הפשע משתלם

המבנים הנטושים בערים הגדולות שוקמו בזכות הפולשים

תקראו להם אלימים, תטענו שהם פורעי חוק, אבל דווקא לפעולות של פלישה למבני ציבור שעמדו נטושים במשך שנים, יש רקורד מוכח באילוץ הרשויות להכשיר את המתחמים לטובת הציבור ■ לפרטים ניתן לפנות לעיריית תל אביב ולאוניברסיטה העברית

נמרוד בוסו
נמרוד בוסו

אם נסדר פעולות מחאה אפשריות בסדר עולה, מהקלה אל הכבדה, יימצא אקט הפלישה למבנים במקום גבוה למדי במדרג. נכון, ברוב במקרים לא מדובר בפעולה אלימה במיוחד, ובכל זאת מדובר בפעולה לא חוקית הכוללת השתלטות על רכוש של אדם או גורם שלישי, שעשויה להסתיים בעונש מאסר.

באופן מפתיע, מתברר שבישראל מדובר באחת מפעולות המחאה האפקטיביות ביותר. גל הפלישות למבנים ציבוריים ולדירות ציבוריות שליווה את מחאת קיץ 2011, ולמעשה הגיע לשיאו אחרי שזו גוועה, מוכיח עצמו כזרז אפקטיבי מאין כמותו מול עיריות ושאר גופים ציבוריים, לכך שאלו יתחילו לעשות משהו עם הנכסים שברשותם, שכל תכליתם לשמש את הציבור.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

מדובר, אחרי הכל, במהלך הגיוני למדי. אם לפני הפלישה הרגישה הרשות בנוח עם חוסר ניצול של מבנה שברשותה והותרתו נטוש ומוזנח במשך שנים, הרי שמייד לאחר מעשה של פלישה מתוקשרת, תודיע הרשות שלא ייתכן שכך ייעשה לנכס, שזה מכבר תוכננו תוכניות לייעדו למעונות סטודנטים/מוסד חינוכי/מרכז קהילתי ועוד. עם פינוי הפולשים - שלרוב מונים פעילים חברתיים, משפחות קשות יום או אנרכיסטים, תמצא עצמה הרשות מחויבת מבחינה ציבורית למהלך.

כך למשל אירע בקיץ 2011 בתל אביב. לאחר 12 שנה שבהן עמד בית הצעירות מזרחי ברחוב דב הוז שומם ומוזנח, עד כדי הפיכתו למפגע תברואתי, חתמה העירייה על הסכם לשיקום ושיפוץ המתחם עם האקדמיה לאמנות בצלאל. ההסכם נחתם חודשיים לאחר “כיבוש” הבניין על ידי עשרות פעילי מחאה נלהבים, שמחו על חוסר השימוש של העירייה בבניין, כמו בעוד בעשרות נכסים עירוניים.

בית הצעירות מזרחי בתל אביבצילום: דניאל בר און
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

חבר הכנסת דב חנין ‏(חד”ש‏) שהגיע למקום, הביע אז תמיכה בפעילים: “למי שייכים נכסי העירייה? לתושבי העיר. כשהמנהלים לא מנהלים בצורה נכונה את נכסינו, הגיע הזמן שניקח את נכסינו לידינו בחזרה. התקווה שלי היא שלאחר שהעירייה תראה את הדבר הזה, היא תבין שצריך לתמוך בו ותיתן לאנשים האלה תקציב”.

כידוע, בסופו של דבר לא נתנה העירייה ל"אנשים האלה" תקציב, אלא הזמינה משטרה כדי לפנותם. עם זאת, הלגיטימיות של השארת המבנה כפי שהיה - אבדה. “המסר שלנו לעירייה היה ברור מאוד - או שתשתמשי בבניין הזה לטובת הציבור, או שתתני לנו להשמיש אותו”, אומר ג’וליאן פדר, שהוביל עם יגאל רמבם ופעילים נוספים את המבצע. “העירייה הבטיחה להשמיש את המקום, אף שבינתיים אני לא רואה שמשהו קורה שם. אבל מוקדם לשפוט”.

לטענת פדר, השארת אלפי בניינים ציבוריים ריקים ברחבי המדינה אינה מקרית. “יש פה אסטרטגיה של השלטון, שמטרתה היא בסופו של דבר להפריט כמה שיותר נכסים. במקום לקחת בניין כמו זה ולעשות בו דיור ציבורי או מעונות, מעדיפים למכור אותו לכל מרבה המחיר. אבל זה לא כל כך פשוט למכור מבנה ציבור סתם ככה. לכן בשלב הראשון צריך להפסיק לתחזק אותו, שייהפך לחורבה מוזנחת שמביאה רק צרות, נרקומנים והומלסים, ואז יהיה הגיוני ופשוט הרבה יותר להעביר את השטח ליזם שירים בו מגדל”.

זה צעד שהיית חוזר עליו?

“אולי, בעתיד. צריך לזכור שבאותה התקופה היתה לנו המון רוח גבית מהציבור. במעשה עצמו השתתפו המוני אנשים, וגם הגיעו פוליטיקאים ושכנים מהאזור לברך אותנו. אם אתה עושה את זה כקבוצה קטנה של אנשים, אתה נחשב אלים. לכן הכל שאלה של מצב הרוח הציבורי בעת הפעולה”.

למרות עמדת פדר, ישנו גם מי שממשיך בדרכי הפעולה האלה גם הרבה אחרי שמצב הרוח הציבורי השתנה. פעילי ארגון המעברה הירושלמי, בהם אמהות חד־הוריות רבות, עדיין משתמשים בכלי הפלישות כדרך פעולה. נכון לכתיבת שורות אלה, הם עודם שוהים במבנה גן ילדים של נעמ”ת שנמצא בשכונת קטמונים בעיר הבירה, שאליו פלשו במאי האחרון לאחר יותר משלוש שנים שבהן עמד ריק. באמתחתו של הארגון נמצאות כבר שתי פעולות פלישה קודמות, שכמו בתל אביב הביאו לשינוי מהיר במצב המבנים שאליהם נכנסו, שעמדו נטושים במשך שנים לפני המעשה.

בספטמבר 2011 פלשו כ–15 משפחות זכאיות דיור ציבורי, מלוות בפעילים חברתיים, לשני מבנים שבבעלות האוניברסיטה העברית ברחוב שטרן שבקרית יובל, ושהו שם כשבועיים לפני שפונו על ידי המשטרה. “נכנסנו עם 15 משפחות. כל אחד לקח דירה וניקה אותה”, מספרת העיתונאית לשעבר מיכל גרינברג, הפעילה כיום במעברה. “פנינו לנשיא האוניברסיטה העברית, מנחם בן שושן. רצינו להציע פרויקט שישלב גם דיור ציבורי, גם דיור בר־השגה וגם מעונות לסטודנטים, וכן לקיים שם מגוון של פרויקטים קהילתיים וחברתיים”.

המעונות לסטודנטים בירושליםצילום: מרים אלסטר / פלאש 9

מנהל המעונות: "היתה תוכנית למקום לפני הפלישה"

עם הפלישה למבנים, טענה האוניברסיטה כי מדובר במבני מעונות המיועדים לסטודנטים לרפואה. העובדה שהמקום עמד ללא שימוש במשך כחמש שנים, ושעמד על סף מכירה לעמותה חרדית, הוצנעה. כך או כך, מאז הפלישה למקום פעלה האוניברסיטה העברית במהירות וביעילות. במשך שנה נערכו במקום שיפוצים אינטנסיביים בעלות של 13 מיליון שקל, ובשנת הלימודים הנוכחית נקלטו במקום קרוב ל–200 איש בכ–150 יחידות יחיד לסטודנטים, וב–11 דירות לסטודנטים בעלי משפחות. שכר הדירה נמוך מאוד יחסית לירושלים - כ–800 שקל לחודש ליחיד - אך ספק רב אם מישהו מהדיירים החדשים שלח פרחים לנשות המעברה, שלמעשה סייעו להם.

באופן ג’נטלמני, מנהל המעונות של האוניברסיטה העברית, ד”ר יצחק חפוטה, מוכן לתת לארגון המעברה חלק מהקרדיט לפתיחתם המזורזת של המעונות. “היתה כבר החלטה ותוכנית למקום לפני הפלישה, אבל יכול להיות שזה היה זרז. אז מה? זה רק לזכות האוניברסיטה העברית. האוניברסיטה קידמה את זה יפה. כולם יצאו
מורווחים - גם האוניברסיטה, גם הסטודנטים וגם השכונה”.

כולם חוץ מהמשפחות שפיניתם.

“אני אדם חברתי. הייתי בין אלה שהגיעו לכאן ודיברו עם האוכלוסייה שפלשה. הבנתי אותם, אבל הסברתי להם שבאמת ובתמים המקום אינו מוזנח ולא מופקר. מרגע שהם עזבו החל תהליך השיפוצים”.

במעברה משוכנעים, באופן טבעי, כי הם הביאו לשינוי, ומבטיחים להמשיך בפלישות. “לא נפסיק את הפעילות שלנו לשחרור עוד בניינים ריקים ולהשמשתם לטובת הציבור ולטובת מגורים”, אומרת אחת מפעילות הארגון. “אנחנו רואים את עשרות הבניינים ואלפי הדירות שעומדות ריקות בירושלים כבעיה העיקרית של העיר”.

יש לכן קווים אדומים? יש מבנים שאתן אומרות ‘אליהם לא נפלוש’?
“נכון להיום אנחנו לא נכנסים למבנים שהם פרטיים לחלוטין. נמשיך להיכנס לבניינים ריקים שנמצאים בבעלות ציבורית. הם צריכים לעמוד לטובת הציבור - בין אם לטובת דיור ציבורי ובין אם לצרכים אחרים”.

חברי הקבוצה לגן הילדים בירושליםצילום: אמיל סלמן

עם זאת, לדברי הפעילה, גם המדיניות לגבי נכסים פרטיים עשויה להשתנות בהמשך: “ירושלים מלאה בדירות ריקות שאנשים לא משתמשים בהן כלל. אנחנו מדברים על אלפי דירות. זה לא יעלה על הדעת. בעינינו חשוב שכל עוד המצב הוא שיש אנשים ללא מקום לגור, לא יהיו נכסים ריקים, נקודה. אומרים שצריך דירות חדשות. מה עם כל אלה שעומדות ריקות? האם הרכוש הפרטי עומד לפני הזכות לקורת גג? התשובה שלנו היא לא”.

הפעילה הוסיפה כי עצם החשש מפני פלישות צפוי להוביל לירידה משמעותית במחירי הדיור. “אדם שיודע שיש סיכוי כי יפלשו לו בזמן שהוא לא נמצא, מהר מאוד הוא יכניס שוכרים לנכס. בהולנד למשל המצב הוא כזה שאנשים יעדיפו להכניס דייר ב–10 יורו לחודש ורק לא להשאיר את הנכס ריק. המשמעות היא היתוספות של אלפי יחידות דיור למאגר הדירות להשכרה בעיר”.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker