אין אמון בתכנון - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אין אמון בתכנון

חוסר האמון בתכנון המקצועי אינו מנת חלקו של תוכנית המתאר של באר שבע לבדה ■ תהליכים דומים מתקיימים בהקשר לתוכניות מתאר מקומיות, מחוזיות וארציות אחרות

5תגובות

שמעו סיפור על חלמאות תכנונית: ביום רביעי שעבר התקיים בוותמ"ל - הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור - דיון בהפקדה של תוכנית ל–4,088 יחידות דיור ברובע מנחם בבאר שבע. במבט ראשון, נדמה שזהו מהלך נבון המתבקש על רקע מצוקת מחירי הדיור בכלל, והרצון לחזק את העיר ולהכין אותה למעבר של בסיסי ההדרכה, המודיעין והתקשוב של צה"ל דרומה בפרט.

במבט שני, מטריד להבין שהחלק הזה של רובע מנחם תוכנן מלכתחילה לקליטה של כ-16 אלף יחידות דיור, רק 1,000 מהן בבנייה צמודת קרקע, ושהתוכנית החדשה, שאמורה לקדם דיור בר־השגה, יוצרת כאן למעשה רובע של צמודי קרקע תלויי רכב, בחוסר יעילות משווע. אבל החלמאות התכנונית נחשפת רק במבט שלישי, כשמתברר שתוכנית המתאר החדשה של באר שבע, שנמצאת עדיין בדיונים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ביטלה לחלוטין את התוכניות לשכונות המגורים הצפוניות של באר שבע, שרובע מנחם הוא חלק מהן, והמליצה לכנס את הבנייה החדשה בתחום השטח המפותח של העיר, שבו קיים עדיין שפע של שטחים זמינים לתכנון ובנייה. בעוד פיתוח רובע מנחם נדחה ל-2030, פיתוח של שטחים חדשים, על פי תוכנית המתאר החדשה, אמור להתקיים ברובע הנחל הצמוד לפארק נחל באר שבע מדרום, וכך ממרכז אותו, מקיף אותו במגורים ויוצק בו תוכן. תוכנית המתאר מעדיפה את צורת הפיתוח הזאת על פני פיתוח השוליים הצפוניים, הנשענים על תחבורה פרטית ומרוחקים יחסית ממוקדי השירותים והמסחר של העיר.

שכונת רמות באר שבע
אליהו הרשקוביץ

האמנם חלמאות? מבט נוסף, רביעי, חושף את גודל התקלה: הדיון בוותמ"ל הוכרע עוד לפני שהתחיל - לפני ההחלטה הצפויה להפקיד את התוכנית והדחייה הצפויה של ההתנגדויות, שבוודאי יגיעו. גורלו של רובע מנחם נקבע לפני כמה חודשים, ועתה נותר לצעוד בנתיב שנקבע לו. הרובע, על 4,088 יחידות הדיור שבו, כלול בהסכם הגג שנחתם בין עיריית באר שבע למשרד האוצר, שבמסגרתו העיר מתחייבת לזרז את הוצאת היתרי הבנייה והשיווק של 20 אלף יחידות דיור בחמש השנים הקרובות. ההסכם אינו מתיר מרווח תמרון אמיתי, לעיר או לחברי הוותמ"ל. החץ נשלח, ועתה יש לשרטט סביבו את לוח המטרה.

אבל הגדרת התהליך כחלמאות עושה חסד עם השחקנים הראשיים בדרמה התכנונית. המקרה של רובע מנחם אינו עוד סיפור של "לא שמנו לב" או "סליחה, טעות". הרובע, שנמחק מלוח התכנון על ידי תוכנית המתאר ושב לחיים על ידי הסכמי הגג והוותמ"ל, משקף את חוסר האמון העמוק, הבסיסי, של מקבלי החלטות במקצוע התכנון בכלל ובתכנון הסטטוטורי בפרט.

האמירה המקצועית של מתכנני תוכנית המתאר היא חדה וצלולה: על באר שבע להתכנס פנימה ולהיות לעיר חזקה ומגוונת. עליה להציע אלטרנטיבה לפרוורים שסביבה, ולהישמר פן תיהפך בעצמה לפרוור של העיר הגדולה, תל אביב. אבל נדמה שהמדיניות הזאת - שגובשה, אגב, בתהליך ארוך וממושך של תכנון ודיון, על ידי צוות מקצועי גדול, בשיתוף של גורמים ממשלתיים רבים מהמרכז ומהפריפריה ובהתאמה רבה לידע בינלאומי שקיים בנושא - זוכה לתגובות של אי-אמון. נראה שראש העיר של באר שבע, רוביק דנילוביץ', שביד אחת חתם על הסכם הפיתוח, אינו מאמין בלב שלם בתוכנית שאותה הוא מקדם בידו השנייה. ושר האוצר, משה כחלון, שמינהל התכנון שלו מקדם ביד אחת (ובממון רב) את הכנת תוכנית המתאר, אינו מהסס לחתום בידו השנייה על הסכם שמביע בה חוסר אמון מוחלט. וכך הלאה.

החלמאות או חוסר האמון בתכנון המקצועי אינם מנת חלקה של תוכנית המתאר של באר שבע לבדה. תהליכים דומים מתקיימים בהקשר לתוכניות מתאר מקומיות, מחוזיות וארציות אחרות. תהליכים עוקפי תכנון (כמו הוותמ"ל), יוזמות נקודתיות וסתם הטלת ספק הם חלק בלתי־נפרד מהפוליטיקה של קבלת החלטות בתכנון. נשאלה השאלה לשם מה לקיים בחסות המדינה מנגנון תכנון מקצועי, אם חוסר האמון המופגן כלפיו הוא כה בוטה?

הכותבת היא חברת איגוד המתכננים, וראש המגמה לתכנון ערים במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#