בנקים: הרשויות גובות מאתנו ארנונה מופרזת

50 סניפים עירערו על שינוי תשלומי הארנונה בהם חויבו על ידי הרשויות המקומיות; לטענתם, הרשויות משנות את שיטות מדידת הנכסים וסיווגם כדי לגבות מהם רטרואקטיווית מיליוני שקלים

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

מאשדוד ועד קריית שמונה, מאור יהודה ועד צפת, כ-50 סניפי בנקים שונים מנהלים כיום הליכי ערר נגד מנהלי הארנונה ברשויות המקומיות, בטענה לגביית יתר בתשלומים הנדרשים מהם. לטענת הבנקים, שינו הרשויות את סיווגי השטחים שעליהם בנויים הסניפים וסביבתם, ודורשות רטרואקטיווית מיליוני שקלים גם בעבור שטחי גג, כיסויי מזגנים ואפילו שטחי העמודים שבחזיתם.

ואולם, כשמדובר בבנקים עדכוני החישובים על הנכסים יקרים במיוחד. עו"ד מוסקוביץ' מציין כי סיווג נכס בערים הגדולות תחת פעילות בנקאית מעלה את תעריף הארנונה למ"ר פי שלושה בהשוואה לתעריף הנגבה ממשרדים, למשל. בישובי הפריפריה עולה התעריף אף פי תשעה או עשרה. בקריית אתא, לדוגמא, עומד תעריף הארנונה למשרדים בין 160-100 שקל למ"ר לשנה, ואילו הארנונה לבנקים היא 906 שקל למ"ר; בצפת נע התעריף הנגבה ממשרדים בין 220-52 שקל למ"ר, בעוד התעריף לבנקים הוא 957 שקל למ"ר לשנה.

לפני כשנתיים עירערו סניפי בנק דיסקונט והמזרחי בקרית אתא נגד מנהל הארנונה בעירייה, בטענה כי קבע את סכום הארנונה לתשלום רטרואקטיווי על סמך מדידות שנויות במחלוקת. באמצעות עו"ד הדס ליטבק כהן ממשרד עוה"ד דן ארטן, טענו הבנקים כי העירייה דרשה לחייבם ב'תעריף בנקאות' גבוה גם בגין קומות המרתף בסניפים, המקלטים, שטח ציוד הגג, מדרגות החירום - ואפילו כיסויי המזגנים.

בנוסף, חייבה העירייה את הבנקים גם בתשלום ארנונה בעבור שטחי הקולונדה (שורות העמודים) שבחזית הסניף. מנהל הארנונה בעירייה טען כי שורת העמודים משמשת מסתור מפני הגשם, ומשום כך משרתת את לקוחות הבנק וצרכיו ואינה יכולה להיחשב ציבורית. ועדת הערר דחתה טענה זו, והסכימה עם באת כוח הבנקים כי השטחים הינם חלק מהרחוב לכל דבר. ואולם, כעת מתברר כי תביעות תשלום דומות הוגשו בעוד כ-50 רשויות אחרות ברחבי המדינה, המבקשות אף הן לעקוף לכאורה את חוקי ההקפאה ולגבות רטרואקטיווית מיליוני שקלים מן הבנקים.

"הפיתוי לתבוע את התוספות מן הבנקים גדול", אומר עו"ד מוסקוביץ'. "אבל שינוי פרשנות הוראות הארנונה חותר תחת תכלית חוקי ההקפאה, שנועדו להביא ליציבות כלכלית במשק".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

איך קובעים את הארנונה לבנקים?

תעריף 'בנקים' לחישוב הארנונה עומד זה שנים במרכזן של מחלוקות בערכאות שונות. עוד בשנות ה-80 עתרו הבנקים לבג"ץ בטענה כי קביעת תעריף הארנונה לנכסיהם נעשית על פי זהותם ולא על פי שימושיהם בנכס, ולכן הם מחויבים בתעריפים אחידים וגבוהים יחסית. ב-93' אכן הוחלט שתעריף הארנונה ייקבע על פי סוג הנכס, מיקומו ושימושו, ולא על פי זהות בעלי הנכס.

בנוסף, נקבעו תעריפי מינימום ומקסימום לגביית הארנונה מנכסים מסוימים. עורך הדין דן ארטן מציין כי לבנקים נקבע טווח חיוב הנע, נכון להיום, בין 1,050-350 שקל למ"ר לשנה, וכך בחרו מרבית הרשויות לקבוע את תעריף הבנקים בשטחיהן קרוב ככל הניתן לסף העליון.

בחיפה, למשל, גובים מן הבנקים 967 שקל למ"ר, בירושלים - 1,005 שקל, ואילו עיריות תל אביב ובת ים בחרו לגבות מן הבנקים את מלוא 1,050 השקלים המותרים על פי חוק.

בבנקים מתרעמים גם היום על שיטת חישוב השומה, וטוענים כי הרשויות מחייבות באותו התעריף הגבוה הן את סניפיהם והן נכסים שאינם משמשים לפעילות בנקאית שוטפת (כגון משרדים או מחסנים). באחרונה, אף איימו כמה מן הבנקים להעתיק את מקום משרדיהם מתל אביב, אך חזרו בהם לאחר שהופחתו שיעורי הארנונה שנגבו ממשרדיהם.

"קשה להציג עמדה אוהדת כלפי הבנקים", אומר עו"ד עדי מוסקוביץ' ממשרד פלג, כהן, דויטש ושות'. "אבל במשך שנים השתרשה התפישה ש'בנק זה בנק' - וצריך להודות כי יש טעם לפגם בכך שגובה השומה נקבע על פי זהות המחזיק בו ולא על פי סיווג השימוש בנכס".

אבי בר-אלי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker