הסכנה: אלפים ייהרגו ברעידת אדמה בישראל. מה ההשקעה הנדרשת כדי למנוע אסון? - נדל"ן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסכנה: אלפים ייהרגו ברעידת אדמה בישראל. מה ההשקעה הנדרשת כדי למנוע אסון?

מחקר אקדמי שהוגש לרשות החירום הלאומית קובע כי הצעד היחיד שננקט לחיזוק מבנים נגד רעידות אדמה - תמ"א 38 - אינו רלוונטי לעשרות אלפי דירות, רובן בפריפריה, הנמצאות בסיכון גבוה להיהרס במקרה של רעידת אדמה

90תגובות

רעידת אדמה חזקה בישראל היא בלתי־נמנעת, והמשך הסתמכות המדינה על תמ"א 38 ככלי מדיניות יחיד צפוי להוביל לאסון בקנה מידה עצום — זוהי השורה התחתונה של מחקר מקיף בנושא חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה בפריפריה, שהוגש לפני כחודש למשרד המדע ולוועדת ההיגוי הבין־משרדית להיערכות מפני רעידות אדמה. כותבי המחקר מעריכים כי בהשקעה של כ–1.7 מיליארד שקל בעבודות חיזוק שימוקדו באזורים שבסיכון גבוה — במימון משותף למדינה, לרשויות המקומיות ולבעלי הדירות שבסיכון גבוה — ניתן יהיה לצמצם את ממדי האסון בכשני שלישים.

מעיון במחקר עולה כי אם הממשלה לא תתעשת במהירות, עלולות תמונות האסון שלו גרמה בסוף השבוע רעידת האדמה בנפאל, להיהפך למציאות טראומטית גם בישראל, שבה ביישובים המועדים ביותר לסיכון לא נעשה בשנים האחרונות מהלך משמעותי לחיזוק מבנים. זאת, מאחר שהתוכנית שהגתה המדינה לחיזוק מבנים נגד רעידות אדמה, המשתמשת בהגדלת זכויות הבנייה בקרקע כאמצעי למימון עבודות החיזוק, ישימה כמעט אך ורק ביישובי המרכז, שבהם שווי הקרקע גבוה אמנם, אך רמת הסכנה לנזקים במקרה שתתרחש רעידת אדמה - מועטה.

אי־פי

על אף הממצאים המדאיגים העולים מהמחקר, ל–TheMarker נודע כי דיון ראשון בממצאים ברשות החירום הלאומית שבמשרד הביטחון צפוי להיערך רק בעוד כחודשיים.

על המחקר חתומים פרופ' ערן פייטלסון מסגל המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית ולשעבר ראש בית הספר למדיניות ציבורית בה; ד"ר מיה נגב מאוניברסיטת תל אביב; אהוד סגל, דוקטורנט מהאוניברסיטה העברית; ופרופ' יגאל שוחט, ראש המגמה לניהול הבנייה באוניברסיטת בן גוריון.

אי־פי

הנתונים המוצגים בעבודה פשוטים: בישראל יש כ–810 אלף יחידות דיור שנבנו לפני כניסתו לתוקף של תקן הבנייה לרעידות אדמה (ת"י 413) בשנות ה–80. כ–70 אלף מתוכן נחשבות בעלות סיכוי גבוה להינזק קשות במקרה של רעידת אדמה, כפי שמתאר המחקר: "בנייני מגורים שנבנו לפני 1980, ובעיקר שיכונים בעלי שלוש קומות ומעלה, הם המבנים הפגיעים ביותר לנזקים ולהרס בעת רעש אדמה. באופן כללי, ככל שמבנה קרוב יותר לקו השבר — ביישובים כבית שאן, טבריה, קרית שמונה, אילת, ירושלים וחיפה — רמת הסיכון גדולה יותר". מתוך אותן 70 אלף יחידות נערך סינון נוסף, שהביא למיפוי של 40 אלף יחידות דיור שנמצאות ברמת הסיכון הגבוהה ביותר להינזק.

ואולם הפתרון היחיד שנוקטת כיום המדינה כלל אינו רלוונטי לאותם יישובים, שכן תמ"א 38 ישימה מבחינה כלכלית כמעט אך ורק במרכז. מציאות זו אינה חדשה לאיש. כבר ב–2006 המליצה ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד התשתיות כי המדינה תבצע ביוזמתה ובמימונה עבודות לחיזוק מבנים ביישובי הפריפריה, בהשקעה של כ–20 מיליון שקל לשנה, במשך 20 שנה. "המלצות אלה לא יושמו, וכך נותר בעינו מצב פרדוקסלי שבו אמצעי המדיניות היחיד הננקט בתחום בנייני מגורים פרטיים אינו רלוונטי לבניינים ולתושבים המצויים בסיכון הגבוה ביותר", נכתב במחקר.

אי־פי

לדברי פייטלסון, תמ"א 38 אף גרמה לנזק ביישובים שבהם רמת הסיכון היא גבוהה. "המקומות שבהם צריך לחזק מבנים הם היישובים לאורך בקעת הירדן. כל תוכנית חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה היתה אמורה להתייחס לאותם יישובים כאל המקומות שבהם החיזוק הוא הדחוף ביותר. עברו עשר שנים מיום חקיקת התמ"א, ובמקומות האלה לא בוצע שום חיזוק. התמ"א יצרה אשליה שיש תוכנית ממשלתית לחיזוק מבנים, ובכך הזיקה לנושא. המצב באותם מקומות שבהם באמת צריך לחזק כנראה היה טוב יותר היום לולא היתה תמ"א 38", אמר.

ד"ר אבי שפירא, העומד בראש ועדת ההיגוי שהזמינה את המחקר, אינו כה חד־משמעי לגבי חוסר האפקטיביות של תמ"א 38, אך סבור כי נדרשים צעדי מדיניות נוספים לטיפול באזורים שבהם שווי הקרקע נמוך. "המחקר מביע את דעתם של החוקרים, ואנחנו צריכים ללמוד את מסקנותיהם ולמצוא פתרונות לאומיים רחבים יותר מאשר תמ"א 38, כי היא מוגבלת לאזורים בעלי ערך קרקע גבוה".

סבירות גבוהה לרעידת אדמה בשנים הקרובות

לרבים בציבור נראה איום רעידת האדמה בישראל תיאורטי בלבד, ולא ניתן להאשים אותם. כבר כמעט שאין בנמצא מי שיוכל לספר בגוף ראשון על חוויותיו מרעידת האדמה הקשה שהביאה לכ–130 הרוגים בירושלים ב–1927, ורעידת האדמה שהחריבה את צפת וטבריה במאה ה–19 נדמית גם היא כמאורע מההיסטוריה הרחוקה של האזור. ואולם, על פי עמדתו של ד"ר רמי הופשטטר, מנהל אגף סייסמולוגיה במכון הגיאופיסי, המובאת במחקר, בישראל יש בממוצע פעם ב–80 שנה רעידת אדמה משמעותית, כלומר בדרגה 6 ומעלה בסולם ריכטר, והרעידה המשמעותית האחרונה התרחשה לפני 80 שנה. לכן, לדעת אנשי המקצוע, קיימת סבירות גבוהה להתרחשותו של אירוע כזה בשנים הקרובות.

התרחיש שאליו נערכת כיום המדינה, שגובש בוועדת ההיגוי הבין־משרדית, מעריך כי במקרה כזה קרוב ל–30 אלף בניינים ייהרסו או יינזקו קשות, כ–7,000 איש ייהרגו וכ–170 אלף איש ייוותרו ללא קורת גג. "מבחינת הפגיעה בנפש, סדר הגודל הוא של יותר משלוש מלחמות יום כיפור, המתרחשות בבת אחת במשך דקות בודדות", צוין במחקר. "מבחינת הנזק למבנים ולתשתיות ומספר העקורים, התרחיש מתאר אסון חסר תקדים, שבו 2% מהאוכלוסייה בישראל מאבדת בבת־אחת את מקום מגוריה".

לבסוף מוקדש חלק הארי של העבודה להצעת פתרון. לטענת החוקרים, מיקוד במבני מגורים בסיכון גבוה הוא היעיל ביותר במונחים של צמצום הסיכון לפגיעה בנפש, גוף ורכוש. מבחינת העלות, החיזוק של המבנים בסיכון גבוה במיוחד יבוצע על פי הפתרון המוצע בטווח של 5–10 שנים, באמצעות "חבילות מדיניות" — צעדים שיבוצעו במקביל, ויגובשו לשם הפחתת הסיכון באזורים אלה. בין היתר, כוללים הצעדים את קביעת החובה לחזק את המבנים בחקיקה או בתקינה, השתת מרכיב של השתתפות עצמית במימון החיזוק תוך מתן תמריצים חיוביים ושליליים לביצוע, והענקת משכנתאות מסובסדות וקרנות מימון לביצוע החיזוק במשקי בית במצב סוציו־אקונומי קשה במיוחד.

תומר אפלבאום

לדברי פייטלסון, "במשך המחקר למדנו דברים שלא ידענו. למשל, שלבצע חיזוק יסודות בניין נגד רעידת אדמה זה לא סיפור יקר — כ–40 אלף שקל ליחידת דיור. זה לא משהו שמדינה כמו ישראל לא יכולה לעמוד בו, ובשביל לממן דבר כזה לא צריך למכור זכויות בנייה. ברגע שינותק הקשר שיצרה תמ"א 38 בין שווי זכויות בנייה לבין היכולת לחזק — אז נראה מבנים מחוזקים גם בבית שאן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם