אגרת ועדות הערר תפגע בכלל המתנגדים לתוכניות בנייה - נדל"ן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תכנון ובנייה

אגרת ועדות הערר תפגע בכלל המתנגדים לתוכניות בנייה

ועדות הערר הן החוליה המקשרת בין הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה לבין בתי המשפט ■ המערער על החלטה של הוועדה המקומית, ניגש בדרך כלל לדיון בפני ועדת הערר, המהווה מוסד תכנון, אך גם מעין מיני־בית משפט

2תגובות
פרויקט בחריש
אייל טואג

באחרונה הועלתה הצעה לתיקון חקיקה שיביא לגביית אגרה ממי שמגיש ערר לוועדות הערר המחוזיות לתכנון ולבנייה. ההצעה הועלתה במטרה למנוע התדיינויות יתר, בפרט על ידי מתנגדים לבקשות להיתרי בנייה, הקלות או שימושים חורגים.

ועדות הערר הן החוליה המקשרת בין הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה לבין בתי המשפט. המערער על החלטה של הוועדה המקומית, ניגש בדרך כלל לדיון בפני ועדת הערר, המהווה מוסד תכנון, אך גם מעין מיני־בית משפט, שמתמחה בתכנון ובנייה. ועדות הערר דנות בטענות קטנות כגדולות - בגובה הגדר, בעובי קירות הממ"ד, בגודל הדירות, וגם במספר מקומות החניה הסמוכים לבניין הנבנה. אין ספק כי אלה הם נושאים חשובים לאיכות החיים, ולכן קיימת חשיבות במתן אפשרות שווה לכל לערער על החלטות בתחומים אלה.

ועדות הערר היו הברקה של המחוקק ב-1996, ואיפשרו בירור מהיר, יעיל וחסר פניות של טענות שהופנו נגד הפוליטיקה והתכנון המקומיים. תושב שהתנגדותו בוועדת הערר נדחתה, יכול להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, ומשם (שוב) יכול להגיש ערעור בזכות לבית המשפט העליון. כתוצאה מכך, זכות הערעור הניתנת בנושאי תכנון ורישוי בנייה בישראל היא רחבה, ולטעמי אף רחבה מדי. למשל, בנושאים נקודתיים, כמו גובה של גדר, דייר שהגדר ששכנו בנה בהקלה לא מוצאת חן בעיניו - יוכל להגיע עד לבית המשפט העליון, שם יישבו אחר כבוד שלושה שופטים לדיון על הגדר. זהו כמובן אבסורד.

במקום להצר את צעדיהם של "מתנגדי הגדרות" מלהגיע לבית המשפט העליון עם טרוניות על נושאים איזוטריים ונקודתיים, בחרו מציעי החוק להצר את צעדיהם של המתנגדים בוועדות הערר, על ידי גביית אגרה שתרתיע אותם. זוהי איוולת. הצעה זו מצטרפת למגמה של דחיקת רגלי התושבים המתנגדים. אלה לא רק שנדרשים כיום להגשת תצהירים בעת התנגדות לתוכנית מתאר, אלא שעתה לא יוכלו להגיש ערר ללא עלות, ויידרשו לתשלום אגרה.

ממחקר שערכתי לפני כמה שנים עם פרופ' רחל אלתרמן, מצאנו כי מוסדות הערר אינם פטנט ישראלי. הם מהווים חלק ממערכת התכנון והבנייה במדינות רבות במערב. הקונצנזוס סביבם רחב יחסית, והם מאפשרים למערכת לפתח מיומנות ומומחיות בנושאי רישוי, בנייה ותכנון מקומיים. מדוע, אם כן, להגביל את הפונים אליהם? הרי מדובר בהליך מהיר וזול יחסית, שאינו כבול בדיני הראיות. כמו כן, הרכב ועדות הערר בישראל (נציגי ציבור, לצד אדריכלים או מהנדסים, בראשות יו"ר שהוא עורך דין) מאפשר גם לאנשים מן היישוב, שאינם מבינים בתכנון ובנייה, לזכות בסעד, אף מבלי להיעזר בסוללה של עורכי דין ובעלי מקצוע.

מהמחקר עולה כי קיימים פתרונות שונים בעולם. בארה"ב, למשל, במדינת אורגון, ועדות הערר גובות מאות דולרים ממגישי עררים, כדמי טיפול. בבריטניה, שם נהוגות ועדות ערר מסוג "מפקחי בנייה", קיימת אפשרות בחוק לגבות דמי ערר, אבל בפועל אלה לא נגבים, כדי שלא להצר את צעדי המתנגדים.

לכן, נראה כי קיימת מדיניות מגוונת בתחום גביית האגרות ממגישי עררים בעולם. עם זאת, על רקע הצרת צעדיהם של מתנגדים בישראל, והפיכת התכנון לריכוזי יותר ויותר (בדמות הקמת ועדות "סופר־טנקר" שונות), נראה כי הצעת החוק היא אבן אחת נוספת בשרשרת של פעולות של המדינה נגד תושבים, הנתפשים כמטרידנים, קנטרנים או סתם נודניקים.

הטענה שיש למנוע ממתנגדים לעכב סתם כך את הבנייה אינה מחזיקה מים, שכן אם המחוקק רצה באמת לייעל את הטיפול בקנטרנים, מוטב אם היה משנה את החקיקה באופן שיאפשר ערעור ברשות בלבד לבית המשפט העליון, במקום האפשרות הקיימת כיום לערעור בזכות בנושאי תכנון ובנייה. באופן זה, גברת מזרחי וגברת רובינשטיין, שלא אוהבות את גובה הגדר שהציב השכן, יוכלו לפנות אל טריבונל מקצועי, ואף אל בית המשפט המחוזי, אבל לא תהיה להן זכות מוקנית ואוטומטית להביא את עניינן אל ערכאת ערעור שלישית - לפתחו של בית המשפט העליון.

הכותב הוא מרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, מתכנן ערים ועו"ד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם