מיואשים ממחירי המרכז? בית ב-500 אלף שקל, 12 דקות מת"א

הכספומטים של הסמים בלוד פינו את מקומם לתושבים אכפתיים, שמנסים לשפר את החיים בעיר בעזרת פעילויות קהילתיות ■ צעירי לוד לוקחים את העיר לידיים: "מה שצריך נמצא לאנשים מתחת לאף"

אירנה זברסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אירנה זברסקי

"אם אתה רוצה לחיות במקום טוב, אתה חייב לדאוג להפוך אותו לכזה", טוענת יוליה זאבי־סירקיס, שהתמנתה באחרונה לרכזת ההסברה בקהילת הצעירים של לוד.
זאבי־סירקיס, מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, עברה ללוד לפני כשנה עם בעלה גיא, בעקבות חיפוש אחר דיור בר־השגה שיהיה קרוב למרכזי תעסוקה.

גיא היה בתהליכי השלמת תעודת ההוראה שלו, ויוליה סיימה את התואר השני בפסיכולוגיה קלינית וחיפשה התמחות. היה להם ברור שהם רוצים בית משלהם באזור בעל גישה למקומות עבודה, אך הם רצו גם “לישון בשקט ולסגור את החודש”. בעקבות מפגש מקרי לחלוטין עם חברי קהילת הצעירים של לוד, הם נחשפו לאפשרות שלא חשבו עליה קודם.

עקבו אחרי  TheMarker בטוויטר

“קנינו בית צמוד קרקע עם גינה ב-575 אלף שקל. בתוך 15 שנה, ב-2,000 שקל לחודש, נסגור את כל המשכנתא”, מספרת זאבי־סירקיס. “יתרה מכך, עברה רק שנה וערכו של הבית כבר הגיע ל-700 אלף שקל”. הבית שלהם משתרע על פני 150 מ”ר והגינה בגודל 65 מ”ר, מטופחת עם עצי הדר ושיחי פרחים. “בקיץ אנחנו עושים על האש ופותחים בריכה מתנפחת לילדים של החברים. כך הם מבלים אצלנו שבת משפחתית בלי פקקים, בעיות חניה ובלי לבזבז מאות שקלים על אטרקציות”. היא מוסיפה כי כשהם נכנסו לבית הם שיפצו את כולו - כולל פרקט והחלפת מערכת החשמל והצנרת ב-70 אלף שקל בלבד. לדבריה, “בתל אביב בחיים לא היינו יכולים להרשות לעצמנו דבר כזה”.

מדי בוקר זאבי־סירקיס נוסעת ברכבת במשך 15 דקות לעבודתה ברמת גן ‏(“התחנה נמצאת במרחק יריקה מהבית”‏), בעוד שחלק מעמיתיה נוסעים כ–40 דקות בפקקים מדרום תל אביב, פתח תקוה והרצליה. גיא התמנה למחנך כיתה ט’ בבית הספר על שם מקסים לוי בשכונת גני אביב בלוד. שניהם נטלו תפקידים בקהילות ובמועצות הפועלות בעיר, המאפשרות להם להיות אזרחים פעילים, להשפיע ולדאוג בכוחות עצמם לנושאים הנראים להם בעיתיים, והמהווים את חסרונותיה של לוד.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

“מה שאנשים מחפשים כיום נמצא להם מתחת לאף”, מסבירה זאבי־סירקיס. “התחבורה הציבורית נוחה ומגיעה למרכזי התעסוקה - איירפורט סיטי ‏(נתב”ג‏), תל אביב, בית המשפט המחוזי בלוד, רשות השידור שתעבור בקרוב, אזור התעשייה, מוסדות חינוך ועוד. הבתים הם במחירים סבירים וכך גם המחייה. כל מה שצריך נמצא כאן”.

עם זאת, זאבי־סירקיס סיפרה שכשקיבלו את ההחלטה לעבור ללוד, אמה לא ישנה שבוע. “היא אשה מבוגרת המרותקת לבית, ומתעדכנת בעיקר מחדשות ברדיו, שכנים ושמועות, וכן מהזוועות שאומרים בערוץ 9. היא התקשרה לכל האנשים שהיא מכירה ואמרה שאני משוגעת”.

האם רחוקה מלהיות היחידה שפוסלת את לוד באופן אוטומטי - רבים מחבריהם של בני הזוג הרימו גבה בעקבות החלטתם, וסירבו אפילו לשקול את לוד כאפשרות. יוליה טוענת כי מדובר ברתיעה לא הגיונית, שמקורה בסטיגמות. “מעבר לזה שאנשים לא נוטים לזוז מאזור הנוחות שלהם, הם חושבים ‘מה זה אומר עלי?’. אנשים חשים שהסמלים שסביבם זה מה שהם - כך שאם הם חיים בתל אביב או במערב ראשון לציון, הם השיגו משהו בחיים. גם כשהם בקושי גומרים את החודש”.

נוף ליער בן שמן ב-750 אלף שקל

ללוד פוטנציאל נדל”ני מעניין. מנתונים שמסר חיים סגל, מתווך נדל”ן מהמשרד ראשון בדיור, במרכז העיר ‏(שדרות ירושלים והרחובות בן גוריון, שלמה המלך ודוד המלך‏) ניתן למצוא דירות שלושה חדרים בשטח 90 מ”ר בבניינים של קומה־שתיים ב–500–700 אלף שקל. ברחוב ארלוזורוב ובשכונות קפלן, שפרינצק ונווה זית, המאוכלסות ברובן בחברי גרעין תורני ‏(שומרי מסורת‏), ניתן למצוא דירות חמישה־שישה חדרים עם גינה בבניינים בני שתי קומות ב–800 אלף שקל עד 1.1 מיליון שקל. ברחבות אלישיב ונריה המבוקשים, ניתן לקנות דירות של ארבעה חדרים ויותר, פנטהאוזים ודירות גן ב-900 אלף שקל ויותר.

בשכונת גני אביב ניתן לקנות כיום פנטהאוזים של חמישה חדרים ב–800 אלף שקל. בשכונת גני יער - הממוקמת בקצה המזרחי של לוד, הפונה לכיוון נופי יער בן שמן ‏(מהצד השני של כביש 40‏) - ניתן לקנות דירות שלושה חדרים המשתרעות על 90 מ”ר ב–750 אלף שקל. בשכונת דקר יש דירות של 125 מ”ר ב–850–900 אלף שקל. בשכונת נווה נוף, המכונה גם שכונת האקדמאים, יש דירות ארבעה חדרים עם יחידת דיור צמודה וגינה, וכן קוטג’ים ב–1.2–1.3 מיליון שקל.

בשכונת בנה ביתך ניתן לבנות בית של 150 מ”ר ויותר ב–1.5–2 מיליון שקל. כמו כן, בשדרות הציונות פינת בן גוריון בעיר, נבנו שלושה מגדלי יוקרה המכונים “פרויקט C”, שעדיין לא אוכלסו. במחזור המכירות הראשון נמכרו בבניינים אלה דירות ארבעה חדרים במחירים של החל ב–800 אלף שקל, ואילו כיום הם הגיעו למיליון. רוב הנכסים בלוד עלו בשנה האחרונה בכ–200 אלף שקל, וההערכות הן כי ימשיכו להתייקר.

העירייה מתכננת פרויקטי בנייה נוספים, בהם רובע המכונה “לב העיר” שבו יוקמו 772 יחידות דיור על שטח של כ–72 דונם בלב העיר העתיקה, וישולבו בו שטח מסחרי ומבני ציבור. התוכנית כוללת בניינים בני 18 קומות הפונים לרחוב כצנלסון, ובניינים בני שמונה קומות עם חזית מסחרית לכיוון רחוב הרצל. ברחוב שפירא שבשכונת גני אביב מתוכננת תוכנית לאנשי קבע, הכוללת 334 צמודי קרקע עם ארבעה חדרים, ב–700–800 אלף שקל.

הפרויקט מצטרף לתוכנית של משרד השיכון להקמת שכונה חדשה בת 205 יחידות דיור, במתחם שבין רחוב גולומב לגן גנדי. בסך הכל ייבנו באזור כ–1,000 יחידות דיור. תוכניות נוספות הן 3,600 דירות באחיסמך ‏(שכונה חרדית‏), 620 דירות לזוגות צעירים בשפירא ול–220 דירות בשער העיר.

קהילת הצעירים, שאליה משתייך הזוג זאבי, כוללת כ-20 חברים עם מכנה משותף: כולם נמרצים, משכילים ומעוניינים להשתקע בלוד ולגדל בה את ילדיהם. הקהילה קיימת רק כשנה, ועד כה מלבד נטילת תפקידים חברתיים, הם מפעילים את הפורום הבין־קהילתי שבו נפגשים נציגים של מועצות ושל אוכלוסיות, ודנים בכל הנושאים שקשורים לניהול העיר, הבעיות של האוכלוסיות המקופחות בה והעתיד שלה.

“הם אקטיביסטים, יצירתיים, יזמים בתחומים שונים ובעלי מוטיבציה רבה לחיי קהילה, לאזרחות פעילה ולהשפעה חברתית”, מספרת ליאה שטיינברג, חברה בוועדת ההיגוי של מועצת התושבים ואחת המייסדות שלה. בין השאר, כוללת הקבוצה בעלי מקצועות חופשיים - רבים מהם טיפוליים, ורובם נוטלים על עצמם גם תפקידים חברתיים בעיר. “אנו מאמינים בשינוי שמגיע מבפנים”, אומרת זאבי־סירקיס. “אם משהו מפריע לך, תרים טלפון לרשויות, תילחם, תעמוד על זה עד שהדברים ישתנו. אם אתה משלם ארנונה ומסים, מגיע לך גם לקבל תמורה. אנו רוצים לעודד פה אזרחות פעילה מצד כולם. אם יש ערימת זבל ברחוב, תתקשר ל–106, תציק לעירייה. ממש את זכויותיך כתושב, כי אף אחד לא יעשה זאת בשבילך”.

הקהילה נוסדה לפני כשנה וחצי, ביוזמת אביטל בלונדר, שחיפשה אז מקום לגור. סיור שנערך לה על ידי אביב וסרמן, המנכ”ל לפיתוח לוד, שיכנע אותה שלוד היא מקום מתאים עבורה. היא כתבה מכתב על כך שהיא מחפשת שותפים לעשייה חברתית, והוא הופץ באינטרנט והביא צעירים נוספים שהתחברו להלך המחשבה שלה. לאחר כמה מפגשים, הצטרפו אליה 60 איש, ומתוכם שליש הגיעו להשתקע ולהשפיע בעיר.

כיום נפגשים חברי קהילת הצעירים של לוד אחת לשבועיים, דנים ופועלים בסוגיות הקשורות בעיר, בתושביה ובתשתיות החינוך והתרבות בה. הקהילה פועלת כיום בארבעה תחומים: פיתוח של תשתיות פיסיות וחברתיות; פורום בין־קהילתי המחבר בין המועצות, התושבים והמתעניינים מבחוץ; הקמת פורטל עירוני שירכז את המידע על הקהילות והתנועות בלוד והפועל לשיפור מערכת החינוך והתחרותיות בין העסקים; וכן הקמת בית קפה ופארק.

מהומה סביב מתנ"ס שיקגו

בעיר עמלים על פרויקטים אלה ואחרים גם מועצת התושבים ‏(המיוצגת על ידי ארבע נשים: יהודיה חילונית, יוצאת בריה”מ לשעבר, מסורתית מהגרעין התורני וערבייה‏) שקיימת שנתיים ופועלת לייצוג אוכלוסיות מול העירייה, גישור ביניהן וטיפול בסוגיות העירוניות, עם גיוס כספים, תקשורת ושיווק; מרכז הסינגור הקהילתי ‏(הכולל קליניקה משפטית‏) הפועל להגנה על זכויות האוכלוסיות המוחלשות; סטודנטים הגרים בלוד ופועלים בקהילה תמורת מלגה ‏(מטעם התאחדות הסטודנטים ועמותת איילים‏); הגרעין התורני שמורכב מצעירים מסורתיים; והקרן לפיתוח לוד. כמו כן, הקהילה מקדמת ומקבלת יוזמות בתחום הקיימות.

העיר מונה כ-70 אלף תושבים, מתוכם כ–21 אלף ערבים, כ–15 אלף עולים מבריה”מ לשעבר וכ-2,500 יוצאי אתיופיה. בעיר פועלים כמה מתנ"סים, אבל רק אחד מהם ‏(מתנ"ס שיקגו‏) הוקם בלב שכונה ערבית - רמת אשכול, שבה 70% ערבים. עם זאת, המתנ"ס נוהל על ידי אהרון אטיאס, מנכ"ל הגרעין התורני בעיר. תושבים בעיר מספרים על הסכם שנחתם בין הגרעין התורני לבין התורמים שסייעו בהקמת המתנ"ס, שלפיו ילדים ערבים לא ייכנסו למתנ"ס. רוב הפעילות במקום התמקדה באוכלוסייה האתיופית, והדבר יצר סכסוכים והצית שנאה בין הילדים והוריהם משני הצדדים.

באוקטובר החליטו הפעילים למחות על התופעה, בעקבות פתיחה של פעוטון לילדי הגרעין התורני שהוריהם כלל לא גרים בשכונה, אף שהסכם הבעלות של הגרעין התורני תם באוגוסט. במחאה, התאספו בימי חמישי הפעילים המתנדבים, בהם אנשי קהילת הצעירים, אנשי עמותת סינגור קהילתי, הסטודנטים שמתגוררים בעיר, נע"ם, שתי"ל ופעילים עצמאים, מול המתנ"ס, וערכו הפעלות לכל הילדים, שאליהן הגיעו בעיקר ילדים ערבים - אף שהודגש כי כולם מוזמנים. הפעילות כולה לוותה בפלקטים ושלטים על שוויון ועל מתנ"ס ועיר לכולם.

כשפעילה ערבייה העלתה את הנושא בוועדת החינוך בכנסת, היא התעקשה שהם אינם מעוניינים שהמתנ"ס יהיה של הילדים הערבים בלבד, ושבמקרה שכך יוחלט הם עצמם יתנגדו לכך. היא התעקשה שהם רוצים שהמתנ"ס יהיה של כולם, בלי הבדל של מוצא או דת.

לדברי שטיינברג, מועצת התושבים, לדוגמה, מייצגת את מגוון האוכלוסיות בעיר ופועלת לפיתוח מנהיגות התושבים, הקשר שלהם עם העירייה ועם התקשורת, וכן לדיאלוג בין העמותות השונות. שטיינברג שמה לעצמה למטרה גם לקלוט ולתמוך בזוגות הצעירים שיגיעו ללוד.

אחת השאלות הבולטות של זוגות ששוקלים מעבר לעיר היא לגבי החינוך לילדים. בלוד יש הטבות מעניינות לתלמידים: 25 ילדים בכיתה בממוצע, יום לימודים ארוך ופרויקטים חיצונים כמו פרויקט רימון, שבמסגרתו מגיעים מורי בית הספר המוכר למוסיקה לעבוד עם ילדים שאותרו כמוכשרים בתחום. עבור הורים המתעקשים שילדיהם ילמדו בתיכונים בתל אביב ובשרון, עדיין ישנה אפשרות נוחה של רכבת, שלא תמיד זמינה בערים אחרות המציעות דיור בטווח המחירים של לוד.

באשר לפשע ולסמים, מספרים כמה תושבים כי תופעות אלה הצטמצמו משמעותית, וכיום הן לא נפוצות יותר מבערים אחרות. לדברי כמה מהזוגות הצעירים וכן הפעילים הוותיקים יותר, הפעולות המשטרתיות שקידם יו”ר הוועדה הקרואה בעיר, מאיר ניצן, טירפדו את פעילות ה”כספומטים” ששימשו למכירת סמים, והדבר צימצם משמעותית את הסחר בסמים ואת מעגל הפשע סביבו. כיום מרוכזת רוב הפשיעה בשכונת הרכבת. מועצת התושבים פעלה בזמנו למען מינוי ניצן, ואף פנתה בנושא למשרד הפנים, משרד ראש הממשלה ולתקשורת.

בעיר פועלות גם מסגרות סטודנטים שנפתחו בעקבות המחאה החברתית - כפר הסטודנטים איילים. החברים בהתאחדות הסטודנטים חיים בדירות שכורות בעיר ‏(הם מתאמים אחד עם השני ברשת את הצעות המחיר שקיבלו, כדי למנוע בועת נדל”ן להשכרה‏). הם יוזמים פרויקטים לקהילה, תוך דגש על אירועי תרבות וחינוך בלתי פורמלי. הסטודנטים מקבלים מלגה של 10,000 שקל בשנה, ומענק של 500 שקל לשכר דירה בחודש. עליהם להשקיע בעשייה החברתית שש שעות בשבוע, והם מקבלים שעתיים של הדרכה מקצועית לגבי פעילות קהילה.

לדברי יובל בדולח, ראש מחלקת מעורבות חברתית בהתאחדות הסטודנטים, ב–2011 התמודדו 200 סטודנטים על 60 מקומות בפרויקט, ואילו כעת עלה מספר המקומות ל–200. כמו כן, בעיר פועל כבר כ–15 שנה גרעין תורני שדואג לתשתיות, פרויקטי דיור ואירועי תרבות לאנשי הגרעין עצמו, וכן קיימות עמותות שונות לקידום האוכלוסייה הערבית.

ואולם למרות הפוטנציאל העצום, התושבים ובעלי התפקידים מדגישים כי העיר אינה נטולת בעיות: הרב־תרבותיות בלוד מעצימה סכסוכים היסטוריים וחדשים, רבים מתושבי העיר מוגדרים עניים, התשתיות העירוניות אינן מפותחות דיין ודווח על פגמים בהתנהלות העירייה. יתרה מכך, הן היהודים והן הערבים סיפרו כי יש בעיית ייצוג ואפליה תעסוקתית של האוכלוסייה הערבית, ועלתה ביקורת קשה על כך שפעילות העמותות והפרויקטים מבחוץ מעצימה תופעה של “ייהוד” בעיר.

עם זאת, הפעילים מאמינים בפוטנציאל של לוד, ובכך שבעזרת אזרחות פעילה ותושבים חדשים ניתן לשנות את פניה ולשפר אותה. “ללוד יש פוטנציאל עצום. היא עיר בתנופה וכדאי להיות חלק מזה”, מסכמת זאבי־סירקיס. “מגמת שיפור העיר מעלה גם את ערך הדירות, ולכן כדאי להצטרף עכשיו”.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker