דו"ח הדיור של המבקר: ממשלת נתניהו הגיבה לאט, עשתה מעט ונחלה כישלון חרוץ - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דו"ח הדיור של המבקר: ממשלת נתניהו הגיבה לאט, עשתה מעט ונחלה כישלון חרוץ

הדו"ח שממנו חששו בלשכת רה"מ נחשף: המבקר קובע כי עד היום לא גובשה כל מדיניות ממשלתית ארוכת טווח לטיפול במשבר ■ לא חסך ביקורת מממשלת אולמרט

18תגובות

ממשלת ישראל איחרה בזיהוי הבעיה בשוק הדיור, ולא הגיבה בזמן לזינוק במחירי הדיור - כך עולה מדו"ח מיוחד שפירסם היום (ד') מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, על משבר הדיור בישראל.

אף שבין 2008 ל–2010 נסקו מחירי הדיור בכ–36% במונחים ריאליים, ונטל הוצאות הדיור על הציבור הוכבד, "רק ביולי 2010, יותר משנה לאחר הקמתה, זיהתה הממשלה ה–32, בראשות בנימין נתניהו, את הצורך לבלום את העלייה החדה במחירי הדיור וקבעה כי יש לקיים מדיניות דיור שמטרתה להוריד את מחירי הדירות, תוך שימת דגש על דירות לצעירים הרוכשים את דירתם הראשונה", נכתב בדו"ח. "אף על פי כן המשיכו מחירי הדיור לעלות בשנים 2011–2012, אם כי באופן מתון יותר".

לכתבות נוספות על דו"ח הדיור של המבקר:

פרשנות: מחירי הדירות מזנקים? זה לא מזיז לנתניהו

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

אולמרט: "הגיע הזמן שנתניהו יסתכל לציבור בעיניים ויודה שנכשל"

האגודה לזכויות האזרח: הממשלה הפקירה את זכותנו לדיור

הממשלה אימצה את המלצות ועדת טרכטנברג - אך נכשלה בביצוען

בדו"ח מפרט המבקר שורה של כשלים בתפקודן של שלוש ממשלות ישראל האחרונות - החל בממשלה ה–31 בראשות אהוד אולמרט (2006–2009), שעל פי הנכתב הניחה את היסודות לפרוץ המשבר, והמשך בממשלה ה–32 בראשות נתניהו (2009–2013) שהגיבה לאט, עשתה מעט, לא יישמה כיאות את מרבית המלצות פרק הדיור בדו"ח טרכטנברג - ובסך הכל כשלה כישלון חרוץ בהתמודדות עם המשבר.

הצעד המרכזי שנקטה אותה ממשלה - שבה כיהנו יובל שטייניץ כשר האוצר ואריאל אטיאס כשר השיכון - היה הקמת ועדות הדיור הלאומי (וד"לים). אלה היו אמורות היו להביא להגדלה מסיבית של היצע הדירות, אך הוא התברר כלא אפקטיבי, שכן הספקי הוד"לים התבררו כדלים.

רויטרס

הביקורת על פעולותיה של הממשלה ה–33, בראשות נתניהו (2013–2014), שנפלה בדצמבר ובה כיהנו יאיר לפיד כשר האוצר ואורי אריאל כשר הבינוי, חלקית ביותר. אין היא כוללת ניתוח של התנהלות הממשלה סביב תוכנית מע"מ 0%, שיזם לפיד, ותוכנית מחיר מטרה, שיזם אריאל - שהיו התוכניות העיקריות שיזמה הממשלה למאבק במחירי הדירות. הראשונה בוטלה בסופו של דבר, וביישום השנייה נרשמים עיכובים. ואולם, עניין אחד שהדו"ח מדגיש בכל זאת גם לגבי ממשלה זו הוא היעדר מדיניות מבוססת ועבודת מטה סדורה ליצירת דיור בר־השגה. לפי הדו"ח, היוזמה ליצירת שוק השכרה לטווח ארוך התאפיינה בתפוקה דלה ובעלות אסטרונומית.

אחד הגורמים לכישלונות המתמשכים, נכתב בדו"ח, הוא היעדרה של מדיניות ממשלתית כוללת וארוכת טווח. "רק ביוני 2013 החליטה הממשלה להטיל על שר הבינוי והשיכון להוביל גיבוש מדיניות דיור ארוכת טווח - משימה שבמועד סיום הביקורת טרם נשלמה", נכתב.

"בעניין התוויית מדיניות הדיור הלאומית בשנים שקדמו למשבר הדיור ובמהלכו, הממשלה ומשרדיה קבעו מדיניות זו במונחים בלתי אחידים והגדירו באופן לקוי את יעדי המדיניות ואת דרכי יישומה. מנגנוני התיאום בין המשרדים השונים והפיקוח על השגת יעדי המדיניות היו בלתי תקינים ולא היה אפשר לוודא שכל המרכיבים החיוניים להתווייתה של המדיניות אכן הוגדרו ותואמו זה לזה".

1. ממשלת אולמרט: התכנון באזור המרכז הופסק

את הפרק על אופן התפקוד של הממשלות פותח המבקר ב–2005, אז אושרה תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35) שהציבה יעדים שאפתניים לפיזור אוכלוסיית ישראל בין ארבע מטרופולינים: תל אביב והמרכז, ירושלים, חיפה ובאר שבע. עד מהרה התברר כי המציאות אינה מתיישרת עם התוכנית שאושרה, וכי הציבור ממשיך לנהור בעיקר לאזור המרכז. החלטות נוספות שהתקבלו ב–2006–2008 בנוגע להקמת צוותים בין משרדיים שיגבשו תוכניות פיתוח לתוכנית המתאר לא מומשו.

"פעולות התכנון והפיתוח של הקרקע למגורים ולתעסוקה המשיכו להיעשות ללא כל ראייה אסטרטגית כוללת ומשולבת של מגמותיו ויעדיו של הפיתוח הרצויים למדינה. כמו כן, משרדי הממשלה הנוגעים בדבר המשיכו לפעול ללא תיאום כולל של סדרי עדיפויות", קובע המבקר. דברים אלה, אגב, יפים גם לתיאור המשך ההתנהלות של השרים ומשרדי הממשלה השונים במשך כל שנות המשבר.

באוגוסט 2008, התקבלה ההחלטה של ממשלת אולמרט, שבה מרבה ראש הממשלה נתניהו לתלות את האחריות למשבר, ולפיה המדינה תחדל ליזום תוכניות בנייה חדשות באזור המרכז ב–2009–2012, ובכך תכפה את הפיזור הגיאוגרפי על האוכלוסייה. שפירא קובע כי אף אחד מהגופים הנוגעים בדבר — אגף התקציבים באוצר, מינהל התכנון במשרד הפנים, משרד הבינוי ורשות מקרקעי ישראל — לא תיעד את עבדות המטה שקדמה להחלטה הדרמטית. "לא תועדו דיוני מטה במישור המשרדי והבין־משרדי העוסקים בקשיים, בסיכונים, בתוצאותיה של הפסקת התכנון באזור המרכז ובהשפעותיה הצפויות של החלטה זו בעתיד".

עוד לדבריו, "הצעד לא הוביל לתוצאות המצופות, הביקוש במרכז לא פחת והביקוש בפריפריה לא גדל. יתרה מזאת, מחירי הדירות המשיכו להאמיר בכל חלקי הארץ — במרכז ובפריפריה כאחד". מצד שני, המבקר אינו מקבל את טענות נתניהו כי צעד זה של אולמרט הוא שהביא לעליית המחירים הגדולה.

2. ממשלת נתניהו הראשונה: "הסופרטנקר" מתרסק

במארס 2009, עם תחילת העלייה הגדולה במחירי הדירות, הושבעה ממשלת נתניהו הראשונה, אך זו לא מיהרה לתת את דעתה לסוגיה ורק לאחר שנה וארבעה חודשים הודתה בקיומה של בעיה בשוק הדיור. ביולי 2010 קיבלה הממשלה החלטה "לקיים מדיניות שמטרתה הורדת מחירי הדירות, תוך שימת דגש על דירות לצעירים הרוכשים את דירתם הראשונה".

על החלטה זו כתב המבקר: "לא נקבעו בהחלטה יעדים שהשגתם אכן תאפשר להוריד את מחירי הדיור, ובראש ובראשונה לא נקבע מהו השיעור הרצוי של הורדת המחירים. יוצא אפוא שמדובר בהצהרת כוונות ומטרות, אך לא במדיניות בעלת יעדים ברורים שמאפשרים לכלל הגורמים הנוגעים בדבר לקבוע דרכים ליישומה".

רק יותר משנה לאחר מכן, בשיאה של המחאה החברתית, הושלמה חקיקתה של יוזמת הדגל של ממשלת נתניהו בתחום הדיור — הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים, הידוע גם כחוק הווד"לים, שמכוחו הוקמו ועדות הדיור הלאומיות שהוסמכו לתכנן במהירות מתחמי מגורים גדולים, וכן להשתמש בסמכויותיהן ליצירת דיור בר־השגה.

אילן אסייג

בפועל, ההספק של מה שזכה לכינוי "הסופרטנקר" של ענף הבנייה היה עלוב: "מהנתונים של משרד הפנים על פעילות הווד"לים, המעודכנים לאוגוסט 2013, עולה כי רק 1,676 (6.5%) מ–25 אלף יח"ד שאושרו היו דירות קטנות, שניתן להגדירן כעומדות בקריטריונים של דיור בר־השגה הקבועים בהוראות חוק הווד"לים, ורק 433 (1.7%) מהן יועדו להשכרה", קובע שפירא. "יוצא אפוא שהתפוקות שהשיגו הווד"ים עד אוגוסט 2013 בנוגע למספר יחידות דיור בר־השגה היו קטנות מאוד, וממילא אין בהן די כדי לספק פתרונות מערכתיים לדיור בר־השגה".

החלטות נוספות שקיבלה הממשלה בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג לא יושמו או יושמו באופן חלקי. המבקר כותב כי לוחות הזמנים שקבעה הממשלה בעקבות דו"ח הוועדה לא היו ריאליים, שכן לא התחשבו בקיומם של חסמים תכנוניים ותשתיתיים.

במקביל לביקורת על תפקודה הכולל של הממשלה, מתח המבקר ביקורת חריפה במיוחד על תפקודם של רשות מקרקעי ישראל ועל התנהלות משרד הפנים וגופי התכנון, שפעלו בחוסר יעילות ובאטיות ולא עמדו ביעדי התכנון. המבקר מתח ביקורת גם על איכות הנתונים שעל פיהם נקבעים מדדי הנדל"ן השונים, החל ברישום העסקות בקבצים של רשות המסים וכלה בנתונים סותרים שיש בידי המשרדים השונים.

3. ממשלת נתניהו השנייה: כשלים קשים ביוזמת הדיור להשכרה

במארס 2013 הושבעה ממשלת נתניהו השלישית (והשנייה ברצף), והפעם הופקד הטיפול במשבר הדיור בידי שר האוצר הטרי, יאיר לפיד, ששימש יו"ר קבינט הדיור, ושר הבינוי אורי אריאל. כהונתה של ממשלה, ובפרט סדרת ההחלטות שהתקבלו בקבינט הדיור, כמעט אינם זוכים להתייחסות בדו"ח. מי שירצה למצוא בו התייחסות לנושאים כגון מע"מ 0%, חידוש חוק הדיור הציבורי ואפילו מחיר מטרה — צפוי להתאכזב.

התוכנית היחידה שבכל זאת זוכה להתייחסות, כנראה משום שקידומה החל בתחילת הקדנציה בעקבות הבטחת הבחירות המרכזית של לפיד, היא פרויקט הדיור להשכרה לטווח ארוך, שנודע גם כ"פרויקט הדיור הלאומי". לפי היעדים שהוצבו לו אמור היה הפרויקט ליצור שוק של 150 אלף דירות להשכרה לטווח ארוך בתוך עשור, ולשם כך אף הוקמה חברה ממשלתית חדשה — דירה להשכיר.

המבקר מצא כי בניגוד להחלטת הקבינט, שלפיה עבודת החברה תלווה ותפוקח בעבודת מטה, "טרם הוקם מטה הדיור הלאומי, אף שכבר הוחל בקידומו של הפרויקט. יוצא אפוא שאף כי מדובר באחד מהפרויקטים הגדולים והחשובים שבהם תעסוק הממשלה בעשור הקרוב, הוא פועל ללא כל מטה שמתאם, מפקח ועוקב אחר יישום מדיניות הממשלה בתחום הדיור להשכרה".

בדו"ח הביקורת הציג המבקר תחשיבים ולפיהם במעט מכרזי הדיור להשכרה שנעשו לפני הקמת החברה, היתה עלות ההטבה אסטרונומית מבחינת המדינה, ועלות יצירתן של 114 דירות בהשכרה מפוקחת הגיע ל–1.7 מיליון שקל לכל יחידה. לפיכך קבע המבקר כי "ההחלטה ליישם את הפרויקט הלאומי לדיור התקבלה בלי שנבחנה כדאיותו הכלכלית למשק המדינה, בהסתמך על תפוקותיו העתידיות — הרחבת ההיצע בשוק הדיור, ובייחוד הדיור להשכרה".

האחראי המרכזי לכך, לדברי שפירא, הוא אגף התקציבים באוצר, שכשל במשימה שהיה עליו למלא — "לנתח את ההשפעות הכלכליות והתקציביות הצפויות של החלטות שהממשלה מבקשת לקבל, ולהביאן לידיעת מקבלי ההחלטות (קרי, השרים) לפני קבלתן. מאחר שמדובר בפרויקט חדשני ומורכב שטרם נוסה בישראל, ולפרויקט עשויות להיות השפעות מהותיות הן על תקציב המדינה הן על החברה כולה, ראוי היה שאגף התתקציבים יבחן בין השאר את תפוקותיו מבחינת מספר יחידות הדיור שייבנו במסגרתו, את השקעות המדינה לצורך זה, את היקף האוכלוסייה שתיהנה מהשקעות אלה, את התנאים הנדרשים ליישום ההחלטה ואת התמהיל הרצוי של שכונות מגורים שבהן גם דירות להשכרה וגם דירות למכירה.

"היעדר בחינה מקיפה ושיטתית כזאת, לרבות היעדר בחינה של חלופות לפרויקט עצמו וחלופות לאופן יישומו, והיעדר קיום בדיקה בנוגע לרגישותו לתנאי המשק המקומי והעולמי המשתנים כל הזמן, הם בגדר עבודת מטה לקויה של אגף התקציבים, המעלה ספק בנוגע לאיזון שבין השקעת המשאבים שתידרש מהמדינה ליישום הפרויקט ובין תפוקותיו".

דניאל בר און


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#