הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב תפצה בעלי מגרש ביפו על עיכוב בהקמת בניין - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב תפצה בעלי מגרש ביפו על עיכוב בהקמת בניין

בני הזוג שבנו את הפרויקט ביפו נתקלו בשכן שהתנגד לבנייה ואף עתר לבית המשפט בניסיון לעצור את בניית הקומה העליונה ■ בעלי הקרקע תבעו את הוועדה המקומית תל אביב, שלטענתם התרשלה בהתנהלותה וגרמה להם נזקים - ובית המשפט פסק להם פיצוי של 300 אלף שקל

4תגובות

לא בכל יום מטיל בית משפט חבות נזיקית על גוף תכנוני, המוציא היתר בנייה ליזמי נדל"ן. בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי, נבחן באופן קפדני הליך להוצאת היתר בנייה, שבו היו מעורבות רשויות תכנון ומנגד בעלי זכויות שביקשו לקדם בנייה. פסק הדין מאפשר הצצה מעניינת אל מאחורי הקלעים של הביורוקרטיה.

בני זוג המנהלים את עסקיהם באמצעות חברות שבשליטתם, זכו ב-1997 במכרז שנערך על ידי מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל - רמ"י) לרכישת מגרש בשטח של כ-450 מ"ר בפינת הרחובות קדם ומכלול יופי ביפו, במטרה לבנות בניין ובו שש יחידות דיור, במשך תקופת פיתוח של שלוש שנים, תמורת כ–3 מיליון שקל. רחוב קדם עובר מדרום לצפון בקרבת קו החוף של יפו, ובקטע הצמוד למגרש הוא מצוי בשיפוע - כך שבעלי דירות במגרש סמוך צפו כי הבנייה החדשה עלולה להסתיר את המבט לים מדירתם.

בספטמבר 1998 הגישו בני הזוג לוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה להקמת בניין מגורים בן שלוש קומות, ובפברואר 2000 הגישו בקשה שנייה להיתר בנייה להקמת בניין בן ארבע קומות - כולל בניית קומה על גג המבנה, ובה שבע יחידות דיור, וכן שני מרתפים. בשל ההקלות שהתבקשו במסגרת הבקשה האמורה, בוצע פרסום, ובעטיו הוגשו התנגדויות לבקשה על ידי בעלי דירות במגרש הסמוך, לאור פגיעה צפויה באיכות החיים של הדיירים במגרשים השכנים. בנובמבר 2001 נערך דיון בבקשה להיתר בוועדה המקומית. לאחר מכן, הוגש לוועדה המחוזית ערר מצד מתנגדי ההיתר על החלטת הוועדה המקומית, שהיה תלוי במשך כשלושה חודשים וחצי. ביוני 2002, כעבור כשבעה חודשים וחצי ממועד הדיון בוועדה המקומית, ניתן היתר הבנייה.

אייל טואג

לאחר מתן היתר הבנייה, פנו לערכאות בני זוג המתגוררים בדירה בבניין הצמוד למגרש זה מצד מזרח, בטענה כי גובה הבניין, כפי שאושר בהיתר הבנייה, חורג מהתוכנית הקיימת ומאפשר לבנות בניין שקומתו העליונה צפויה להסתיר את המבט לים מדירתם. הליכים משפטיים אלה, בגלגוליהם השונים, נדחו בסופו של דבר מטעמים שונים.

בעלי היתר הבנייה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (התיק הועבר בהמשך למחוזי באר שבע), בטענה כי נגרמו עיכובים מכוונים בדיונים בבקשתם למתן היתר הבנייה, והוערמו בפניהם מכשולים מלאכותיים במטרה לפגוע בהתקדמות הפרויקט ובמטרה לגרום להם לוותר על בניית הקומה העליונה במבנה, ונגרמו להם נזקים כבדים הנאמדים בסכום כולל של כ-4.5 מיליון שקל. התובעים טענו כי נזקיהם והפסדיהם נבעו עקב עלות אשראי שהם נאלצו לקחת למימון הבנייה, עקב עיכובים במתן ההיתר וצווים להפסקת עבודות הבנייה, וכן בשל מכירת חלק מהדירות במחירים נמוכים משמעותית ממחיר השוק ובהפסדים.

התביעה הוגשה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, בטענה להתנהלותה הרשלנית, וכן נגד יו"ר הוועדה המקומית, שכיהן גם כסגן ראש העיר, באופן אישי, בטענה שברצונו לסייע לזוג השכנים מתוך מניעים אישיים ותוך קנוניה עמם, ומתוך רצון לסייע לתושבי יפו, המהווים את המאגר האלקטורלי (שבעזרת תמיכתם הוא נבחר, על פי הנטען, למועצת העיר), ונגד בני הזוג בבניין השכן שהתנגדו לבנייה ופנו לקבלת צווי ביניים מבית המשפט, שאסרו ביצוע עבודות בבניין. בתגובה להגשת התביעה, הגישו הוועדה המקומית והעירייה הנתבעות הודעה לצד שלישי כלפי חברת הביטוח איילון שביטחה אותן, בטענה כי עליה לשפות את הוועדה על כל סכום שיהיה לשלם לתובעים, במידה ויינתן פסק הדין על ידי בית המשפט.

לבסוף פסק בית המשפט כי בפרק הזמן שעבר ממועד הדיון בבקשת ההיתר בנובמבר 2001 בוועדה המקומית ועד למועד מתן ההיתר ביוני 2002, עיכוב של כשלושה חודשים וחצי במתן ההיתר נבע מהקפאת טיפול הוועדה בערר עקב הערר לוועדה המחוזית - ולכן נמצא מוצדק, אך עיכוב של כארבעה חודשים נמצא כבלתי מוצדק. בית המשפט קבע כי העיכוב שנמצא בלתי מוצדק עולה כדי רשלנות של הוועדה המקומית - ובגינו חבה הוועדה בנזיקין כלפי התובעים. באשר לגובה הנזק הכספי קבע בית המשפט כי הוועדה אחראית לנזק שנגרם לתובעים עקב עלות הריבית על סכום ההלוואה לתקופת העיכוב הרלוונטית. לתובעים נפסק פיצוי של 300 אלף שקל, ולאחר שהודעה לצד שלישי כלפי חברת הביטוח איילון התקבלה במלואה, חויבה החברה לשפות את הוועדה על הסכומים שנפסקו לזכות התובעים. עם זאת, קבע בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו את יתר הנזק בגין ביטול מכירות ומכירות בהפסד, ולכן דחה את התביעה ביחס אליהם.

בית המשפט דחה את התביעה כלפי ועדת הערר המחוזית על הסף ודחה גם את התביעה כלפי העירייה מחוסר יריבות, וכן את התביעה האישית כלפי יו"ר הוועדה המקומית. נקבע כי לא הובאה ראיה להעדפת מקורבים פוליטיים, וכן כי היו"ר פעל במסגרת ועדה סטטוטורית המהווה גוף קיבוצי, וקיימת חסינות לעובד ציבור מפני תביעה אישית בנזיקין בגין מעשה שעשה במילוי תפקידו. כמו כן, נדחתה התביעה נגד השכנים בבניין הסמוך, היות ולא הוכח כי פעלו בחוסר תום לב בהליכים שנקטו. התובעים חויבו לשאת בשכר טרחת עורכי דינם של השכנים ובהוצאות המשפט שלהם.

אף שפסיקה המחייבת ועדה מקומית לשלם פיצוי למבקש היתר בנייה אינה דבר יומיומי, נראה כי הפיצוי שקיבלו בעלי ההיתר על פי פסק הדין נמוך יחסית לסכומי הנזק שלהם טענו ושאותם תבעו - מה גם שהם חויבו לשלם לשכנים שכר טרחה והוצאות משפט. בית המשפט נמנע מלהטיל אחריות רחבה וגורפת על הוועדה המקומית, וצימצם את אחריותה הן מבחינת היקף האחריות והן מבחינת גובה הנזק. כמו כן, הוא נמנע מלהטיל אחריות משפטית על גורמים נוספים שנתבעו.

המסקנה: טוב יעשה יזם המעוניין לפתח קרקע לבנייה, אם יביא בחשבון עיכובים בלתי צפויים העלולים לצוץ במהלך הפרויקט וייערך לכך בהתאם.

הכותב הוא משפטן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#