לא יעזור בית דין: מה באמת הסיכוי שלכם לערער על תוכנית בנייה שאושרה - נדל"ן - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא יעזור בית דין: מה באמת הסיכוי שלכם לערער על תוכנית בנייה שאושרה

אף שההנחה הרווחת היא שבתי המשפט אינם נוטים להתערב בהחלטות של גופי תכנון, לא פעם שוקלים אזרחים להגיש עתירה נגד ועדה לתכנון ובנייה או לערער על החלטתה. האם יש להם סיכוי לנצח את הממסד? מחקר שנערך באחרונה מעלה כי סיכויי הזכייה נמוכים - אך לא אפסיים

2תגובות

אתם שוקלים לערב את בית המשפט במאבק שלכם בתחום התכנון והבנייה? כדאי שתביאו בחשבון שמצבכם אינו מזהיר, ושהסיכוי שהעתירה שלכם תתקבל, לא משנה באיזה עניין תכנוני היא עוסקת, נמוך מ-50%.

תמונת המצב הזו עולה ממחקר סטטיסטי שערך עו"ד רון צין, שותף בכיר במשרד שביט בר־און גלאון צין יגור ושות', המתמחה בדיני תכנון ובנייה ומייעץ לגופי תשתית בנושאים אלה. צין בדק תוצאות של עתירות מינהליות שהוגשו בנושאי תכנון ובנייה ב–2011–2014, ופילח אותן לפי בתי המשפט שבהם התנהלו וגם לפי השופטים.

רותם שביט

"כל עורך דין נשאל כמעט כל יום, וכמעט על ידי כל לקוח, 'מה הסיכויים לזכות בתיק?'" אומר צין. "השאלה הזו מעניינת בכל הליך שיפוטי, ובמיוחד במקרה של עתירות מינהליות. הטעם לכך נעוץ בכללי המשפט המינהלי בכלל - ובחזקת התקינות בפרט".

לא מעט תושבים שעתרו נגד החלטות של ועדות מקומיות, שגובו מאוחר יותר בשלבי העררים בוועדות הערר, מכירים החלטות של בתי המשפט לעניינים מינהליים שתמציתן היא "בית המשפט לא בא להחליף גוף תכנוני, ולכן אינו יכול להיכנס לשיקולים תכנוניים".

לאור זאת, חייבים העותרים לצאת מגדרם - לא כדי להוכיח שהשיקולים התכנוניים של הוועדות היו מוטעים, אלא כדי להוכיח שהיו מוטים, וזאת באמצעות נקיטת הליכים פסולים, כמו ניגודי עניינים אצל חברי ועדה, או החלטות שהתקבלו בחוסר סמכות או בניגוד לחוק - וזה כבר הרבה יותר קשה.

ברור מלכתחילה שהסיכוי של עותר בעתירות מסוג זה אינו גדול. למה עניין אותך לבדוק את הסיכויים?

צין: "בכל תחום עורך דין יכול להעריך את הסיכויים בעתירה משפטית. יש מי שמעריך טוב יותר, ומי שמעריך טוב פחות. לעתים הפקטור האנושי של השופט משפיע, לפעמים הפקטור של עורך הדין משפיע - ובהתאם לכך, עורך הדין מגיע למסקנה מה להמליץ ללקוח. בעתירות מינהליות, שבהן העותר פועל בידיים קשורות, הערכת הסיכויים מעניינת יותר".

צין מסביר כי "כללי המשפט המינהלי, בעצם הגדרתם, מצרים את ההתערבות השיפוטית בהליכים מינהליים ומצמצמים אותה למקרים של חוסר חוקיות, חוסר סבירות קיצוני, חוסר תום לב מובהק ושיקולים זרים. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של הרשות המינהלית, אלא מצטמצם אך ורק לבחינת עמידתה בכללים.

"כשמעשי הרשות מגיעים לבחינה שיפוטית, עומדת לה חזקת התקינות, שלפיה הרשות מוחזקת כמי שפעולתה תקינה - והנטל על הטוען אחרת הוא להוכיח זאת בפני בית המשפט. זה הפוך מהמפגש שבין המדינה לאזרח במסגרת המשפט הפלילי. כשזוהי נקודת המוצא, בחינת סיכויי ההצלחה של ההליך המינהלי בכלל, ובתחום התכנון והבנייה בפרט, נהפכת לשאלה מעניינת, שאותה החלטנו לבדוק".

במחקר נבדקו 473 פסקי דין שפורסמו באתר המשפטי נבו, בתיקים שנדונו בין 2011 ל–2014 על ידי 73 שופטים בבתי המשפט המינהליים ברחבי המדינה. במחקר, שנערך בסיועו של דוד מלכה, נבדקו גם שאלות נוספות, כמו האם יש הבדל בסיכויי ההצלחה או הכישלון בעתירות מינהליות במחוזות שיפוט שונים? מיהו השופט שמקבל יותר עתירות מאחרים? וגם מיהו השופט שהכי כדאי להגיע אליו כעותר בעתירה מינהלית - וממי רצוי להימנע?

"פסקי הדין מוינו על פי כמה פרמטרים", מסביר צין. "הפרמטר המרכזי הוא התוצאה. הבחנו בין שני סוגים של החלטות - קבלת העתירה או דחייתה. עם זאת, שמנו לב שבחלק מפסקי הדין העתירות התקבלו באופן חלקי, והחלטנו לראות אותן ככאלה שהתקבלה בהן העתירה. פרמטרים נוספים למיון היו השופט, מחוז השיפוט, סוג המשיבים - כלומר, מוסד התכנון או הגוף שהוא המשיב העיקרי בעתירה - ומועד פסק הדין".

אבל לא התייחסתם לממד האיכותי - כלומר, ניתוח של העתירה ושל פסקי הדין. לא בדקתם אם, למשל, שני שופטים שונים, שדנו בעתירות דומות, הגיעו להחלטות שונות.

"נכון. ברור לנו שהמתודולוגיה שבחרנו אינה עומדת בסטנדרטים מחקריים, ואינה נקייה מקשיים. כך למשל, כלל לא ברור לנו שכל פסקי הדין שניתנו בשנים הרלוונטיות לבדיקה אכן פורסמו באתר נבו. הנחנו כי כך הדבר - וגם אם לא, ההתפלגות הסטטיסטית תישמר, אבל איננו יכולים להיות משוכנעים בנתון זה.

"כשל מובהק נוסף הוא חוסר היכולת להתייחס לעתירות שנמחקו או שנמשכו על ידי העותרים, על הסף או בדיון המוקדם, וגם עתירות שהסתיימו בהסדרי פשרה כאלה ואחרים. גם כאן רצינו להאמין שההתפלגות הסטטיסטית תסייע לנו, אבל מתוך ניסיוננו, אנו מודעים לכך שחלק גדול מהעתירות מגיעות לסיומן ללא פסק דין. לכן, התוצאה של הבדיקה מוטה מעלה, באופן שאם היינו מביאים בחשבון גם את העתירות שהסתיימו ללא פסק דין, היתה משתנה התשובה לשאלת המחקר, וההסתברות היתה יורדת. כל התייחסות לנתונים במחקר צריכה לשקלל גם את המקדם הזה.

"כשל מתודולוגי נוסף נובע מהיעדר נתונים מספיקים - כך שלא ניתן להצביע על מובהקות התוצאות. כך למשל, לא ניתן לומר על שופט שדן בשתי עתירות מינהליות כי הוא שופט מקל או מחמיר. לכן, כדי להתמודד עם קושי זה, בחנו רק שופטים שכתבו יותר מעשרה פסקי דין".

"ועדיין", מוסיף צין, "אלה ממצאים בסיסיים מעוררי מחשבה, שכדאי לעיין בהם. בסך הכל, עולה מהמחקר כי סיכויי ההצלחה בעתירה מינהלית בענייני תכנון ובנייה הם כ–25%".

אז מה עורך דין צריך לעשות עם הנתון הזה?

"כמובן שכל עורך דין יודע לנתח את סיכוייה של כל עתירה שהוא עומד להגיש בהתייחס לנתוני העתירה עצמה - אבל לשאלת לקוחו 'מה הסיכויים לזכות בתיק?' הוא יכול להשיב כי מבחינה סטטיסטית הסיכוי הוא כ-25%".

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשונות הגדולה בין המחוזות שנבדקו במחקר של צין. במחוז תל אביב התקבלו 28% מסך 158 העתירות שנדונו בבית המשפט ושנכללו במדגם; במחוז חיפה התקבלו 21% מ-106 העתירות המינהליות שהוגשו לבית המשפט; במחוז המרכז נכללו במדגם 89 פסקי דין, שמתוכם 29% התקבלו; בירושלים, מתוך 63 פסקי דין מינהליים שהתקבלו בין 2011 ל–2014, רק 19% התקבלו. ואילו בבאר שבע יש כמעט 40% סיכוי להצליח בעתירות, על סמך פסקי הדין שהתקבלו בשנים שנבדקו במחקר.

צין מסייג כי מובהקות הנתונים בבאר שבע פחותה מבשאר המקומות, "שכן בבאר שבע אנו מסתמכים על 28 פסקי דין בלבד, לעומת 158 בתל אביב, למשל - ולכן צריך להתייחס בזהירות לנתון זה", כדבריו. בדומה, צריך להתייחס בזהירות לנתונים שהתקבלו בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת, שכן רק 29 עתירות נדונו שם, מהן התקבלו חמישית.

הסיכוי הטוב ביותר לזכות - אצל השופט שיינמן במחוז המרכז

שאלות פרטניות יותר שנבדקו במחקר הן מיהו השופט שמבחינה סטטיסטית נוטה לקבל יותר עתירות מינהליות מעמיתיו, ומי השופט הנוטה לדחותן. צין ומלכה בחנו לעניין זה רק שופטים שכתבו בשנות הבדיקה יותר מעשרה פסקי דין.

על פי הבדיקה, השופט שמבחינה סטטיסטית הסיכויים לזכות אצלו בעתירה מינהלית ב–2011–2014 היו הגבוהים ביותר, היה השופט יעקב שיינמן מבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז המרכז. 46% מהעתירות שנדונו בפני השופט שיינמן התקבלו - בהשוואה לממוצע כללי של 29% סיכויי זכייה בעתירות בכל 89 פסקי הדין שנבחנו בבית המשפט במחוז המרכז באותן שנים.

לעומת זאת, השופט שמבחינה סטטיסטית הסיכויים לזכות בעתירה מינהלית שנדונה אצלו היו הנמוכים ביותר, היה השופט רון סוקול מבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז חיפה. השופט סוקול דחה 92% מתוך 25 העתירות שנדונו בפניו בשנות הבדיקה. כלומר, סיכויי הזכייה בעתירה שנדונה בפני סוקול היו 8%, מול ממוצע כללי של 21% סיכויי הצלחה בכלל 106 פסקי הדין שנבחנו בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה באותן שנים.

כאמור, המדגם אינו כולל בדיקת עומק של פסקי הדין, שתוביל למסקנה אם השופט סוקול, לדוגמה, אכן קשוח יותר בעמדתו כלפי העותרים המינהליים, ואם השופט שיינמן, למשל, הוא המקל ביותר מבחינת העותרים.

"זה נכון שיש בין עורכי דין שיחות על שופטים כאלה ואחרים, שבפניהם עדיף לנהל עתירות כאלה ואחרות, והעתירות המינהליות אינן יוצאות דופן מבחינה זו", אומר צין. "עם זאת, אני לא יודע אם יש הלימה בין התחושות של עורכי הדין לבין המציאות".

נראה כי באופן כללי הסיכויים לזכות במשפט מינהלי אינם גבוהים - והמחקר אישר, למעשה, את התחושה הראשונית בעניין. מה המסקנה שלך?

"אני דווקא הופתעתי מהתוצאות, ואני חושב שהן מעניינות מאוד. המחקר מוכיח שיש שופטים בישראל - לא רק בירושלים. צריך להבין שעורך דין מגיע לדיון כשההחלטה של הרשות שנגדה הוא עותר מוחזקת כתקינה - כלומר, הסיכויים הם נגדו. אם אחרי כן, ברבע מהמקרים בית המשפט מתערב ופוסק לטובת העותר - בנסיבות הקיימות, הסיכוי לזכייה בעתירה הוא גבוה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#