מצע הדיור של המחנה הציוני: מהפכה עם כמה סימני שאלה

הרצוג, לבני וטרכטנברג מתכוונים להחזיר את הבנייה הציבורית, כמה עשורים לאחר שהופסקה

נמרוד בוסו
נמרוד בוסו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כיאה למצע בחירות, גם מצע הדיור של המחנה הציוני מוצג באופן שטחי. הוא חסר ירידה לפרטים ואינו מהווה בשום צורה תכנית עבודה סדורה. ואולם דבר אחד ניתן להבין ממנו די בבירור: המפלגה מתכוונת להחזיר לסדר היום את הבנייה הציבורית במימון ממשלתי, עשורים ארוכים לאחר שחדלה המדינה לנקוט בצעד זה.

היזמים הפרטיים הניגשים למכרזי המינהל ישמשו זרוע מבצעת לבניית מאגר הדירות, אך במקום לקבל תשלום בכסף מהיזם, תגבה המדינה את המחיר בדירות שיועברו לרשותה – עסקה המוכרת בכינוי "עסקת קומבינציה".

מדובר בצעד מהפכני שמהווה שינוי כיוון של 180 מעלות לעומת מדיניות כל ממשלות ישראל מאז שנות ה-70 – אז חדלה המדינה לבנות בעצמה – והוא מלווה בהרבה מאד סימני שאלה. מי ינהל את מאגר הדירות שצפוי להצטבר בידי המדינה? חברות ציבוריות בסגנון של עמידר ועמיגור? מלכ"רים? עיקרון נוסף שמעלה סימני שאלה רבים הוא הקביעה כי השוכרים ישלמו שכר דירה שייגזר מהכנסתו החודשית של משק הבית, ולא משווי הדירה בשוק.

האם לא יהיה בכך תמריץ שלילי שימנע ממשקי הבית למצות את כושר ההשתכרות שלהם? והאם אכן צודק שממי שמתגורר ברמת השרון, למשל, ייגבה שכר דירה בשיעור דומה מתוך סך ההכנסה כמו בעפולה או עכו?

לבני, טרכטנברג והרצוג, היוםצילום: אילן אסייג

הסעיפים האחרים שמוזכרים במצע מהפכניים פחות, ומהווים תערובת של צעדים חדשים לחלוטין וצעדים שנוסו בעבר ברמות שונות של הצלחה. "חוק שכירות הוגנת", שיזמה ח"כ סתיו שפיר בכנסת היוצאת במטרה להסדיר את שוק השכירות הפרטית הפרוץ, זכה לקונצנזוס יחסי. הוא אומץ על ידי לפיד ולבני כאשר עוד כיהנו כשרי האוצר והמשפטים, אך קידומו הסתיים עם נפילת הממשלה. התמרוץ כספי של יזמים לשם הגברת קצב הבנייה ננקט בעבר על ידי שר הבינוי והשיכון לשעבר, אריאל שרון, בשנות העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים ובהצלחה יחסית, ותמרוץ רשויות מקומיות לשם הגדלת מספר הדירות שייבנו בתחומן – הוא צעד שלמעשה כבר ננקט כיום.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

תג המחיר שהצמידו אנשי המחנה הציוני לצעדים המוצעים על ידם בתחום הדיור – חצי מיליארד שקל הוא נמוך עד כדי גיחוך, וכנראה מתעלם מההפסדים שייגרמו למדינה כתוצאה מאובדן ההכנסות. לנוכח ערכי הקרקע הגבוהים הכניסו מכרזי המינהל בשנים האחרונות למדינה כ-5-4 מיליארד שקלים (לא כולל הסכומים שהועברו לקק"ל). כלומר, אם בכוונת המדינה לוותר כעת על הכנסותיה בקרקע תמורת דירות, הרי שמדובר בהוצאה של מיליארדי שקלים מדי שנה, ולא מאות מיליונים בודדים.

גם את תיישם המדינה טקטיקה זו רק בשליש מכלל מכרזי המינהל מדי שנה, הרי שעדיין מדובר בסכום הגדול פי שלוש מתג המחיר שצוין, זאת עוד לפני שלוקחים בחשבון צעדים נוספים בעלי משמעות תקציבית ובהם תמרוץ כספי שיוענק ליזמים לעידוד בנייה מהירה, או תמרוץ רשויות מקומיות לאשר בנייה למגורים.

חרף העלויות הכבדות והשאלות הרבות שמלוות את היוזמה המרכזית שבמצע, מדובר במצע שצריכים לאמץ מי שנואשו מיכולתו של השוק לבדו לפתור את בעיות הדיור הקשות במדינה, ואשר היו רוצים לראות את המדינה משתלבת בו לא רק כרגולטור, אלא גם כשחקן פעיל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker