העיר שלא מצליחה לצאת מהפרבר - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיר שלא מצליחה לצאת מהפרבר

המתנגדים לפיתוח רמת השרון מפחדים מפקקים - אך מוכנים להתפשר על פתרון שיגרום לפקקים גרועים פי כמה

3תגובות
רחוב אילת ברמת השרון
מוטי מילרוד

ההתנגדות של תושבי רמת השרון לתוכנית המתאר החדשה לעירם מבוססת על הפחד שלהם מפני פקקים, והם צודקים. הרמת שרונים עומדים כבר שנים בפקקים ביציאה מהעיר, ובמצב הנוכחי, כל דירה נוספת משמעותה לפחות עוד שתי מכוניות שיוצאות בבוקר מהעיר, ולפעמים יותר — למשל במשפחות שבהן ההורים נוסעים לעבודה, והילדים לצבא או לאוניברסיטה במכונית משלהם.

עיר כמו רמת השרון, שנסמכת על ערים אחרות, שבהן נמצאים מקומות העבודה, המסחר והבילוי, שירותי הבריאות והממשל — היא עיר של פקקים, תמיד (כל עוד תושביה לא עוברים לתחבורת אופניים, כמו שעשו ההולנדים). לא כל שכן אם העיר מתאפיינת בבנייה נמוכה ומפוזרת, שמבטלת כל סיכוי להיתכנות של תחבורה ציבורית המונית יעילה.

רמת השרון, לפיכך, יושבת על הגדר: מצד אחד, היא יכולה להמשיך להיות פרבר צפוני של תל אביב מבחינת שירותי מסחר ותרבות, ופרבר דרומי של הרצליה מבחינת תעסוקה ובילוי — ותושביה ימשיכו לעמוד לנצח בפקקים. מצד שני, היא יכולה להפוך לעיר שתושביה מקבלים את רוב שירותי השגרה שלהם בתוכה, ואז חלק מתושבי העיר בכלל לא יצטרכו לעמוד בפקקים , משום שיוכלו לעבוד ולקבל שירותים בקרבת מקום המגורים. כתוצאה מכך, פחות מכוניות ייסעו בכבישי העיר, וחלק מהפקקים יתקצרו.

יש דרכים שונות להתקדם לקראת הפיכתה של רמת השרון מפרבר לעיר עצמאית. אחת מהן היא התוכנית הגרנדיוזית של ראש העיר אבי גרובר, ששואפת להוסיף לעיר שטחי מסחר ומקומות תעסוקה. התוכנית של גרובר תפתור את הבעיות עבור תושבי האזורים החדשים, שהבינוי העירוני החדש — המתוכנן כערבוב של שטחי תעסוקה, מסחר ומגורים באותו אזור — יאפשר להם להשיג את רוב השירותים, ואולי אפילו לעבוד, במרחק שתי תחנות אוטובוס, או במרחק הליכה.

ואולם התוכנית של גרובר לא תפתור את הבעיה של תושבי העיר הישנה. שטחי התעסוקה והמסחר שלה עלולים להיפגע ולגווע, מפני שהם לא יעמדו בתחרות עם אלה שיקומו בעיר החדשה. תושבי העיר הישנה יצטרכו להמשיך לנסוע — והפעם לאזורים החדשים — כדי לצרוך, לעבוד ולבלות.

מסיבה זאת מפתיעה הביקורת של חברי המועצה המתנגדים, שמצד אחד דוחים כל תוספת מגורים בעיר, אך מצד שני מסכימים להקמה של שטחי מסחר הרחק ממרכז העיר, שיתחרו ויפגעו בחנויות המקומיות ברחובות אוסישקין וסוקולוב. כשהחנויות האלה לא יספקו את צורכי התושבים — במקום ללכת אליהן ברגל, כמו שעושים תושבי עיר טובה, הם יצטרכו לנסוע במכונית שלהם לאזורי המסחר החדשים, כמו אחרוני אנשי הפרברים. הם הצביעו נגד התוכנית אבל מוכנים להתפשר על מהלך גרוע בהרבה.

עדיף לרמת השרון שלא תתפשט, אלא תגדיל את זכויות הבנייה בכל האזורים, ולא רק בלב העיר ובשוליה הרחוקים. הדבר לא צריך לקרות באמצעות בנייה מאסיבית לגובה 60 קומות — או אפילו לגובה של 20 קומות. די בתוכנית שתתיר בנייה לגובה עד ארבע וחמש קומות גם באזור של צמודי הקרקע כדי להוסיף לעיר יחידות דיור בכמות לא פחותה מאשר בתוכנית של גרובר. כך אפשר יהיה לייצר קרבה וצפיפות עירונית שתוכל לתמוך במסחר מקומי, במרחבים ציבוריים שוקקים ובהיתכנות לתחבורה ציבורית, ובאותו מהלך גם לשפר את איכות החיים של התושבים. כדי שזה יקרה, צריך לשכנע את בעלי הווילות ברמת השרון שלבתים משותפים יש גם יתרונות, והם גדולים. אבל זאת משימה קשה הרבה יותר מלהפשיר קרקעות מעבר לאיילון.

בסופו של דבר, כנראה אפשר לנסות להוציא את רמת השרון מהפרבר, אבל אי־אפשר להוציא את הפרבר מתושבי רמת השרון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#