מקומי. כניעתה של הממשלה היתה כנראה בלתי־נמנעת, בהתחשב בתשומת הלב שניתנה לכך ברשת.

חודשיים מאוחר יותר, הממשלה עדיין מנסה לסיים את הפרשה בלי לקבוע תקדימים שהיא עלולה להתחרט עליהם. המפקחים לא פירסמו עדיין את הדו"ח שלהם לגבי תלונות תושבי הכפרים, אף שהתחייבו לעשות זאת בתוך 45 ימים. אנשי המחאה כעסו על מה שנתפש כפניית פרסה, כשב–13 ביוני הודיעה המשטרה כי תעמיד בכל זאת לדין חלק מתושבי דונג טאם. המפלגה החליטה ככל הנראה כי אם לא תעשה כלום, היא מסתכנת בעידוד אזרחים זועמים לפנות לאלימות.

אחת ההערכות בהאנוי היא שבתי המשפט יגזרו עליהם עונשים קלים יחסית, ושיימצא סוג מסוים של פשרה. אבל אפילו אם הממשלה תמצא פתרון לסכסוך בדונג טאם, הרבה שטחי חקלאות יפונו לטובת תנופת העיור של וייטנאם — וצפויים סכסוכים נוספים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker