מדוע רצוי שתל אביב תספח אליה את כל ערי גוש דן? - נדל"ן - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הכרך הגדול

מדוע רצוי שתל אביב תספח אליה את כל ערי גוש דן?

הוועדה לבחינת אפשרות לסיפוחה של בת ים לתל אביב הוקמה בעקבות טענה לחלוקה בלתי צודקת של משאבים לאומיים בין תושבי שתי הערים ■ לדעת מומחים, יש להרחיב את מנדט הוועדה, כך שתבדוק גם אפשרות לספח לת"א את שאר הערים הסובבות אותה

85תגובות

שר הפנים, גדעון סער, שלפני כשבועיים הודיע על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, מינה באחרונה וועדה לבחינת אפשרות לאיחוד הערים בת ים ותל אביב - ובמלים אחרות, סיפוח בת ים לתל אביב.

הנימוק להקמת הוועדה היה חלוקה בלתי צודקת של משאבים לאומיים בין תושבי שתי הערים. לדעת מומחים, יש להרחיב את המנדט של הוועדה ולבחון גם את אפשרות סיפוחן של בני ברק הענייה, רמת גן העשירה, וכן הערים גבעתיים וחולון והמועצה המקומית אזור - לתל אביב, לשם יצירת רצף טריטוריאלי לעיר מטרופולין ראויה, לטובת כל תושביה.

ניר כפרי

שטחה המוניציפלי של בני ברק קטן בכ–10% משטח השיפוט של בת ים (7,343 דונם לעומת 8,167 דונם), צפיפות תושביה לקמ"ר גבוהה בכ–45% (22,984 לעומת 15,849 תושבים לקמ"ר, בהתאמה), ודירוגה החברתי נמוך בשלוש דרגות (3 לעומת 6, בסולם של 1–10). מכאן, שהיא הראשונה בתור להיות מסופחת לאחת משכנותיה החזקות - תל אביב או רמת גן - שזכו לדירוג 8 ו–7 בסולם החברתי, בהתאמה. 
הטיעון שאין לבת ים רזרבות קרקעיות להמשך צמיחה ופיתוח קורס מול הדוגמה של גבעתיים, המוקפת מכל עבר על ידי טבעת "חנק" של שכנותיה, בשטח מזערי של 3,200 דונם בלבד, עם רמת צפיפות גבוהה ביותר, השנייה רק לבני ברק (17,161 תושבים לקמ"ר), אך חוסן סוציו־כלכלי, המקנה לה דירוג גבוה של 8 בסולם.

הא־סימטריה בין הערים, בין כל צמד, בולטת לכל עין: בת ים הצפופה והצרה זכתה ברצף של חופים באורך 3 ק"מ, מגבעת עלייה בצפון ועד לראשון לציון בדרום. חולון, לעומתה, נעדרת כליל חופים, אך זכתה בשטחי חולות ודיונות לרוב, חלקם משמשים לפיתוח עירוני מושכל, ויתרם מחויבי שימור קפדני כפארק טבע עירוני. המועצה המקומית אזור תקועה בתווך, בין עורקי התחבורה הארציים: דרך מספר 1, דרך מספר 4, ודרך מספר 44, שחוצה אותה (מופיעה על סמל היישוב) ומפרידה חלק מאזור התעשייה הצמוד לזה של שכנתה חולון. אין סיבה בעולם שאזור לא תאוחד עם חולון.

מינהלות רובע כתחליף לעיריות

הרעיון של תל אביב כעיר מטרופולין אינו חדש. הוא עלה לראשונה ב–1968 על ידי צוות מתכננים שהכין את תוכנית האב הראשונה למטרופולין תל אביב. המתנגד הראשי ליישומה היה פנחס אילון, ראש העיר חולון, שכיהן גם כיו"ר מרכז השלטון המקומי. הרעיון שב ועלה ב–1973, בעת כהונתה של גולדה מאיר כראש הממשלה, כשאושרה התוכנית הראשונה למערכת הסעה המונית (רכבת תחתית) לגוש דן.

כיום הרעיון שב ועולה כל אימת שפרויקט מטרופוליטני ממריא על כנפי ההצלחה. בראשונה היה זה איגוד ערים דן לתברואה (חיריה), שסגר את הר חיריה כאתר הטמנה והקים את תחנת המעבר לאשפה לאתרים בדרום, עם פארק המחזור והמרכז לחינוך סביבתי. אחריו במסדר ההצלחות - המפעל לטיפול בשפכי גוש דן (השפד"ן), ששינה את שמו לאיגודן. ההצלחה המטרופוליטנית האחרונה של ערי גוש דן היא פארק אריאל שרון, שמוקם על כל השטחים שבמרחב הבין־גלילי שבין תל אביב, רמת גן, חולון, אזור ודרך מספר 4, כולל שטחי המוסד מקוה ישראל.

יתרונה הבולט של עיר מטרופולין הוא בפתרון בעיות התחבורה: תל אביב כעיר המרכזית בגוש דן מספקת תעסוקה למאות אלפי יוממים. 64% מהמועסקים בה מגיעים אליה מדי יום מחוץ לתחום שיפוטה - חלק לא מבוטל מערי הטבעת הפנימית (רמת גן, גבעתיים, בני ברק, חולון ובת ים). הניסיון הבינלאומי מלמד כי רק מערכות הסעת המונים יש בידן לתת מענה הולם לצורכי הניידות. חברת נת"ע הממשלתית עושה זאת לאט מדי (כבר עשרות שנים) ומעט מדי (קו אחד בלבד - הקו האדום).

כתוצר למצוקת התנועה התפתחה במטרופולין גוש דן תחבורת האופניים: חברת תל־אופן, שלה עשרות אלפי מנויים, פעילה בינתיים בתחומי תל אביב בלבד, וכבר כמה שנים מדובר על הרחבת פעילותה גם לערים השכנות. הוא הדין ביחס לשבילים ייעודיים לאופניים, שיחברו לתל אביב גם את רמת גן, גבעתיים, חולון ובת ים.

רק עיר מטרופולין תקצה נתיבים ייעודיים יעילים לתחבורה ציבורית (נת"צים) - ולא כאלה שייקטעו במעבר מעיר לשכנתה. הוא הדין ביחס לאכיפת הנסיעה של רכב לא מורשה בנת"צ.

החוששים מאובדן ייחוד לכל אחת מערי המטרופולין, יקבלו בתמורה מינהלות רובע חזקות, בעלות אוטונומיה, כתחליף לעיריה הנוכחית. המינהלת תתן ביטוי ומענה לצרכים הייחודיים של תושבי הרובע (ראו דוגמת המינהלה ליפו). כיום, הקשר בין תושבי שכונת התקוה או שכונת שפירא לתושבי צהלה או שכונת המשתלה (כולן שייכות לתל אביב) הוא מקרי לחלוטין, שלא לדבר על תושבי ה"גוש הגדול" או תוכנית 1750 (מגדלי YOO ונספחיהם). על ערביי יפו דיברנו? ומה בדבר הקהילות החרדיות בתחומי העיר הלבנה, וזו שבצפון־מזרח תל אביב (שכונת ישגב)? כל אחת מערי הטבעת הטרוגנית כשלעצמה. אפילו בני ברק החרדית כוללת שכונות מעורבות, כמו פרדס כ"ץ וכמו שולי רחוב השומר. אפילו החצרות החרדיות שונות זו מזו ברמתן הסוציו־כלכלית. גבעתיים השכנה כבר מזמן אינה עיר פועלים, ושכונת בורוכוב נהפכה בחלקה לבתי מידות כמו ברמת גן השכנה; גם גבעת רמב"ם הצמיחה בנייה רוויה לשכבות מעמד הביניים העליון.

לסיכום, רק עיר מטרופולין תאפשר פיתוח מאוזן מבחינה פיזית בחלק החשוב והרגיש של מישור החוף של ישראל, ובה בעת תגרום למעט יותר צדק חברתי וסביבתי.

הכותב הוא יועץ כלכלי ומתכנן אורבני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#