בעלת נכס תבעה את השוכרים בטענה כי איחרו בפינוי ביותר מ-3 שנים; השופטת: הם איחרו רק בחודש וחצי - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בעלת נכס תבעה את השוכרים בטענה כי איחרו בפינוי ביותר מ-3 שנים; השופטת: הם איחרו רק בחודש וחצי

ישראלה אבנרי השכירה בנובמבר 2002 דירה ברמת גן לרמי וז'קלין כהן תמורת 600 דולר בחודש למשך שנה ■ השופטת החליטה כי משך האיחור מסתכם ב-45 ימים בלבד, ועבור איחור זה פסקה השופטת פיצוי בסכום 6,500 שקל, קטן בהרבה מהסכום הנתבע - 180 אלף שקל

בעלת דירה ברמת גן ניהלה תביעה במשך שמונה שנים נגד המשפחה ששכרה ממנה את הדירה במשך חמש שנים, בטענה כי המשפחה איחרה בפינוי הדירה במשך יותר משלוש שנים ותבעה פיצויים בגובה של כ-180 אלף שקל. בית משפט השלום בחיפה שדן בתביעה קבע כי האיחור נמשך 45 ימים ופסק פיצוי בגובה 6,500 שקל בלבד.

ישראלה אבנרי השכירה בנובמבר 2002 דירה ברמת גן לרמי וז'קלין כהן תמורת 600 דולר בחודש למשך שנה. בחוזה נקבע כי אבנרי רשאית לסיים את חוזה השכירות בהודעה מוקדמת של 90 יום ובמקרה של אי פינוי הדירה תקבל אבנרי פיצוי קבוע של 10,000 דולר בתוספת 50 דולר עבור כל יום איחור. בסוף 2003 הוארך ההסכם לגבי שנת שכירות שנייה (עד סוף 2004) תוך הפחתת שכר הדירה ל-500 דולר בחודש.

דגם מוקטן של בית
Bigstock

לאחר השנתיים הראשונות המשיכה משפחת כהן לגור בדירה שלוש שנים נוספות ובמשך התקופה שילמה את דמי השכירות במלואם ובזמן. בתביעה טענה אבנרי כי מתום שנת השכירות השנייה לא נחתם חוזה חדש ולא הוארך תוקפו של חוזה השכירות, כך שהיה על משפחת כהן לפנות את הדירה בסוף 2004. עוד טענה כי במהלך השנים ידעו בני הסוג כהן כי היא מתכוונת למכור את הדירה והיא התריעה בפניהם שהם צריכים לפנות את הדירה אך הם המשיכו לגור בה, וגם לאחר שהודיעה להם שהדירה נמכרה בינואר 2008 הם התמהמהו בפינוי הדירה.

בני הזוג כהן טענו באמצעות עו"ד רון ברנט שייצג אותם במסגרת פרויקט פרו בונו 'שכר מצווה' של לשכת עורכי הדין, כי נחתם חוזה שכירות לגבי השנתיים הראשונות והם המשיכו לקיים אותו מתוך הסכמה שבהתנהגות עד סוף ינואר 2008 ואז פינו את הדירה, כאשר במשך כל התקופה הם שילמו את דמי השכירות.

השופטת נסרין עדוי פסקה, כי הדרישה של אבנרי לפנות את הדירה מסוף 2004 אינה מתיישבת עם המציאות ולא נמצאו הוכחות לבקשות והתרעות לפינוי עד למכתב ששלחה אבנרי למשפחת כהן בסוף 2007. לעומת זאת ישנן טיוטות וחוזים לא חתומים ששלחה אבנרי לשוכרים בכל שנה עד לסוף 2007, ובהתאם לחוזים לא חתומים אלה המשיכה משפחת כהן להתגורר בדירה.

"לאורך שלוש תקופות השכירות האחרונות היה ברור לשני הצדדים כי הסכמי השכירות מתחדשים מדי שנה. שוכנעתי כי לאבנרי לא היה כל אינטרס בהפסקת השכירות כל עוד הם המשיכו לשלם את דמי השכירות והתשלומים השוטפים וכל עוד לא נמצא רוכש לדירה. עצם זה שהיא המתינה שלוש שנים מבלי שנקטה בהליכים לפינוי המשפחה מהדירה או מבלי להתרות בפניהם בכתב על כוונתה לפנות אותם מהדירה, יש בה כדי לתמוך במסקנתי כאמור", כך סיכמה עדוי.

השופטת החליטה כי משך האיחור מסתכם ב-45 ימים בלבד, שזו התקופה לאחר מכירת הדירה (בינואר 2008) ולאחר סיכום בעל פה בין הצדדים על פינוי הדירה בסוף ינואר 2008 ועד הפינוי בפועל שנקבע לאמצע מארס. עבור התקופה הזו פסקה השופטת פיצוי בסכום 6,500 שקל בתוספת ריבית והצמדה והוצאות משפט בגובה 2,200 שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#