"העשירים גרים על ההר, את העניים שיכנו ליד הים - אנחנו נהפוך את זה"

איך מסביר יונה יהב, ראש העיר חיפה, את תנופת הבנייה בעיר ומה הוא חושב על תל אביב

אריק מירובסקי
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי

לראש העיר חיפה, יונה יהב, יש לא מעט סיבות להרגיש טוב עם עצמו. אחרי עשרות שנים של קיפאון, שהתחילו בשנות ה-70 ונמשכו עד לסוף העשור הקודם, חיפה עושה סימנים ברורים של התפתחות ובנייה.

יהב מייחס חלק גדול מכך לשינויים גדולים שהכניס במערכת התכנון והבנייה בעיר, שעיקרם מחשוב והנגשה באינטרנט של מידע תכנוני ותיקי בניין, כולל גרמושקות, וכן האצת הליכים. לפי נתוני העירייה, צומצם משך הטיפול בפניות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מ-366 יום בממוצע לפנייה, ל-156 יום. למרות זאת, אי־אפשר להתעלם מכך שהצמיחה החיפאית באה על רקע של צמיחה כלל־ארצית בשוק הנדל"ן.

"אנחנו מדינה של ממשלה, לא של רשויות מקומיות", אומר יהב. "למרות זאת, חלקה של הממשלה בפרויקטים בחיפה קטן יחסית, כי בחיפה יש מעט מאוד קרקעות. כשנכנסתי לתפקידי ב-2003, יזמים ברחו מכאן. מה הפריע להם? הביורוקרטיה. עשינו reset לביורוקרטיה שלנו. השקענו 6 מיליון שקל והקמנו מערך ממוחשב, שכלל סריקת 21 אלף תיקים ישנים, כולל תשריטים. כך המאגר נהפך לשקוף לכולם. כיום, כשהוועדה המקומית נותנת מטלות בתיק מסוים, היזם והאדריכל של הפרויקט מקבלים הודעת SMS. כתוצאה מכך, נעלמו גם המאכערים".

יונה יהב
יונה יהבצילום: ירון קמינסקי

אם היית שר הבינוי, מה היית מביא לחיפה?

"הייתי מביא לעיר משלחי יד חדשים, ופועל לביזור מקורות התעסוקה בישראל. בראש ובראשונה, יש להביא לעיר את המגזר הפיננסי, ולהפוך את חיפה לבירת מדעי החיים. מי אמר שהכל צריך להיות מרוכז במרכז המדינה? היה אצלי ראש העיר טורינו מאיטליה, וסיפר לי שהעיר שלו היא הבירה הפיננסית של איטליה, לא רומא. אתה חושב שבית המשפט הכלכלי של ארה"ב נמצא בניו יורק? לא. הוא בדנוור קולורדו. מדוע בית המשפט הכלכלי שלנו חייב להיות בתל אביב? נאבקתי, ואני ממשיך להיאבק, שיהיה בית משפט כלכלי בחיפה. אין שום סיבה לריכוזיות הקיימת".

איך ניתן להשיג דברים מהסוג הזה?

"כאן צריך לעבוד באמצעות חקיקה ומנגנוני מיסוי ועידוד. רוצים להישאר לגור בתל אביב? 100%. תשלמו על זה, והרבה. רוצים לעבור לפריפריה? תקבלו הקלות. בתחום המלונאות, למשל, קיבלנו מעמד של אזור פיתוח א', וכיום 51 מלונות בעיר נמצאים בשלבי בנייה שונים".

נושא נוסף שקשור לתעסוקה, ומטריד את יהב, הוא הסטודנטים. בחיפה לומדים, להערכתו, 45 אלף סטודנטים. רבים מהם נוטשים את העיר, לאחר שהם לא מוצאים בה תעסוקה בתחומי התמחותם. "התפתחות המגזר הפיננסי בחיפה תשאיר כאן את הסטודנטים לכלכלה ולמינהל עסקים", הוא אומר. "יש כאן את הטכניון, אבל הסטארט־אפים מרוכזים בהרצליה. מה ההיגיון? אני רוצה להשאיר אותם כאן".

באחרונה עלתה על הפרק שוב הסמיכות של העיר למפעלים שונים, ובראשם בתי הזיקוק, ולזיהום האוויר שנפלט מהם. יהב מזכיר שוב את ההסתייגויות שהועלו על ידי מומחים ומוסדות שונים בעקבות פרסום הדו"ח של משרד הבריאות, המייחס חלק משמעותי מתחלואת הסרטן בחיפה לזיהום האוויר. עם זאת, הוא מסכים שמבחינה תדמיתית המפעלים האלה מהווים בעיה לעיר.

צילום: רמי שלוש

"אין ספק שמיקומה של התעשייה בחיפה הוא חטא קדמון. זאת תולדה של שלטון בריטי, שעניינו של הציבור בישראל לא עמד לנגד עיניו", הוא אומר. "לא רק קרבתם של המפעלים לעיר, גם אלמנטים נוספים, כמו הנמל הישן ופסי הרכבת, המשמשים חיץ בין הים לתושבים, פוגעים בעיר יותר מאשר תורמים לה. אני מכבד ומעריך את התעשייה הישראלית, אך לו היה הדבר בידי והתקציבים הגדולים הנדרשים להעתקת אזור התעשייה היו עומדים לרשותי, אין ספק שתדמיתה של חיפה היתה משתנה מהר מאוד לעיר של תיירות, קיץ ונופש.

"ממש בימים אלה אנו נמצאים במהלכו של מאבק משפטי עיקש וחסר פשרות לסילוק גורמים מזהמים מהמפרץ, כמו חוות המכלים של המדינה בקרית חיים ומכל האמוניה, שצריך היה לעוף מפה כבר מזמן", אומר יהב. גם מסילת הברזל, לפחות בקטע מסוים שלה במערב העיר, מתוכננת להיות משוקעת, אבל עדיין אלמנטים שהפכו את חיפה לעיר מרכזית וחשובה במחצית המאה שעברה, מפריעים לה לפרוח בעשורים הראשונים של המאה הנוכחית.

כשמדובר בעיר ובניהולה השוטף, יהב נתקל בבעיה שכל ראש רשות מקומית ותיקה מכיר - המבנים הציבוריים, ובראשם גני הילדים ומבני בתי הספר. "רוב בתי הספר הוקמו בשנות ה-50 וה-60, לפי הסטנדרטים של אותם ימים. עם השנים, ראשי העיר הוסיפו להם שדרוגים פה ושם, כי לא יכלו להרוס אותם ולבנות חדשים. כיום הם נראים 'שמעטה על שמעטה'. אני מציע ליזום במקומות האלה פרויקטי B.O.T (ראשי תיבות של Build, Operate, Transfer - בנה, הפעל, העבר). בהם הממשלה או העירייה מפקידים את בניית וניהול המתקנים בידי יזמים, תמורת שכר דירה שמשולם לתקופה מוגדרת מראש, שלאחריה המתקן מוחזר לגוף הציבורי.בצורה כזו יכולים יזמים לבצע את כל השדרוגים. בתום תקופת החכירה, ניתן יהיה להרוס את המבנים ולבנות חדשים", אומר יהב.

עוד רעיון שהגה יהב הוא הקמת מערך תחבורה ציבורית שכונתית, שמובילה לצירים הראשיים שם יכולים הנוסעים באמצעות כרטיס משולב לעבור לאוטובוס ראשי. "הצעתי גם לבטל את תחנות האוטובוס, ושאוטובוסים יעצרו לכל אחד שמנפנף להם ביד, אבל במשרד התחבורה פסלו את הרעיון", הוא מספר.

צילום: רמי שלוש

"העשירים גרים בכרמל - ואת העניים שיכנו ליד הים"

התחדשות עירונית בחיפה מקודמת כיום בעיקר באמצעות הליכים של שיתוף ציבור. בשכונת רמות רמז מקודם פרויקט גדול של עיבוי־בינוי, שבו מוסיפים למבנים ישנים קיימים שטחים וגובה, בדומה לתמ"א 38, אך בהיקף גדול יותר. בשכונות הסמוכות לקו החוף, קרית אליעזר ונוה דוד, מקודמים הליכי פינוי־בינוי. בקרית אליעזר התמריץ הגדול יבוא באמצעות מגדלי מגורים, שיוקמו על חורבות האצטדיון העירוני הישן. פרויקט המגדלים הגדול "רמת הנשיא", שמוקם מעל לנוה דוד, תרם לקידום הרעיון להפוך את השכונה הוותיקה למקבץ פרויקטים עתידי של פינוי־בינוי. "בחיפה קורה משהו הפוך מאשר בערים דומות בעולם", אומר יהב. "את העניים שיכנו ליד הים, והעשירים גרים על הכרמל. אנחנו נהפוך את זה".

הבעיה היא שחיפה "חנוקה" על ידי מסילת הברזל, שעוברת ממש על קו החוף וחוסמת את הנגישות לים. יהב מדבר על פרויקט לאומי של שיקוע המסילה, כך שהיא לא תפריע לנגישות. פרויקט כזה מקודם כיום בסיוע הממשלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ