דו"ח הדיור

המבקר לא ציין: משרדי ממשלה טירפדו החלטות על דיור בר-השגה

בכל ההחלטות שהתקבלו בכנסת בעניין דיור בר-השגה, מיהרה אחת מזרועות השלטון לסכל את היוזמה ■ המסכלים העיקריים היו משרדי האוצר, הפנים והמשפטים ■ "היעדר הסדרה כוללת בנושא של דיור בר-השגה גרם לעיכובים מתמשכים ואף לביטולים של פרויקטים בתחום זה"

נמרוד בוסו
נמרוד בוסו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
נמרוד בוסו
נמרוד בוסו

"הזכות לדיור נאות מוכרת כאחת מזכויות האדם במשפט הבינלאומי ומעוגנת בהכרזה של האו"ם, וכמו כן באמנה בינלאומית בנושא שמירה על זכויות אדם שגם ישראל חתומה עליה", כתב מבקר המדינה, יוסף שפירא, בפתח על משבר הדיור בישראל שפירסם שלשום. "זכויות חברתיות, שהזכות לדיור היא אחת מהן, אינן זכויות מוחלטות — טיבן והיקפן משתנה על פי עיגונן של הזכויות בחקיקה ובמדיניות הממשלה, ובהתאם לכך גם בסדר העדיפות הלאומי להקצאת המשאבים לצורך יישומן".

כך, כבר בפיסקה הראשונה של הדו"ח, הבהיר המבקר את מה שרבים מאוד — בעיקר בקרב הפקידות הבכירה בממשלה, וגם חלק ניכר מקובעי המדיניות בתחום — מסרבים להפנים. דיור בר־השגה — כלומר, דיור נגיש גם לבעלי הכנסות נמוכות — הוא לא רעיון קומוניסטי הזוי שאבד עליו הכלח, כפי שסבורים חלק ניכר מהבכירים בממשלה, בעיקר במשרדי האוצר והמשפטים, כי אם זכות חברתית בסיסית — גם ובעיקר במדינות המערב בעלות הכלכלה החופשית. בחוסר היכולת להגיע לדיור שכזה, רואה שפירא סכנה של ממש: "נטל הוצאות הדיור מכביד בעיקר על שכבות האוכלוסייה שהכנסותיהן נמוכות או בינוניות, ולדבר יש השפעה על רווחתן וחוסנן הכלכלי. ואולם אם יחמיר המשבר, הוא עלול להשפיע לרעה על מצב המשק כולו", כתב המבקר בדו"ח.

לכתבות נוספות על דו"ח הדיור של המבקר:

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

ואולם מדו"ח הדיור שהוציא המבקר תחת ידיו עולה תמונה מטרידה. אף שלאורך העשור האחרון קיבלה ממשלת ישראל כמה החלטות על יצירת פתרונות לדיור בר־השגה — בפועל, מאגר כזה כמעט שלא קודם, וכל מדיניות מוסדרת בנושא לא קודמה.

בנייה למגורים באשקלוןצילום: אילן אסייג

"הממשלה הכירה בצורך להסדיר את הנושא של דיור בר־השגה על היבטיו השונים. במועד סיום הביקורת טרם הוסדר הנושא באופן כולל, על מכלול היבטיו, לא באמצעות חקיקה ולא באמצעות הסדרה מינהלית", נכתב בדו"ח. עוד מצא המבקר כי "היעדר הסדרה כוללת של דיור בר־השגה היווה גורם מעכב בקידום פרויקטים לבניית דירות בהישג יד. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בחוסר תיאום בין גורמים שונים בנוגע למהותו של דיור זה, בחילוקי דעות בעניין תבחיני הזכאות, באי־הקצאה של קרקע לדיור בר־השגה ובחילוקי דעות בעניין קביעת תפקידים ותחומי אחריות של הגורמים הנוגעים בדבר. כל אלה גרמו לעיכובים מתמשכים ואף לביטולים של פרויקטים בתחום של דיור בר־השגה".

מה ששפירא המנומס לא כתב הוא שמעבר לחוסר התיאום ששרר לעתים בין גורמים בממשלה, היה גורם אחד ספציפי וסרבן שטירפד החלטות שנקבעו על ידי הכנסת או הממשלה במטרה ליצור דיור בר־השגה. מוקדי ההתנגדות העיקריים היו במשרדי האוצר והמשפטים — ובמידה מסוימת גם במשרדי הפנים והבינוי.

נוסף על כך, מדו"ח הביקורת עולה כי עד כה נמנעה הממשלה מביצוע הפעולה הבסיסית של הגדרת המושג דיור בר־השגה, וכן קביעת קריטריונים ברורים לאוכלוסייה הזכאית לו. מעיון בדו"ח עולה כי כל אחד מהגופים העוסקים בנושא — החל במשרד הבינוי, דרך משרד הפנים ועד לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) — כל אחד מחזיק במושג שונה לגבי משמעות המושג.

כדי להמחיש את האבסורד מובאות בדו"ח חמש הגדרות שונות למושג "דירה קטנה": אחת של משרד הפנים, שנייה של רמ"י, שלישית של משרד הבינוי, רביעית של ועדת טרכטנברג, וחמישית של חוק הווד"לים. כולן הגדרות תקפות — אך השטחים המצוינים על ידי כל אחת מהן שונים לחלוטין.

"עולה כי ישנם הבדלים בין גורמים שלטוניים שונים בקריטריונים הקובעים אילו יחידות דיור מוגדרות יחידות של דיור בר־השגה. למשל, שטחן, אופן החזקתן — בעלות או שכירות, פלח אוכלוסיית היעד, היקף הסבסוד של המדינה לצורך בנייתן או רכישתן וכן מחירן", כותב המבקר, ומוסיף כי גם אוכלוסיית היעד הזכאית להטבה זו כלל לא הוגדרה.

"התפוקות שהשיגו הווד"לים עד לאוגוסט 2013 היו דלות ביותר"

על פי הדו"ח, ההחלטה הראשונה בדבר הצורך בדיור בר־השגה התקבלה כבר לפני עשור, במסגרת תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35) שאושרה אז. תמ"א 35 ביססה את העיקרון של דיור בר־השגה כנושא המחייב מתן התייחסות הן מצד מגישי תוכניות הבנייה — היזמים או המדינה, והן מצד מוסדות התכנון, שאמורים לאשר את התוכניות. ואולם, אלה וגם אלה התעלמו לחלוטין מההנחיה: "בביקורת עלה כי בפועל לא יושמו הוראות תמ"א 35 בנוגע לדיור בר־השגה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהיזמים השלטוניים — משרד הבינוי ורמ"י — נהגו להגיש תוכניות קרקע לבנייה למגורים לאישורן של מוסדות התכנון, בלי שנגעו בצורך בדיור בר־השגה, לרבות תכנון שישקף תמהיל של גודל יחידות הדיור", נכתב.

"עוד עלה בביקורת כי מוסדות התכנון, ובעיקר הוועדות המחוזיות, לא מילאו את חובתם לבחון את הצורך בדיור בהישג יד, את מספר יחידות הדיור הנדרשות לכך, ואת התמהיל של שטחי יחידות הדיור המוצעות".

היתה זו הפעם הראשונה מתוך רבות שיבואו אחריה, שבה ביד אחת קובעת המדינה את הצורך בדיור בר־השגה, ובידה השנייה מתעלמת מקביעה זו לחלוטין. הדוגמה הבולטת הבאה הגיעה לפני כשלוש שנים וחצי, באוגוסט 2011, אז אושר חוק , שהסמיך גופי תכנון חדשים לתכנן מתחמי דיור גדולים במהירות, תוך הענקת סמכויות לוועדות אלה לתכנן דיור בר־השגה בדמות דירות קטנות, דירות להשכרה ארוכת־טווח והשכרה מפוקחת. אלא שלצד הענקת סמכויות אלה נמנע משרד הפנים, האחראי על פעילות הווד"לים, מלקבוע כל יעדים כמותיים לבניית דירות אלה.

"בפועל, כפי שעולה מדו"ח נתונים של משרד הפנים, התפוקות שהשיגו הווד"לים עד לאוגוסט 2013 בנוגע למספר היחידות של דיור בר־השגה היו דלות ביותר. רק 1,676 (6.5%) מכלל 25,487 יחידות הדיור שאושרו (על ידי הווד"לים; נ"ב) הוגדרו כיחידות של דיור בר־השגה, ורק 433 (1.7%) מיחידות הדיור בתוכניות אלה יועדו להשכרה. יוצא אפוא שבתפוקות אלה אין די כדי לספק פתרונות מערכתיים לבעיית המחסור בדיור בר־השגה", כתב המבקר.

מי שהערים את עיקר הכשלים באותה תקופה — ולמעשה, לא איפשר לווד"לים לייצר דיור בר־השגה — היה משרד המשפטים. בין היתר חשף באפריל 2013 TheMarker כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שרית דנה, אישרה בפועל לווד"לים לאשר דיור להשכרה.

"משרד המשפטים פעל באיחור רב - או לא פעל בכלל"

בתגובתו לדו"ח הביקורת ציין משרד המשפטים כי "היכולת לאשר תוכניות הכוללות הוראות בעניין השכרה במחיר מפוקח, מערבת קושי משפטי שספק אם ניתן להתגבר עליו במרחב החוקי הקיים. חוק זה (חוק הווד"לים; נ"ב) הוא חוק תכנוני במהותו, ואינו אמור לקבוע מדיניות מהסוג האמור — ומשכך מתחדד הצורך בהסדרה חוקית כוללת, שרק בהתקיימה ניתן יהיה לקבוע הוראות בעניין שכירות מפוקחת".

המבקר דחה טענה זו, והעיר למשרד המשפטים כי תשובתו מיתממת, שכן מי שאחראי על הוראות חוק הווד"לים מתוקף תפקידו כגוף המטה המקצועי־ממשלתי בתחום החקיקה זה הוא עצמו. "כגוף כזה היה עליו להביא בחשבון את הקשיים המשפטיים, שמקורם בהוראות התכנון הסטטוטורי, ולהביאם לידיעת מקבלי ההחלטות, כדי שהם יתייחסו אליהם ויפעלו לפתרונם. ואולם הוא עשה זאת באיחור רב או כלל לא פעל בעניין", קבע המבקר.

לפני כמה חודשים תוקן חוק הווד"לים, כשהפעם, כלקח מכישלון החוק המקורי, קבעה הכנסת שיעור מינימלי של דיור בר־השגה שיש לכלול בכל תוכנית וד"ל. לגבי תיקון זה קבע המבקר כי "יכול להיות שהוא צעד שיש בכוחו לקדם את הדיור בר־ההשגה. אף על פי כן, ישנו חשש כי ללא הסדרה כוללת עלולים להתעורר במוסדות התכנון קשיים באישור תוכניות הכוללות התייחסות לעניין דיור בר־השגה ובהוצאתן לפועל".

הזדמנות נוספת שבה קבעה הממשלה החלטות בנושא — ללא כל יכולת או רצון לעמוד בהן — היתה כאשר במסגרת יישום המלצות ועדת טרכטנברג נקבע כי במשך חמש שנים ישווקו לציבור 40 אלף דירות של דיור בר־השגה. ואולם משרד הבינוי, שאמור היה להוציא את ההחלטה לפועל, כלל לא הכניס את הצורך בשיוק דירות בנות השגה לתוכנית העבודה השנתית שלו. "יוצא אפוא שבתוכנית העבודה של משרד הבינוי לא ניתן כל ביטוי להחלטת ממשלה מספר 4429, שעניינה האצת פעולות השיווק והפיתוח של קרקעות לבניית 200 אלף יחידות דיור — ובהן 40 אלף יחידות המיועדות לדיור בר־השגה", נכתב.

ב–2013 דווקא כלל משרד הבינוי שיווק של 3,000 דירות במסגרת מכרזים מוזלים של דירות — "מחיר למשתכן" — אבל בשנה זו לא שווקה לבסוף אף לא דירה אחת לפי מסלול זה. בסוף 2013 גם הודיע המשרד כי היוזמה מבוטלת. בתשובתו לביקורת אמר משרד הבינוי כי "מסלול מחיר למשתכן הופעל תוך קשיים מרובים, בעיקר על רקע התנגדות משרד האוצר למסלול זה, שאף החריפה והביאה לעצירתו המלאה".

ממשרד המשפטים נמסר: "משרד המשפטים יעיין בדוח המבקר בעניין זה וילמד אותו.   עם זאת, נציין כבר כעת כי התוספת לעניין דיור בר השגה בחוק הוד"לים לא הופיעה בהצעת החוק שהגישה הממשלה, אלא הוספה בכנסת, ומשכך אינה באחריות משרד המשפטים. כמו כן בחוק הידוע בשם "רפורמת המרפסות" שהגישה הממשלה ניסח משרד המשפטים הסדר שלם מפורט ומורכב, הנוגע לדיור בהישג יד. כידוע, ברגע האחרון הרפורמה לא עברה בסופו של יום בכנסת. על בסיס ההסדר שגובש במשרד המשפטים כאמור, נוסחה בתיקון 101 התוספת השישית לחוק התכנון והבניה, העוסקת בדיור בהישג יד ולו באופן חלקי, וזאת נוכח אי הסכמות מלאות של משרדי הממשלה השונים".

ממשרד האוצר נמסר: "ככלל, אגף תקציבים הינו שותף לקביעת המדיניות הממשלתית ומביע את עמדתו בפורומים המתאימים. לאחר קבלת החלטת ממשלה הוא פועל ליישומה המיטבי. כך היה גם בעניין מחיר למשתכן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker