מחיר למשתכן - הטבה כלכלית בדרך לשום מקום - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחיר למשתכן - הטבה כלכלית בדרך לשום מקום

זכאים למבצע מחיר למשתכן שוקלים לרכוש דירות בפריפריה במחשבה שהן יקרבו אותם לדירה עתידית במרכז. ואולם ההיסטוריה ממבצעים ממשלתיים קודמים מלמדת שהמחירים במרכז עולים בשיעורים גבוהים בהרבה מאלה של הפריפריה, והפערים רק גדלים

בנייה ברמת בית שמש ה'
גיל כהן מגן

כיצד תשפיע תוכנית מחיר למשתכן על מחירי דירות ברחבי המדינה? זכאים רבים שמשתתפים במבצעים הממשלתיים, מקווים כי גם אם לא יגרילו דירה מוזלת במרכז הארץ, הם יוכלו לנסות את מזלם בפריפריה, ואולי יצליחו לרכוש לעצמם דירה בצפון או בדרום, להשכיר אותה, ועם עליית ערכה העתידית, הם יתקרבו למטרה הסופית — דירה במרכז.

מדובר באלה המכונים "הזוגות הצעירים המשקיעים" — התנהלותם דומה למשקיעים, אבל את חייהם בעתיד הקרוב הם ימשיכו לבלות בדירה שכורה. ואולם האם החשיבה הזו נכונה? האם באמת רכישת דירה בפריפריה תקרב את הרוכשים ליעד רכישת הדירה במרכז?

השאלות האלה נענו חלקית במוסף סוף השנה של 2016 של נדל"ן TheMarker, שיצא לאור בדצמבר האחרון. "במרכז מקבלים יותר" היתה כותרת המוסף כולו, וכותרת ברוח זו ניתנה לכתבה.

יריד דירות של מחיר למשתכן. רכישת דירה זולה בפריפריה לא תסייע בעתיד ברכישת דירה במרכז
רמי שלוש

ואולם אם נחזור קודם ליעד של תוכנית "מחיר למשתכן", הרי שהוא פשוט להפליא: למכור דירות לזכאים דירות בהנחה של 200 אלף שקל לפחות ממחירי דירות חדשות מקבילות שנמכרות באותו אזור. זאת על פי מחירים ממוצעים שנמצאו על ידי השמאי הממשלתי בתאריך שנקבע במבצע — 1 ביוני 2015.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

השמאי הממשלתי חישב את המחירים הממוצעים של הדירות החדשות הנמכרות באזורים הרלוונטיים לכל אתר שמועמד להיכלל ב"מחיר למשתכן", ולפיו קבע מחיר מקסימלי למ"ר בנוי. בהתייחס לזה ולעלויות הבנייה, נקבעו מחירי מקסימום לקרקעות שמוצעות למכרזים בין הקבלנים.

הנחה זו אמורה להתקבל כתוצאה משיתוף פעולה בין המדינה, שמסבסדת את הקרקע ולעתים גם את הרוכשים (לפי עקרונות שיפורטו בהמשך), לבין יזמים, שמורידים נתח משמעותי מהרווחים שלהם, אבל גם מהעלויות שלהם. הקטנת העלויות של הקבלנים מתקבלת באמצעות חיסכון משמעותי בסטנדרט הגימורים שנכללים בדירות, ובאמצעות חיסכון בכל הקשור לעלויות שיווק.

באותה כתבה נטען עוד כי חלק מההנחה שמתקבלת על הדירות כולל רכיבים שיש בהם הורדת שווי אמיתית, כמו גימור ברמה נמוכה יותר, מחסור באביזרים כמו מיזוג אוויר, שיאלץ את הרוכשים להוסיף כספים למחיר הדירה - מה שיצמצם בפועל את ההנחה. לעתים הדירות קטנות מהסטנדרט הנהוג עבור דירות מקבילות בסביבה, ועוד. לפיכך, חלק ממה שמוגדר כהנחה אינו הנחה, אלא מחיר נמוך יותר עבור דירה ברמה נמוכה יותר.

מתחם בנייה
MILNER MOSHE / לע"מ

אין עדיין דירות מוכנות ומאוכלסות של מחיר למשתכן. ואולם מרגע שיזם אינו נמצא בתחרות עם יזמים אחרים שבונים באותה סביבה, אלא מקבל אליו קהל שבוי שזכה בדירה בהגרלה, ואינו פתוח למשא ומתן עמו על המפרט הטכני ועל תנאי התשלום — העובדה שהדירה תצא טובה פחות מדירה מקבילה שנבנית במסגרת שוק חופשי, נראית הגיונית. סימן ראשון לכך התקבל בכמה פרויקטים, שבהם רבים מאלה שזכו בדירות מוזלות סירבו לממש את הזכיות עקב תכנון גרוע של הדירות.

ואולם הממצא העיקרי שהתגלה באותה כתבה היה ברוח שם הפרויקט — יש פער גדול מאוד בין ההטבות הכלכליות שמקבלים אנשים שרכשו דירות באזור המרכז, לבין אלה שבהן זכו אנשים בפריפריה.

זאת, משום שבהגדרת "הנחה של 200 אלף שקל לפחות", טמונה מלכודת. במקומות פריפריאליים כמו דימונה, ירוחם ועוד, ההטבה הממשלתית לזוכי מחיר למשתכן, מגיעה למעשה למקסימום של 200 אלף שקל ולא למינימום, ואת ההשלמה מקבלים הרוכשים והיזמים באמצעות מענקים כספיים. לעומת זאת, ככל שהמבצעים נערכים בסמיכות לאזור מרכז — גובה ההטבה הכלכלית עולה.

מבצע אנטי־חברתי

פרויקט של מחיר למשתכן בעפולה. ההנחות בצפון - פחות מ–200 אלף שקל
רון אלון

בכתבה נסקרו 11 פרויקטים של מחיר למשתכן ברחבי המדינה. בפרויקטים האלה נמצא כי בערי הפריפריה שנכללו בבדיקה, גובה ההטבה הממשלתית מגיע עד ל–350 אלף שקל הנחה. בערי הביניים ההנחה נעה בין 500 ל–600 אלף שקל, ואילו בלב אזורי הביקוש היא גבוהה אף יותר.

ההסבר לתופעה הזו הוא שההטבות הבסיסיות של מבצע מחיר למשתכן תלויות במחירי הקרקע. בפריפריה מחירי הקרקע נמוכים, ולכן ההטבות מתחילות ברמות מאוד נמוכות; באזור המרכז, שבו מחיר קרקע ליחידת דיור מגיע למאות אלפי שקלים, ניתן להגדיל יותר את ההנחה. לפיכך מה שמתיימר להיות מבצע חברתי הוא למעשה היפוכו של דבר — מבצע אנטי־חברתי, שתורם להגדלת הפערים הכלכליים בין בעלי הדירות במרכז לבעלי הדירות בפריפריה.

הממצא הזה הטריד חברי כנסת מוועדת הכלכלה של הכנסת, והם הזמינו מחקר בעניין ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. ואכן, לפני כחודשיים בוצעה עבודה, שבדקה 77 פרויקטים ששווקו ברשויות מקומיות שמשתתפות בתוכנית. היא העלתה כי גובה ההנחה בשקלים שמקבלים רוכשי הדירות במסגרת המבצע מושפע ממחיר השוק של הדירות באזור הרלוונטי.

כך, ההנחה הממוצעת במונחים ארציים מגיעה ל–290.4 אלף שקל, שהם כ–21.2% ממחירי הדירות. ואולם בדיקה גיאוגרפית העלתה כי באזור המרכז סך ההנחה מגיע ל–608 אלף שקל בממוצע; במחוז חיפה, השני במדרג ההטבות הכלכליות, גובה ההנחה מגיע רק ל–317.2 אלף שקל; למקום השלישי הגיע מחוז המרכז עם הטבה כלכלית של 299.7 אלף שקל, אחר כך מחוז ירושלים עם הנחה של 279.4 אלף שקל.

ביישובי הפריפריה המרוחקים, ההנחות הגיעו לסכומים נמוכים בהרבה, שאף נפלו מההתחייבות הממשלתית להנחות של 200 אלף שקל לפחות: במחוז צפון הגיעה ההנחה ל–192.4 אלף שקל ובמחוז דרום ההטבות הכלכליות הנובעות מהמבצע הגיעו ל–175.3 אלף שקל בממוצע. זו הסיבה לכך שביישובים האלה הממשלה סייעה לרוכשים וליזמים גם במענקים כספיים, כדי שיעברו את רף ה–200 אלף שקל.

אמנם כשבודקים את ההנחות באחוזים מוצאים כי הן נעות בסביבות ה–20% ממחירי השוק בכל רחבי המדינה. ואולם כל זה אינו יכול לכסות על העובדה שהמדינה מתגמלת את רוכשי הדירות במרכז בהטבות יקרות בהרבה.

ממצאים אלה כבר עשויים לעורר חשד כי רכישת דירה מוזלת בפריפריה לא תועיל בעתיד כדי לגייס הון עצמי מספיק לרכישת דירה באזור המרכז. מחיר למשתכן נמצא בעיצומו, ואי אפשר להביא ממצאים אמפיריים שיעידו כי רכישת דירה באמצעותו בפריפריה, לא תסייע לרוכשים בעוד כמה שנים למכור אותה, להוסיף סכום מסוים, ולרכוש תחתה דירה באזור המרכז.

כל מבצע וההטבות שלו

ואולם מחיר למשתכן אינו המבצע הממשלתי הראשון שבמסגרתו הממשלה יזמה שיווק דירות לזכאים בהטבות. בשני העשורים שקדמו לזה הנוכחי, נרשמו מבצעים כאלה. הם אמנם היו שונים בנסיבותיהם ובעקרונותיהם, אבל היו דומים למדי במיקומים שבהם הם נערכו. הראשון נערך בשנות ה–90, בעקבות העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים. השני, קטן בהרבה בהיקפיו, נערך בתחילת שנות האלפיים, במסגרת מה שכונה אז "מבצע שרנסקי".

בשלוש ההזדמנויות: בעלייה הגדולה של שנות ה–90, במבצע שרנסקי וב"חוק הנגב" (הטבות שניתנו למי שגר בנגב בין 2001 ל–2003), שנערכו בין 2001 ל–2003 ובמחיר למשתכן, הפתרון שיזמה הממשלה להתמודד עם מחסור הדירות (בעת העלייה הגדולה) ועם מחירי הדירות (במבצע שרנסקי וב"מחיר למשתכן" — גם כיום יש מחלוקת באשר לממדי המחסור בדירות — ואם קיים בכלל מחסור כזה) בא לידי ביטוי בייזום בנייה אינטנסיבית בפריפריה, תוך מתן הטבות לרוכשים. במקרה הראשון ההטבות היו משכנתאות בסכומים גבוהים, הלוואות ומענקים לעולים; במקרה של מבצע שרנסקי מדובר בהטבות מס במסגרת חוק הנגב ובהלוואות ומענקים שניתנו למחוסרי דיור זה המונח שהוכרו כזכאים מטעם משרד השיכון, ושרכשו דירות ביישובים פריפריאליים; במחיר למשתכן ההטבות מגעיות בצורה אחרת – מחירים נמוכים של דירות למחוסרי דיור.

ואולם עדיין, הבנייה האינטנסיבית שבוצעה בתקופת העלייה שונה מהותית ממבצע שרנסקי ומחיר למשתכן בכך שהיא נערכה הן על קרקעות פרטיות והן על קרקעות מדינה, כך שניתן היה לקדם תכניות גדולות באזור המרכז. מבצע שרנסקי אמנם לא הוגדר כמבצע שמוגבל לפרויקטים על קרקעות המדינה, אבל ממילא רוב מוחלט של הקרקעות בפריפריה הן בבעלות המדינה. ואילו מבצע מחיר למשתכן נערך בהגדרה רק על אדמות המדינה, ומכאן הדמיון הגיאוגרפי החלקי שמתקיים בינו לבין מבצע שרנסקי.

לאור זאת, ניתן לבחון את מבצע שרנסקי ולשאול אם מי שרכש אז דירה בפריפריה, יכול היה מאוחר יותר לרכוש דירה באזור המרכז. לצורך הבדיקה נבחרו שתי שכונות: האחת, שכונת נווה זאב בדרום באר שבע, שביחד עם שכונת רמות שבצפון העיר, הוקמה החל משנות העלייה הגדולות — אמצע שנות ה–90, ובמיוחד בסוף שנות ה–90 ובתחילת שנות האלפיים — במסגרת הפשרת קרקעות אינטנסיבית לאלפי יחידות דיור שבוצעה שם בסוף שנות ה–90. השנייה היא שכונת רמת אביב החדשה, שהוקמה מערבית לכביש החוף (דרך נמיר) וצפונית לשיכון ל' בתל אביב, שדומה לה בגילה ובתכנונה.

בטווח הראשון שנבדק, בין 1999 ל–2006, כלומר בסמוך לתחילת המבצעים וכשלוש שנים לאחר שהסתיימו, ניתן להיווכח בהתנהגות הפוכה של שוקי הנדל"ן בשתי השכונות, בבדיקת המחירים למ"ר לדירות של 3–4 חדרים.

ב–1999 מחיר ממוצע כזה של דירות ברמת אביב החדשה הגיע לכ–15 אלף שקל למ"ר, ואילו מחיר דירה דומה בנווה זאב הגיעה באותה שנה למעט יותר מ–4,000 שקל למ"ר. בין 2001 ל–2002, מחירי הדירות ברמת אביב החדשה ירדו לכ–13 אלף למ"ר, בעוד שמחירי הדירות בנווה זאב חצו את רף ה–5,000 שקל למ"ר, כלומר רשמו עלייה של כ–25%. ואולם לאחר מכן, מחירי הדירות בשתי השכונות שבו לרמה דומה לזו של 1999 — כלומר ברמת אביב הם עלו ובנווה זאב ירדו.

הצעירים מהמרכז לא מגיעים

המגמה הזו תואמת ממצאים ממחקר שערך זהר שלפמן, לשעבר השמאי הממשלתי במחוז דרום, במסגרת החוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, על המבצעים הממשלתיים והשפעתם על שוק הנדל"ן בבאר שבע. שלפמן מצא כי בין 2001 ל–2003, בתקופה שבה הממשלה תמכה ברוכשי הדירות באמצעות מענקים, הלוואות והטבות מס במסגרת המבצעים, כמות העסקות בבאר שבע עלתה בכ–10% כשכל המדינה סבלה אותה עת מירידה בהיקפי העסקות, עקב המיתון ששרר באותה העת. מחירי הדירות בבאר שבע עלו בכ–3% בממוצע, כשבשאר המדינה נרשמו באותו זמן ירידות מחירים.

ואולם המחקר מצא שמרגע שהסתיים הסיוע — ב–2003 — הסתיימה החגיגה, ומחירי הדירות ירדו ב–13%. כמות העסקות בעיר ירדה למחצית, אף שברמה הארצית כמות העסקות עלתה. יזמים שבנו על כך שהמבצעים יימשכו לפרק זמן ארוך יותר, נתקעו עם מלאי דירות עודף, חלקם פשטו רגל וגרמו גם להסתבכות של רוכשי דירות, שקיבלו דירות ברמות גימור ירודות וחלקיות, ונאלצו להוסיף כספים כדי להשלים את בנייתן.

נקודה אחרת שעליה המחקר לא עמד היא שהמבצעים הנדיבים לא משכו לבאר שבע ולא לשום מקום אחר שהשתתף במבצעים של אז, צעירים מהמרכז. העסקות בוצעו על ידי אנשים מקומיים שהיו באותה תקופה חסרי דיור. אחרים לא מצאו כל אטרקטיביות במקומות כמו כרמיאל, באר שבע, ערד ומקומות אחרים שהשתתפו במבצע, ולכן היצע הדירות הרב שנוצר במקומות האלה בתחילת שנות האלפיים, לא נענה על ידי הביקושים התואמים.

נוצר מצב של הצפה, כלומר עודפים ניכרים של דירות ללא דורש. לקח לשווקים המקומיים כחמש שנים לספוג את ההיצעים העודפים האלה, אבל זה נעשה באמצעות קריסת אותם שווקים מקומיים, מבלי שלמצב הזה תהיה כל השפעה על המציאות הלאומית. זה מעיד על נתק מוחלט שמתקיים בין המרכז לפריפריה, או יותר נכון על השפעה חד כיוונית: כשמחירי הדירות במרכז עולים או יורדים – הם גוררים אחריהם את המחירים בפריפריה; ואילו כשמחירי הדירות בפריפריה עולים או יורדים – הם לא משפיעים על מחירי הדירות במרכז.

התהליך החד־כיווני הזה נובע מההליך הדמוגרפי המתמשך של הגירה מאזורי הפריפריה לאזורי המרכז. הסיכוי שזוג צעיר מהפריפריה יבחין בדירה במחיר נוח במרכז וירכוש אותה, גבוה לאין ערוך מזה שזוג צעיר מהמרכז יבחין בדירה במחיר נוח בפריפריה וינסה לרכוש אותה.

במצב כזה, התשובה לשאלה אם רכישת דירה מוזלת בפריפריה תוכל לסייע בעתיד הנראה לעין לרכישת דירה במרכז ורצוי בתל אביב, שלילית.

נחזור לבדיקת המחירים של נוה זאב לעומת רמת אביב החדשה, ונוסיף לה שתי שכונות נוספות שהשתתפו במבצעים של תחילת העשור הקודם: רמת רבין בכרמיאל, ושכונה נוספת בגוש דן — קרית אילון (ח–300). גם השכונות האלה נבנו בסוף שנות ה–90, כך שבסך הכל ארבע השכונות האלה משקפות תכנון שכונתי ודירתי דומה למדי.

בדיקה של מחירי הדירות בארבע השכונות בין 2001 ל–2016, העלתה כי פערי המחירים בין רמת אביב וקרית איילון לבין לשתי השכונות בפריפריה זינקו פי שלושה ויותר במהלך 15 השנים האחרונות. מי שקיווה ב–2001 שההטבות שסייעו לו לרכוש דירות חדשות בכרמיאל ובבאר שבע גם יקצרו לו את הדרך הפיננסית לרכישת דירה בתל אביב בעתיד, טעה טעות מרה. עליית המחירים בתל אביב היתה מהירה וחדה בהרבה מזו שנרשמה בפריפריה, ואם ב–2001 הפרש המחירים בין דירת 4 חדרים ברמת אביב לדירת 4 חדרים ברמת רבין ובנווה זאב הגיע לכ–800 אלף שקל, הרי שכיום הוא כבר נע בסביבות ה–2.5 מיליון שקל.

ניסיונות לערוך השוואה בין שכונות בפריפריה לבין שכונות נוספות במרכז העלו ממצאים דומים: עליות המחירים שנרשמו בעשור וחצי האחרון באזור המרכז היו גבוהות יותר מאשר בפריפריה. לכן מי שרכש דירה בפריפריה מתוך תקווה להמשיך הלאה לאחר מכן לאזור המרכז – התבדה.

הצפון פגיע יותר

אם בוחנים את היחסים בין מחירי הדירות בפריפריה לבין מחירי הדירות בתל אביב ב–33 השנים האחרונות, ניכרת מגמה ברורה של ירידת שוויין היחסי של הדירות בפריפריה, מרמות של 50%–55% באמצע שנות ה–80, לרמות של 35%–40% כיום. נתונים אלה משקפים בצורה מובהקת את ההיחלשות של הפריפריה לאורך זמן, לעומת אזור המרכז.

אמנם בשנות ה–90 המגמה השתנתה, כלומר באותן שנים מחירי הדירות בפריפריה עלו בקצב מהיר יותר מאשר באזור המרכז. הסבר אפשרי לתופעה זו הוא העולים החדשים שהגיעו באותה תקופה, והביאו עמם ביקושים רבים למגורים בפריפריה — מה שתרם לאותן עליות מחירים חריגות.

עוד דבר שניתן ללמוד מהנתונים הוא שאזור הצפון פגיע יותר לתופעות של נפילות מחירים מהירות. כך למשל בתקופת מלחמת לבנון השנייה ותחושת אי השקט הביטחוני במחצית השנייה של העשור הקודם, שהפילה את המחירים באזור זה.

אפשרות נוספת שמסבירה את הירידות החדות יותר בצפון מהדרום לעומת המרכז, היא שאזור הדרום של הלמ"ס כולל מקומות כמו אשדוד ואשקלון, שסמוכים לאזור המרכז. גם העיר המרכזית באר שבע מרוחקת רק כ–100 ק"מ מתל אביב. לעומתן, המרחקים מהגליל למרכז גדולים בהרבה.

אחד הטיעונים הוא שאם רוכשים דירות בפריפריה, ניתן להשכירן בתשואות גבוהות יחסית למרכז, ובאמצעות התקבולים ניתן לחסוך כספים לעתיד.

אני מסופק לגבי מידת נכונותו של הטיעון לגבי רבים. שכר הדירה שמקבלים בעבור הדירה שנרכשה אמור להתקזז גם משכר הדירה שמשלמים עבור דירה באזור המרכז, וגם מהמשכנתא החודשית המשולמת על אותה דירה. התשואות בפריפריה הן אכן גבוהות משמעותית, אבל ברגע ששכר הדירה במרכז גבוה פי כמה משכר הדירה בפריפריה – לתשואה אין כל משמעות.

מעבר לזה, בדיקה לטווח ארוך מראה כי שכר הדירה מתנהג בדומה למחירי הדירות, ובמרכז הוא עולה בקצב מהיר יותר מאשר בפריפריה. כלומר מי שמעוניין לרכוש דירה בפריפריה, להשכיר אותה ולשכור דירה במרכז — צריך לקחת את הדברים בחשבון.

הנה, בסוף 1994 הגיע שכר דירה לדירות 3.5-4 חדרים בתל אביב ל-1,853 שקל. בצפון הוא הגיע ל-1,201 שקל ואילו בדרום ל-1,071 שקל. כלומר הפער במחירים הגיע לרמות של 650–800 שקל בחודש, ו–50%–70%. בסוף 2016 שכר הדירה לדירות הללו בתל אביב הגיע ל–6,429 שקל בממוצע, לעומת 2,667 שקל בצפון ו–3,067 שקל בדרום. הפערים זינקו לרמות של 3,300–3,800 שקל לחודש במחיר, ושיעור מחירי השכירות בפריפריה הגיע לרמות של 40%–50% מאלה הנהוגים בדירות דומות בתל אביב.

כלומר מי שבאופן תיאורטי הסתמך על תקבולים משכירות על דירה בפריפריה ושילם דמי שכירות על מגורים בתל אביב, מצא שיכולת דמי השכירות בפריפריה לממן מגורים במרכז נחלשת והולכת.

דבר נוסף: נכון שלזמן הדפסת המוסף הזה, גורל "חוק ריבוי נכסים" (המוכר יותר בכינויו "חוק הדירה השלישית") אינו ברור, עקב הדיונים המתנהלים בעניין בבג"ץ. ואולם כדאי להבין כי הוא עלול להשפיע בעקיפין בדיוק על האוכלוסייה הזו, של הזוגות הצעירים שמוסיפים לגור בשכירות במרכז, אך רוכשים לעצמם דירה בפריפריה. זאת מאחר שהמקום הראשון שבו ייווצרו לחצים להעלאת דמי השכירות עקב המס יהיו אזור המרכז, ואז ההפרשים בין מחירי השכירות עלולים לגדול עוד יותר.

לאור כל הנתונים שהוצגו כאן, מחיר למשתכן הוא מבצע מצוין באזור המרכז. ואולם ככל שמתרחקים מהמרכז הוא יכול להתאים רק למי שמעוניין להתגורר בדירה שאותה רכש, מבלי לעשות ספקולציות מורכבות לגבי שימוש בדירה הנוכחית לרכישת דירה במקומות טובים יותר בעתיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#