העיר החרדית החדשה: כך מקדמת הממשלה את מוקד המצוקה והעוני הבא של ישראל - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיר החרדית החדשה: כך מקדמת הממשלה את מוקד המצוקה והעוני הבא של ישראל

דווקא בסמוך לערד מוכת האבטלה מתכננת הממשלה להקים את העיר כסיף החרדית, בת 80 אלף איש ■ משרד האוצר מודה כי לא נעשתה כל הערכת עלות כלכלית להקמת העיר ■ אדם טבע ודין: "מקימים עיר במקום שהכסף יופנה לחיזוק האזור"

79תגובות

חצי שנה לאחר שהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה את הקמתה של העיר החדשה כסיף, הגיש ארגון אדם טבע ודין (אט"ד) התנגדות להקמתה. בהתנגדות, שהוגשה בתחילת אוקטובר, מפרט הארגון שורת טיעונים שבגינם אין להקים את היישוב. למקרא ההתנגדות, עולה תמונה עגומה למדי של האופן שבו התקבלה ההחלטה על הקמת העיר.

כך למשל, נטען, מעולם לא הגיש האוצר כל הערכה תקציבית בדבר עלויות הקמת העיר החדשה, אין כל עדות לכך שהאוכלוסייה החרדית עצמה מעוניינת להתגורר בעיר והעיר נעדרת כל הצדקה תכנונית בהינתן שבערים הקיימות בנגב היצע תכנוני רב. עוד נטען כי התוכנית מחלישה את הנגב, מכיוון שהיא מעודדת הגירה של עשרות אלפי תושבים עניים ולא משכילים לתחומו. לבסוף, טוען הארגון כי הסיבה לשלל העיוותים שבהחלטה על הקמת העיר, היא היותה החלטה שנעשתה מטעמים פוליטיים גרידא ולא תכנוניים.

לראשונה החליטה הממשלה על הקמת יישוב עירוני באתר הסמוך לצומת תל ערד (הצטלבות הכבישים 80 ו–31) ב–2007, אז הטילה על משרדי השיכון והפנים לגבש תוכניות להקמת עיר בעלת צביון דתי במקום. במארס 2010 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להמליץ לממשלה על הקמת עיר חרדית במקום, ולפני כשנה, בנובמבר 2013, החליטה הממשלה להורות למשרד הפנים להמשיך בהליכים להקמת כסיף - עיר חרדית חדשה בנגב.

עוד הוחלט כי משרד האוצר יגיש לממשלה התייחסות בהיבט הכלכלי־תקציבי הכרוך בנושא בתוך חודשיים, כלומר עד ינואר. על פי תוכנית המתאר לעיר שאישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה ב–1 באפריל השנה, עתידה העיר לכלול כ–16 אלף יחידות דיור, שבהן יתגוררו 80 אלף איש.

ואולם לטענת אט"ד, העבודה הכלכלית שהוטל על האוצר להציג בפני הממשלה בהקשר של הקמת העיר מעולם לא הוצגה. "לעניין זה השלכות קריטיות בשאלת הקמת יישוב חדש ולפיכך כל החלטה שתתקבל ללא התייחסות זו, היא החלטה בלתי סבירה שאינה שוקלת את כל השיקולים הרלוונטיים ומושתתת על תשתית עובדתית חסרה", נטען בהתנגדות. באט"ד מזכירים מחקר שנערך עבור המשרד להגנת הסביבה לפני כמה שנים, שממנו עולה כי עלות הקמת יחידות דיור ביישובים חדשים גבוהה לאין שיעור מהקמת יחידות חדשות ביישובים עירוניים קיימים. "קיים פער של 188% בין עלות הקמת יחידת דיור ביישוב כפרי חדש לעומת עלות הקמתה בשכונה חדשה בעיר. פער זה גדל ל–300% כשכל ההשקעות הממשלתיות נלקחות בחשבון".

אדם טבע ודין

ערים מעורבות נהנות מרווחה טובה יותר

במקרה של הקמת יישוב חרדי, נטען, הסוגיות הכלכליות שבהקמת היישוב אף מתחדדות: "מדובר ביישוב חרדי אשר צורך מלכתחילה תשתיות גבוהות פי כמה וכמה מיישוב המיועד לאוכלוסייה הכללית, ואשר אמור להיות נתמך גם לאחר הקמתו על ידי רשויות המדינה. במקרה יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים בדבר הקמת היישוב את עלויות התחזוקה שיהיו במימון המדינה לאורך השנים".

עוד הובאו בהתנגדות נתונים שלפיהם משתייכים כלל היישובים החרדיים לאשכולות 1 ו–2 בדירוג הסוציו־אקונומי שמבצעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "המתאפיינים ברמות השכלה והכנסה נמוכות ביותר".

עוד הוצגו מחקרים מהשנים האחרונות המראים כי דווקא בערים מעורבות של חרדים ולא־חרדים נהנית האוכלוסייה החרדית מרמת רווחה גבוהה יותר, ושיעור המשתתפים בכח העבודה בה גבוה יותר. בכל הקשור לנשים חרדיות - אלה דווקא נוטות להשתתפות רבה יותר בשוק העבודה מאשר גברים, ואולם דווקא בערים חרדיות מעוטות עסקים, אפשרויות התעסוקה העומדות בפניהן מצומצמות ביותר, ודווקא בערים המשלבות חרדים האפשרויות הפתוחות בפניהן רבות יותר.

מכל הסיבות הללו, נטען, הקונצפט של "העיר החרדית" הוא מתכון לאסון חברתי, ומדינת ישראל למעשה משקיעה את מיטב משאביה בהקמת עיר, שמראש ניתן לקבוע שתהיה עיר מצוקה. "מטעמים אלה, יש לבצע בחינה מעמיקה של השאלה אם ראוי מבחינה כלכלית וחברתית להקים ערים חרדיות הומוגניות או עדיף שהתכנון עבור אוכלוסיה זו יתבצע במסגרת ערים המכילות תושבים חרדים ולא חרדים כאחד", נכתב. כמו כן נטען כי לאור כל האמור התוכנית מחלישה את הנגב, שכן היא מגדילה את אוכלוסיית הנגב בכ-80 אלף איש ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שחלק ניכר ממנו חסרי השכלה והכנסה.

"האוכלוסייה בעיר תהיה החלשה ביותר"

מעבר להיבטים הכלכליים והחברתיים כוללת כמובן ההתנגדות של אט"ד - שהוא ארגון ירוק ביסודו - מספר רב של טיעונים סביבתיים־תכנוניים. העיקרי בהם הוא שהתוכנית סותרת את עקרונות מדיניות התכנון הארצי בדבר העדפת חיזוק יישובים קיימים על פני הקמת חדשים ועצירת הפרבור. כך מצביעים שם על העובדה כי כיום במטרופולין באר שבע, על פי נתוני משרד הפנים, ניתן לבנות יותר מ–35 אלף יחידות דיור בתוכניות מאושרות בתחומי יישובים קיימים. טענה נוספת שמעלה הארגון מתוקף היותר ירוק היא כי במסגרת הכנת התוכנית להקמת העיר, לא נערך כל תסקיר השפעה על הסביבה – דבר המחויב על פי חוק.

עו"ד אורלי אריאב, ראש תחום קהילה וסביבה באט"ד, שהגישה את ההתנגדות יחד עם המתכננת יעל דורי, אמרה: "אף שבדרך כלל אנחנו משתדלים להתמקד בנושא הסביבתי, הפעם היינו היחידים שהגישו התנגדות לתוכנית, ומכייוון שהיינו היחידים נאלצנו לגעת בטווח רחב של נושאים, כולל בנושאים חברתיים שבדרך כלל ארגונים אחרים עוסקים בהם".

לדברי אריאב, "האוכלוסייה החרדית נוטה להתרכז בשני מרכזים עיקריים – ירושלים ובני ברק. מצב שבו האוכלוסיה החרדית נודדת לאזור אחר בארץ קורה בגלל שתי סיבות אפשריות: או שרב בעל השפעה החליט להקים שם את המרכז שלו וקורא לחסידיו להגיע, או שמדובר באוכלוסייה ענייה במיוחד גם ביחס לציבור החרדי שאינה יכולה להרשות לעצמה מגורים במרכזים המסורתיים שלו. ראינו שבערים חרדיות לחלוטין, כמו מודיעין עלית ובית"ר עלית, מדובר ביישובים המדורגים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי. כלומר, אם אכן תהפוך כסיף לעיר חרדית, מדובר יהיה בעיר שתרכז בתוכה את האוכלוסייה החלשה ביותר - גם ביחס לאוכלוסיה החרדית החלשה גם כך".

אריאב מוסיפה כי הקמת כסיף לא רק שאינה צפויה לחזק את הנגב אלא תחליש אותו משמעותית. "אנחנו רואים את גלי הפיטורים בערד", נכתב. "האם הקמת עיר חרדית בצמוד אליה זה מה שיוסיף מקומות תעסוקה? אם כבר זה יעבוד הפוך. ממשלת ישראל בעצם מקדמת כאן, בעיניים פקוחות, עוד עיר עוני, שלאחר הקמתה תוכל להתקיים רק בתמיכת המדינה, וכל זה בהשקעה של מיליארדי שקלים - במקום שהכסף יופנה לחיזוק האזור, לעידוד תיירות ולהקמת תעשיות".

בתשובה לשאלה מדוע סומכים מוסדות התכנון את ידיהם על תוכנית כה פגומה, השיבו באט"ד כי יש כמה עדויות לכך שהשיקולים שבבסיס הקמת העיר החדשה כלל אינם תכנוניים או כלכליים כי אם נובעים משיקול פוליטי גרידא. כך מוזכרת ישיבה שהתקיימה עם מנכ"ל החטיבה להתיישבות ירון בן־עזרא. בן־עזרא מצוטט בהתנגדות כאומר שהמטרה מרכזית של התכנית להקים חבל התיישבות בנגב, הכולל גם את היישוב כסיף, היא "לתפוס את יתרת השטח האחרונה, ובכך למנוע המשך פלישת הבדואים לאדמות הלאום שנותרו, וגם למנוע רצף בדואי ו/או ערבי מכיוון דרום הר חברון לכיוון ערד, בואכה דימונה וירוחם, וכל המרחב הכלוא ביניהם ובין באר־שבע".

לטענת אט"ד, "הליך התכנון במקרה זה נעשה בצורה הפוכה, כאשר קודם החליטה הממשלה על מיקום היישוב, משיקולים פוליטיים וללא בדיקה מקצועית של מוסדות התכנון בדבר התאמתו לעקרונות התכנון הארציים והאזוריים. ורק לאחר מכן הועברה ההחלטה למוסד התכנון ללא אפשרות לבחינת חלופות אמיתיות לתוכנית".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "בהתאם לחוק התכנון והבנייה, התוכנית נמצאת כעת בהליך הגשת התנגדויות. כל ההתנגדויות יידונו בדיון במועצה הארצית עד לקבלת החלטה".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "עדיין לא גובשה הערכה כוללת של עלות הקמת העיר כסיף, משרד האוצר מגבש בימים אלה חוות דעת בנושא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#