הצעדים הדרמטיים שיכולים לפתור את משבר הדיור - נדל"ן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצעדים הדרמטיים שיכולים לפתור את משבר הדיור

תעלומה: מדוע מיליוני אזרחים מיואשים, שלא יכולים לקנות דירה בלי למשכן את עצמם לכל החיים, לא חוזרים לרחובות ומכריחים את הממשלה לאמץ את "מדיניות הדיור הלאומית" שכה חסרה להם

52תגובות

האם לישראל יש מדיניות דיור לאומית? לאחר שעלו וירדו מהבמה היום (ב') בכנס TheMarker כל השרים, הפקידים הבכירים, ראשי הערים, המשפטנים והקבלנים, התשובה שהתקבלה היתה חד־משמעית: לממשלה ולמדינה אין מדיניות דיור לאומית, אין לה יעדים — ובוודאי שאין לה תפישת עולם חברתית מגובשת על האחריות של המדינה כלפי אזרחיה בתחום הדיור.

לא כולם הסכימו לנסח את הדברים בדרך הזאת. הדוברים שעובדים או מועסקים על ידי המנגנון הציבורי, ומן הסתם מחויבים לעמדה שלו, הסבירו שה"מדיניות הלאומית" היא סיכום הכלים והחוקים שמופעלים כיום, למשל, בתוכנית הדגל של הממשלה בחודשים האחרונים — הלא היא מיזם מחיר למשתכן. אחרים ניסו לחפש נחמה בעובדה שבאופן כללי למדינה אין מדיניות לאומית ברורה ושקופה — בוודאי לא כזו שכוללת יעדים כמותיים ולוחות זמנים — גם בשאר תחומי העיסוק של המגזר הציבורי. אבל זו תשובה מתחמקת ומתפלפלת: ברור שגם היעדר מדיניות או קובץ מקרי של תקנות היא בעצמה מדיניות, כי היא זו שמכתיבה את המציאות בשטח.

מפגינים נגד יוקר המחיה
דניאל בר און

וכך, מה שהממשלה עושה הוא בעיקר לזגזג. פעם, בעשורים הראשונים למדינה, תפישת העולם היתה שהממשלה צריכה לשים גג מעל לראש האזרחים. לאחר מכן, ב–20 השנים האחרונות, הממשלה החליטה לצאת ממגרש הדיור ופעלה להעביר את הטיפול בענף לידי המגזר העסקי וכוחות השוק, לרבות תכנון, מימון וכמובן ייזום ובנייה. מאז המחאה החברתית של 2011 ובעיקר בשנה האחרונה, המדינה שוב לוקחת על עצמה חלקים מרכזיים של שוק הדיור — כולל הזרמת כספים מתקציב המדינה. שר האוצר, משה כחלון, הרי ריכז בידי משרדו רבות מהסמכויות המשפיעות על הענף, ויו"ר קבינט הדיור, אביגדור יצחקי, מנסה לדחוק במערכת כך שתתחיל לבנות יותר דירות, תקדם התחדשות עירונית ותיצור מלאי גדול יותר של דירות להשכרה עבור מי שהגורל הכלכלי לא חייך אליו.

אלא שאל מול פרץ הדינמיות של יצחקי, כחלון ושר השיכון, יואב גלנט  - רוב הציבור והקבלנים ספקנים בנוגע להשפעה של עשייה זו על מחירי הדיור באזורי הביקוש. הם עדיין לא מדיניות דיור לאומי. כדי שתהיה כזו, הממשלה צריכה להתחיל בהצהרה, או למעשה התחייבות: היא תספק קורת גג לכל אזרח — ולמי שקשה יקבל עזרה מקופת המדינה.

כך יהיה היגיון פנימי בתוכניות מסוג מחיר למשתכן, שבה זוגות צעירים יגרילו דירות מוזלות, בעיקר בפריפריה. כך תיווצר חובה לאומית לפתח שוק עמוק של דיור מסובסד להשכרה עבור אוכלוסיות חלשות — מגרש שממנו המדינה יצאה כמעט לחלוטין. לפי ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, בימים שבהם חיו בישראל 4 מיליון תושבים, היו כ–250 אלף דירות ציבוריות, ואילו כיום, עם 8 מיליון תושבים, יש רק 60 אלף דירות.

בשלב השני, כל הצהרה או הגדרה של מדיניות יהיו חסרות משמעות אם לא יוצמדו אליהן יעדים כמותיים. בחלק הזה, על המדינה לקבוע יעדים ברורים לרמת המחירים של דירות בכל אזור, יעדים לכמות הדירות שייבנו, יעדים לכמות הנכסים שיופנו לדיור בר השגה ולשכירות מסובסדת — וגם לוחות זמנים ואבני דרך במסע לכיבוש היעדים האלה. את כל אלה המדינה צריכה לעשות עבור יהודים — וגם עבור הערבים, שנכון להיום לא זוכים להשתתף ביוזמות החדשות של קבינט הדיור.

הדוברים בכנס לא הסתירו מדוע אין מדיניות ואין יעדים: כי אף פוליטיקאי לא מעוניין לסנדל את עצמו וליצור מערכת שתציג את כישלונו, אם וכאשר היעדים לא יושגו. את הפוליטיקאים אפשר להבין. התעלומה האמיתית היא מדוע מיליוני אזרחים מיואשים, שלא יכולים לקנות דירה בלי למשכן את עצמם לכל החיים, לא חוזרים לרחובות ומכריחים את הממשלה לאמץ את "מדיניות הדיור הלאומית" שכה חסרה להם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם