שתיקת הכלבים הקנדיים או - למה כשצפוף לנו אנחנו יותר תקיפים - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שתיקת הכלבים הקנדיים או - למה כשצפוף לנו אנחנו יותר תקיפים

פה פח זבל, שם אופניים קשורים: בתל אביב, הליכה ברחוב היא כמעט מלחמה ■ הגיע הזמן לשקול שינוי סדר עדיפויות במרחב הציבורי

21תגובות
כלב וקורקינט ברחובות תל אביב
תומר אפלבאום

הכלבים הקנדיים לא נובחים. זהו אחד הדברים הראשונים שהפתיעו אותי, כשהגעתי ללימודים במונטריאול. כשעברתי לטורונטו, נתקלתי באותה תופעה. זה לא שהם אילמים, או שהם לא יודעים לנבוח — הם פשוט שקטים.

מדוע הם לא נובחים? במהלך חיי עבדתי לא מעט עם בעלי חיים, ובין השאר, תכננתי מבנים חקלאיים. במשך הזמן נתקלתי בהשפעה הקטלנית של צפיפות על התנהגות של בעלי חיים — השפעה שמתבטאת, בין השאר, באגרסיביות, לפעמים כמעט עד כדי קניבליזם. בשיחות עם וטרינרים הבנתי שזאת תופעה רווחת בקרב בעלי חיים.

אנחנו אומנם לא כלבים, אבל אני בטוח שיש מחקרים שעוסקים בהשפעה של צפיפות על לחץ ועל התנהגות של בני אדם. לא צריך להיות מומחה כדי להבין שבישראל יש בעיה. צפוף כאן, בוודאי מבחינת התחושה. התחושה הזאת נוצרת בעיקר בגלל הבלגן, מזג האוויר והמזג הכללי שמקצינים את המצב. הגיע הזמן לשקול שינוי סדר עדיפויות במרחב הציבורי — המקום שבו כולנו נפגשים.

בתל אביב, לדוגמה, הליכה ברחוב היא כמעט מלחמה. המדרכת צרות, והולכי הרגל, שאמורים להיות המשתמשים העיקריים במדרכות, נמצאים במאבק תמידי על הזכות הבסיסית ללכת בבטחה, שלא לדבר על נוחות. פה פח זבל, שם אופניים קשורים, עצים וערימת ספרים יד שנייה. ועדיין לא דיברנו על מכוניות שחונות על המדרכה, ועל בעיית האופניים — נושא שמתמצת את גלגולי הביריונות והחיכוכים בעיר, בגלל הבלגן המובנה.

עיריית תל אביב, שהיתה חלוצה בהובלת רכיבה על אופניים ועודדה את השימוש בהם, מתחילה לקנוס רוכבים על המדרכות. עד כדי כך המצב חמור, שצריך לפנות לאכיפה. רוכבי אופניים לא אמורים לרכוב על המדרכות, אבל בגלל הצפיפות והבלגן בשבילי האופניים, ובמקביל, בגלל האגרסיביות בכבישים, הם נדחקים החוצה ומגיעים למרחב של הולכי הרגל. הצפיפות והבדלי השימוש במדרכות יוצרים פיצוצים, עצבים, עוד יותר בלגן — ובעיקר סכנת חיים. זהו מצב קלאסי של ביריונות, שבו החזק (המכוניות) דוחק את החלש יותר (האופניים), שדוחקים את החלש יותר (הולכי הרגל). וכאן העירייה מתערבת כדי להגן על החלש, בוודאי כשנוצרת סכנת חיים.

אז האם רוכבי האופניים הם האויב? כמובן שלא, העירייה מטפלת בסימפטום ולא בבעיה. הבעיה המרכזית היא שהכבישים והמדרכות צרים מכדי להכיל את כל המשתמשים — ותיקים וחדשים.

מחקרים מעריכים כי ב–2050, רוב תושבי העולם יגורו בערים. בצפון אמריקה, למשל, השיעור מטפס בערך ל–90%. העולם עובר תהליך מחודש של עיור. הבלגן רק יגדל. בכמה מהערים כבר מבינים את זה, ומסדרים מחדש את הרחובות. נותנים עדיפות לתחבורה ציבורית, ומעודדים רכיבה על אופניים והליכה ברגל — לא תמיד על חשבון תנועת המכוניות. ואולם המצב הקלאסי שבו יש נתיבי מכוניות, רצועות חניה ומדרכה — כבר עכשיו יוצר בעיות, וברור שזה רק יחמיר ויילך.

מודעת קנס לרוכבי אופניים בתל אביב
מוטי מילרוד

טורונטו, למשל, עוברת בימים אלה תהליכים של שינויים ברחובות הראשיים שלה. העירייה צופה שבתוך 25 שנה מספר התושבים במרכז העיר כמעט יוכפל. ההערכה היא שבמרכז העיר יש כיום כ–250 אלף תושבים. ב–2041, הצפי הוא ל–475 אלף. לכן, המתכננים מתארגנים לקראת תפישה מחודשת של המרחב הציבורי, כלומר — סדר עדיפויות חדש ברחובות.

ברחוב קינג, למשל, שהוא אחד הרחובות הסואנים בדאון טאון של טורונטו, נבדקות אפשרויות לשינויים בשימושים. גם לעירייה כבר ברור שהמצב הקיים — שבו המדרכות צרות והרחוב משמש למגוון גדול מדי של תנועה — אינו יכול להמשיך. רחוב בלור, רחוב ראשי נוסף, עובר תהליך של שיתוף הציבור בנוגע להוספת נתיבי אופניים.

שני התהליכים הם פומביים ונשענים על מחקרים ותקדימים. העירייה שם בוחנת שינויים רדיקליים. הגיע הזמן להתכונן לשינויים כאלה גם בישראל. בנוגע לאופניים, אם ברחובות הצפופים של פריז הצליחו להכניס שבילי אופניים נוחים, גם בתל אביב אפשר.

צריך להוסיף כאן הערה חשובה: רוב הערים האלה פיתחו במשך השנים תחבורה ציבורית יעילה, שעובדת במשך כל ימות השבוע. בישראל אנחנו עדיין לא שם, אבל מדובר בסדר עדיפויות. הגיע הזמן להחליט מחדש מה חשוב ומה פחות, ולקחת החלטות אמיצות בעניין. הציבור מחכה. כשזה יקרה, אולי אפשר יהיה להתקרב לכלב בתל אביב בלי לחשוש.

הכותב הוא אדריכל ומתכנן ערים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#