ממשלת בריטניה: "אם הקבלנים לא בונים מספיק דירות, אנו נעשה זאת" - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ממשלת בריטניה: "אם הקבלנים לא בונים מספיק דירות, אנו נעשה זאת"

תאצ'ר מתהפכת בקברה: יותר מ-30 שנה לאחר שחיסלה את הבנייה הציבורית, על רקע הירידה בהיצע ועליות המחירים, מתכוונת המדינה לבנות 100 אלף דירות במימון ממשלתי מלא ■ גם בישראל יש הסבורים כי על הממשלה להשקיע בבנייה למגורים

6תגובות

בראשית דצמבר הודיעה ממשלת בריטניה כי בכוונתה לבנות 100 אלף יחידות דיור במימון ממשלתי מלא - לראשונה מאז שנות ה–70 - לאחר שנואשה מיכולתו של השוק לייצר בעצמו היצע מספיק של יחידות דיור. "המסר שלנו למגזר הפרטי פשוט", אמר דני אלכסנדר, מזכיר משרד האוצר הבריטי, בנאום בפרלמנט. "אם אתם לא בונים מספיק דירות, אנחנו נעשה זאת".

הצעד שעליו הכריזה הממשלה השמרנית המכהנת כיום, בא לאחר שנים ארוכות שבהן נכשל שוק הדיור הבריטי, הנסמך כמעט לחלוטין על המגזר הפרטי, מלספק את מספר הדירות הנדרש על פי הערכות כלכלני המדינה כדי לענות על הביקוש. בעוד שעל פי הממשלה, מספר הדירות הנדרשות הוא 240 אלף בשנה, בפועל נבנו במהלך 2013 רק 138 אלף יחידות דיור, וב-2012-2010 מספר קטן אף יותר.

בלומברג

במקביל, חלה לאורך שני העשורים האחרונים עלייה חדה במחירי הנכסים. אם בראשית 1996 היה מחירו הממוצע של בית מגורים בממלכה המאוחדת 68.4 אלף ליש"ט, במחצית 2013 כבר היה המחיר 246.8 אלף ליש"ט - עלייה נומינלית של 360% בתוך כ–17 שנה.

"באחרונה יש הכרה גוברת והולכת בבריטניה בכך שהשוק לבדו לא יצליח לענות על הביקוש לדירות", אומרת ד"ר ג'מה בורג'ס ממרכז מחקר הדיור והתכנון באוניברסיטת קיימברידג'. "כבר כמה שנים שיש דיבורים על הצורך בהגברת המעורבות של המגזר השלישי, ובאחרונה גובר הלחץ לחזור לבנייה ציבורית. ההחלטה של הממשלה שהיא בעצמה תבנה דירות היא המקרה הראשון של בנייה ציבורית זה כמה עשורים".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

לדברי בורג'ס, החלטה זו מצטרפת להחלטה נוספת, שהתקבלה לפני כשנה, ולפיה הוסמכו גם הרשויות המקומיות בבריטניה לבנות בעצמן. "אחרי הרבה מאוד שנים של הסתמכות כמעט בלעדית על המגזר הפרטי, אנו רואים תזוזה חזרה לכיוון מדינת הרווחה", מסבירה בורג'ס. את שתי ההחלטות האמורות קיבלה ממשלה בראשות המפלגה השמרנית. מעניין מה היתה אומרת על כך "אשת הברזל" מרגרט תאצ'ר, שהנהיגה את המפלגה ועמדה בראש ממשלת בריטניה מ–1979 עד 1990.

על פי ההחלטה שהתקבלה בתחילת דצמבר, תבנה הממשלה עיירה חדשה, שתמנה 10,000 יחידות דיור, על חורבות בסיס נטוש של חיל האוויר במחוז קיימברידג'שייר בדרום מזרח בריטניה - האזור בעל הצמיחה המהירה ביותר במדינה כיום. עם השלמת הבנייה יימכרו הדירות לבעלות פרטית. לדברי אלכסנדר, בניית היישוב החדש תשמש פיילוט לתוואי הפעולה החדש, כאשר בסך הכל איתרה הממשלה קרקעות לבנייתן של עד 100 אלף דירות.

על פי דיווחים בתקשורת הבריטית, הפעם האחרונה שבה הקימה הממשלה הבריטית יישוב, תוך שהיא בונה בעצמה את כולו, על כלל תשתיותיו, היתה לפני 45 שנה, ב–1970. לדברי בורג'ס, הממשלה הבריטית נקטה צעד קיצוני לאחר שנים ארוכות של ניסיונות להגדיל את היצע הדירות באמצעים אחרים, כמו הגדלת היצע הקרקעות המתוכננות. אלא שבסופו של דבר, לדבריה, הגיע השלטון למסקנה שלא שם טמונה הבעיה. השוק החופשי פשוט לא ייצר מספיק דירות. אמצעים אחרים, כמו קביעת מכסות מחייבות למתן היתרי בנייה מדי שנה ברמה הלאומית, המחוזית והמוניציפלית, כשלו גם הם. "אף רשות מקומית לא הצליחה לעמוד ביעדים האלה, גם המחוזות לא, ובטח שלא המדינה - והתוצאה היתה שכולם ממש שנאו את המכסות", אומרת בורג'ס.

המגזר הציבורי נעלם - 
והמגזר הפרטי ירד בתפוקה

אך האם אכן הסיבה לאי יכולתו של השוק הבריטי לייצר מספיק דירות קשורה להסתמכות על המגזר הפרטי, כפי שעולה מהצעד שנוקטת כעת הממשלה? נתונים שהציגה בורג'ס בכנס שערך באחרונה מכון גזית־גלוב לחקר הנדל"ן, הפועל במרכז הבינתחומי בהרצליה, מלמדים כי קיים קשר הדוק בין אופי הגורמים הבונים לבין מספר הדירות הנבנות. שכן, דווקא במהלך שנות ה–60 וה–70, עשורים שבהם היו הרשויות המקומיות הבריטיות גורם דומיננטי בתחום הבנייה, הצליחו הבריטים לייצר מספר מספק של דירות ואף למעלה מכך.

בשנות ה–60, מדי שנה נבנו 300–350 אלף דירות חדשות בבריטניה, ובשנות ה–70 חלה ירידה קלה, כשמספר הדירות שנבנו בשנה היה כ–250 אלף (ראו תרשים). בשנות ה–80 המשיך לרדת מספר הדירות שנבנו מדי שנה, וצנח אל מתחת ל–200 אלף. בשנות ה–90 נמשכה הירידה ונבנו כ-150 אלף דירות בשנה. על אף עלייה קלה שחלה בעשור הראשון למילניום, ב–2008 צנח מספר הדירות החדשות שנבנו לכ–120–130 אלף בשנה - נתון שרחוק מלענות על הביקוש בבריטניה.

במהלך שנות ה–60 וה–70 היו הרשויות אחראיות ל–30%–40% מהדירות שנבנו בבריטניה. באותן השנים היה אחראי המגזר הציבורי על בניית כ–100–150 אלף יחידות דיור בשנה. ואולם החל בשנות ה–80 המוקדמות, זמן קצר לאחר עליית תאצ'ר לשלטון, דעך והלך חלקו של המגזר הציבורי בבנייה, עד שלבסוף התפוגג כליל בראשית שנות ה–90.

תגובתו של המגזר הפרטי להתפתחות היתה מרתקת: בראשית שנות ה–80, עם "שירת הברבור" של הבנייה הציבורית, חלה עלייה במספר הדירות שנבנו ביוזמה פרטית - אם כי עלייה קלה בלבד, שהיתה רחוקה מלכסות על הידלדלות היצע הדירות. ואולם החל באמצע שנות ה–80, התחיל מספר הדירות שנבנו על ידי המגזר הפרטי לרדת בהדרגה, ועד מהרה ירד אל מתחת למספרן בתקופה שבה עוד היתה בבריטניה בנייה ציבורית פעילה.

אם בסוף שנות ה–60 התקרב מספר הדירות שנבנו ביוזמה פרטית ל–200 אלף, ובשנות ה–80 היה 150 אלף בשנה, בשני העשורים העוקבים כבר ירדה רמת הייצור אל כ–120 אלף דירות בשנה, ומאז 2009 צנחה אל מתחת ל–100 אלף בשנה. עם ירידה כה חדה בהיצע, העלייה של 360% במחיר בתוך 17 שנה מובנת יותר. למזלם של הבריטים, פועלים במדינה גם תאגידי דיור ציבורי, ואלה ממתנים מעט את המחסור בהיצע, עם בנייה של 20–30 אלף דירות בשנה.

רויטרס

"הטענה שאין מספיק קרקעות לבנייה בישראל היא קשקוש"

את ד"ר יאיר דוכין, כלכלן ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, הצעד שנקטה הממשלה הבריטית אינו מפתיע. לדעתו, רצוי שגם בישראל יתחילו לחשוב על פנייה מחודשת לבנייה הציבורית. עם זאת, הוא מבהיר, "קביעה חד־משמעית שהשוק הפרטי לבדו לא מסוגל לייצר היצע מספק - אינה במקומה. בארה"ב, שוק הבנייה פועל ללא כל התערבות ממשלתית, לטוב ולרע, ואנחנו רואים שם תקופות של עליות מחירים וגם של ירידות חדות".

גם השוק הישראלי, לדבריו, ידע תקופות של עליות וירידות, אבל הירידות התקשרו כמעט תמיד עם מעורבות ממשלתית. "במחצית השנייה של שנות ה–70, מחירי הדירות ירדו בחדות בעקבות בנייה ציבורית מאסיבית שהוביל שר השיכון באותה עת, אברהם עופר", אומר דוכין. "גם בין 1996 ל–2005 מחירי הדירות ירדו ב–26%, וגם אז בתגובה להתערבות ממשלתית להגדלת ההיצע. הטענה שאין מספיק קרקעות היא קשקוש. מחירי הקרקעות נגזרים ממחירי הדירות, ולא להפך. הבעיה היא שהחברות הגדולות בשוק - שיכון ובינוי, אזורים ואשדר - יושבות על מלאי קרקעות גדול מבלי לבנות, כי הן עושות את החשבון שלהן. אנחנו רואים פרויקטים רבים שנבנים באטיות, בניין אחרי בניין. אם הן היו חושבות שהן יכולות להרוויח יותר על בנייה של 1,000 דירות במכה - הן היו בונות כמו משוגעות".

דוכין סבור כי כל עוד המדינה תמשיך להסתמך על יוזמות כמו מחיר מטרה ומע"מ 0%, שמסתמכות על השוק לבדו, לא תהיה בכך תועלת. "בנייה ממשלתית היא אופציה, אבל לא הדרך היחידה של המדינה להגדיל בנייה", הוא אומר. "כשאריאל שרון היה שר הבינוי, בתחילת שנות ה–90, והוא הבין אילו גלי עלייה צפויים להגיע, הוא אמר ליזמים 'לכו תבנו' וסיפק להם התחייבויות רכישה מצד המדינה וגם תמריצי זירוז. גם כיום המדינה יכולה לפעול כך. נכון, היא אולי תפסיד מצעד כזה 1–2 מיליארד שקל, אבל יש כאן משבר קשה שצריך לפתור, גם במחיר של 0.5% מתקציב המדינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#