אדוני שר האוצר - צא ולמד מהעיר הגרמנית - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיעור מברלין

אדוני שר האוצר - צא ולמד מהעיר הגרמנית

ברלין היא בית ספר לדיור ציבורי, אזרחות פעילה ואיכות חיים בלי שעבוד לבנקים ■ תושבי העיר היו ועדיין מוטרדים מסוגיית הזכות למגורים נאותים לכל ■ בישראל, החלום הזה בלתי מושג בגלל מדיניות הדיור

5תגובות

באחרונה שהיתי בברלין לצורך מחקר היסטורי ועכשווי על מגורים, ואני ממליצה לך, אדוני שר האוצר, ללכת וללמוד גם כן - בייחוד את מה שהם קראו לו בתחילת המאה ה-20 ברפובליקת ויימר Existenzminimum. הפרשנות שניתנה למושג בחוקה הגרמנית בויימר היא: חלוקה של משאבי קרקע הנמצאת תחת פיקוח של המדינה כדי למנוע ניצול לרעה - זה המונח בחקיקה - ולשאוף לחלל מגורים בגודל טוב, עם אוויר ואור, כדי שאנשים יתפקדו בו באופן חיוני.

תפישת עולם זו נשארה בברלין. הם היו מוטרדים ועדיין מוטרדים מהסוגיה של הזכות למגורים נאותים לכל, חיי קהילה, חינוך טוב וחיים תרבותיים. "הקיום המינימלי" של מגורים בתחילת המאה ה-20 הוא המקסימום של מעמד הביניים, ובישראל הוא החלום הבלתי מושג בגלל מדיניות הדיור, אדוני השר.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

"בברלין אין זהב על הרצפה, אבל מי שעובד או לומד - המדינה דואגת לו"

קילומטר הזהב // שוק המגה-יוקרה בטיילת של תל אביב שובר שיאים

רויטרס

לצורך המחקר, פגשתי בברלין כמה קבוצות - קולקטיביים המתאגדים לצורך יצירת קהילה ודיור, ויזמות אזרחית לפיתוח עירוני. ברלין רוצה את אזרחיה יזמים אבל עם תפישה חברתית וסביבתית - יזמות שאינה באה על חשבון האחר. אחת הקבוצות היא קולקטיב של אנשים בגילים של יותר מ-50, שקנתה שטח על אחד הנהרות במרכז העיר והקימה פרויקט מדהים. הקולקטיב מורכב מ-70 חברים שכל אחד מהם יצר את הדרך המיוחדת שלו לדיור בקולקטיב, המסורת של אדריכלי ויימר בהחלט מורגשת כאן.

מה המחיר של פרויקט מסוג זה המתוכנן ומעוצב כראוי, עם שטחים ציבוריים משותפים על הנהר ועם ערוב שימושים תומך? 2,000 יורו למ"ר. אין אח ורע לזה בישראל. מגורים מינימליים בבנין הרוס בפריפריה לא עולים מחיר כזה.

ברלין מציעה לייף סטייל שנותן תשובות אופטימיות - איך היינו רוצים להעביר את שנות ההתבגרות של חיינו? האם מגורים יכולים לצאת מהשבלונה הבורגנית ולייצר פורמטים חדשים? איך אפשר לחשוב על רווחה ללא ראווה במגורים? אנשים בגיל הזה בישראל רואים לפניהם עבודה קשה עוד שנים רבות, משכורת הננגסת על ידי האוצר וילדים בוגרים התלויים בהוריהם.

פגשתי בברלין ישראלים שהכרתי מכאן, זוג מעצבים צעירים עם שני ילדים. לא פשוט ולא קל, אך כדי להגיע לרמת חיים סבירה בישראל העבודה נהפכת לעבדות. בברלין, אך ורק בגלל שהם הגיעו עם ויזה רשמית, הם מקבלים תמיכה חודשית נאה - יש להם ילדים והגן עולה להם עשירית מבישראל. הם חיים בשכונה נפלאה במרכז ברלין, דירה גדולה ב-400 יורו לחודש. בישראל דירה מסוג זה בשכונה דומה היתה עולה 1,500 יורו. שלא לדבר על סל מזון, בגדים וכו’.

ברלין שונה מערים גרמניות אחרות, היא מרכז תרבות ואמנות מוסדית, אך גם אקספרימנטלית. יש בברלין קרנות רבות התומכות בפעילות זו, בישראל יש קומץ קרנות, והטייקונים לא מחויבים להחזיר לקהילה - יש להם שר אוצר תומך. לברלין יש מרכזים עירוניים רבים היוצרים חיי קהילה פעילים. שוק העבודה בברלין אינו גדול והמשכורות אינן גבוהות. ואולם צעירים אינם צריכים להשתעבד לעבודה כדי לגור בעיר, ובעיקר צעירים שעולמם מתרכז סביב עולם התרבות והאמנות.

מר לפיד, הצעתי היא ללמוד מברלין איך מייצרים דיור ציבורי, איך מאפשרים אזרחות פעילה, ואיך חיים ברמת חיים ואיכות חיים טובה מבלי להיות משועבדים לעבודה ולבנקים. אדוני השר, תפקח את עיניך. כמה זמן אתה חושב שתוכל לשים את הקיום המינימלי שלנו בצד?

הכותבת היא ראש החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי המכללה למינהל

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#