מומחה לרעידות אדמה ממליץ: אל תחכו למדינה, היא לא תעזור וגם לא תפצה - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מומחה לרעידות אדמה ממליץ: אל תחכו למדינה, היא לא תעזור וגם לא תפצה

אל"מ (מיל) ד"ר אפרים לאור מפקד חטיבה 7 המיתולוגית התחתן עם מורה ליוגה, השתחרר מצה"ל, יצא למסע תרמילים באסיה, השלים בלונדון דוקטורט באסונות - ונקרא להכין את מדינת ישראל ליום שאחרי רעידת האדמה

תגובות

"אנשים התרגלו שבכל דבר שמסכן אותם - צה"ל מגיע ומציל. אותם האנשים צריכים להבין שחיל האוויר לא יכול ליירט רעידת אדמה. טנקים אולי יכולים לחסל משגרי קסאמים ברצועה, ויחידת החילוץ של פיקוד העורף מצטלמת יפה כשמפנים בניין שקרס, אבל בשעות שאחרי רעידת אדמה - תוכל לדבר אל הקיר. אם הוא לא נפל כבר קודם".

את הדברים המטרידים האלה אומר אל"מ (מיל') ד"ר אפרים לאור, שמכהן בשלוש השנים האחרונות כיו"ר ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה. כ-300 רעידות אדמה מורגשות בכל חודש ברחבי העולם. הנזקים גדלים והולכים, משום שמערכות ההגנה לא מצליחות להדביק את קצב העיור והגידול בריכוזי התעשייה. ישראל, לרוע מזלה, שוכנת היישר על קו השבר הסורי-אפריקאי ועל עוד כמה שברים קטנים שהמדענים עדיין לא הצליחו למפות - אזור מועד לרעידות אדמה.

בכל 90-80 שנה מתרחשת בישראל רעידת אדמה בעוצמה גבוהה. האחרונה אירעה ב-1927. אז, לפני כ-80 שנה, עדיין לא אוחסנו עשרות אלפי טונות של חומרים מסוכנים במתקני תעשייה לא-בטיחותיים.

דיפלומה באסונות

הוועדה המקצועית שבראשה עומד לאור מונה 39 חברים. היא מתכנסת אחת לשלושה שבועות כדי לדון בדרכים שבהן תוכל המדינה להתמודד עם מקרי אפר"ן (אסון פתע רב נפגעים). לאור, אומרים מכריו, נבחר לתפקיד משום שהוא "ניטרלי" - חצי איש אקדמיה, חצי איש צבא, ביצועיסט עם דיפלומה בקטסטרופות.

בשיחה על האסון המתקרב ("אני ואתה נספיק לחוות אותו"), הוא מבטל את העיסוק במפות אזורי הסיכון ("השפעתה הקטלנית של רעידת אדמה הוכחה כבר בטווח מאות קילומטרים"), מזכיר אסונות פוטנציאליים נוספים ("הוכחנו היתכנות צונאמי בגובה 6-5 מטרים"), מתריע מפני הפגיעה בבתי הספר ("ייקח לנו 60 שנה להתגבר על אובדן דור הילדים"), מגדיר מחדש יחסי אזרח-מדינה ("המדינה לא תעזור, אלא תיהפך למחיילת"), ומבקש מן הציבור לא להיגרר לפאניקה.

הוא נולד ב-1951 באוקראינה. בנם השני של יוסף (יינן) וחנה (מנהלת חשבונות), שאיבדו 21 מבני משפחותיהם בשואה. ב-1960 עלתה המשפחה לישראל ושוכנה במעברת רמת-אליהו, שליד ראשון לציון.

בחולות ראשון שיחק לאור עם חברו הטוב דורון אברוצקי (האלוף דורון אלמוג) ובגיל 14 נשלח לפנימייה הצבאית בגמנסיה הרצליה. ב-1969 התגייס לחטיבה 7 של השיריון ועזב אותה רק ב-1988 כמח"ט. בשנים אלה הספיק להשלים תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדיניות ציבורית ולטייל כתרמילאי במדינות אקזוטיות.


"יצקתי בבית שלי 340 קוב בטון, בעוד הממוצע בבתי השכונה הוא 120 קוב בלבד"
ב-1980 טייל לאור בסלוודור דה-בהאיה שבברזיל. בזמן נסיעה בשטחים המיוערים שסביב העיר הגיע למתחם ענק שבו רוכזו יותר מ-200 מפעלי חומרים מסוכנים. בערב התארח בביתו של סגן המושל ושאל לפשר מיקומם. "בלי המפעלים, אין לי במה להאכיל את האנשים בבהאיה", השיב סגן המושל. "נאלצתי להכריע בשאלה האם ימותו האנשים מרעב עכשיו - או שאולי ימותו מתאונה ביום מן הימים". את הבחירה לטמון את הראש בחול, למד אז לאור, אפשר להבין רק בהיעדר אלטרנטיווה.

מראה המפעלים הסמוכים לעיר היפהפייה לא הרפה ממנו. מאז אותו ביקור החל להקדיש את זמנו לחקר אזורי סיכון ולצמצום הסכנה שבהם. לאחר שסיים את תפקידו כמח"ט 7, עוד הספיק לעמוד בראש מחלקת התכנון המבצעי במטכ"ל. יום לאחר סיום מלחמת המפרץ, פשט את המדים ויצא עם רעייתו למסע תרמילאים בן תשעה חודשים במזרח ובמרכז אסיה.

עם שובם יצא לאור לקינגס קולג' בלונדון, שם הקדיש שלוש שנים ללימודי דוקטורט בניהול מקרי אסון (Disaster Management). במשך כמה שנים שימש יועץ חשאי למדינות רבות בענייני קטסטרופות ("איפה ששילמו לי - שם הייתי"), ביקר בעשרות זירות אסון וביותר מ-100 מדינות בכל רחבי העולם. לאחר מכן חזר לישראל - אל מסדרונות האקדמיה.

מזה כעשור משמש לאור (בהתנדבות) ראש עמותת 11 יחידות החילוץ האזוריות בישראל. ב-2003 מונה ליו"ר ועדת ההיגוי להיערכות המדינה לטיפול ברעידת אדמה. עם רעייתו רותם (מורה ליוגה) ובנותיו עדי (10) וליאל (7) הוא מתגורר במושבה כנרת - מרחק יריקה מקו השבר הסורי-אפריקאי.

זה קצת אירוני, לא?

"יצקתי בבית שלי 340 קוב בטון, בעוד הממוצע בבתי השכונה הוא 120 קוב בלבד. הוספתי 18 טונה ברזל - לעומת ממוצע של 12 טונה בשכונה, ובניתי סביב 38 עמודי יסוד בעומק 12 מטר. במקרה של רעידת אדמה, הבית אולי יתרומם, אולי יתגלגל לכנרת, אבל לא יימעך ולא ימעך את הגרים בו".


"אם אדם לא רוצה להגן על הילד שלו ומעדיף ג’יפ 4X4 - זו בעיה שלו. אחרי הרעידה יהיו פחות אנשים כאלה. אני רציתי להגן על הבנות שלי, ולכן נסעתי ברכב זול יותר כדי לממן זאת
ומה עם יתר הבתים במושבה? מה על מוסדות הציבור ובתי הספר?

"זו כבר בעיה קשה. בית הספר במושבה נבנה ב-1910, כשהמונח 'תקני עמידות' עדיין לא נשמע. יש בו לא מעט חלקים מסוכנים מאוד, שלא יעמדו אפילו ברעידות בינוניות. כתבתי דו"ח מפורט על העבודות המיידיות הנדרשות בו, ואם הן לא יבוצעו - נוציא משם את הילדות. אני לא מתכוון לשלוח את הבנות שלי למקום שמהווה בעבורן מלכודת מוות. אבל מה שמדאיג יותר, זה שהמצב בבתי הספר בחיפה, בירושלים, בבקעה ובאילת חמור לא פחות - וכך גם מצבם של המרכזים הרפואיים".

לאבד דור

1,800 מ-3,800 בתי הספר בישראל נבנו לפני 1980 (מועד החלת ת"י 413 - התקן הישראלי לרעידות אדמה) ומוגדרים כיום מבנים בסיכון. כך גם 5,400 מתוך 12 אלף גני הילדים וכ-400 אלף מבנים מתוך 1.5 מיליון שהוקמו לאורך השנים בכל רחבי המדינה. לטענת לאור, ברור לכל שגם הבנייה אחרי 1980 לא הקפידה תמיד על עמידה בתקנים ההנדסיים הנדרשים. התקן עצמו אף שופר ושודרג לאורך שנים.

"אם הייתי צריך להזמין רעידת אדמה - הייתי מזמין אותה ל-7:30 בבוקר", אומר לאור. "זוהי שעה שבה האנשים נמצאים בתנועה מחוץ למבנים. שעה מאוחר יותר, שני מיליון תלמידים ומורים יילכדו ב-62 אלף כיתות וב-12 אלף גנים. וזה בלי לחשב את מספר התלמידים בזרמים הלא-ממלכתיים, שלגבי מתקניהם אין לנו מידע מדויק".

לאור, לדבריו, נדהם מכך שדווקא מוסדות החינוך חשופים לפגיעות הקשות ביותר. 17 אלף ילדים מתו ברעידת האדמה, שהתרחשה לפני כחודשיים בקשמיר. ברעידת האדמה, שפקדה את דרום איטליה בנובמבר 2002, היה בית הספר בסן-ג'וליאנו המבנה היחיד שקרס, וקבר תחתיו 26 ילדים.

"מדינה שפויה, קהילה שפויה והורים שפויים לא יכולים להרשות לעצמם לאבד דור", מזדעק לאור. "פרט להיבטים הרגשיים והמוסריים - יש כאן גם אינטרס פונקציונלי לגמרי של חברה שצריכה להגן על ההמשכיות שלה".

מה אפשר לעשות עם אלפי המבנים שבסיכון?

"אחד משני המתווים שקבעה ועדת ההיגוי בתוכנית הרב-שנתית דן ב'הדברת מחוללי נזק'. הכוונה היא לשורת צעדים שתכליתם לחזק או לעודד חיזוק המבנים, תוך שיפור עמידותם בפני רעידות אדמה. המתווה כולל את העברת תמ"א 38 (תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה - א"ב), שאושרה לפני יותר משנה ומקנה תמריצים (בהגדלת זכויות בנייה) למחזקי בתים.


ביום הבחירות, ב-28 במארס, זכה עם ישראל ביום שבתון שעלה למשק הישראלי מיליארד ורבע שקל. בכסף הזה הייתי מחזק 800-700 בתי ספר
"המתווה כולל גם אבחון מבנים לפי תקני עמידות, חיוב בעמידות כתנאי סף לשכירת מבני ציבור, העברת מימון ממשלתי בסך שמונה מיליארד שקל לחיזוק אלפי בתי הספר והגנים, ותקצוב נוסף של 700-500 מיליון שקל בעבור חיזוק בתי חולים ומוסדות ציבור אחרים. הקצאת הכספים תיפרס על-פני 20 שנה, ולכן נוכל לחזק רק 200-100 בתי ספר בשנה. עם זאת, אנו מקווים כי עם התמ"א יסחפו חיזוקי מוסדות הציבור את ענף הבנייה כולו לנפח חיזוקים בהיקף 6-5 מיליארד שקל בשנה".

אתה מאמין שאזרחים יממנו מכיסם עבודות חיזוק באלפי דולרים?

"אם אדם לא רוצה להגן על הילד שלו ומעדיף ג'יפ 4X4 - זו בעיה שלו. אחרי הרעידה יהיו פחות אנשים כאלה. אני רציתי להגן על הבנות שלי, ולכן נסעתי ברכב זול יותר כדי לממן זאת. שאף אחד לא יגיד 'אני בשביל הילדים שלי אעשה את הכל' - נראה אותם תורמים יום עבודה אחד בעבור הילדים שלהם. לא יכולים - לא קונה; לא רוצים - זה כבר סיפור אחר.

"אני יכול להבטיח שהמדינה לא תעגן שום מנגנון פיצויים לאלה שיאבדו את רכושם. מי שלא יבטח - יישן זמן רב במקלטים ציבוריים. אגב, מחירי החיזוק אולי גבוהים, מכיוון שיש בשוק לא מעט מאכערים שמנצלים את המצב לשוד כספים ולא לרווח לגיטימי. בכוונתנו לארגן רשימה של אנשי מקצוע הגונים שמרוויחים, מחזקים, אך לא שודדים. נפרסם מחירים מומלצים לעבודות חיזוקים, והיזמים יפיקו רווח בזכות ביצוע הרבה עבודות".

ומה עם אלה שידם אינה משגת?

"להם צריכה המדינה לדאוג. אין ספק שהמדינה חייבת לשכן בבתים עמידים קשישים ונתמכי סעד".

מאיפה יגיעו המיליארדים בעבורם ובעבור חיזוק מוסדות הציבור?

"מתקציב הממשלה. אני אפילו לא רוצה לדבר על סדרי עדיפויות - די לי בכסף שנזרק סתם. ביום הבחירות, ב-28 במארס, זכה עם ישראל ביום שבתון שעלה למשק הישראלי מיליארד ורבע שקל. בכסף הזה הייתי מחזק 800-700 בתי ספר. המדינה מעניקה לאזרחיה יום של בטלה, שליש מהם אפילו לא טורחים להצביע, ואז באים ואומרים לי שאין כסף?

"אני בא ממינהל ציבורי. אני יודע ש'הכל חשוב'. אבל אף-אחד לא ישכנע אותי שלגרד בביצים חשוב יותר מלחזק מבנים. רק בסכום המבוזבז הזה הייתי מחזק את מבני בתי החולים. כל מי שמשלם 40-30 מיליארד שקל על טנקים ומטוסים הוא אידיוט עם תעודה. מ-1973 לא נלחמנו עם טנקים, ואף אחד לא חושב להפסיק לקנות אותם. מוציאים הון על איום שלא קיים ועל תרחיש שספק אם יתממש. לאיראנים אין אפילו פצצה - אבל אצלנו כבר יש שלל אמצעי מנע והגנה שהחלידו.

"כשאני בא אל פקידי האוצר, אני מציג להם את עלויות השיקום של היום שאחרי רעידת האדמה, המוערכות ב-500-300 מיליארד שקל. אני שואל אותם אם לא כדאי להקציב כיום 10 מיליארד ולמנוע את הצורך בהוצאות ענק".

פעולות החיזוק כיום יסייעו לבתי הספר או לבתי החולים הנתונים במצב רעוע יחסית?


לאור מציע לפעול לצמצום הקריסות ובמקביל ללמד את הציבור כיצד לחלץ ולסייע לאחרים
"כן. קודם כל, כבר השנה בנינו 1,285 כיתות לפי הידע ההנדסי המעודכן ביותר, מה שמוכיח שאם רוצים - זה אפשרי. בנוסף, בימים אלה אנו שוקדים על פיתוח חדשני הקרוי 'כלובי ביטחון'. הכוונה היא לאזור בפינת החדר או הכתה, שיחוזק לאורך הבניין בקורות ברזל וישמש מרחב מוגן שתחתיו יתקבצו התלמידים בעת רעידת אדמה. עם השלמת הפיתוח, אני מקווה שנוכל ליישם זאת בכל הכיתות".

ומה יש למדינה להציע בינתיים?

"כאן נכנס המתווה השני של מדיניות ועדת ההיגוי - הרחבת היכולות המבצעיות. המתווה כולל ייצור ידע והנחלתו לציבור. אנו יודעים שבמקרה של רעידת אדמה בישראל יהיה כאן קטל. יהיו הרוגים, פצועים ולכודים - אך לא יהיה מי שיחלצם כי כושר המענה של המדינה לביצוע פעולות חילוץ פשוט לא מספיק. כל יחידות הצבא, זק"א, יחידות החילוץ ההתנדבותיות, כיבוי אש - כולם יחד מסוגלים לטפל ב-100 השעות הראשונות לאסון בכמה מאות אתרים בלבד".

העולם יתגייס

זהו תרחיש אסון רעידת האדמה של לאור: "אנחנו מתכוננים לתרחיש סביר שבו יידרש חילוץ מ-130 אלף אתרים. היחס בין היכולת לבין הצורך בחילוץ יעמוד בשעות הראשונות על 1:10,000. הילדים יצרחו עד השמים, אבל אף-אחד לא יוכל לסייע להם".

לאור מציע לפעול לצמצום הקריסות ובמקביל ללמד את הציבור כיצד לחלץ ולסייע לאחרים. "אלה לא דברים טריוויאליים", הוא אומר. "בתקשורת לא מראים אף-פעם איך ניצולים שוברים בשגגה את מפרקות קרוביהם בניסיון לחלצם מן ההריסות. כבר היום אנו מעבירים קורס בן 24 שעות, שמקיף את כל הידע והתרגול שלו יזדקק אדם מן השורה כדי לשרוד.

"25 נושאים יועברו בקורס, ובין היתר נלמד פרקים בשימור מידע מזהה, עזרה ראשונה רפואית ונפשית, רשימת הצטיידות משפחתית, מיגון, חילוץ, מחזור, זיהוי חללים, העסקת ילדים, 'חיים על המדרכה', נטרול חומרים מסוכנים ותיעוד. הכל ברמה פשוטה, נגישה וברורה".

האם לא נכון יותר לפנות אל הציבור באמצעי המדיה ההמוניים?

"בפיילוט שביצע האו"ם בנושא, נמצא כי הדרך היעילה היחידה להנחלת ידע היא באמצעות הדרכות פרונטליות. כל דבר אחר התגלה כלא-יעיל. אני לא הולך לשלוח לכולם מכתב או להעביר מסרים בטלוויזיה. אני אלך לכל אחד מראשי הערים ואצביע לו על הבתים שבסיכון. נכנס את כל הדיירים בחוגי בית, בתי עם או בבתי ספר, ועם ראש העיר נסביר לכולם את המשמעויות השונות ואת התרחישים. אחר כך נחזק את המסרים באמצעות המדיה".

עד כה ניכרת היענות?

"כרגע אנו מעבירים את הקורס לאנשי כוחות הביטחון, פיקוד העורף, מערך העזרה הראשונה ורשויות מוניציפליות ואנשי הביטוח הלאומי. רק ב-2006 ביצענו יותר מ-100 תרגילים וסדנאות. אנחנו מסוגלים לשכנע אנשים בתוך 24 שעות, ומי שלא רוצה ליישם - זו בעיה שלו. אני גם לא מתכוון בעתיד להשיב כמה אנשים עברו את הקורס. מי שרוצה - שיבוא".


"אחד הדברים העקרוניים הוא להכיר בבלתי אפשרי. סיוע ממשלתי לא מעשי בהיקפים האלה. מדינות שמבטיחות עזרה בתוך 72 שעות מפקירות את אזרחיהן
לאיזה סיוע מצפה ישראל מחו"ל?

"פן נוסף בהרחבת היכולות המבצעיות בעת הצורך הוא הסדרת מערך גיוס משאבים מחו"ל, כמו כוח אדם, כסף, טכנולוגיה וציוד. ריכזנו רשימה של כ-300 פריטים שלהם נזדקק בשעות ובימים שלאחר האירוע. בקרוב נעביר לכל אחת משגרירויות ישראל בחו"ל את רשימת הפרטים המדויקת שלהם תצטרך לדאוג. הנציג ישראלי היושב בבריסל, למשל, יודע בדיוק לאיזה קצין במרכז האיחוד האירופי הוא אמור לפנות מיד עם התרחשות האסון. בנוסף, ישראל הצטרפה לפעילות שתוצאתה תהיה הסכם סיוע מיידי זר במקרה אפר"ן. נכון להיום סיכמנו עקרונית עם 36 מדינות על הגשת סיוע כזה: 25 אירופיות, 10 ים-תיכוניות וארה"ב".

יש ביניהן גם מדינות ערביות?

"אכן, ובכללן כאלה שעדיין לא כוננו עמנו יחסים דיפלומטיים. צריך לזכור שחלק מהסיוע בעת האסון יועבר דרכנו אל הרשות הפלשתינית".

משרוקית בתיק

קשה לחמוק מן הרושם שמקומה של המדינה נפקד מכל התרחישים הללו. נראה כאילו היא הסירה מעליה את האחריות לביטחון אזרחיה, ומפקירה את גורלם בידי כוחות השוק, מדינות זרות ויוזמות פרטניות.

"אני מבטיח שאם תשלם לי 2,000 שקל כל חודש - אני אביא לכאן שורת פקידים ופקחים שיעמדו ויגנו עליך. אתה מוכן לשלם?" מתריס לאור. "אאסוף כסף מעוד שני מיליון אזרחים ואעמיד פה 18 גדודים של פקידים ופקחים, זה יהיה בסדר? מי צריך את התיווך המטופש הזה? הכסף של המדינה זניח. האזרחים הם שצריכים לדאוג לזה".

זאת אומרת שבגלל הביורוקרטיה הכושלת מרימים ידיים מראש?

"אחד הדברים העקרוניים הוא להכיר בבלתי אפשרי. סיוע ממשלתי לא מעשי בהיקפים האלה. מדינות שמבטיחות עזרה בתוך 72 שעות מפקירות את אזרחיהן. בתוך 72 שעות המלחמה הזו נגמרת. בכל מקום בעולם עושים האזרחים את הטוב בעבורם. אני לא מגלגל את האחריות לאף אחד, אלא דווקא מעמיד פתרונים ברורים עד לרמת המיקרו. השקעתי הרבה אנרגיה ושכל כדי להכין תוכנית לימודים ואימונים שווה לכל נפש. בניתי מכשיר סלולרי משוכלל - וכל שנותר לאזרחים הוא להפעילו ברמה פשוטה ביותר.


"אנחנו בתחרות מטורפת עם רעידת האדמה, ונקווה שנשיג אותה ולא היא אותנו"
"אין חלופה להתערבות אזרחים. חייבת להיות מודעות. לא ייתכן, למשל, שאנשים מסתובבים מקושטים כמו אינדיאנים - אבל לא מוסיפים את שמם על גב השעון או על העגיל כדי שיזוהו באסון. חייבים לייצר אופנה של שרידות. אני לוקח אתי לכל מקום תיק שבו משרוקית, פנס, מצפן, מצלמה קטנה, רדיו ומסכת אב"כ חד-פעמית. אנשים נמנעים לעשות את זה כי הם חוששים שילעגו להם. אסונות לא מדאיגים אותי, כי אני מיומן ומצויד".

בכל זאת, רבים מסתובבים חסרי דאגה.

האויב הכי גדול שלי הוא הבורות. כשנפגשתי עם התעשיינים, למשל, הבנתי שרובם לא עושים את עצמם, אלא באמת מאמינים שיישמו את 'התקנים המחמירים ביותר' במתקני התעשייה. אלה כמובן שטויות, וברור לכל ש-12 אלף טונה אמוניה בלב מפרץ חיפה לא עומדים בשום סטנדרט בעולם. לאט-לאט הם מבינים את הצורך בחיזוק המתקנים, ואני מאמין שאנשים יבינו. כבר היום נשאלים מתווכי דירות אם הנכס עמיד בפני רעידות אדמה, ואם לא - מבקשים הנחה".

16 אלף הרוגים

לפני כחצי שנה כונסה ועדת מנכ"לים של עשרה משרדי ממשלה לדון ביישום תוכניות ועדת ההיגוי. הוועדה גיבשה שורת המלצות שבהן שני עוגנים מרכזיים: חיזוק מבני הציבור ומתקני התעשייה והכשרת האוכלוסייה ברמת הפרט. ועדת ההיגוי החלה ביישומן החלקי, אך עיקר הפעילות עדיין לא תוקצב ודורש אישור של השרים החדשים. "בינתיים, הנייר הזה חשוב רק לכותביו" אומר לאור. "אנחנו בתחרות מטורפת עם רעידת האדמה, ונקווה שנשיג אותה ולא היא אותנו".

מה יקרה אם רעידת האדמה תתרחש בשנה הבאה?

"בעוצמה של 6.5 דרגות בסולם ריכטר: 16 אלף הרוגים, 90 אלף פצועים ו-400 אלף עקורים".

ואם תתרחש בעוד חמש שנים?

"יהיה יותר טוב. אני מייחל לכך שבתוך 10 שנים נרד לתרחיש 'קורבנות מלחמת יום הכיפורים' - 3,000 הרוגים ו-10,000 פצועים".

למה לא להבטיח את הקטנת מספר הנפגעים כבר בשנה הבאה?

"אם נקבל יותר כסף, ואזרחים יבינו שהם יכולים וצריכים לחזק, אוכל לעשות את זה יותר מהר. במצב כיום, לשפוך מיליארדים על פרסי שעוד אין לו פצצה גרעינית - זה הגיוני; להתכונן כל הזמן למלחמה שלא היתה 30 שנה - זה הגיוני; ללכת למילואים לחודש במוצב נשכח - זה הגיוני; אבל לשבת במשך 24 שעות וללמוד כללי הישרדות בסיסיים - זה לא".

ומה לגבי המגזר הלא-יהודי?

"אללה ירחמם. אין עם מי לדבר שם. באנו, אבל אף-אחד לא משתף אתנו פעולה".

גדלו אלוורה

בוועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה מכינים רשימה של גידולים שאותם מומלץ לגדל בחצרות בתים ובגנים ציבוריים כהכנה לאסון.

"צמחים כמו אלוורה, בבונג (קמומיל), סרפד, ילקוט הרועים ואקליפטוס נושאים בסגולות רפואיות שונות, כמו חיטוי, שיכוך כאבים, עצירת דימומים והורדת חום", אומר אפרים לאור - "ראוי שיהיו זמינים בסביבתנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#