דירות קטנטנות: המציאות הלא נעימה טופחת על פניה של הרומנטיזציה - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דירות קטנטנות: המציאות הלא נעימה טופחת על פניה של הרומנטיזציה

ג'ין טמפסט ובעלה גרים בדירה קטנטנה במסצ'וסטס ■ הם רוצים לספר את מה שאיש אינו כותב על התנועה שנהפכה לסמל להתחשבות סביבתית וצרכנות חכמה: "מבפנים, הגענו למסקנה שקטן הוא לא כל כך יפה" ■ יש הטוענים כי בתים כאלה אף עלולים להזיק לבריאות

14תגובות
בתים קטנים בפנסילבניה
בלומברג

בעלי ואני חיים בדירה בשטח של 46 מ"ר בקיימברידג', מסצ'וסטס. אנו חיים במיקרו־דירה, או מה שמכנים לעתים בית קטנטן. לפי ויקיפדיה, הגדרה זו ניתנת למי שמתגורר בדירה הקטנה מ–46.5 מ"ר. בלי לשים לב, נהפכנו לחלק מתנועה בינלאומית שמתרחבת.

אבל מתחת לארונות היקרים בהזמנה אישית ולמיטות המתקפלות, התעמולה בעד הדירות הקטנטנות החביאה אמיתות לא יפות על החיים האלה. איש אינו כותב על השקרים הלבנים הקטנים, שעוזרים למכור את החלום האמריקאי החדש והקטן מאוד הזה.

כאן, מבפנים, הגענו למסקנה שקטן הוא לא יפה כל כך, ככלות הכל. כמו הרוב השקט של תושבי הערים היקרות — העניים או אלה ממעמד הביניים — אנחנו חיים בדירות קטנות כל כך לא מפני שכך תיכננו — אלא מכיוון שזה מה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו.

הדירות הקטנות משגשגות. התנועה התומכת ברעיון נהפכה לפופולרית לאחר קריסת מחירי הדירות ב–2008. חיים בקטן נהפכו לסמל להתחשבות סביבתית וצרכנות חכמה. בית קטן הוא הלך רוח, אם לא דת בפני עצמה. דירות קטנות מופיעות במגזיני העיצוב, והן מתאימות לטרנדים תרבותיים אחרים, למשל המינימליזם של חברת אפל.

קראוון בקליפורניה
Matthew Millman / NYT
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

הבתים הקטנים מצטלמים טוב

הדירה שלנו בקיימברידג' נבנתה ב–1961, כחלק מגל מוקדם של התעניינות אוטופית בדיור קטן בר השגה. השטח שלנו תופס את רובו של השליש התחתון בבניין של שלוש קומות, שבו שתי יחידות דיור. בהמשך הרחוב יש שורה של תשעה בניינים כאלה — דירה קטנטנה למטה, ודירת משפחה למעלה. החזון המקורי של היזם היה שההכנסה שתתקבל מהשכרת יחידת הדיור למטה תעזור למשפחות שרכשו את הבניין הקטן לשלם את המשכנתא.

אחד הדברים הבולטים בדירה הקטנה שלנו הוא סל כביסה מפלסטיק, שנקנה בטארגט ב–2007. הנוכחות הדומיננטית של חפצים רגילים לחלוטין מועצמים בחללים קטנים ונהפכים לרודנים. בבתים גדולים יותר, החפץ הפונקציונלי הזה היה ודאי נכנס בשקט לארון או לחדר כביסה. במקרה שלנו, הסל תופס 0.4% משטח הדירה, אבל הוא נראה גדול בהרבה.

תמונות שנפוצות בבלוגים פופולריים כמו Tiny House Swoon, גורמות לחיים הקטנים להיראות טובים באופן לא פרופורציונלי. הדירות הקטנות מופיעות בפרסומים לא מעטים: חפשו באמזון ספרים עבי כרס כמו "חיים בבתים קטנים: רעיונות לבנייה וחיים טובים בפחות מ–40 מ"ר", או "המדריך לבניית בית קטנטן". ויש גם סרטים דוקומנטריים כמו: "קטנטן: הסיפור על חיים בקטן", או "קטן זה יפהפה: דוקומנטרי על בית קטנטן". יש גם את הסדרה "בית קטנטן, חיים גדולים", שעונתה החמישית משודרת ב–HGTV.

כרטיסים לכנס בנושא בתים קטנים שנקרא "בתים קטנטנים, כנס גדול", והתקיים בפורטלנד, אורגון באפריל עלו 349 דולר. האירוע כלל שיחות מוטיבציה כמו "הקטינו את הספייס ואת החיים", ו"עתידה של התנועה". בשרלוט שבצפון קרולינה אפשר לשכור קואצ'ר שיעזור לכם במעבר לדירה זעירה.

אבל היו גם כלי תקשורת ספקנים: בדצמבר 2013, פירסם המגזין "אטלנטיק" מאמר שכותרתו "סיכוני הבריאות בדירות קטנות". התוצאות שעליהן דווח במאמר לא היו חד־משמעותיות, והן גרסו כי חללים קטנים עלולים לגרום לסיכונים פסיכולוגיים לאוכלוסיות מסוימות. חלק מהמומחים שהתראיינו לכתבה טענו כי הגיל עושה את ההבדל. דירות זעירות יכולות להיות טובות לאנשים צעירים, כמוני וכמו בעלי.

מגורים בתוך מכולה באוקלנד
בלומברג

חזיית ספורט בריח של שום

החיים בדירה הקטנה שלנו מאופיינים בראש ובראשונה בתחושה מרופטת. ממש כמו כדורי האבק בדירה, התחושה הזאת מתגברת בעיקר מפני שהיא כבר שם.

איש אינו מזהיר אותך שהכל מרוכז יותר בדירות קטנות, שמחזור החיים הטבעי של חפצים מתקצר. הדברים שלנו מתבלים מהר יותר מאשר בבתים קודמים. אנחנו יושבים על הספה היחידה שלנו הרבה יותר שעות מבכל מקום מגורים קודם, הכריות שלה דוהות, קפיציה נשחקים והפינות שלה מתבלות. השטיח שלנו מקריח בנקודות מסוימות, וחושף את ההליכה הרפטטיבית שלנו: הלוך וחזור למכונת הקפה, לספה, לכיור.

כאן, אפילו ריחות תופסים מקום. פעם ערכנו ארוחת ערב שכללה שימוש בכמות גדולה של שום. במשך ארבע שעות שיני השום טוגנו במחבת. טכנית, הם תפסו פחות ופחות מקום, אבל מבחינה כימית הם הפריעו יותר. בבית קטן אי־אפשר לברוח מהריח של שומים מטוגנים באטיות, המפיצים ארומה עשירה — ריח שיכול להוציא גבר או אישה מדעתם.

הריח התפשט לכל מקום. הוא נדבק במיוחד למגבות האמבטיה הלחות ולכביסה המתייבשת בחדר השינה. מעולם לא חזרנו להיות נקיים. מיד לאחר המקלחת הרחנו את השום המטוגן. הניחוח של שום מטוגן נהפך לעוד אחת מאמיתות החיים הקטנות שלנו במשך שבועות. מקום המקלט המועדף על הריח, כך למדתי, היה חזיית הספורט שלי, העשויה פוליאסטר.

"היא מריחה משום", אישר בעלי כמה שבועות לאחר מכן. "לא נראה שכדאי ללבוש אותה", והשבתי לו: "איני יכולה שלא ללבוש אותה". זה היה נכון. לבשתי אותה, אף שנראה היה שטכנולוגיית ספיגת הלחות שלה הגבירה את הריח. נשאתי עמי את הניחוח למרכז העיר. את אף פעם לא יכולה לעזוב בית קטנטן — הוא הולך אתך לכל מקום.

במשך דורות, סופרים הזהירו מפני רומנטיזציה של חיי העוני. גם מרומנטיזציה של הקוטן רצוי להימנע.

אנחנו חולמים בהקיץ בגדול. חלומות אמריקאיים ישנים על שאיפות לא אופנתיות, לא תקינות פוליטית, שהדור שלנו לא אמור להאמין בהן יותר. אני חולמת על אי למטבח. אני חולמת מחוץ לקופסה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#