מלים בקבלנות

השקעה לצורך הזנחה

המטרה האמיתית בהקמת 10 יישובים בנגב היא חסימת האוכלוסיה הבדווית

אריק מירובסקי
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי

שלשום נערך במרכז הצעירים בערד כנס שדן בתוכנית להקמת עשרה יישובים חדשים במרחב שבין הקו הירוק, ערד ומיתר. ביישובים יגורו כ-15 אלף תושבים, יישומה יעלה מיליארדי שקלים וערכה לפיתוח הנגב כמעט לא נתון במחלוקת - רוב מוחלט של אנשי המקצוע סבורים שהוא שלילי. גם דו"ח שפירסם לפני כשנה מרכז המידע של הכנסת היה חריף ביותר ביחס לעלויות ולתועלת של היישובים.

עיקר החשש הוא כי הפרויקט יסיט תקציבים שאמורים להיות מושקעים ביישובים קיימים, יותיר את הנגב בהזנחתו, והכל לטובת אוכלוסיה קטנה, שאף תזכה להטבות עבור הקרקע. יש גם חששות רבים לנזקים סביבתיים. באופן פרדוקסלי, טוענים רבים, עד שהממשלה משקיעה בפריפריה הדרומית, היא עושה זאת באופן שיפגע בה.

אזור תל ערד. לדברי העותרים, בדואים גרים במקום עשרות שניםצילום: אליהו הרשקוביץ

לאן נטו הדוברים בכנס? מזהות מארגניו - מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, האגודה לזכויות האזרח ואחרים - אפשר היה לנחש מראש מה דעותיהם. ואכן, כולם התנגדו נחרצות להקמת היישובים. הבעיה היא שמי שאמורים היו להתנגד - ראש עיריית ערד טלי פלוסקוב, ומנכ"ל החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית, שמתכננת את היישובים, ירון בן עזרא - הודיעו ברגע האחרון שלא יגיעו.

מעניין במיוחד הסיפור של פלוסקוב, ששייכת למפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. בתחילת הדרך היתה פלוסקוב מהמתנגדים הבולטים לתוכנית, אבל בהמשך - כך כתבה במכתב שהוקרא בפני באי הכנס - היא שינתה את דעתה, כי הגיעה למסקנה שהתוכנית תהפוך את ערד למטרופולין שישרת את היישובים החדשים, ובכך תחזק גם את עירה.

העמדה של פלוסקוב זכתה לתגובות קרירות. הגיאוגרפית מאוניברסיטת בן גוריון ותושבת העיר, ד"ר בתיה רודד, הגיבה כי ערד לא היתה ולא תהיה מטרופולין. ח"כ לשעבר חיים אורון, תושב קיבוץ להב, אמר שרוב היישובים יהיו קרובים יותר למיתר, כך שאפשר - ברוח דברי פלוסקוב - לדבר על "מטרופולין מיתר".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

מהר מאוד הדיון חרג מהשאלה "טוב לנגב או רע לנגב", משום שרוב הקהל נטה להסכים עם אמירות המבקרים. ואולם אז התגלתה האמת שמאחורי הקמת היישובים: פיתוח וחיזוק הנגב ציונות והתיישבות הן מלים יפות, אך אחת המטרות העיקריות היא חסימת האוכלוסיה הבדווית מהמשך התפשטות על אדמות הנגב. כאן הטונים עלו מאוד, משום שבקהל ישבו נציגי האוכלוסיה הבדווית, וגם יהודים שגורסים שיש לפעול נגד ההתפשטות שלהם באופן נחוש בהרבה ממה שנעשה כיום.

עו"ד ראוי אבו רביע מהאגודה לזכויות האזרח סיפרה כי בשטח שבו מתוכננים עשרת היישובים, יש כיום חמישה יישובים בדוויים שבהם אלפי תושבים.

על כך הגיבו מהקהל כי מדובר בשעת חירום מבחינת הטיפול בהתיישבות הבדווית, וכי "סוף-סוף" המדינה לוקחת את העניינים לידיים, כדי להפסיק את הפלישות ואת הבנייה הלא חוקית. הבעיה היא שגם הם לא הסבירו איך אפשר לפתור באופן צודק את הבעיה, משום שגם המדינה לא מתכחשת לכך שבנגב המזרחי ישבה אוכלוסיה שאף החזיקה באדמות, שלאחר הקמת המדינה נלקחו ממנה. הבדווים אמנם מפסידים במשפטים כנגד המדינה בנושא, אך כפי שאמר אורון - הבעיה אינה משפטית.

התוצאה של כל זה היא שמדינת ישראל החליטה לפגוע בכמה ציפורים במכה אחת: גם להוציא הון עתק על יישובים לא נחוצים, גם להזניח את פיתוח הנגב וגם לא לפתור את בעיית הבדווים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ