כך הופקעו סמכויות הוועדות המקומיות לטובת משרד הביטחון

בעוד הממשלה מקדמת את הרפורמה בחוק התכנון והבנייה שתגדיל את סמכויות הרשויות המקומיות, הוועדה החדשה לתכנון ולבנייה (ותמ"ל) והסמכות שניתנה למשרד הביטחון לתכנן את מחנות צה"ל המפונים פוגעות ברשויות המקומיות

אריק מירובסקי
אריק מירובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי

מי מתכנן את מדינת ישראל? זו שאלה שנראית תמוהה, שלא לומר מיותרת. ואולם אם הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל, שיתקיים בשבוע הבא בשיתוף המכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית, בצלאל ועיריית ירושלים, מקדיש לשאלה הזו פאנל שלם - כנראה שהדברים לא כל כך ברורים.

"התשובה הטבעית לשאלה היא מדינת ישראל. אבל אז השאלה היא מי היא בדיוק המדינה, ואז אתה מקבל תשובה מורכבת, כי המדינה מורכבת ממשרדי ממשלה שונים, שלכל אחד מהם יש אינטרסים ותפישת עולם. יש את הרשויות המקומיות, ובסך הכל תמונת המצב מורכבת מאוד", אומר פרופ' ערן רזין, מנהל המכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית.

אחד המאיצים העיקריים לקיום הפאנל היה תוספת בלתי צפויה של גורמים תכנוניים חדשים למערכת - משרד הביטחון והוותמ"ל (ועדה לתוכנית מועדפת לדיור) - ועדה שהחוק להקמתה עבר בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בכנסת. שני גורמים חדשים אלה הם בעלי עוצמה רבה, שתשנה לחלוטין את אופי התכנון בישראל.

פרופ' ערן רזין

משרד הביטחון קיבל מהממשלה את הזכות לתכנן את השכונות שיוקמו על שטחי המחנות שעתידים להתפנות לנגב ולמקומות אחרים, ובסך הכל כ–75 אלף יחידות דיור, שחלקן הגדול ייבנו באזור תל אביב. בהיות שטחי מחנות צה"ל חלק משמעותי מעתודות הקרקע לבנייה באזור המרכז, משרד הבטחון נהפך לגורם התכנוני החשוב ביותר.

רזין ואחרים מצביעים על כך שמדובר בצעד ריכוזי ביותר, שנועד למקסם את רווחי המדינה מהקרקעות שישווקו בעתיד, כדי שיממנו את מעבר המחנות. התשובה לשאלה אם כמות כזו של יחידות דיור היתה מתוכננת במקומות האלה אלמלא הצורך במקסום ההכנסות מהקרקעות, נראית מיותרת, שכן מקסום רווחים פוגע, בהגדרה, בתכנון אופטימלי. מה שמחזק את התחושה הזו הוא דחיקת הרשויות המקומיות הצדה, אף שיחידות הדיור החדשות יועמסו עליהן.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

ואולם כאמור, זה לא רק משרד הביטחון שמחזיר לממשלה את הכוח התכנוני. כפי שציינו, בשבוע שעבר עבר במליאת הכנסת החוק להקמת הוותמ"ל, גוף בעל סמכויות לאשר תכניות של עשרות אלפי יחידות דיור למגורים, בין היתר באזור המרכז בזמן קצר יחסית. הוועדה תטפל בכל שלבי התוכנית המאושרת - הליך שיקצר משמעותית את משך הזמן שבין איתור המתחמים שיפותחו לבין תחילת הבנייה. לוותמ"ל תהיה עוצמה חסרת תקדים כמוסד תכנוני, והיא תוכל לאשר תוכניות שסותרות תוכניות מתאר מחוזיות, ולעקוף התנגדויות בהליכים דורסניים.

על רקע הקמת שני הגופים האלה, לא פלא שאנשי מקצוע רבים אינם נותנים אמון גדול ביעילות הרפורמה בחוק התכנון והבנייה שמקדמת הממשלה, במסגרת תיקון 102 לחוק התכנון והבנייה. תיקון זה אמור לבזר סמכויות בתחום התכנון, ולהקנות לרשויות המקומיות סמכויות תכנוניות רבות בהרבה מאשר יש להן כיום. נשמע טוב, אך רזין אומר שחוק הוותמ"ל יכול להעיד מה באמת חושבים בממשלה על ביזור, וביקורתם של מתכננים בכירים על הביזור הגלום בתיקון 102 מעמידה גם היא בספק את סיכויי המימוש, אפילו אם החוק יעבור.

אדריכלית עדנה לרמןצילום: דניאל בר און

יו"ר איגוד המתכננים ושותפה במשרד לרמן אדריכלים ומתכנני ערים, אדריכלית עדנה לרמן, מסכימה עם רזין. לדבריה, "בשנות ה–90 התכנון בישראל החל למסד את עצמו בצורה של תוכניות מתאר ארציות ומחוזיות, שאמנם הוכתבו מלמעלה אך נתנו ביטוי למרבית הכוחות שפועלים בעולם התכנון. אותה מערכת הסכמים נשברת והולכת, באמצעות גורמי תכנון חדשים שנמצאים מחוץ למערכת התכנון הקיימת, ושמחזיקים בכוח רב. אז מי מתכנן? ברור שבמערכת התכנון החדשה אין ביטוי נכון ומאוזן לקולות שמגיעים מהציבור. הגופים החדשים יכפו שיקולים מגזריים וכלכליים על המערכת, תוך הזנחת האינטרסים הלאומיים, למשל פיתוח הפריפריה. תיקון 102 בא לבטא מגמה של תמיכה וחיזוק בשלטון המקומי, אבל הוותמ"ל הוא פניית פרסה, ואחת מהשתיים: או שהמערכת לא החליטה עדיין מה היא רוצה, או שהיא לא מעוניינת בביזור סמכויות".

"המערכת פועלת 
בצורה עקבית"

ואולם ראש מינהל תכנון במשרד הפנים, בינת שוורץ, אומרת שאין שום סתירה בין המגמות. "המערכת פועלת בצורה עקבית", היא אומרת, "מצד אחד אנחנו מזהים שמערך התכנון ריכוזי, לא יעיל ולא מתפקד, וכל החלטה מתקבלת בו בדרג אחד מעל למה שצריך. לכן אנחנו מבזרים המון סמכויות מהמועצה הארצית לוועדות המחוזיות, בצורה של תוכניות, ומהמחוזיות לוועדות המקומיות בצורה של חקיקה. הוועדות המקומיות לא יוכלו אמנם לשנות ייעוד של קרקעות מתעשייה למגורים למשל, אבל יוכלו להגדיל את מספר יחידות הדיור באזורי מגורים, ולקבוע דברים שקשורים לעיר ולמערכת האורבנית שלה. מצד שני, אנחנו במשבר קשה בשוק הדיור, ובמשבר כמו במשבר - המדינה חייבת להתערב, ואי אפשר לסמוך על הוועדות המקומיות שיתמודדו אתו. יותר מכך, הן לא אמורות לטפל במשברים ארציים. לאור זאת, אנחנו פועלים בהוראות שעה למתן את המשבר, באמצעות הקמת הוותמ"ל, לעיסוק בתוכניות של 500 יחידות דיור ויותר".

שוורץ אינה רואה בעיה שצריכה להיווצר לרשויות המקומיות עקב עוצמת הוותמ"ל. לדבריה, "ברור שאנחנו יודעים שמי שינהל בסוף הדרך את השכונה תהיה הרשות המקומית, ואנחנו גם לא רוצים שהיא תעכב את הפרויקטים באמצעות האטה בהוצאת היתרי בנייה ועוד. לכן התוכניות יגובשו בעצה אחת עם הרשויות המקומיות, בין היתר בצורה של הסכמי גג".

בינת שוורץ צילום: אמיל סלמן

במסגרת הסכמי הגג שנחתמו באחרונה בקרית גת, במודיעין, בראש העין ובקרוב גם במקומות נוספים ברחבי המדינה, היא מחויבת להקים במתחמים החדשים את תשתיות התחבורה, הביוב ומבני הציבור כתנאי להקמתם, ובכך להסיר את החסמים הכלכליים הגדולים ביותר שמעכבים את הבנייה. "חשוב להדגיש כי לוותמ"ל יש באמת סמכויות רבות, אבל גם בלעדיו - מי שיכול היה לאשר את המתחמים האלה לא היו הוועדות המקומיות, אלא המחוזיות", מסבירה שוורץ.

אלמנט נוסף של ביקורת נגד הוותמ"ל הוא שהתוכניות האלה יהיו חזקות יותר אפילו מתוכניות מתאר מחוזיות וארציות, חוץ מתמ"א 35. על כך מגיבה שוורץ כי התוכניות בישראל נוקשות מידי וקשיחות מידי - ולכן גורמות לעיכובים ניכרים בקידום הבנייה. לטענתה, "במערכת תכנון אידיאלית בכל העולם, תוכניות מתאר ארצית ומחוזית מגלמות תפישת עולם, מדיניות ועקרונות שצריכים להתמלא באמצעות התוכניות המפורטות. אבל כשיורדים לרמה המפורטת רואים שהתנאים בשטח לא מאפשרים למלא בדיוק אחר התוכניות, אלא מחייבים שינויים והתאמות של העקרונות למה שנעשה בשטח. ועדיין, התוצר התכנוני שייצא, ישמור על העקרונות של התוכניות האלה, וזה מה שנעשה בעולם. אצלנו אי אפשר לעשות דבר כזה, כי מיד יתברר שהתוכנית המפורטת סותרת את תוכנית המתאר המחוזית. יש אפשרות לבחון אם התוכנית שומרת על העקרונות או לא, ולכן איני רואה כל בעיה עם זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker