"מורשת הנדל"ן" הלקויה של אריאל שרון

פריחת הבנייה בתחילת שנות ה–90 לא נזקפת רק לראש הממשלה המנוח

אריק מירובסקי
אריק מירובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי

בין דברי ההספד על ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, נאמר שהוא הביא לפריחת הבנייה בשנות ה–90. דברים אלה, לצד אמירות נוסטלגיות רבות שנפוצו באחרונה על ימיו של שרון כשר השיכון, מצדיקות פתיחת דיון מעט מעמיק יותר ונוסטלגי פחות.

ראשית, יש להעמיד דברים על דיוקם. הפריחה בבנייה ובשוק הדיור בשנות ה–90 לא נבעה ממדיניותו של שרון, אלא מעלייתם ארצה של כמיליון יוצאי חבר העמים. גם אם שרון לא היה מתערב, הבנייה היתה מואצת, ללא כל ספק, אם כי לא בקצב שהמציאות דרשה באותם ימים. לפיכך, אין קשר בין שרון לבין הפריחה, אלא בין שרון לבין הגברת הקצב (והוא אכן הוגבר).

האצת הבנייה, ואת זה רבים אוהבים לשכוח, גבתה מחיר גבוה מאוד. בין היתר היא אופיינה בתכנון פזיז בוועדות המיוחדות לבנייה שהוקמו לשם כך (ול"ל); היא כללה התחייבות ממשלתית לקבלנים לרכוש כל דירה שלא יצליחו למכור בשוק הפרטי; ואף תשלום תמריצים לקבלנים שהצליחו להשלים הקמת פרויקטים לפני הזמן שנקצב להם מראש.

הפריחה נבעה, בין היתר, גם מעליית השכר. בתוך כמה שנים כמעט שהוכפל השכר הממוצע במשק, בניגוד למצב כיום שבו מחירי הדירות עולים והשכר קפוא.

צילום: אי–פי

לא סתם הקבלנים אוהבים את התקופה ההיא, שבה רווחיהם הגיעו לרמות של 20% ממחירי הדירות, לא כולל הבונוסים והתמריצים שקיבלו ורשת הביטחון הקשיחה שניתנה להם. זו באמת תקופת הזוהר של ענף הבנייה, שרובו הופרט במהלכה.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

עניין אחר לגמרי מאז, שאותו הקבלנים מעדיפים שנשכח, הוא איכות הבנייה. העבודה המואצת והדרישה הממשלתית לבנות ולבנות ולבנות, גרמה ללא מעט פרויקטים באותה תקופה לקום תוך ליקויים בוטים.

בתחילת שנות ה–90 יצא לי להתארח עם חברים של אחת מוועדות הכנסת בפרויקטים שהוקמו בשכונה חדשה בצפונה של קרית ים כחלק מיוזמת שרון. מבלי שהיו מומחים גדולים, הח"כים גילו ליקויים כמו ריצוף שבור ועבודות מרושלות ומזלזלות. "אני לא הייתי קונה אצלך דירה כאן", אמר אחד הח"כים לקבלן המבויש.

נראה שמאז אותה תקופה, הים חלק בלתי נפרד מהמסע המייגע בלאו הכי של רוכש דירות בישראל. בעוד הקבלנים מתהדרים בגימורים בסטנדרטים גבוהים, הרוכשים נתקלים לא פעם בחומרים מאיכות ירודה ובעבודה רשלנית.

בתקופה ההיא עוד נהגו לטעון כי חלק מהליקויים הם תוצר של פועלים פלסטינאים שרצו לחבל בפרויקטים. כיום נגמרו התירוצים והרוכשים נאלצים לרוץ אחר הקבלן בגלל סדקים, ריצוף, ממ"דים, איטום לקוי ורטיבות שנים אחרי שרכשו את הדירה. משום מה, אצל הוריהם שמתגוררים בדירות בנות עשרות שנים, המצב טוב בהרבה.

ענף הבנייה, כך נראה, כבר השלים מזמן עם הכשלים. כל עוד לא נופלות מרפסות - הליקויים נחשבים סבירים. לי קשה לחשוב כיצד הסטנדרט הנמוך הזה יכול היה להתקבל כמובן מאליו ללא אותה תקופה זוהרת של תחילת שנות ה–90.

אתר קראוונים, 1991צילום: ויקיפדיה

תגובות