כשיו"ר ועדת הערר של מחוז תל אביב אינה יכולה לדון בעניינים הנוגעים לעיר

ניגודי העניינים של יו"ריות ועדות הערר המחוזיות של משרד הפנים נחשפים ■ מי מנועה מלדון בהתחדשות עירונית? מי אינה יכולה לדון בערים הגדולות ביותר שבתחום שיפוטה? ומי מסרבת לחשוף את זהות בעלה העורך דין והמשרד שבו הוא שותף?

נמרוד בוסו
נמרוד בוסו
נמרוד בוסו
נמרוד בוסו

שורת הסדרי ניגודי העניינים שעליהם חתומים יושבי ראש ועדות הערר המחוזיות לתכנון ולבנייה (כולן מלבד אחד — נשים), מעלה תמונה סבוכה לפיה יושבות הראש השונות מנועות מלדון בשלל נושאים, בשל הימצאותן בניגוד עניינים בהם. רשימת ההסדרים נמסרה באחרונה על ידי משרד הפנים לידי התנועה לחופש המידע בעקבות פנייתה בנושא.

ניגוד העניינים קשור לעתים בלקוחות עבר, לעתים בלקוחות של בן הזוג (שהוא עורך דין כמעט בכל המקרים) ולפעמים בסיבה אחרת. בין ההימנעויות שלהן התחייבו היו"ריות — איסור על כל עיסוק בתחום תמ"א 38, או איסור לעסוק בתיקים הקשורים לערים הגדולות ביותר בתחום השיפוט של המחוז. לשיא האבסורדי הגיעו הדברים כשעל פי המסמכים התחייבה יו"ר ועדת הערר של מחוז תל אביב, הילה ליבנה, שלא לעסוק בכל תיק הנוגע לעיר תל אביב.

ועדת הערר המחוזית היא אחד מגופי התכנון הפחות מוכרים למי שאינו מצוי בתחום התכנון והבנייה, אך כזה המרכז בידיו עוצמה רבה. מדובר בכתובת שאליה פונה כל מי שיש לו השגות והתנגדויות על החלטותיה של הרשות המקומית בתחום הרישוי והבנייה, ויש אינספור כאלה. בין נושאי העררים שבהם דנה הוועדה — היתרי בנייה, תוספות בנייה שאישרה הרשות המקומית (שבשפה התכנונית מכונות "הקלות"), אישור לשימושים חורגים, תביעות פיצויים בשל תוכניות פוגעות ומחלוקות על גובה היטלי ההשבחה שגובה הרשות.

בראש הוועדות עומד עורך דין המתמחה בתחום התכנון והבנייה, שלכמה שנים, בעת כהונתו כיו"ר הוועדה, מתמנה לתפקיד כמו־שיפוטי. מצב זה, שבו מדלג עורך הדין מפעילות בשוק הפרטי, שם ייצג חברות, קבלנים, עיריות ועוד, לתפקיד שבו כל אלה טוענים לפניו, מחייב חתימה על הסכם ניגוד עניינים דקדקני, וזה עוד לפני שמדברים על עיסוקם של בן הזוג או שאר קרובי המשפחה.

שרון מונטיפיורי גילןצילום: דן חיימוביץ'

עד כה היו ההסדרים של יושבי ראש הוועדות חסויים מעיני הציבור. ואולם, בעקבות פנייה למשרד הפנים לפי חוק חופש המידע מצד התנועה לחופש המידע, מסר המשרד בשבוע שעבר את כלל ההסדרים של היו"רים, שכולם מינויים טריים יחסית מהשנה וחצי האחרונות. לחובתו של המשרד ייאמר כי חלק מההסדרים נמסרו כשפרטים רבים מושחרים, באופן שאינו מאפשר להבין מיהם החברות או הגופים שאותם ייצג בעבר יו"ר הוועדה, ואף לא את זהותו של בן הזוג שבעצמו מייצג כיום לקוחות בתחום המקרקעין, או את שם משרדו.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

בדיקה שערכה התנועה לחופש המידע מול משרד הפנים העלתה כי בטרם הועברו ההסדרים לתנועה, נשאלו יושבי ראש הוועדות אילו פרטים ברצונם להשחיר. לזכותם של חלק מהם ייאמר כי לא השחירו דבר, אך אחרים מימשו את ההזדמנות באופן אגרסיבי, כך שהמסמכים שנשלחו לבסוף היו כמעט חסרי ערך. כך אן כך, נראה שבמשרד הפנים לא ממש הבינו עד היום את משמעות המושג "חופש מידע".

עו"ד עינת הורביץ, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אמרה כי "ההסדרים למניעת ניגודי עניינים של יושבי ראש ועדות הערר פורסמו רק לאחר פנייתנו. על הסדרים מסוג זה להיות גלויים, והם חייבים בפרסום, מאחר שהם כפופים לחוק חופש המידע. יש ליצור במשרדי הממשלה וברשויות השונות מנגנון של פרסום יזום של הסדרים הללו. רק כך תבוא לידי ביטוי ההרתעה שאמורים הסדרים למניעת ניגודי עניינים להשיג כלפי נבחרי ציבור ועובדי ציבור".

בתגובה לגבי האופן החלקי שבו נמסרו ההסדרים לתנועה לחופש המידע, נמסר ממשרד הפנים כי "הנושא נמצא בבדיקה".

עו"ד רונית אלפר, ראש מחלקת תכנון ובניה במשרד פריש שפרבר ריינהרץ ושות'

היו"רית מנועה מלדון ב‐30% מהתיקים

מהמסמכים עולה כי יו"ר ועדת הערר של מחוז המרכז, עו"ד שרון מונטיפיורי־גילן, שמונתה לתפקידה בסוף 2014, מנועה מלעסוק בכל נושא הקשור להליך של תמ"א 38. זאת בשל העובדה שבעלה, עו"ד ירדן גילן, הוא מבעלי חברת "תנופה בעיר התחדשות עירונית", העוסקת בקידום פרויקטים של התחדשות עירונית.

יו"ר ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז מרכז, עו"ד רונית אלפר, מונתה בפברואר 2015. היא עבדה עד למינויה במשרד פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות', שעם לקוחותיו הגדולים נמנות רשויות מקומיות רבות. לפיכך מנועה אלפר מלעסוק במשך שנתיים בכל תיק הקשור בפתח תקוה ורחובות — שתי רשויות שלהן סיפקה אלפר שירותים כעורכת דין פרטית. מאחר שמדובר בשתיים מהרשויות הגדולות ביותר במחוז מרכז, המשמעות היא שאלפר מנועה מלדון ב–20%–30% מכלל התיקים שמגיעים לשולחן הוועדה.

במחוז תל אביב הכולל, מלבד תל אביב, את ענייניהן של רמת גן, גבעתיים, חולון, בת ים, הרצליה ורמת השרון, המצב טוב רק במעט. עד לאחרונה היתה מנועה יו"ר ועדת הערר של המחוז, ליבנה, מלעסוק בכל ערר הנוגע לתל אביב, חולון והרצליה — בשל העובדה שבעת מינויה עבד בעלה, אביגדור סירוטה, כמתמחה במשרד שמאות המקרקעין דנוס־כהן, המעניק שירותים לרשויות אלה. יש לציין כי מאז מינויה של ליבנה לתפקיד, סיים סירוטה את התמחותו במשרד, והיא אינה מנועה עוד מלדון בתחומים אלה.

יו"ר ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב, עו"ד גילת אייל, מנועה מלעסוק בעניינים הנוגעים ללקוחותיו של בעלה — עורך דין גם הוא — או ללקוחות של משרד עורכי הדין שבו הוא שותף. את זהות הבעל והמשרד בחרו אייל ומשרד הפנים להסתיר. פנייה של TheMarker לאייל כדי שתיאות לפרסם את זהותו של בעלה ושל משרדו, לא זכתה למענה.

ליו"ר ועדת הערר המחוזית של מחוז חיפה, דקלה מוסרי־טל, שמונתה במאי אשתקד, ניסיון רב בעבודה בשניים ממשרדי עורכי הדין הגדולים והידועים במקרקעין: הררי טויסטר ושות', וצבי שוב עורכי דין. לתפקידה נכנסה עם שורה ארוכה של נושאים ולקוחות לשעבר שבהם היא מנועה מלעסוק — שכמעט כולם הושחרו במסמכים שהועברו לידי התנועה לחופש המידע. כמו מרבית עמיתותיה, גם מוסרי־טל נשואה לעורך דין שבענייניו היא מנועה מלעסוק – עו"ד דורון טל.

מי החברות שעמן יש לעו"ד דקלה מוסרי-טל ניגוד עניינים?

באופן מרענן, יו"ר ועדת הערר של מחוז הצפון, עו"ד חגית דרורי־גרנות, אינה נשואה לעורך דין, או לפחות לא כזה שעוסק בתחום המקרקעין, שכן נושא זה אינו מופיע בהסדר ניגוד העניינים שלה. לעומת זאת, דרורי־גרנות, שמונתה לתפקיד ב–2014, היתה מנועה מלעסוק בענייניה של המועצה האזורית גליל מזרחי, לאחר ששימשה בה כיועצת משפטית בתקופה שטרם כניסתה לתפקיד, לאורך תקופה של חצי שנה מיום קבלת התשלום האחרון מהמועצה.

ההסדר שעליו חתם עו"ד אליעד וינשל, שמונה באפריל אשתקד ליו"ר של שתי ועדות ערר, במחוזות ירושלים ודרום, הוא הסדר סטנדרטי וללא ציון שמות גופים ואישים שמדיון בענייניהם עליו להימנע.

באים מהשוק הפרטי - וחוזרים אליו

ריבוי החששות לניגוד עניינים, בפרט בשני המחוזות העמוסים ביותר בתוכניות בנייה — מחוז תל אביב ומחוז מרכז — מביא רבים לתהות על ההיגיון שבמינוים של עורכי דין מהשוק הפרטי לתפקיד שהוא למעשה תפקיד שיפוטי לכל דבר. יש לזכור שלא רק שאותם עורכי הדין מביאים עמם רקע של עבודה משותפת עם חלק ממשרדי עורכי הדין והלקוחות שעתידים לטעון בפניהם, אלא שבתום כהונתם בתפקיד, הם עתידים לשוב אל השוק הפרטי, ולהציע את שירותיהם עבור שכר נאה לשלל גופים — וללא כל תקופת צינון. כך למשל, היו"רים היוצאים של ועדות הערר במחוזות תל אביב ומרכז, עו"ד מיכה גדרון ועו"ד מיכל גלקין־גולן, הקימו מיד עם פרישתם משרד עורכי דין משותף. אין באמור כדי להצביע על כמובן על בעייתיות בהתנהלות של השניים, אך ברור כי מדובר בנושא שראוי לדון בו.

לדברי עו"ד אייל מאמו ממשרד אגמון ושות׳ רוזנברג הכהן ושות׳, שבעצמו כיהן כיו"ר ועדת הערר לתכנון ולבנייה של מחוז המרכז ב–1998–2007, ההגבלות המוטלות על יושבי הראש של הוועדות הן הכרחיות.

"בתקופתי עדיין לא היה נהוג להחתים יושבי ראש ועדות על הסכמי ניגוד עניינים, אך הואיל וועדת הערר היא גוף מעין שיפוטי והיושב בראשה מכהן בתפקיד מעין שיפוטי, יש חשיבות עצומה לנושא, ואפילו רק בשל מראית העין", אומר מאמו. "במדינה קטנה כשלנו שבה כולם מכירים את כולם, ובה כל יושבי הראש באים מקרב העוסקים בתחום ומתמחים בתחום יש חשיבות גדולה לשקיפות ולהימנעות מהגעה למצב של ניגוד עניינים". עם זאת, לדבריו, "לעתים האיסורים עלולים לכסות תחומים שלמים עד כדי מניעות מלקיים את התפקיד באופן יעיל".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ