"בוותמ"ל אומרים: 'יאללה, יאללה', ואז בום, טראח, נוחתת תוכנית בנייה על העיר" - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בוותמ"ל אומרים: 'יאללה, יאללה', ואז בום, טראח, נוחתת תוכנית בנייה על העיר"

ראש אגף התכנון במשרד להגנת הסביבה, שחר סולר, מודה כי אינו אוהב את הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה, שמאשרת תוכניות בחופזה ■ "תהליך תכנוני הוא כמו טשולנט, צריך לבשל לאט, תוך התחשבות בכל המרכיבים והשותפים - אחרת התוצאות לא טובות"

16תגובות
שחר סולר. "תהליך הפרוור פוגע במרכזי הערים"
אמיל סלמן

בשיער ארוך ושופע, אסוף בקוקו, לבוש חולצת טריקו ומכנסיים מרושלים, שחר סולר, ראש אגף התכנון במשרד להגנת הסביבה, אינו נראה כדמות הטיפוסית שמצפים כי תפצח בדברי שבח לעיר ולאורבניות. לדידו, זו עמדה חברתית. "אני אדם שחשוב לו צדק, ועיר היא דבר צודק", הוא מנמק את תפישת העולם המנחה את המדיניות המקצועית שלו, כמי שאחראי על טיפול בסוגיות הנגזרות מפיתוח ובינוי במדינה.

הקריירה של סולר, 45, התחילה בחברה להגנת הטבע בראשית העשור שעבר. הוא סיים לימודי סביבה וגיאוגרפיה לתואר ראשון, ואחרי שהתקבל לתפקיד במשרד להגנת הסביבה המשיך לתואר שני בתכנון עירוני באוניברסיטה העברית. "בעבר היתה הפרדה בין הגנת הסביבה לעידוד עירוניות", הוא מסביר את הקשר שאינו מובן מאליו בין האג'נדה הקיימית לטרנד האורבני. "בהתחלה גם לאנשי המשרד לא היה נוח עם עיסוק בעירוניות. הרי אנחנו מטפלים בבעיות שהעיר יוצרת: פסולת, זיהום ורעש. אז מה קרה לנו, אנשי הנחלים ומלטפי הלטאות, שנהפכנו פתאום לאוהדי העיר?"

מה באמת קרה לאנשי הנחלים?

"הקשר בין עירוניות לסביבה הגיע להכרתי תוך כדי השלמת התואר שני. בקורס ניהול מדיניות סביבה הבנתי שבלי השכלה בתכנון ערים, ארגז הכלים המקצועי שלי אינו שלם. הבאתי את רוח הדברים למשרד, ובהתחלה הרימו גבות, ולא הבינו מה אני רוצה. כיום המצב שונה, אחת המטרות המוצהרות שלנו היא הנחיה של ראשי עיריות בתכנון וניהול העיר. אנחנו עושים זאת כאג'נדה סביבתית, מעודדים עיריות להפנות תשתיות לתחבורה אלטרנטיבית, לפתח עירוב שימושים, להכיר בתרומה של רשת רחובות צפופה ושל צפיפות בכלל".

באגף שבראשו עומד סולר יש 40 עובדים, המחולקים לצוותים בני ארבעה־חמישה אנשים, לפי המחוזות באזורים השונים בישראל. יש בהם גיאוגרפים, מתכננים ואנשי מדעי טבע ומדעי חברה. האחריות שלו ושל אנשיו כוללת ייעוץ לצוותים הסביבתיים של הרשויות המקומיות, וכן ייצוג במוסדות התכנון, שבהם מתקבלות החלטות לגבי בינוי ופיתוח חדשים. כראש האגף הוא גם מעורב בתוכניות העבודה וההדרכה במכון להכשרת ראשי ערים.

מה ישכנע ראש עירייה לקדם תכנון מהסוג שאתה מאמין בו?

"קודם כל חיסכון - עירוב שימושים טוב לאיזון תקציב העיר. כשאותן תשתיות נפרשות על אותו שטח ומשרתות יותר אנשים - ההוצאות פוחתות. היעילות הכלכלית מתנגשת עם האינטרסים של היזמים, שרובם ככולם אינם ששים להקים בניין דירות ומתחתיו קומה לפעילות מסחרית. הם חוששים שהדבר יקשה עליהם למכור, ולוחצים בכיוון של הפרדה.

"איני מזלזל בעמדתם. היזמים חוששים בצדק - עירוב שימושים שאינו מנוהל עלול להיהפך למטרד. איש אינו רוצה בית קפה שפתוח עד השעות הקטנות של הלילה ומרעיש מתחת לחדר השינה. הבשורה הטובה היא שמטרדים כאלה הם ליבת הידע המקצועי שלנו. אנחנו יודעים להתמודד עם הגורמים שמעוררים את המחלוקות בסביבה מעורבת: רעש, פסולת וזיהום. זה טבעי שיתעוררו קונפליקטים כשמערבבים משתמשים עם צרכים שונים - כשלא פעם הצרכים סותרים".

גם צפיפות אינה נתפשת עדיין כיתרון. יש לך נימוקים שישכנעו ביתרונות שלה?

"הנימוקים רבים, אבל נתמקד בנימוק הכלכלי, מפני שהוא הכי משכנע - צפיפות ועירוב שימושים מועילים לכיס הפרטי של כל אחד. בזכותם למשל מפסיקים לשלם פעמיים על מכונית, שכן אחת מספיקה בהחלט, וכך נחסכים עשרות אלפי שקלים בשנה. לתושב עיר צפופה ומעורבת שימושים, רוב הזמן אין כלל צורך להשתמש במכונית, כי הוא יכול להשיג ולהגיע לשירותים רבים ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית (שההיתכנות שלה תלויה בצפיפות; מ"מ), זה זול ובריא, כי זה מעודד אורח חיים פעיל.

"העיר הצפופה היא גם בנק מתחדש של הזדמנויות כלכליות ועסקיות, היא מאפשרת לעבור בין מקומות עבודה, לחפש ולמצוא תעסוקה והכנסה במגוון תחומים - בלי לנסוע ליישוב אחר כדי להתקרב למקור הפרנסה. הצריכה היומיומית חסכונית, מפני שהחנויות נגישות שעות רבות, נמצאות בקרבת המגורים והעבודה והקניות יעילות יותר. בנוסף, מחיר המוצרים יורד. זו הסיבה שדברים רבים זולים בתל אביב ויקרים במקומות צפופים פחות. התחרות מעלה את איכות השירות, וכך בסך הכל חיי התושבים נעשים מגוונים ונוחים יותר".

"המחיר של ההתפשטות לשולי הערים - יהיה גבוה"

הממשלה דוחפת בכל הכלים שיש לה תנופת בנייה של שכונות מגורים בשולי הערים, ובבינוי שמכתיב תלות ברכב פרטי - כלומר בדיוק להפך מעיר החלומות שלך.

"זה נכון, והאמת היא שאנחנו לא אוהבים מה שקורה בוועדות המיוחדות לתכנון ולבנייה (ותמ"לים). אולי המהלכים שלהן נותנים מענה למשבר הדיור, אבל ההליך התכנוני בעייתי, ויהיו לו השלכות לא טובות".

מה הבעיות שאתה מזהה?

"בוותמ"ל הם פשוט אומרים: 'יאללה, יאללה', ואז בום, טראח, נוחתת תוכנית בנייה על העיר. עושים הכל כדי שדברים יקרו, מהר ובלי מעצורים. כשעובדים בלוח זמנים כזה, קשה להוציא משהו טוב בסוף. תהליך תכנוני הוא כמו טשולנט, צריך לבשל אותו לאט, תוך התחשבות בכל המרכיבים והשותפים.

"היה צריך לערב את השלטון המקומי בפיתוח ובסגנון הבנייה, להבין את התנאים השונים בכל עיר ושטח, ולגבש תוכנית מתאימה לכל אזור. מחיר ההתפשטות לשולי הערים יהיה גבוה, כשיסתיים יצטרכו להשקיע בהנגשה של שירותים לאזורים החדשים ובכלים שיקשרו בין הסביבה החדשה לישנה, ויגשרו על פערים. זה יעלה כסף".

מה צריך לעשות אחרת?

"כל הערים היו יכולת לספוג הרבה מאוד יחידות דיור חדשות, בתוך התחום הבנוי ועל התשתיות הקיימות, עם התאמות קלות. בנייה כזאת היא תהליך מורכב הרבה יותר, מפני שיש בעלי עניין בקרקע, יש שכנים שיתנגדו, וגם קשיים טכניים בפיתוח שטח בנוי. ברור שהרבה יותר קל לרוץ החוצה ולבנות בקרקע הפתוחה, שם צריך רק להתגבר על קולות המחאה של הירוקים. אפשר להבין את הדחיפות, הרי רוצים לפתור מהר בעיה אקוטית של מחסור בהיצע. עם זאת, אני מאמין שאפשר גם אחרת, שאנחנו יכולים וצריכים לעשות טוב יותר ממה שעושים עכשיו".

איזה עתיד אתה צופה למרכזי הערים הוותיקים?

"אם רצים מהר החוצה לשוליים בבנייה חדשה ולא משקיעים במקביל במרקם הבנוי הוותיק - זה רע מאוד. תהליך הפרוור פוגע במרכזי הערים, ושלא יהיו אי־הבנות - כולם רואים מה שקורה, אין פה אשליות. אולי הדבר ייפתר באמצעות הסכמי הגג (שבהם הממשלה מתחייבת להעביר לרשויות כסף נוסף, והרשות יכולה להשקיע אותו גם באזורים ישנים; מ"מ)".

ליד כל מושב וקיבוץ צומחת הרחבה שמושכת אליה אוכלוסייה חזקה.

"אי־אפשר ללכת נגד העדפות הציבור. אם רוצים להתחרות בצמודי הקרקע, צריך להציע חלופה ראויה. התנגדנו לשכונת הווילות בבאר שבע - 4,000 יחידות דיור ב-4,000 דונם, שראש העירייה, רוביק דנילוביץ', ביקש להקים כנגד יישובי הווילות מיתר ועומר, ששואבים מהעיר את האוכלוסייה החזקה. הוא רצה להכין היצע אטרקטיבי לאנשים שיגיעו לאזור עם נדידת מחנות צה"ל דרומה. הדעה שלנו היתה שדנילוביץ' צריך לעשות ציפוף ואינטנסיביות בבאר שבע, למשוך אוכלוסייה באמצעות יתרונות עירוניים, ולא באמצעות חיקוי תנאי הכפר".

הקונסנזוס עדיין רואה בכפר ובספר ערכים מקודשים, ויהיה קשה לשנות מדיניות שבמשך שנים נתנה להם עדיפות.

"יחסית לעבר, הכוח של המגזר הכפרי נחלש בישראל. אפשר לרתום את כולם לעירוניות, וזה אפילו קל. הרעיון שצריך לחזק ולפתח ערים חוצה מגזרים והשקפות פוליטיות, ומאחד מרכז ופריפריה. זה כל כך הגיוני וכלכלי, כולם ירוויחו, רק צריך לגרום לזה לקרות".

אתה לא גר בעיר?

"לא. עם שלושה ילדים ועוד אחד בדרך, 11 זוגות אופניים, שלושה גלשנים ושני מערכות לטיפוס הרים - אין לי סיכוי להשיג דירה שתספק לי איכות חיים עירונית. אני מאמין בדוגמה אישית, אבל לשם כך צריך שיהיו ערים טובות, שאפשר יהיה למצוא בהן דירות למשפחות עם צרכים כמו שלנו במחירים סבירים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#