סיפור מהחיים |

איך שגלגל מסתובב

לפעמים אפשר להשכיר דירה גם בחצי ממחירה המקורי - תלוי מי המשכיר ומי השוכר

אריה שפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה שפר

שמעון (שם בדוי) נכנס למשרדנו בצעדים מדודים ושיער מקליש, ובעודו מחלק לסוכנות המשרד חיוכים רחבים בשרמנטיות מזדקנת ומגלה זוג שיניים חסרות ביציע, הזמין בטבעיות קולנית כוס אספרסו כפול עוד לפני שנשאל, והתיישב באנחה כבדה במרכז החדר. למרות אווירת הסחבקיות והחשיבות והעצמית שהקפיד להפגין, הוא נראה לי עגום למדי בבגדיו המהוהים, שתאמו את התקציב הזעום שבו ביקש למצוא דירה בשכירות, "וכמה שיותר מהר חברים, כי אני עוד יומיים ברחוב".

לא חלפו דקותיים ויושבי המשרד עודכנו בהיסטוריה המפוארת של שמעון כזמר מזרחי, שפרץ לתודעה אי שם בשנות ה-70 המוקדמות של המאה הקודמת עם להיט אחד בודד, שלאחריו דישדש בבינוניות עד שנעלם סופית. לבקשתו, ערכנו חיפוש מהיר ביוטיוב, ועד מהרה התנגן הלהיט ברקע, בעוד שמעון נוקש באצבעותיו לקצב המוסיקה וזורח מנחת.

צילום: אשדר

הסוכנת שטיפלה בו התלוננה אצלי בלחש לאחר כמה דקות ששמעון מתעקש לראות דירה שעולה כפול מהתקציב שלו, כי הוא "חולה על הנוף לים", כפי שדיווח לה, בעוד עיניו נעוצות במופגן במחשוף חולצתה. לא נעים לה להטריח את בעלת הנכס, עורכת דין אמידה ובעלת נכסים, וגם לה עצמה אין עודף זמן לבזבז - מה גם שהוא הקפיד להתייחס אליה כאילו שהיתה מזכירת האישית, חילק לה הוראות במלוא גרונו וציפה להסעה עד הבית עם תום הסיור.

ידעתי שהיא צודקת, אך מראהו של שמעון, האוחז בשארית כוחותיו בתהילת עברו השנויה במחלוקת, גרם לי לבקשה למלא אחר דרישותיו המופרכות, לפחות בפעם יחידה זו. הפגישה תואמה מיידית.

"לא תאמין", הודיעה לי הסוכנת הנרגשת בטלפון. "בעלת הדירה סגרה אתו על חצי מחיר, לא התווכחה בכלל ופשוט נענתה לכל דרישותיו". בהתחשב בעובדה שבדרך כלל הפגינה בעלת הנכס נוקשות רבה בניהול משא ומתן למתעניינים בדירותיה - ובייחוד עם טיפוסים בעלי מקדם בעייתיות גבוה כמו שמעון - היתה ההפתעה כפולה ומכופלת.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

לאחר חתימת הסכם השכירות, בעוד שמעון משתרך לדרכו, אוחז במפתח וחיוך גדול נסוך על פניו, הזמנתי את המשכירה, שניכר שאינה כתמול שלשום, לשיחה על כוס קפה. התעניינתי בעדינות מדוע הלכה דרך ארוכה כל כך כדי להקל על השוכר החדש, ועוד טיפוס כמו שמעון. "מדהים איך שגלגל מסתובב", החלה בהיסוס. "הייתי בת עשרה צעירה, מרדנית וחצופה ממשפחה ענייה. בורחת מבית הספר, גונבת בחנויות, מעשנת, מחפשת צרות", היא חייכה במבוכה. "פעם אחת, כשהלכתי עם חברה להופעה של שמעון במועדון ביפו, קצת הגזמנו, התגנבנו מאחורי הקלעים, גנבנו את המעיל שלו למזכרת וכמובן שנתפסנו מיד.

"שמעון בדיוק סיים להופיע, וכשראה אותנו מובלות בוכיות לניידת השתולל מזעם. אף שסירב להגיש תלונה, התעקשו השוטרים לעצור אותנו. שמעון, שכנראה היה מבושם כדבעי - ולא מיין - לא ויתר, תקף את השוטרים באגרופיו ובעקבות המהומה שהקים, בילה בסופו של דבר את הלילה בבית המעצר במקומנו, מוכה וחבול".

היא הביטה בשעונה היקר וסימנה שעליה ללכת. "זה היה עבורי השיעור הנכון בזמן הנכון. אחרי שחשתי את האזיקים פעם אחת, הבנתי מה אני מאחלת לעצמי בעתיד, ובעיקר מה לא. השקעתי בלימודים, התגייסתי והגעתי לקצונה, למדתי משפטים ובניתי את חיי הרחק מהעוני שבו גדלתי. אם שמעון לא היה נלחם למעני באותו לילה, מבלי שהכיר אותי כלל, הייתי זוכה בתיק פלילי ראשון בגיל 14, ומי יודע איפה הייתי היום."

היא קמה ללכת ולחצה את ידי. "בוא נשאיר את הסיפור הזה בינינו", ביקשה. "אבל אם יהיו לשמעון בעיות עם התשלום, יש לך אישור מראש להתפשר אתו לפנים משורת הדין, כמו שאני זכיתי אז".

הכותב הוא הבעלים של משרד נדל"ן הים התיכון ביפו

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker