לא כל רוכשי הדירות מפונקים

אין פלא שמחיר הדירות עלה בצורה דרמטית ■ לא הכל בגלל מיסוי, מחסור בעובדים וחוסר יכולת ניהול ממשלתית ■ האשם הוא גם בנו, בכולנו, בתרבות הצריכה המודרנית, בסגידה לאלוהי הצריכה

עופר אבן

הנהי והבכי על מחירי הדיור שעלו במאות אחוזים, חוצים גבולות בחברה הישראלית. הבון־טון העכשווי הוא הקיטור האינסופי על מספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה, חוסר היכולת של זוגות צעירים לרכוש דירות, והכעס הקולקטיבי על כל מי שלא מספק לנו את הסחורה בזיל הזול.

אחד הדברים שמרביתנו בוחרים להתעלם ממנו הוא השינוי הדרמטי בהרגלי הצריכה שלנו כרוכשי דירות, והנהירה העדרית אחר "אלוהי הצריכה", שמכתיב לנו מהי הדירה האולטימטיבית שאותה אנו חייבים לרכוש - אחרת, חלילה, לא נדורג נכון בעיני חברינו, שכנינו וקהל מכרינו.

אם נחזור לרגע אחורה בזמן לשנות ה–80 וה–90, ונתבונן על המוצר שנקרא "דירה" בשנים שבהן הדירות היו לכאורה במחירים שפויים יותר — כשאדם היה יכול לרכוש דירת 4 חדרים ב–100 אלף דולר באזור המרכז — נוכל לראות את השינוי הדרמטי שהתחולל בתחום ב–20–30 השנים החולפות. השינוי העיקרי היה בגודל הדירה, במפרט ובהרגל המגונה של "שינויי דיירים". המוצר היה מוצר שונה לחלוטין.

גם דירות בסטנדרט משרד השיכון יספיקוצילום: אייל טואג

הגדלים של הדירות תפחו והלכו לאורך השנים ללא הכרה. לפני כ–30 שנה, דירה בשטח של 75 מ"ר נחשבה לסטנדרט. כיום, דירה של פחות מ–120 מ"ר עם מרפסות נרחבות כנראה תוגדר כדיור בר־השגה לרוכשים מעוטי יכולת.

גם במפרטים של הדירות אנו רואים שינוי דרמטי. ממה שהיה מכונה בעבר "סטנדרט משרד השיכון", עם מרצפות טרצו שגודלן 20 על 20 ס"מ, אסלות עם מיכל הדחה חיצוני, תריסים זזים, מטבח פשוט ופונקציונלי, לובי פשוט ולעתים ללא מעלית בבניינים של עד ארבע קומות, עברנו לעולם הצריכה האינסופית. כיום, דירה חדשה ללא מטבח מעוצב, שיש או פרקט על הרצפה, אסלות סמויות, תריסים חשמליים, ברזים אלקטרוניים, בתים "חכמים", חימום תת־רצפתי ודלתות העמידות בפני קרינה גרעינית, הקונה הישראלי מרגיש שהוא לא באמת רכש דירה.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

נוסיף על כך את העובדה שרוב רוכשי הדירות בישראל מבצעים בדירתם "שינויי דיירים", חלקם באמצעות מעצבים ואדריכלים, ובעצתם ובהשפעת הפרסום והשיווק האינסופיים מוסיפים ומשדרגים את המפרט המוצע על ידי הקבלן בעשרות ומאות אלפי שקלים. בפועל, המונח שבו אנו משתמשים בדיון על "דירה" ועליית המחיר שלה, אינו אותו מוצר של לפני 30 שנה. כיום אנו עוסקים במוצר שכמעט כפול בשטחו, עלות הבנייה שלו יותר מכפולה, ובגלל שינויי הדיירים זמן הבנייה של בניינים התארך מ–12–14 חודשים בשנות ה–90 למשך זמן כמעט כפול כיום — זמן המגדיל גם הוא באופן דרמטי את העלות.

לכן, אין פלא שמחיר הדירות עלה בצורה דרמטית. לא הכל בגלל מיסוי, מחסור בעובדים וחוסר יכולת ניהול ממשלתית. האשם הוא גם בנו, בכולנו, בתרבות הצריכה המודרנית, בסגידה לאלוהי הצריכה.

אני קורא לקבלנים וליזמים ומציב בפניהם אתגר: קחו אחריות, עזרו לשנות מציאות כאן בישראל, והקימו בניינים עם דירות קטנות ב"סטנדרט משרד השיכון", ללא אפשרות לשינויי דיירים - כך שתוכלו למכור דירות זולות. אני משוכנע שבדור הצעיר של תושבי ישראל תמצאו הרבה קונים שישמחו על קורת גג מכבדת, גם ללא אסלה מחממת. לא כולם כאן מפונקים.

הכותב הוא עורך דין, שותף מייסד 
במשרד הורוביץ, אבן, אוזן ושות'

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker