"הם רוצים בניין גבוה, עם בריכה וחדר כושר": כשיזמים חזקים פוגשים אוכלוסיות חלשות - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הם רוצים בניין גבוה, עם בריכה וחדר כושר": כשיזמים חזקים פוגשים אוכלוסיות חלשות

בקליניקה לדיור קהילה ומשפט באוניברסיטת תל אביב מצאו שהתחדשות עירונית — אחד הצעדים בעלי ההשלכות החברתיות הגדולות ביותר — פוגעת לעתים קרובות דווקא באוכלוסיות מוחלשות ■ עו"ד ענת רודניצקי מהקליניקה מסבירה שראשית יש לגבש תוכנית שתתאים לצורכי הדיירים, ורק לאחר מכן לפנות ליזמים

11תגובות
שכונת פרדס דכה ביפו

הרבה תקוות נתלו בבשורת ההתחדשות העירונית כשנכנסה לחיינו לפני שני עשורים. בין יתרונותיה ניתן למצוא את הורדת מחירי הדיור באזורי ביקוש שבהם עתודות קרקע מועטות; חידוש פני העיר ושדרוג מבנים; שיפור עמידות מבנים בפני רעידות אדמה וטילים; חיסכון בהשקעה בהקמת תשתיות חדשות, וגם העצמת התושבים מבחינה כספית ושיפור תנאי המחיה שלהם — בפרט בשכונות חלשות. ואולם בפועל הפוטנציאל הזה רחוק מלהיות ממומש. כך למשל, בדו"ח שפירסם מבקר המדינה ב–2016 הוא הדגיש כי בשני העשורים האחרונים שבהם החלו תהליכי התחדשות עירונית ברחבי המדינה בסיוע ממשלתי, הם הניבו תפוקות דלות בלבד.

ואם נתמקד בשכונות החלשות, האם ההתחדשות העירונית בכלל מתאימה להן? לדברי עו"ד ענת רודניצקי, האוכלוסיות המוחלשות הן דווקא הנפגעות העיקריות מהפרויקטים. "דיירים עניים עלולים להידחק מדירותיהם מכיוון שאינם מסוגלים לממן את עלויות האחזקה הגבוהות במבנים המחודשים," היא מסבירה. לדבריה, בפרויקטים המתבצעים במתכונת של הריסה ובנייה מחדש, הדיירים נאלצים להעתיק את מקום מגוריהם פעמיים: בפעם הראשונה לדיור זמני בזמן שהבניין הקיים נהרס אך החדש עדיין נבנה, ובפעם השנייה לבניין החדש. "לקשישים ובעלי מוגבלות, המעבר הכפול הוא מעמסה פיזית ונפשית קשה מנשוא".

בשנים האחרונות מלווה רודניצקי, מהקליניקה לדיור, קהילה ומשפט באוניברסיטת תל אביב, מתחמים המיועדים להתחדשות עירונית, בעיקר ביפו. הקליניקה היא תוכנית אקדמית שבה מתנסים סטודנטים למשפטים בעבודה מעשית על תיקים ופרויקטים משפטיים שעניינם קידום צדק חברתי. את הקליניקה במתכונתה הנוכחית ייסדה פרופ' נטע זיו, שהיא המנחה האקדמית. רודניצקי היא המנחה הקלינית, ובנוסף יש גם שתי עובדות קהילתיות: סמאח חמאד ואביגיל כהן.

המסר של רודניצקי ברור: "יש כשל מובנה בהתחדשות עירונית. היא משעתקת את פערי הכוח — היזם הוא הצד החזק והדיירים לא מודעים לזכויותיהם, ומישהו צריך להיות שם בשבילם". כאן נכנסת הקליניקה לתמונה. היא פונה לדיירים עוד לפני שיש יזם בתמונה, הסטודנטים נפגשים עמם, שומעים את הצרכים שלהם ומגבשים תוכנית כלכלית ומתווה של פרויקט התחדשות עירונית. רק אחר כך נעשית פנייה ליזם פרטי. "באופן הזה אנו מאמינים שאנחנו מביאים את הדיירים לפרויקט כשידם על העליונה", היא אומרת.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

מאז 2013 מלווה הקליניקה פרויקט התחדשות עירונית בצומת הרחובות ירושלים והבעש"ט בדרום יפו. המתחם הזה, שמורכב ממבנים במצב תחזוקתי ירוד, מאכלס 180 משפחות ערביות ויהודיות שגרות בעשרה שיכוני רכבת שנבנו בשנות ה–50. מבחינה כלכלית־חברתית, רוב הדיירים נמנים עם המעמד הבינוני־נמוך. יותר ממחציתם גרים בדירה שבבעלותם והיתר משכירים אותה וגרים מחוץ למתחם. שיעור נמוך (2%) של הדירות הן בבעלות החברה הממשלתית־עירונית חלמיש, ומשמשות לדיור ציבורי.

"מבחינתנו, להביא את בשורת ההתחדשות העירונית לאזורים מוחלשים כלכלית וגיאוגרפית זו תועלת חברתית" אומרת רודניצקי. "ואנו כל הזמן זוכרים מי הן האוכלוסיות המוחלשות בהתחדשות עירונית". ויש גם את הקשישים שלהם קשה לשרוד את מעברי הדירות. "המעבר הכפול והניתוק מהסביבה הפיסית קשה להם מאוד. כשאנשים מזדקנים הם מבלים יותר זמן בדירה שלהם".

עו"ד ענת רודניצקי
הישאם שבאיטה

הקליניקה מצאה פתרונות לקשישים שגרים במתחם. התוכנית שהתגבשה כוללת בניית מבנה חדש במתחם עבורם עוד לפני הריסת המתחם הישן. הוחלט להעביר את הקשישים ובעלי המוגבלויות לבניין הזה, ובכך למנוע מהם מגורים זמניים בשכירות ולהבטיח שיבצעו מעבר אחד בלבד — היישר לבניין החדש. "המטרה היא למצוא את הפתרונות התכנוניים והכלכליים כדי שכל אחד מהסוגים של האוכלוסיות המוחלשות לא יפגע".

אחד מרגעי הסיפוק הגדולים של רודניצקי היה כשיותר מ–80% מהדיירים חתמו לבסוף, אחרי עבודה של חודשים על הסכם טרום ההתקשרות ליזם. "זה גם מעיד על התפקיד המורכב שאנו ממלאים בפרויקטים: מצד אחד אנחנו מייצגים את הדיירים, ומצד שני הקליניקה שואפת לכך שהפרויקט ייצא לפועל. במקרה הזה זה מתאפשר כי הקליניקה מאמינה בפרויקט וביזם, וסבורה שהוא טוב ונכון לדיירים. גם העברנו הערות להסכם טרום ההתקשרות כדי לשפר אותו, כך שייטה לטובת הדיירים. עם זאת, הקפדנו לא להחתים את הדיירים, אלא להשאיר ליזם את העבודה הזו, שכן בסופו של דבר ההסכם נחתם בינו לבינם".

הדרך הנכונה לתמ"א השלבים לליווי דיירים על ידי ארגונים מקצועיים

"יזמים מהלכים אימים על דיירים"

התחדשות עירונית היא שם כולל לפרויקטים שנועדו לשפץ, לשקם או לבנות מחדש בניינים או שכונות ותיקים בדרך של הוספת יחידות דיור חדשות, תוך הוספת תשתיות באזורים מתיישנים. מבחינת משרד השיכון, המטרה העיקרית של הפרויקטים היא תוספת בנייה באזורים מבונים. התוספת הזו חשובה לאור המחסור במשאב הקרקע בישראל. לכאורה, מדובר פה במודל שמספק רווח לכל הצדדים. הדיירים זוכים לחידוש ביתם ללא הוצאה כספית, היזמים מקבלים יחידות דיור ורווח כלכלי והרשות המקומית זוכה בשיפור התשתיות והשכונות בתחומה ללא הוצאה תקציבית.

ואולם בפועל, יחסי הכוחות בתהליך רחוקים מלהיות שווים, ויש פערי כוח עצומים בין הדיירים ליזמים. "ההתארגנויות סביב ההתחדשות העירונית משעתקות את הפערים שבין היזם לדיירים", אומרת רודניצקי. "היזם הוא בדרך כלל הצד החזק. הוא מלווה בעורך דין חזק מטעמו, ואילו הדיירים לא מודעים פעמים רבות לזכויותיהם ולהשלכות של פרויקט התחדשות עירונית. הדיירים גם לא מאורגנים, ויש יזמים שמהלכים עליהם אימים. למשל מגיעים לבית של דיירת ואומרים לה שהיא היחידה שלא חתמה על הסכמה, ואם לא תחתום יתבעו אותה בבית משפט כדיירת סרבנית".

לדברי רודניצקי, ניסיון של כ–20 שנה שנצבר בליווי התחדשות עירונית מלמד כי התהליך במתכונתו הנוכחית סובל משורת כשלים חברתיים. החסמים מתחילים כבר בארגון הדיירים ובגיבוש רוב והסכמות. "נכון להיום, יש פער משמעותי בין מספר התוכניות להתחדשות עירונית ברחבי המדינה לבין מספר הפרויקטים שיוצאים בסופו של דבר אל הפועל" היא אומרת.

שכונת יפו א'
עופר וקנין

אחת הסיבות לכך שפרויקטים רבים לא יוצאים לפועל נוגעת לקושי בגיבוש רוב מקרב הדיירים. לצורך ביצוע פרויקט התחדשות עירונית, החוק דורש הסכמה של 100% מבעלי הדירות, אבל הוא גם מאפשר להפעיל נגד הדיירים סרבנים מנגנונים שונים. החוק קובע שאם יש הסכמה של 66% מבעלי הדירות בפרויקטים של עיבוי־בינוי או 80% בפרויקטים מסוג הריסה ובנייה מחדש, ניתן לתבוע את הדיירים הסרבנים. במקרים כאלה, אם עילת הסירוב אינה מוצדקת — בית המשפט יוכל לכפות עליהם את הפרויקט.

הסיבה המרכזית נוגעת לקושי בארגון הדיירים להחלטה על אופי ההתחדשות העירונית ובחירת אנשי המקצוע, וגיבוש הרוב שקובע החוק להוצאת הפרויקט לפועל. כדי לקחת חלק בהליך קבלת ההחלטות לגבי אופייה הרצוי של ההתחדשות, נדרשת נציגות דיירים פעילה ודומיננטית, אבל בפועל הדיירים מתקשים להתארגן ולקבל החלטות משותפות. "ריבוי הדיירים, ריבוי הצרכים והאינטרסים, והקושי להפגין מעורבות בתהליך קהילתי, תכנוני ומשפטי ארוך ומורכב, שאין ודאות לגבי יציאתו לפועל — כל אלה מציבים אתגר בדרך להשגת הסכמות", היא מסבירה.

פעמים רבות יש אינטרסים מנוגדים בין הדיירים. "עבור חלקם הדירה היא נכס להשקעה והם משכירים אותה, ובאופן טבעי הם ירצו למקסם את הערך ודמי השכירות. הם ירצו בניין גבוה, עם בריכה וחדר כושר", אומרת רודניצקי. "לעומתם, יש את הדיירים שגרים בנכס. הם חוששים שלא יוכלו לעמוד בעלויות האחזקה הגבוהות. הפערים האלה עלולים לסכל את הפרויקט".

במקרה של הפרויקט הנוכחי, הקליניקה ערכה סקר צרכים בשיתוף עם החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הסטודנטים ביקרו בביתם של 110 מ–180 הדיירים במתחם לצורך ראיונות ומילוי הסקר. "גילינו שמתוך 180 המשפחות, שליש הם שוכרים והיתר הם בעלי דירות שגרים בדירותיהם. 2% מהדירות הן בבעלות המדינה וגרים בהן דיירים מהדיור הציבורי".

הדיירים שעמם דיברו הסטודנטים שיתפו אותם בחששות. "היו דיירים שאמרו לנו שלא יוכלו לעמוד בתשלומי ועד הבית, כי כיום הם לא משלמים ועד בית בכלל. הם לא מאורגנים בוועדי בתים, ואם יש תקלה חמורה בשטח המשותף, כמו הצפת ביוב למשל, הם אוספים כסף אד־הוק. הם הבינו שאחרי הפרויקט הם יצטרכו לשלם מידי חודש מאות שקלים לוועד בית, וזה משהו שלפעמים אין להם", אומרת רודניצקי.

ויש גם חששות שנשמעו בקרב הדיירים הערבים. "הם היו מודאגים מהשאלה מי יהיו הדיירים החדשים, והביעו חשש שברגע שהדירות יימכרו בשוק החופשי, יותר יהודים יקנו כי להם יש כוח קנייה גבוה יותר, והתמהיל של המתחם ישתנה". ויש גם כאלה שבכלל לא היו מעוניינים בפרויקט. "יש דיירים שבשבילם הדירה היא בית ולא נדל"ן. הדירה מכילה זיכרונות ונוסטלגיה. הכל שם".

שכונת יפו א'
עופר וקנין

איך משלבים בין הרבה אינטרסים ורצונות? מבחינת רודניצקי, זה בדיוק תפקידו של גורם חיצוני ללא אינטרס, שלא מגיע מהדיירים או בשם היזם או הרשות. "חשיבותנו היא בהשמעת הקול של הדיירים. אנו עוזרים להתארגן ומאפשרים להם להשמיע את קולם עוד לפני שיש יזם. אנו קשובים לצרכים ולרצונות שלהם, ולא מכתיבים את הפרויקט בצורה חד צדדית. הכל נעשה במשא ומתן". לדבריה, הקליניקה גישרה על הפערים בין הדיירים בזכות ההיכרות האישית איתם.

פערי הכוח בין היזמים הפרטיים לדיירים מתבטאים, בין היתר, בחוזים המקפחים שעליהם מוחתמים הדיירים. החוזים לעתים קרובות מקפחים את זכויות הדיירים, ולא כוללים הגנות משפטיות מספקות. ואכן, לפי דו"ח שפירסם משרד הרווחה ב–2016, אלפי משפחות מרקע סוציו־אקונומי נמוך סבלו מתופעות של ניצול והוחתמו על מסמכים שקיפחו את זכויותיהם במיזמי התחדשות עירונית. לפי הדו"ח, 2,763 משפחות "קיבלו סיוע בשל תופעות של ניצול ו/או החתמה על מסמכים שנראים כפוגעניים וסיוע במצבים של חוסר אונים בתהליך שבו אינן יודעות איך להגן על הנכס היחיד שלהן". הדו"ח כולל גם דוגמאות, בין היתר דיירים שהוחתמו על הסכם בלי להבין על מה הם חותמים ולא קיבלו אותו לידיהם, או למשל דיירים שחתמו על הסכם תחת לחץ בשל הטרדות חוזרות ונשנות בשעות שונות לאורך היממה.

יש גם כשל מובנה בייצוג המשפטי של הדיירים. תפקיד עורך הדין הוא לנהל בשמם את העסקה מול היזם. התפקיד כולל ניהול משא ומתן בשמם, השלמות רישום, חתימות ומעקב אחר טיפול היזם בדיירים סרבנים ועוד. ואולם מבנה ההתקשרות עם עורך דין בעסקות כאלה בעייתי מראשיתו, מפני שמי שמשלם את שכרו הוא היזם, כדי ששום הוצאה לא תיפול על הדיירים, ותפקידו לדאוג לאינטרסים של הדיירים שמתנהלים מולו.

ויש עוד כשלים שנוגעים למערכת היחסים ביו היזם לדיירים. "התכנון מתבצע לא אחת ללא התייעצות וללא שיתוף הדיירים, וכתוצאה מכך אינו מותאם לצורכי הקהילה בשטח", אומרת רודניצקי. "בפועל, כשיזמים פונים מיוזמתם לדיירים, הם נוטים להציג מתווה תכנוני שאינו נתון למשא ומתן. במצב דברים זה, הדיירים הם שותפים סבילים ותו לא בפרויקט, ללא יכולת השפעה על מתכונת ההתחדשות — למשל בחירה בין הריסה ובנייה לבין חיזוק, על מאפייני התוכנית האדריכלית, ועל היקף התמורה המוצעת להם".

"מנסים להכיר את הדיירים ואת הצרכים שלהם"

שכונת נוה עופר
עופר וקנין

באחרונה השלימה רודניצקי את כתיבתו של מדריך בן 13 שלבים לארגון דיירים ולשילוב רכיבים חברתיים בפרויקטים של התחדשות עירונית. זה מדריך ראשון מבין סדרת מדריכים לגיבוש התחדשות עירונית עם צביון חברתי. הוא מתמקד בשלביו הראשונים של פרויקט ההתחדשות, החל בבחירת המתחם להתחדשות עירונית ועד לתחילתו של המשא ומתן המשפטי בין הדיירים ליזם, והוא מבוסס על הניסיון של הקליניקה בקידום התחדשות עירונית חברתית ביפו.

"בשלב הראשון, אנחנו מתחילים בשיחות עם הדיירים, ומנסים להכיר אותם ואת הצרכים שלהם. זה לא ברור מאליו שהדיירים בכלל מעוניינים בשינוי הזה", היא מסבירה, וכך גם נעשה בפרויקט ביפו. הסטודנטים פירסמו הודעות על אסיפות דיירים וגם חילקו הזמנות מדלת לדלת. האסיפות התקיימו בחלוקה לפי בניינים — כ–20 משפחות בכל אסיפה. "נקודה מרכזית שחשוב להדגיש באסיפות נוגעת לרכיב הזמן", אומרת רודניצקי. "פרויקטים להתחדשות עירונית מורכבים מטבעם, כוללים שלבים רבים ועשויים להימשך שנים. דיירים רבים אינם מודעים לכך, וסבורים בטעות שניתן להשלים את התהליך כולו בפרק זמן קצר יחסית. תיאום ציפיות עם הדיירים קריטי כדי למנוע אכזבה וחוסר נכונות לשיתוף פעולה בהמשך".

אחרי שהתקבלה הסכמת הדיירים, הקליניקה יצרה קשר עם משרד אדריכלים שיבחן את המצב התכנוני הקיים בשטח, את נכונות הרשות המקומית להוסיף זכויות בנייה וכן את החלופות התכנוניות הקיימות. בהמשך ערכה הקליניקה סקר צרכים מקיף בקרב הדיירים, כדי להכיר מקרוב את מאפייניה והעדפותיה של האוכלוסייה.

רודניצקי מודה שהעבודה של הקליניקה ושל הסטודנטים אינה קלה. "אנחנו עובדים בצורה אינטנסיבית. כל שנה מגיעים עשרות סטודנטים שהם כוח עבודה טוב. הם אחראים ומסורים, הם עורכים סקרים, נפגשים עם הדיירים ומכירים אותם. זה מסע מאוד ארוך ומורכב, ויש בו הרבה מכשולים שצריכים לעבור כדי להתקדם".

רוב הדיירים השיבו שהם אוהבים את השכונה ואת השכנים שלהם, אבל הסבירו שהם מכירים רק את הדיירים שמתגוררים בכניסה שלהם, והביעו רצון להכיר טוב יותר את שאר הדיירים. הדיירים אמרו שהם לא עושים שימוש בחצרות המשותפות בשל מצבן התחזוקתי הירוד (הצפת ביוב, לכלוך, הזנחה והיעדר מקומות ישיבה). הם הוסיפו כי יוכלו לשלם כ–300 שקל בחודש עבור מסי ועד בית, ולא הביעו התנגדות לייעד חלק מהמתחם המחודש לצורכי מסחר. רוב הדיירים העדיפו פרויקט מסוג הריסה ובנייה בשל גילם המתקדם של המבנים. ובמקביל לעריכת הסקר הזה, ערכה הקליניקה סדנאות הסברה בנושאי התחדשות עירונית לדיירים.

בשלב הבא ערכה הקליניקה בדיקות כלכליות לפרויקט באמצעות משרד שמאות מקרקעין. הבדיקה נגעה לאפשרויות לתכנון לפי תמ"א 38א' ולפי תמ"א 38ב'. במקרה הזה, החלופה של תמ"א 38א' העלתה שיש לפרויקט כדאות כלכלית עם רווח יזמי של כ–19%, שהוא הרווח היזמי המקובל בשוק. חלופת התכנון של 38ב' הראתה כי בהינתן זכויות הבניה הקיימות, המאפשרות הגדלת המתחם ל–550 יחידות דיור בסך הכל, הרווח היזמי הוא 17% — נמוך מהמקובל בשוק.

לאחר שהקליניקה עיבדה את הנתונים שעלו מהסקר וגיבשה תוכנית עסקית היא פנתה למשרד אדריכלים לצורך הכנת תוכנית ראשונה. התוכנית כללה בנייה של בניינים חדשים בגובה של עד עשר קומות, במטרה לשמור על האופי הקהילתי של המתחם ולאפשר לדיירים לעמוד בעלויות האחזקה. כדי לחזק את המרקם הקהילתי, הבניינים החדשים תוכננו כך שייבנו מסביב לחצרות גדולות שיעודדו בילוי משותף בקרב השכנים.

שכונת יפו ד'
עופר וקנין

בשלב הבא, הוקמה נציגות דיירים שתפקידה לשמש בפועל זרוע של מנהיגות מקומית, המשפיעה על אופי ההתחדשות ומסייעת בגיבוש הסכמות ובפתרון מחלוקות בין הדיירים. "לפני שנכנסנו לתמונה לא היו ועדי בתים והם לא הכירו אחד את השני. כיום המצב שונה לחלוטין — יש נציגות דיירים פעילה שרותמת את האנשים ובוודאי שאנשים מכירים אחד את השני, וגם אנחנו אותם והם אותנו". גם החלק הזה לווה בלא מעט קשיים. היו בניינים שבהם אף דייר לא רצה לקחת על עצמו את תפקיד הנציג, והקליניקה עודדה דיירים לקחת על עצמם את התפקיד. דגש מיוחד ניתן להשתתפות נשים וערבים. "נשים מביאות נקודת מבט שונה לתכנון", אומרת רודניצקי.

בנוגע לחששות שהביעו הדיירים הערבים במתחם, בדיקה משפטית העלתה כי לא ניתן להבטיח הקצאה של חלק מהדירות במתחם לאוכלוסייה הערבית. עם זאת, הוצע שלהסכם המכר של הדירות החדשות ייתוסף נספח בדבר אמנה חברתית שבה יהיה כתוב כי הדיירים החדשים מתחייבים לקבל על עצמם את שימור המרקם החברתי הקיים, ולכבד את רוח הדו קיום בו.

בניגוד לפרויקטים רגילים של התחדשות עירונית, כל השלבים האלה בוצעו כשכלל אין יזם בתמונה. "היזם הפרטי נכנס לתמונה רק אחרי שיש לנו מתווה של פרויקט שהדיירים מעוניינים לקדם, ואחרי שיש תוכנית כלכלית שמגבה את היוזמה והוא מקבל את התנאים של הדיירים", אומרת רודניצקי.

אחד הקשיים בהם נתקלה הקליניקה נגע לבחירת היזם. "אחרי שהוצאנו תוכנית עסקית והיינו בקשר עם התכנון בעירייה ומשרד אדריכלים, הגיע שלב בחירת היזם, כי היינו צריכים את הגורם המממן. אמרנו לדיירים שהם אלה שצריכים לבחור, אך הם סירבו. הם אמרו 'אתם אתנו כבר שנתיים, ערכתם שאלונים וסדנאות הסברה, ולא הבאתם יזם'. הם אמרו 'או שאתם מביאים יזם או שאין על מה לדבר'", היא נזכרת. "חשוב לזכור שאנו לא עובדים בוואקום, וברקע הגיעו למתחם יזמים שדופקים בדלתות עם ברושורים ומציעים לדיירים מגדלים, ומציעים להם לחתום על הסכמים. יזמים כל הזמן מסתובבים במקומות כאלה. אלה שיכונים משנות ה–50 והם קוראים ליזמים לבוא לפעול שם".

בסופו של דבר, במקרה של הפרויקט ביפו הקליניקה היא שבחרה את היזם. "אני מודעת לעובדה שמי שהיה צריך לבחור את היזם זה הדיירים ולא אנחנו. ואחד הדברים שאני מציעה לעשות במדריך זה תיאום ציפיות בנוגע לזמנים. בסופו של דבר האופן שבו הקליניקה עובדת לוקח יותר זמן" היא אומרת. "הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה, כי זה מוביל בסופו של דבר לפרויקט איכותי שתואם את הצרכים של הדיירים ומותאם עבורם".

הקליניקה גם סייעה לדיירים בהתקשרות מול משרד עו"ד. היא יצרה קשר עם שבעה עורכי דין מועמדים, הציגה להם את הפרויקט וביקשה הצעות מחיר. ההצעות נעו בטווח שבין 1 ל–13 מיליון שקל. לאחר משא ומתן עם היזם הוסכם על תקציב לייצוג משפטי, ההצעה נשלחה לשבעת המועמדים וחמישה הסכימו לה. עורכי הדין נפגשו עם הדיירים, שבחרו בסופו של דבר באחד מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#