30 אלף משפחות ממתינות לדיור ציבורי - ואיזו עיר ממוקמת בראש הרשימה?

במשרד הבינוי מצהירים על הגדלת מלאי הדירות, אך מרשימת הזכאים הממתינים לדיור ציבורי, שנחשפת לראשונה ב-TheMarker, עולה כי מספרם גדל ב-30% בתוך שמונה שנים ■ משרד הבינוי: "על פי הנחיית השר גלנט, כל הדירות הפנויות יאוכלסו באופן מיידי"

נמרוד בוסו
נמרוד בוסו

למרות התחייבויות חוזרות ונשנות מצד המדינה להגדיל את מאגר הדירות הציבוריות, ודו"ח מבקר חמור שפורסם באחרונה בעניין, נתונים שנחשפים כעת לראשונה ב–TheMarker מעלים כי המשבר בתחום הדיור הציבורי בישראל רק מחריף. מספר המשפחות במצב חברתי־כלכלי קשה, העומדות בקריטריונים המחמירים ביותר לקבלת זכאות לדירה בדיור הציבורי אך אין עבורן דירה בנמצא - רק גדל והולך.

בעוד שב-2007 היה מספר משקי הבית הזכאים הממתינים לדירה 2,150, ב–2014 על פי מבקר המדינה, מספרם האמיר ל–2,570, ולפי הנתונים המעודכנים מספר הזכאים הממתינים הוא 2,760. בסך הכל חלה בתוך שלוש שנים עלייה של 28.5% במספר הממתינים לדיור ציבורי. בין הזכאים לדירה של משרד הבינוי נכללות משפחות עניות, משפחות חד־הוריות, קשישים ונכים. במקביל, מנהלת המדינה גם רשימת זכאים של משרד הקליטה, שם מגיע מספר הזכאים ליותר מ–27 אלף משקי בית - רובם המכריע קשישים עניים (ראו מסגרת).

כמעט בכל המקרים, למשק בית שהוכר כזכאי לדיור ציבורי על ידי המדינה, נכונה תקופת המתנה ממושכת של שנים. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי, מצא המבקר יוסף שפירא כי זמן ההמתנה הממוצע בקרב זכאי משרד הבינוי הוא 2.7 שנים, כאשר שליש מהזכאים ממתינים יותר משלוש שנים, ו–10% מהם יותר משבע שנים.

"במציאות כזאת, ניטעת בזכאים תקווה למימוש זכאותם", כתב מבקר המדינה, "אך לנוכח היעדר מלאי דירות זמינות, אין לתקווה זו כל תוחלת ממשית. אי־מימוש הזכאות לדיור ציבורי, וההמתנה הארוכה ללא כל תכלית, עלולים לעורר בזכאים, נוסף על פגיעה בכבודם, גם תחושת תסכול ומרמור".

חלוקת הממתינים לפי יישובים, הנחשפת כאן לראשונה, לאחר שנמסרה באחרונה על ידי משרד הבינוי בתגובה לשאילתה של ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) ופורום הדיור הציבורי, מעלה כי העיר בעלת מספר משקי הבית הרב ביותר הממתינים לדיור ציבורי היא חיפה, עם 3,080 משקי בית - כמעט כולם (2,980 מתוכם) זכאי משרד הקליטה. בשל השיעורים הגבוהים ביותר של זכאי משרד הקליטה, מורכבת רשימת הערים שבהן מספר רב של ממתינים, מיישובים שבהם מספר גבוה של עולים.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

עוד ברשימה: בת ים, עם 2,183 משקי בית זכאים ממתינים; נתניה עם 2,114 ממתינים; אשדוד עם 1,802 ממתינים; פתח תקוה ובאר שבע, עם כ–1,560 ממתינים בכל אחת; ראשון לציון, עם 1,450 ממתינים; אשקלון עם 1,400; חולון עם כ-1,200; ירושלים עם כ-1,240; ותל אביב־יפו עם כ–1,000 משקי בית זכאים הממתינים לדיור ציבורי.

בחינת מספר הממתינים של משרד הבינוי בלבד מעלה כי ירושלים מובילה את הרשימה, עם 361 משקי בית ממתינים. אחריה ברשימה תל אביב עם 180 משקי בית, נתניה עם 161, באר שבע עם 129, ובני ברק עם 117 ממתינים.

עשורים של הזנחה

המספרים הקשים הם תוצאה של עשרות שנים של הזנחה, דווקא באחד המפעלים המרשימים של מדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה. בשנות ה–50 וה–60 - שנים שבהן היו יכולותיה של המדינה מוגבלות מאוד - בנתה המדינה בנייה ציבורית מאסיבית כדי לשכן במהירות מאות אלפי עולים שהגיעו אליה באותה תקופה. בשנות ה–50 היתה הבנייה הציבורית 50% מכלל הבנייה בישראל, בסוף שנות ה–60 ירד שיעורה 
לכ–30%, ובשנות ה-70 המשיכו שיעוריה לרדת בהדרגה, עד שבסוף שנות ה–70 חדלה הבנייה לייעוד זה כמעט לחלוטין. מצב זה נמשך עד היום (מלבד תקופת העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה–90).

חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) שנחקק ב–1998, פתח שלב חדש בתולדות הדיור הציבורי בישראל. אף שהמוטיבציה בבסיס החוק היתה חברתית - מתן אפשרות למשפחות נטולות רכוש ממעמד נמוך לרכוש בהנחה גדולה את דירותיהן, כך שיוכלו להוריש משהו לצאצאיהן - הביא אופן יישומו, ללא בנייה או קנייה של דירות חדשות, לצמצום מואץ של מלאי הדירות. ממאגר של 110 אלף דירות ב–1998, צנח מספר הדירות ל–60 אלף בלבד כיום.

מתוך המאגר המצומק, מצא מבקר המדינה בדו"ח שפירסם לפני שנתיים כי כ–2,300 דירות משמשות לשלל יעדים שאינם דיור ציבורי. לפי רשימה שנחשפה כאן באחרונה, מאות מהן משמשות בתי כנסת, ישיבות, משרדי רשויות מקומיות, גני ילדים ומגורי פעילים חברתיים. נוסף על כך, ממידע שמסר משרד הבינוי, יותר מ–800 מנכסי הדיור הציבורי עומדים כיום ריקים - רובם במשך חודשים ארוכים. כלומר, בסך הכל כ–3,000 יחידות דיור - 5% מכלל המאגר המצומק בלאו הכי - אינן מנוצלות.

רוב הדירות הפנויות ממוקמות בערי הפריפריה. ההסבר המקובל של משרד הבינוי הוא כי ביישובים שבהם יש מספר רב של דירות שכאלה - דימונה, ירוחם או קרית שמונה - אין זכאים ממתינים, ולכן אין מי שיאכלס את הדירות. ואולם בדיקת רשימות הממתינים לפי ערים מעלה כי מדובר באמת חלקית מאוד.

אמנם עיקר המצוקה הוא באזורי הביקוש, שם נמצא הרוב המוחלט של הממתינים לדיור ציבורי. ואולם בדימונה, למשל, שבה יש 162 נכסים ריקים, יש לא פחות מ–177 משקי בית ממתינים - 15 של משרד הבינוי ו–162 של משרד הקליטה. בבאר שבע, שבה 88 יחידות דיור פנויות, ממתינים 1,560 משקי בית זכאים - מהם 129 של משרד הבינוי. באופקים יש 45 דירות פנויות ו–184 ממתינים; בקרית אתא 35 דירות פנויות ו–264 ממתינים; בקרית שמונה 27 דירות פנויות ו–78 ממתינים, וכן הלאה (ראו תרשים).

העיוות שבמצב זה מתעצם כשעורכים הצלבה בין רשימות ההמתנה לרשימת הדירות שבהן נעשים שימושים שלא לדיור ציבורי. בירושלים לבדה נספרו 137 דירות שמשמשות בתי כנסת, גני ילדים, מגורי פעילים חברתיים ועוד, בעוד שמספר משקי הבית הזכאים הממתינים בה הוא 1,142.

בניין דיור ציבורי בתל אביבצילום: יעל אנגלהרט

"סיוע עלוב בשכר דירה לקשישים"

אחד הדברים הבולטים העולים מהנתונים, הוא הפער האדיר בין מספר הזכאים לדיור של משרד הקליטה - 27 אלף משקי בית - לעומת מעט יותר מ–2,700 משקי בית ברשימה של משרד הבינוי. כלומר, על כל זכאי של משרד הבינוי יש עשרה זכאים של משרד הקליטה.

ואולם מבחינת הקצאת הדירות שמתפנות, נוהגת המדינה להפנות שני שלישים מהן לטובת זכאי משרד הבינוי, ורק שליש לטובת זכאי משרד הקליטה. לכאורה, יש כאן אבסורד. תומכי צורת החלוקה הזו טוענים כי מלכתחילה הקריטריונים של משרד הבינוי לזכאות לדיור קשיחים מאלה של משרד הקליטה - ולכן מי שנמצא זכאי על ידי משרד הבינוי, הוא על פי רוב במצב סוציאלי קשה יותר, כך שהקצאת יותר דירות לזכאי משרד הבינוי היא מוצדקת. נוסף על כך, יוזם משרד הקליטה הקמה של בתי דיור מוגן, שבהם מאות יחידות דיור עבור זכאיו (שרובם המוחלט קשישים), שאינן חלק מהספירה הכללית.

את חברי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, שדנו בשבוע שעבר במספר העצום של זכאי משרד הקליטה הממתינים, ההסברים האלה לא שיכנעו. הח"כים דורשים כי לכל הפחות תהפוך ההקצאה לשוויונית בין שני המשרדים. "לא ייתכן ש–27 אלף משקי בית ממתינים ל–35% מהדירות, בעוד כ–3,000 ממתינים ל–65% מהדירות. זכאים אלה, שממתינים לדירה, הם לרוב קשישים שחיים מקצבת זקנה ומהשלמת הכנסה", אמר יו"ר הוועדה לשעבר, ח"כ יואל רזבוזוב (יש עתיד). לדבריו, בחלק מהמקרים מדובר בניצולי שואה, שנאלצים להשקיע את כספם בשכירות בשוק הפרטי, על חשבון צורכי מחיה בסיסיים כמו תרופות.

בהקשר זה יש לציין כי גם רמת הסיוע בשכר דירה, שמקבלים זכאי שני המשרדים בתקופת ההמתנה, היא שונה. בעוד זכאי משרד הבינוי מקבלים סיוע מקסימלי של כ–3,000 שקל בחודש - סכום לא גבוה, אך כזה שבאזורים מסוימים יכול לממן את שכר הדירה החודשי במלואו - הסיוע שמקבלים זכאי משרד הקליטה מסתכם בכ–1,000 שקל בלבד. מפורום דיור ציבורי נמסר כי "גובה הסיוע העלוב מוביל לתנאי מחייה קשים בקרב חלק מהקשישים, המצטופפים ביחידות דיור בשטח של 12 מ"ר, או מתגוררים יחד עם שותף כאילו היו סטודנטים".

ממשרד הבינוי נמסר בתגובה: "נכון להיום מספר הזכאים הממתינים לדיור ציבורי הוא 2,788, מתוכם 2,327 חסרי דירה והיתר דיירי השיכון הציבורי הזכאים להחלפת דירה מטעמי בריאות או צפיפות. המספר של 2,400 מתייחס לחסרי דירה בלבד. היקף הממתינים בתור הוא דינמי: זכאים מתאכלסים, אחרים נכנסים לתור כחדשים, ויש כאלה שפגה זכאותם והם חוזרים לתור זמן קצר לאחר מכן.

"רוב הדירות הפנויות נמצאות בפריפריה. גם אם יש שם זכאים ממתינים, הרי שהדירות הפנויות אינן מתאימות לדיירים הזכאים - אם בגלל שהדירות הן בקומות גבוהות, והזכאים מוגבלים בניידות וזכאים לדירות נמוכות, ואם בגלל שיש זכאים לדירות גדולות, והדירות הקיימות הן דירות קטנות.

"על פי הנחיית שר הבינוי, יואב גלנט, כל דירות הדיור הציבורי הפנויות יאוכלסו באופן מיידי. השר אישר תוכנית להגמשת קריטריונים, ובימים הקרובים יפורסמו הקריטריונים לציבור באותם יישובים שבהם יש דירות פנויות. נוסף על כך, נמשכת רכישת הדירות להגדלת הדיור הציבורי ברחבי המדינה. כמו כן, בשבועות הקרובים מתכוונים להתחיל בקידום פרויקטים חדשים באמצעות עמידר ועמיגור, שיוסיפו עוד דירות חדשות למאגר".

ממשרד העלייה והקליטה נמסר: "המשרד פועל כל העת כדי להגדיל את היצע הדירות המוצעות עבורו, ולאפשר לכל עולה זכאי לקבל פתרון דיור הולם. נכון להיום, משרד העלייה הוא המשרד היחיד שבונה בנייה ציבורית על קרקע ציבורית. בשנים האחרונות העניק המשרד אלפי פתרונות דיור עבור העולים הזכאים, והוא ממשיך לפעול כדי לקדם פתרונות נוספים. הטענה כי הקריטריונים של המשרד עבור זכאות הם בעלי אופי מכליל מדי חסרת בסיס, שכן היא אינה מתייחסת לגידול במספר העולים, לאפיון המשפחות והרכבן, ולשוני בין קבוצות הזכאות השונות. כל אלה מגדילים את מספר הזכאים".

מי זכאי לדיור ציבורי?

זכאות לדיור ציבורי ניתנת על ידי משרדי הבינוי והקליטה. משרד הבינוי מנפק את הזכאויות לדיור לילידי הארץ או לעולים ותיקים (החיים יותר מ–15 שנה בישראל). משרד הקליטה מנפק זכאויות לדיור לעולים חדשים ולקשישים עולים - בלי קשר למשך שהותם בישראל.

זכאות לדיור ציבורי של משרד הבינוי ניתנת לבני זוג חסרי דירה, בעלי שלושה ילדים ומעלה, שמקבלים הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי לפחות 24 חודשים ברציפות; או אם לאחד מהם, או שניהם, נקבעה דרגת אי כושר השתכרות בשיעור של 75% ויותר, והם מקבלים קצבת נכות קבועה. במקרים של משפחה חד־הורית עם שלושה ילדים ומעלה העונה לאחד הקריטריונים האלה, תינתן לצד הזכאות גם קדימות בתור ההמתנה. עוד זכאים לדיור - קשישים המקבלים קצבת קיום מהמוסד לביטוח לאומי, ונכים.

משרד הקליטה מנפק זכאות לדיור ציבורי לעולים בגיל פנסיה, הזכאים להשלמת הכנסה, בלי קשר למספר השנים שהם מתגוררים בישראל. משקי בית נוספים הזכאים לדיור ציבורי מטעם משרד הקליטה הם משפחות חד־הוריות, בהן ההורה הוא בעל ותק של עד 15 שנה בישראל, ללא קשר למספר הילדים, וכן נכים, גם הם עד 15 שנה בישראל, בדרגת אי כושר השתכרות של 75% ומעלה, ללא קשר לרמת ההכנסה.

דיור ציבורי בבית שאןצילום: יובל טבול

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker