הבתים בלוס אנג'לס רחוקים מהישג ידם של תושבי העיר

אף שלוס אנג'לס משתרעת על שטח אדיר, שכר הדירה בעיר מאמיר בשל חוקים נוקשים המגבילים פיתוח לגובה ומחסור חמור בדיור בר־השגה ■ לא פלא שתושבי העיר מוציאים כמעט חצי מההכנסה שלהם על שכר דירה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

חוזה מארוקווין חי עם אמו, אשתו וארבעת ילדיו בדירה זעירה בחלק הקשוח של לוס אנג'לס. שכר הדירה הוא 1,080 דולר בחודש - כשני שלישים מההכנסה של המשפחה, שרובה מגיע מעבודתו של מארוקווין כנהג מלגזה. דמי שכירות גבוהים עבור חללים זעירים הם הנורמה בערים צפופות כמו ניו יורק או סן פרנסיסקו. אבל מארוקווין חי בלוס אנג'לס - עיר הידועה בבתיה המרווחים ובהתפרשותה על שטח ענק. אפילו בדרום־מרכז לוס אנג'לס, אזור עני ומוכה כנופיות, שכירת קורת גג היא עניין יקר.

מחקר חדש של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) גילה שלוס אנג'לס היא העיר עם הכי פחות דיור בר־השגה בארה"ב, ודו"חות אחרים מדרגים את קליפורניה כמדינה הגרועה ביותר הן לשוכרים והן למשלמי משכנתא. המחקר של UCLA מדווח שדיירים בלוס אנג'לס מוציאים בממוצע 47% מההכנסה שלהם על שכר דירה - שיעור גבוה יותר מאשר בכל עיר אחרת (אנשי אקדמיה לרוב מגדירים שכירות "מעבר להישג יד" כשההוצאה עליה היא יותר מ–30% מההכנסה של משק הבית).

שכר הדירה החציוני בלוס אנג'לס עלה ביותר מ–25% מאז שנת 2000, בעוד ההכנסה החציונית של משק בית ירדה מעט. בניו יורק ובסן פרנסיסקו שכר הדירה מעט גבוה יותר, אבל ההכנסה הרבה יותר גבוהה: ההכנסה החציונית בלוס אנג'לס היא 57 אלף דולר בשנה, ואילו בסן פרנסיסקו היא 75 אלף דולר ובניו יורק - 64 אלף דולר. תרבות הנימביזם (NIMBY - Not In My Back Yard), שמאפשרת לתושבים לסכל תוכניות פיתוח בסביבתם, נטועה עמוק בלוס אנג'לס ורק מחמירה את המצב.

שכונת מגורים ליד בתי זיקוק בדרום לוס אנג'לסצילום: Bloomberg

אם יזמים יוכלו לבנות דיור צפוף ולגובה, שכר הדירה יירד. אבל תקנות מגבילות של תוכניות בניין העיר (תב"ע - Zoning Code) מקשות על כך בצורה קיצונית. אלה לא השתנו הרבה מאז שנות ה–40. יותר מ–78% מהקרקע למגורים בעיר מיועדת לבתים חד־משפחתיים, לפי מחלקת התכנון העירוני של לוס אנג'לס. לשם השוואה, רק 24% מהקרקע למגורים בסן פרנסיסקו ו–25% בניו יורק מיועדים לבתים חד או דו־משפחתיים.

כמה מהתקנות הירוקות של קליפורניה מייקרות את שכר הדירה - ופוגעות גם בסביבה. חוק איכות הסביבה של קליפורניה (CEQA), שעליו חתם רונלד רייגן ב–1970 כשכיהן כמושל המדינה, מאפשר כמעט לכל תושב להגיש תביעה למניעת פיתוח, ומנוצל על ידי שתדלני הצמיחה האטית לסיכול התרחבות לגובה. "האירוניה היא ש–CEQA מונע מאתנו כיום לבנות מגדלים ליד תחבורה ציבורית - דבר שישפר את איכות הסביבה בכך שיאפשר לאנשים ללכת יותר במקום להשתמש במכוניות שלהם", אומר ריצ'רד גרין מאוניברסיטת דרום קליפורניה.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

יזמים המבקשים לבנות כיום בלוס אנג'לס, מגלים שהם חייבים להקטין את הפרויקטים שלהם כדי לקבל עליהם אישורי בנייה מלכתחילה. מוקדם יותר השנה החלה הבנייה בפונטה ויסטה - פרויקט של 676 בתים בסמוך לנמל לוס אנג'לס. התכנית המקורית ביקשה להקים עד פי שלושה יותר יחידות דיור, אבל הפרויקט נאלץ להתכווץ, אחרי ששכנים הפגינו במחאה על העלייה הצפויה בתנועת כלי הרכב שיביא הפרויקט. בפברואר השנה, שופט ביטל את מה שהוא הגדיר תוכנית "בעלת פגמים קטלניים" לבניית בניינים גבוהים וצפופים יותר בחלקים של הוליווד, אחרי שקהילות באזור הגישו תביעה בהתאם לחוק CEQA, ומחו כי התוכנית "תהפוך את הוליווד למנהטן".

בשנה שעברה השלים היזם טקאו סוזוקי פרויקט דיור בר־השגה בפיליפינו־טאון - הרובע הפיליפיני ההיסטורי של העיר. הבניין בן חמש הקומות היה אמור בתחילה לכלול 70 יחידות דיור, אבל אחרי שנים של מאבקים עם פעילים נימביסטיים, סוזוקי הסכים לבנות פחות יחידות. "אין לנו ברירה. תוכניות בניין העיר מיסדו את הנימביזם", אומר סוזוקי. הוא קיבל יותר מ–2,000 פניות לרכישת 45 הדירות המסובסדות.

דו"ח של עמותת קליפורניה האוסינג פרטנרשיפ טוען כי מחוז לוס אנג'לס מתמודד עם המחסור הגדול ביותר של דיור בר־השגה בקליפורניה. העיר זקוקה לכמעט חצי מיליון בתים נוספים במחירים נמוכים מהשוק, לפי מחברי הדו"ח. עד שזה יקרה, אנשים כמו משפחת מארוקווין יתפתו לעזוב את העיר. מארוקווין אומר שהוא שקל לעבור למחוז ריברסייד, חלק ממטרופולין אינלנד אמפייר - שם אמנם אין הרבה משרות, אבל שכר הדירה נמוך יותר. "זה לא יכול להיות יותר גרוע מכאן", הוא אומר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker