תוכנית הבנייה הגדולה בישראל מוסיפה חטא על פשע

תוכנית תעש מגלמת את טעויות התכנון הישראלי לדורותיו - פותרים בעיה את ויוצרים שלוש בעיות חדשות

מירב מורן
מירב מורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת תושבים נגד תוכנית תעש ב-2012צילום: פיני לירן

האם תוספת של 23 אלף דירות במרכז היא בשורה טובה? בוודאי. האם תוכנית תעש היא הדרך להגדיל את ההיצע באזורי הביקוש? לא ולא. התוכנית מגלמת את טעויות התכנון הישראלי לדורותיו, ואישורה הוא הוספת חטא על פשע, ובעצם כמה פשעים.

פשע אחד הוא ייעודי הקרקע: התוכנית שאושרה נוטלת אזור שכיום מוגדר לתעשייה, כלומר לתעסוקה, ומייעדת את רוב הבנייה החדשה למגורים, המתוכננים כשכונות שיצטרפו לערים הרצליה, רמת השרון והוד השרון. תוספת המגורים המתוכננת לא תשפר את מצב תושבי הערים האלה, שהלכה למעשה מתפקדות כפרוור.

הרצליה, רמת השרון והוד השרון אינן מצליחות להתמודד עם כוח המשיכה המסחרי והעסקי של תל אביב, ולכן הרוב המכריע של תושביהן מוצאים את פרנסתם מחוץ להן, ונדרשים ליוממות ארוכה ומייאשת על תשתיות שלא נושאות אותם.

הסיבה לכך היא שמראש ערים אלה, הבנויות בתפזורת בשכונות מתחמים, אינן מתאימות לשירות בתחבורה ציבורית. תושביהן נדרשים למכונית אפילו כדי להגיע לתחנת הרכבת. כל הסיכויים שגם אם יוסיפו עוד מסילת רכבת ויגדילו את קיבולת הכבישים, התוכנית צפויה להחמיר את המצב. אם חייבים לפתח את הקרקע, עדיף היה לייעד אותה לכל שימוש אחר.

הפשע השני הוא הפשע העירוני: ההשפעה של פיתוח אזורים חדשים בשולי ערים על שכונות ומסחר באזורים קיימים. הפשרת שטחים לבנייה בכל סביבה, לא כל שכן מבוקשת, תדחוף עיריות לפתח אותם במקום לקדם תהליכי עיבוי ותוספת דיור בתחומן הקיים.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

הערים הסובבות את תעש מורכבות משכונות מפוזרות, בנייה דלילה וכבישים מעגליים. תכנון כזה מונע התפתחות חיי רחוב, שתומכים בפעילות מסחרית ופיתוח עסקים וכלכלה מקומית. התוצאה היא שהתושבים אינם יכולים לקבל ולצרוך שירותים שגרתיים ליד מגוריהם, ולכן הם תלויים במכוניתם הפרטית.

הפשע השלישי הוא מוניציפלי: תוספת בינוי למגורים היא תוספת של משתמשים — שצריך לספק להם שירותי חינוך ורווחה, ועסקים שמהם לוקחים ארנונה. תוספת תושבים לעיר היא בצד ההוצאה, בעוד שתוספת שטחי מסחר ותעסוקה היא בצד ההכנסה. חלוקת השטחים ושימושי הקרקע בתוכנית לא הביאו בחשבון את הצורך לאזן בין תושבים שעולים כסף עם שטחי מסחר ותעסוקה שמניבים כסף. לדוגמה, רמת השרון, שקיבלה את רוב שטחי המגורים, קיבלה רק 10% משטחי המסחר.

ובכל זאת, סיום אופטימי: דבר אחד טוב יכול לצמוח מהמהלך — השכונה החדשה מחברת בין ערים ויוצרת מרחב מטרופוליני שיחייב את הרשויות באזור לשתף פעולה זו עם זו ולחלוק ביניהן כלים ומנגנונים לאספקת שירותים ותשתיות לתושב. אבל אם גם זה לא יקרה, אז באמת לא ברור בשביל מה טובה תוכנית תעש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker